קודם כל, אני שמח מאוד שהתאפקתי עד לקיום מליאת הכנסת היום ולא פרסמתי את רשומת הפרשנות שהכנתי בבוקר. במקומה, אני מציע פרשנות בזק:
א. עוד לפני שהוקמה ממשלת החירום שבשם הצורך בה עשה גנץ את המהלך שלו, הוא איבד את הכלי הפוליטי והכוח הפוליטי שבראשו הוא עמד. ייתכן שעוד נופתע לטובה, אבל על פניו זה נראה כמו מהלך של התאבדות פוליטית, כי הוא מגיע למו"מ ולממשלה עתידית עם מעט מאוד כוח מיקוח. אפילו אם נתניהו מחליט עכשיו לא להקים ממשלה ולהמשיך עם ממשלת המעבר שלו – אין מי שיתמודד מולו בבחירות הבאות (כשיהיה אפשר לקיים אותן).
ב. בהנחה שאכן תקום "ממשלת חירום" (או בשמה האמיתי – ממשלת ימין), אני לא ממהר לחזות שמפלגת העבודה תכנס אליה. לא שאני אפול מהכסא אם זה יקרה, אבל מהדיון היום אני
מתרשם שהם לא היו חלק מהמהלך עד כה (או שעשו הצגה יפה שהם לא היו).
ג. להערכתי גנץ עשה נזק אדיר למרכז-שמאל בטווח הקצר והבינוני, כי שבירת האמון הזו תשאיר הרבה מאוד מצביעים בבית בבחירות הבאות, ואולי גם לטווח רחוק יותר.
ד. ומהצד השני – יש עכשיו כ-30 מנדטים על הרצפה לגופי שמאל/מרכז שידעו להרים אותם משם, אם ידעו להתארגן ולפעול באופן מעורר אמון.
לעוקבי הדף בפייסבוק, פתחתי סקר בנוגע לשאלה האם גנץ יהיה אי פעם ראש ממשלה. מוזמנים להשתתף בו שם.
עמדת תצפית 