It's the end of the world as we know it?

איפה אנחנו עומדים במשבר הקורונה, בפרספקטיבה היסטורית?

לפני כעשור, העיסוק המרכזי שלי במשך כמה שנים היה הדרכת מבקרים בנושא העליה השניה החלוצית.

בין התובנות שהיו לי לגבי האנשים האלה, היתה זו שמדובר באנשים שהעולם שלהם "נשרף" כליל במהלך חייהם פעמיים, ואולי יותר.

כל מה שהם הכירו וידעו על העולם השתנה כשהם היו בשנות ה-20 שלהם, במהלך מלחמת העולם הראשונה. לגבי רובם, חורבן העולם שהכירו (וממנו בא) נמשך גם כמה שנים נוספות, במלחמת האזרחים ברוסיה-ברה"מ, שהביאה למותם של יותר מ-100,000 יהודים באזורים מהם הם באו.

כל מה שהם הכירו וידעו על העולם השתנה פעם נוספת כשהם היו בשנות ה-40-50 שלהם, במהלך מלחמת העולם השניה והשואה. ואם רוצים, הרבה מאוד ממנו השתנה פעם נוספת עם הקמת המדינה.

ואחד מהדברים שהבנתי מזה היה שלאורך זמן, אין לנו ודאות ש"כללי המשחק" הבסיסיים ביותר של העולם כמו שאנחנו מכירים אותו ישארו ללא שינוי. מאז מלווה אותי החשש מהשינוי הזה.

ועכשיו, עולה השאלה, האם אנחנו כאן? האם אנחנו בעיצומה (או למעשה בתחילתה) של תקופה שתשנה את כל מה שאנחנו יודעים על כללי המשחק של העולם שבו אנחנו חיים?

אני חושב שאנחנו בהשבתת שגרת פעילות שישראל לא ראתה מאז גיוסי המילואים הגדולים של מלחמת ששת הימים (שהסתיים לאחר כ-3-4 שבועות) ומלחמת יום הכיפורים (נתקלתי פעם בנתון, אם זכרוני אינו מטעה אותי, שבערך שליש או חצי מכוח האדם הבוגר של התנועה הקיבוצית היה מגוייס למשך חצי שנה). כנראה שזו השבתת שגרת הפעילות הכי רחבה שראינו בכלל מאז קום המדינה, ומילא זה – לא ברור כמה זמן היא צפויה להמשך.

בינתיים קצב התפוצה של המחלה, ושל הצעדים שנועדו להאט אותה, נמצא בתאוצה ניכרת בשבוע האחרון ובהחלט ייתכן שצעדי המניעה נמצאים עדיין בפיגור אחרי תפוצת המחלה.

אני מניח שהשבועות הקרובים יתנו את הכיוון, גם לגבי ישראל וגם לגבי המצב בעולם.

לגבי ישראל, אנחנו נמצאים, נכון לכתיבת הדברים, במדרגה שאנחנו עדיין יכולים להכיל – מבחינה רפואית – ביחס למה שידוע כרגע. אם לא תהיה קפיצת מדרגה נוספת בתפוצת המחלה, נראה שנוכל להכיל אותה ובעוד כמה שבועות אפשר יהיה להתחיל לחזור לשגרה, לפחות בתוך ישראל. אבל מכיוון שמיעוט הבדיקות עד כה לא מאפשר לזהות חולים עד לשלב מתקדם, ייתכן שאנחנו כבר במדרגת התפוצה הבאה, אבל נגלה את זה רק בשבועיים הקרובים, כאשר הנדבקים (והמדביקים) הסמויים יתחילו לגלות תסמינים. אם זה המצב, ספק אם מערכת הבריאות תוכל לעמוד בעומס, ואנחנו נתחיל לראות גם מקרי מוות הולכים ומצטברים. והבעיה היא שאם תפוצת המחלה תצא (או כבר יצאה) משליטה, המשמעות היא גם שמשך המחלה והשבתת המשק תהיה ארוכה בהרבה. אני מקווה שעליית קיבולת ביצוע הבדיקות בימים הקרובים תאפשר לשפר לפחות את מצב הידע והשליטה של מערכת הבריאות בתמונת המצב.

