"עסקת המאה" – הערכה ראשונה

אחרי הפרסום אתמול, הקדשתי חלק ניכר מהיום לקרוא את המסמך של החזון האמריקאי שמכונה "עסקת המאה". ממליץ לכם, כדי שתדעו על מה מדובר באמת.

אז זו המפה שלה, ועכשיו אפשר לגשת להעריך אותה. 

ובכן – קודם כל חשוב להזכיר – המפה הזו מכונה "מפה קונספטואלית", כי כמו כל התוכנית, היא נבנתה בגישה מסויימת:

לפי המסמך, החזון שמוצג בו הוא ההצעה האמריקאית לפתרון שנראה להם הכי טוב וריאלי, בהתחשב במציאות שנוצרה בשטח. אבל המסמך מכיר בכך שלא האמריקאים ולא גורם זר אחר יכולים לכפות על ישראל והפלסטינים פתרון של שלום. ולכן המסמך מזמין את הפלסטינים והישראלים לדון ביניהם ולהגיע להסכם, שיכול לכלול גם תיקונים מוסכמים במפה הזו.

מצד שני, הם מכנים את החזון שלהם "עסקת חבילה" – ולכן, לפחות לפי המסמך, יישום שלו אמור להיות יישום מלא, והוא לא תואם הגיון של סיפוח חד צדדי ישראלי ללא התקדמות עבור הפלסטינים.

מה העיקרון הבסיסי שהאמריקאים מציעים:

א. זה פתרון של שתי מדינות לשני עמים. במפורש, בגלוי, במוצהר.

ב. זו משוואה של צמיחה חברתית-כלכלית וריבונית פלסטינית בתמורה לביטחון עבור ישראל. הפלסטינים, כאשר יקבלו החלטה לאומית "להחליף דיסקט" ולהמיר את הנראטיב הלאומי הפלסטיני ממאבק בישראל לצמיחה לאומית, יקבלו מדינה מוכרת, וסיוע גדול בצמיחה כלכלית.

***

הערכה שלי – מבחינת ההצעה ולא מבחינת הסיכוי לממש אותה בזירה הפוליטית בנסיבות הנוכחיות:

קודם כל, נקודת המבט שממנה אני בוחן את ההצעה הזו היא  ציונית-סוציאליסטית. כלומר, מה שמעניין אותי זה קיומה של מדינת לאום יהודית-דמוקרטית, שמקדמת ככל האפשר את רווחת כל אזרחיה, חיה בשלום עם שכניה, ושותפה לפיתוח החברתי-כלכלי של כלל האזור.

מנקודת המבט הזו, זו נראית כמו יופי של תוכנית – חלוקה גיאוגרפית טובה שמאזנת בין הצרכים הביטחוניים והדמוגרפיים של ישראל, שמאפשרת לקיים אותה כמדינת לאום יהודית ודמוקרטית, בגבולות בטוחים. בנוסף, היישום שלה הוא תהליכי, והמשוואה של פיתוח תמורת ביטחון מאפשרת התקדמות הדרגתית בלי לקחת סיכונים ביטחוניים גדולים מהיום, ואם אפשרות לעצור את התהליך בכל שלב אם הפלסטינים לא עומדים במחוייבויות שלהם.

בגזרת הגדה המערבית, בעיקרה המפה הזו מזכירה את תוכנית אלון: בקעת הירדן ומדבר יהודה במובנם הרחב בשליטה ישראלית, כולל כביש 1 מירושלים לבקעה, וכנ"ל ירושלים רבתי. ההבדל הוא התוספת של התנחלויות שנבנו מאז בשומרון, בניגוד לעמדתו של אלון.

בגזרת עזה, יש שינוי משמעותי, שנובע משני דברים – ראשית, שתוכנית אלון שם הסתמכה גם על שליטה ישראלית בפתחת רפיח וקדמת סיני ורעיון של יישוב הפליטים מחוץ לרצועה. שנית, שארה"ב מאמצת את העקרון שהפלסטינים אמורים לקבל את החלק היחסי בא"י המערבית שמעבר לקו הירוק, והמשמעות היא פיצוי על בקעת הירדן בדמות שטחים משמעותיים לפלסטינים בסמוך לגבול מצרים.