האם יש מקום לאופטימיות או לפסימיות? אני יכול להציע שני רמזים פסימיים:

א. לפי הכתבה הזו, המודלים של משרד הבריאות מאוד לא אופטימיים, ומדברים על אלפי מתים ועל משך מחלה של 250 ימים – בתרחיש הגרוע של הדבקה מהירה – עד 880 ימים (יותר משנתיים!) בתרחיש האופטימי של הדבקה איטית.

ב. בזמן שמערכת החינוך פוזרה ועובדי המגזר הציבורי הוצאו לחל"ת "עד אחרי חופשת הפסח", נתקלתי איפשהו בידיעה שמשרד הביטחון מתכונן לקיים את טקסי יום הזכרון ויום העצמאות ללא קהל.

כלומר – נראה שלא צפוי חזרה לשגרה בטווח של חודשים, ללא צפי ברור למועד. וכל זה בלי להזכיר את המשבר הפרלמנטרי שבו אנחנו תקועים.

 

ולגבי העולם – גם כאן אני מעריך שנראה בשבועות הקרובים את המגמה – האם יותר מדיניות יתקדמו לכיוון שליטה וצמצום היקף המגיפה, כמו שאני מבין שאנחנו רואים במחוז ווהאן בסין (וגם שם – אני עוד לא ראיתי ידיעות על מגמה של חזרה לשגרת פעילות, ועולה גם השאלה מה יקרה אם תהיה התפרצות במחוזות אחרים) ובכמה מדינות במזרח הרחוק – ואז אפשר לקוות לתחילה של חזרה לשגרה בתוך כמה חודשים – או שנראה החמרה שלה. אם מדינות מערב אירופה, וארה"ב יתחילו להתקדם למצב של איטליה ואיראן – וזה יהיה רחוק מלהיות מפתיע – ומדינות נוספות בעולם השלישי, יעברו ממצב של חולים (ידועים) בודדים למצב של מגיפה מתפשטת, התמונה אחרת לגמרי. במצב כזה, מעבר לנזקים הישירים העצומים, ייתכן שנראה קריסה של המערכת הבינלאומית המוכרת למשך שנים, ואז כנראה שזה יהיה באמת

…It's the end of the world as we know it

2 מחשבות על “It's the end of the world as we know it?

  1. קצת פסימי. התחלת בשאלה האם העולם כפי שאנחנו מכירים אותו ישתנה, ולא המשכת לנחש כיצד הוא ישתנה אם המחלה תשאר אתנו, עברת למצב המשק בלי להעריך מה ההשפעה על הכלכלה או העתיד, והמשכת בסוף העולם.
    כל כך הרבה הזדמנויות לא ניצלת.

    גם אם נמשיך לתפקד כאילו כלום, זה לא יהיה סוף העולם. זו לא תמותה של השפעת הספרדית והשתכללנו מאז 1918 ואם היא פוגעת היא לא פוגעת פאטאלית בכלל הציבור אלא מעט, בעיקר במבוגרים ובפנסיונרים, כואב אבל לא עוצר את התרבות. בסופו של דבר תוך מספר חודשים כולם יחלו יפתחו נוגדנים וימשיכו הלאה. זו בעיקר חוויה לא נעימה אבל לא יותר מזה.
    במספר מדינות דרום מזרח אסיאתיות שהתחילו עם זה באמצע סוף ינואר כבר עוברים הלאה לסדר היום ומתפקדים עם שינויים זעירים, לומדים, עובדים, המסעדות והחנויות מלאות וכך הרחובות. אנשים מתים מהתקפות לב וסרטן במספרים גבוהים יותר ואנחנו "מכילים" את זה אם החלטת להשתמש במילה המגעילה הזו שהגיעה מאנגלית ומשתמשים בה בעברית בכפל משמעויות (בשליטה זו המילה שהשתמשו בה מאז ומעולם).
    הנזק הכלכלי שיגרם לנו הוא אותו הנזק האדיר שנגרם למדינה במלחמת יום הכפורים כשהמשק היה משותק ויהיו לו השלכות לטווח ארוך כפי שהיו אז, כדי להציל 4% מהאוכלוסיה אנחנו מקריבים הרבה מהעתיד של 96% האחרים.
    הצבא שלנו יהיה מצוייד טוב פחות, מערכת הבריאות העתידית שלנו תהיה ממומנת פחות, החינוך, השקעות המדינה בצורכי הציבור. אי אפשר יהיה להעריך מה הנזקים שיגרמו. (אם לא נצליח לממן פיתוח ליזרים נגד טילים אולי מספר הנפגעים יהיה גדול יותר מהוירוס וכד')