המחיר שישראל "משלמת" – והוא נחוץ כנראה כדי להפוך את התוכנית לקבילה מבחינה פוליטית בישראל – הוא יצירת התחלויות מובלעת (בשיטת "בלון עם חוט") כדי להמנע מפינוי התנחלויות, שדי מסבכת את המצב, ותעלה לנו בחילופי שטחים שהיה אפשר להמנע מהם. המבנה המורכב הזה יוצר פוטנציאל מוגבר לחיכוך בשטח – היכולת של ישראל לקטוע בקלות את הקישור בין אזורי השטח הפלסטיני מקבלת מקבילה ביכולת פלסטינית לחסום ולכתר בקלות יחסית את התנחלויות המובלעת. אבל מכיוון שהאחריות הכוללת על הביטחון נשארת בידיים ישראליות, זה לא יהיה שונה משמעותית מהמצב היום – רק שזה אמור להתקיים בסביבה של יחסי שלום ושיתוף פעולה, ואז זה לא אמור להפריע. בטווח הארוך,  יכול להיות שישובים מבודדים כאלה "ידעכו" מעצמם בהיעדר השקעה אינטנסיבית בהם, וישראל תוכל לוותר עליהם לטובת רציפות פלסטינית אם זה עוד יהיה חשוב למישהו.

"מחיר" נוסף הוא האפשרות שתינתן לכ-250 אלף התושבים הפלסטינים של מזרח ירושלים לקבל אזרחות ישראלית (אופציה שאני מניח שחלק ניכר מהם יבחר לממש), תמורת מניעת חלוקת העיר – חלוקה שהיא בעייתית ליישום ומקשה על ההגיון הגיאוגרפי של כלל התוכנית.

כמובן, עבור חזון "ארץ-ישראל השלמה" התוכנית הזו היא מכת-מוות, ומשמעותה וויתור על הריבונות בחבלי המולדת שבהם נמצאת ליבת המורשת התנ"כית של עם ישראל, תמורת הבטחה לחופש גישה לאתרים דתיים. מנקודת המבט שלי, זה וויתור, אבל ויתור שכדאי לעשות.

 

ומה לגבי הפלסטינים?

קודם כל, חשוב להגיד על זה שלמרות שחלק מ"השמאל" הישראלי נוטה להתבלבל בעניין, מטרת הציונות לא היתה להקים מדינה יהודית ומדינה פלסטינית, אלא להקים מדינה לאום יהודית דמוקרטית שתקדם את רווחת אזרחיה, ושאם אפשר (אבל זה לא תנאי), היא גם תחיה בשלום עם שכניה, בקונסטלציה הפוליטית שהם יבחרו. עומר בר-לב הזכיר את זה פעם (דקה 16:14), וכנראה שטוב להזכיר את זה מדי פעם..

כלומר, הדאגה לפלסטינים אמורה להיות קודם כל של הצד הפלסטיני. ולכן כשאנשי "שמאל" ישראלי רצים לצעוק נגד תוכנית שטובה לישראל כי לטענתם היא לא מספיק טובה עבור הפלסטינים – זה לא מעורר אמון כלפיהם, ולא מאוד אלקטבילי (לא שנראה שאלקטביליות – שמאפשרת לממש בפועל את האידיאולוגיה ולא רק להחזיק בה כעמדה מוסרית – מעניינת מאוד את האנשים האלה).

אבל אם נתייחס לפלסטינים עצמם, צריך לשאול את עצמנו אילו פלסטינים. אם 'פלסטינים' = אש"פ ותו-לו (וקל וחומר החמאס או הג'יהאד האיסלמי ודומיהם), הרי שמדובר בתוכנית איומה עבורם. היא מחבקת את הצרכים של ישראל בסוגיית הביטחון והגבולות, ושוללת על הסף את התביעות הפלסטיניות בסוגיות היסוד האחרות: היא שוללת על הסף את תביעת השיבה, ומקבלת את גדר הביטחון כגבול ירושלים המאוחדת בשליטה ישראלית (היא מזמינה את הפלסטינים לכנות את השכונות שמעבר לגדר בשם "אלקודס" ולקבוע שם את הבירה שלהם…). את ההכרה במדינה פלסטינית עצמאית הם יקבלו רק כאשר הם יכירו רשמית בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, יבססו אחידות שלטונית בכל הטריטוריה עם מונופול על הנשק (כלומר יפרקו את ארגוני הטרור מנשקם), יפרזו את עצמם, ויפעלו באופן נחוש ואפקטיבי נגד הטרור.

לעומת זאת, אם "הפלסטינים" יכולים להיות גם המקבילה שלי – כלומר, לא לאומנים שמחוייבים לאיזה "צדק היסטורי" ומולדת מקסימליסטית, אלא מעוניינים קודם כל בתוכן הממשי של מושג "הבית הלאומי" בשגשוג חברתי-כלכלי ולא בסמלים דקלרטיביים – זו תוכנית לא רעה בכלל, בהתחשב בנסיבות המציאות. מערכת של כבישים מהירים ללא הפרעה תקשר את כל תאי השטח הפלסטיניים. חילופי השטחים שיתנו להם גושים מחוברים בנגב בתמורה לבקעה ולגושי ההתנחלויות יכולים להתברר כהחלפה טובה, ולא פחות מכך – הם מקבלים גישה למתקני נמל שישרתו אותם בנמלי חיפה ואשדוד (עד שיוקם נמל בעזה) ואולי גם בעקבה, ושני מסדרונות לירדן (ודרכה לעולם המערבי) בגשרי אלנבי ואדם. כלומר – הם מקבלים יציאה מהבידוד וקשרים אל העולם הרחב. בנוסף לזה – הם מקבלים חבילת השקעות שנועדה להזניק את הכלכלה והחברה הפלסטינית, אבל לא בשיטת התרומות שמתחזקות את מנגנון הרש"פ המושחת, אלא באופן שנועד לבנות מוסדות מדינה מודרניים שמבטיחים את זכויות האזרחים ומשרתים את רווחתם.

כלומר, מנקודת המבט שלי, אם לא מקבלים את הלאומנות הפלסטינית שהדבר היחיד שמעניין אותה הוא המאבק בציונות כדמות האפשרית היחידה של הפלסטינים (ואז עסוקים בלהציג ולדברר אותה) – שזו עמדה גזענית למדי – אני חושב שזו אופציה שהיא גם אחלה למדי עבור עמדת פלסטינית לאומית קונסטרוקטיבית. טובה בהרבה ממה שמציע להם הסטטוס קוו, או כל הצעה אחרת שהונחה עד כה על השולחן. ולגבי התנאים להקמת מדינה פלסטינית – די ברור שבלי לעמוד בהם, בכל מקרה לא תתקיים מדינה פלסטינית בעלת ערך עבור האזרח הפלסטיני. אם המדינה הפלסטינית לא תהיה דמוקרטיה ליברית אלא שלטון דיכוי, אם היא תהיה מחולקת בין גופים פוליטיים יריבים כמו היום, אם יפעלו בה ארגונים צבאיים עצמאיים, ואם היא תלחם נגד ישראל – היא לא תהיה מדינה פלסטינית ששווה למישהו לחיות בה, גם אם היא תהיה קליפה של מדינה ברמה הפורמלית. לפלסטיני-לאומי שמכבד את עצמו אין עניין לחיות ב-failed state נוסח לבנון. התוכנית הזו מציעה לו הזדמנות למדינה פלסטינית שראויה לשמה ושטוב לחיות בה. 

 

ומה לגבי ההתכנות?