    "האם אנחנו בעיצומה (או למעשה בתחילתה) של תקופה שתשנה את כל מה שאנחנו יודעים על כללי המשחק של העולם שבו אנחנו חיים?"
    כדי לצאת מהמצב רוח הפסימי ולהתלוצץ קצת, הבה נשווה את השינויים העתידים לכאורה כאילו הינו בני העליה השניה, לו הוירוס ישאר אתנו:
    לא יהיה ספורט מקצועי, בארץ, בעולם, ואולי זה לטובה, תחזור לשנות השישים כשספורט היה תחביב בריאותי, לא שילמו ביליוני דולרים לשחקני כדור סל וכדורגל ופרסומות ותוכניות הטלויזיה היו חנוכיות וכך הציבור. לא יהיו סטראוידים ולא ישברו יותר שיאי ספורט.
    לא יסעו לחו"ל, צריכת המותרות תרד, לא יהיו בתי קפה, פאבים, מסעדות, בתי כנסת, שפת הים תהיה נקיה מלכלוך, נשב בבית עם המשפחה הרבה, ארוחות יום שישי יהיו בהרכב מלא, לא יהיו תורים בשום מקום, הבירוקרטיה תתיעל, ופגישות של ועדת תרבות יהיו על הדשא לפני בית העם (לבושים בבגדי את"א). זה מאפשר לשחרר רסן דמיוני בלתי סופי 🙂

    אהבתי

    • אני קצת פסימי (אבל לא סוגר את האפשרות שלא יהיה כזה נורא). גם אם אנחנו בישראל נצא מזה בתוך כמה חודשים, אם בעולם זה יתחיל להשתולל יותר משעכשיו (שאר מערב אירופה יכול להיות במקום של איטליה וספרד בתוך שבוע-שבועיים). אנגליה וארה"ב עלולות להיות במקום גרוע יותר. ועדיין אנחנו לא יודעים אם במדינות הלא-מערביות אנחנו בהיקף קטן או בדרך לקריסה גדולה בהרבה.

      לא ניצלתי את ההזמנות להעריך מה יהיה אחרי, בגלל שאם זה אכן הולך להיות שינוי של העולם כמו שאנחנו מכירים אותו, היכולת שלנו להעריך מה יהיה אחרי שהדברים יתייצבו היא מטבעה נמוכה מאוד…

      השאלה העיקרית היא מה יהיו הלקחים הכלליים מהעניין, במתח שבין גלובליזציה לעצמאות מקומית. ההגיון אומר שצריך עוד משניהם – חיזוק המערכות המקומיות, לצד חיזוק מנגנוני תיאום בינלאומיים.

      ואם אתה רוצה אופטימיות – קיבלנו התנסות בפנדמיה עם מחלה קלה יחסית. היא מדביקה הרבה, אבל הורגת יחסית מעט, ומבוגרים (בגלל זה כנראה שגם בתרחישים הגרועים זו לא תהיה השפעת הספרדית). זה אומר שנהיה מתורגלים יותר ומוכנים יותר אם וכאשר תופיע פנדמיה מסוכנת יותר (שמפחידה מאות את אנשי בריאות הציבור כבר לא מעט שנים.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s