כמו שכתבתי לפני פרסום התוכנית – התוכנית הזו לא נועדה ליישום מיידי, אלא להציב את החזון שמציע טראמפ על סדר היום, ובכל מקרה היא מגדירה סביבה למו"מ בין ישראל לפלסטינים ולא מכתיבה פתרון. מצד שני, לא הייתי ממעיט במשקל שלה. נשיא ארה"ב, כל נשיא ארה"ב, הוא אדם עסוק, שעסוק בהמון דברים חשובים בהרבה מבחינתו מאשר המריבה הלוקלית שלנו. הוא לא נוטה להשקיע את זמנו וההון הפוליטי שלו במהלכים שצפויים להתגלות ככשלון שהוא יהיה חתום עליו. ולכן אני מניח שיש לו עניין בקידום החזון הזה.

אבל הנקודה המעניינת להערכתי הוא תזמון הפרסום שלה. וברור שאת תזמון הפרסום שלה צריך להבין בהקשר של הזירות הפוליטיות הרלוונטיות, וההשפעה שטראמפ רוצה להשיג בהן:

בזירה הישראלית, טראמפ דחה את הפרסום כמה פעמים בגלל המלכוד שבו נמצאת המערכת הפוליטית בשנה האחרונה, אבל הפעם בחר לפרסם אותה דווקא לפני הבחירות, ולהזמין את גנץ לפגישה איתו. אני מבין מזה ש:

א. הפרסום הזה צפוי ליצור מתח גלוי ולהקשות על שיתוף הפעולה הציבורי (גם אם לא ישפיע על שיתוף הפעולה הסמוי) בין נתניהו לימין המתנחלי רגע לפני הבחירות, כשנתניהו, לפחות כלפי חוץ, מאמץ את התוכנית ומציג אותה כהזדמנות היסטורית, והימין המתנחלי דוחה אותה על הסף.

ב. הרעיון של נתניהו להוביל החלטת ממשלה על סיפוח או החלת החוק על ההתחלויות באופן מיידי לא תואמת לעסקה, ונראה שכבר קיבלה מקלחת צוננת מצד קושנר (והסתייגות מצד היועמ"ש). בכל מקרה, אני בספק אם הממשלה יכול להעביר החלטה בנושא שיש לה משמעות, ומעריך שאם היא תנסה, זה יגרר לבג"צ, שאולי ימשוך מספיק זמן עד שהבחירות יהיו קרובות באמת ובכך ימסמס אותה).

ג. בהזמנה של גנץ היה להערכתי מסר למערכת בישראל שטראמפ מצפה שישראל תשתף פעולה עם התוכנית הזו בלי קשר למי שייבחר, וסימון של גנץ כמחליף פוטנציאלי לנתניהו גם מבחינתו. פרסום התוכנית בעיתוי הזה צפוי לדעתי להקשות על הקמת ממשלה שנסמכת על בלוק ימין שמתנגד לעסקה, ולהקל על הקמת מממשלת מרכז/אחדות בציר של כחול-לבן-ליכוד (לא דווקא בראשות נתניהו) -ליברמן – עבודה שתתמוך במו"מ על בסיס העסקה.

בזירה האמריקאית: טראמפ נכנס לשנת בחירות עם הצעה שנתפשת כאוהדת מאוד לישראל, מה שטוב לקמפיין שלו, ועלול להזיק למועמדים דמוקרטיים שיתייצבו כנגדה. בנוסף, הוא מציב אותה כסדר היום שלו לגבי הנושא לשנים הבאות. הוא אומר שהוא לא יכפה אותה על הצדדים, אבל אפשר להניח שאם הוא ימשיך לכהונה שניה (ואני נוטה להעריך שזה יקרה), יהיו לו מנופי לחץ משמעותיים בשנים הבאות כלפי מי שיפעלו לטרפד אותה.

בזירה הפלסטינית: אצל הפלסטינים, כמו בדרך כלל, גם אם מדברים על בחירות, אין תאריך מחייב באופק. אבל באופק צפויה החלפת שלטון, ויותר משהיוזמה של טראמפ מדברת לאחד הזרמים הקיימים בזירה, היא מייצרת מצע אפשרי לצמיחה של כוח פוליטי חלופי. כוח כזה יוכל לצמוח על סמך הפוטנציאל לשגשוג שמבטיחה העסקה לעומת האומללות שמבטיח המצב הנוכחי והבידוד והאופק הקודר עבור הפלסטינים אם יסרבו לעסקה. גם למדינות ערב השכנות יש אינטרס ניכר שהפלסטינים ישתפו פעולה, ויכול להיות שאפילו האיום בצמיחה פוטנציאלית של כוח כזה, לצד ממשלה יותר קואופרטיבית בישראל וגיבוי של מדינות ערב, יכול להיות תמריץ גם לאבו-מאזן להפשיר קצת את הקיפאון שלו – ובכל מקרה להשפיע משמעותית על זהות היורש העתידי.

ובזירה האזורית: מעניין לראות שהיוזמה הזו נשענת במידה רבה על ההבנה שלמדינות האזור יש אינטרס גדול בשיתוף פעולה בין כל הצדדים – מדינות המפרץ, מצרים, ירדן, ישראל והמדינה הפלסטינית העתידית – כדי לחזק את היציבות והכלכלות שלהן, אל מול האיום שמציבה איראן. ממה שאני מבין, בינתיים התגובות ממדינות ערב ליוזמה נעות בין תמיכה לבין שקט, ולא מגבות תגובה זועמת מצד הפלסטינים. אם ייפתח מו"מ עם בין ישראל לפלסטינים על בסיס התוכנית, נסללת הדרך לקידום הנורמליזציה ושיתוף הפעולה בין מדינות ערב וישראל. גם אם הפלסטינים יסרבו לדון בה, זה יאפשר למדינות ערב לקדם את הנורמליזציה ושיתוף הפעולה עם ישראל, על בסיס ההצדקה (מול הציבור שלהם) שיש גבול כמה אפשר להקריב את האינטרסים העצמיים לטובת הפלסטינים אם הם לא רוצים לעזור לעצמם. במצב כזה, אני מניח שהתנאי העיקרי מבחינתן יהיה שישראל לא תנקוט צעדים חד-צדדיים שימנעו מימוש עתידי של היוזמה.

 

ומה עכשיו?

קודם כל, לטעמי חשוב להצליח לבלום כל יוזמה של נתניהו לבצע מחטף חד-צדדי שיטרפד את ההתכנות של היוזמה במסווה של מימוש שלה.

דבר שני – נחכה לבחירות. תוצאות הבחירות והרכב הממשלה הבאה הן שיכריעו את הכף בזירה הישראלית לכיוון ניצול הפוטנציאל של היוזמה או טירפודה.

דבר שלישי – נחכה לבחירות בארה"ב. גם אם בתרחיש האופטימי ממשלה ישראלית חדשה תרצה לפתוח במו"מ מול הפלסטינים, אני לא רואה איך ניתן יהיה להשיג התקדמות, כשהנהגת הרש"פ עסוקה בלקוות שטראמפ יוחלף על ידי נשיא/ה דמוקרטי אוהד בהרבה לעמדות שלהם, שצפוי לשנות את כלל המדיניות האמריקאית בנוגע למזה"ת. אם טראמפ ייבחר לכהונה שניה, אני מניח שהוא ידחוף לפתיחת מו"מ.

אם אחד משני אלה לא יקרה, או שעד ששניהם יקרו אבו-מאזן יאבד מסיבה כזו או אחרת את שלטונו – העניין הזה יהיה כנראה מרכזי בשאלת התחרות על זהות המחליף שלו. אבל במקרה כזה, אללה אכבר ואלוהים גדול…

22 מחשבות על “"עסקת המאה" – הערכה ראשונה

  1. " קודם כל, לטעמי חשוב להצליח לבלום כל יוזמה של נתניהו לבצע מחטף חד-צדדי שיטרפד את ההתכנות של היוזמה במסווה של מימוש שלה. "
    מאחר ותוכנית האמריקאית אינה מציאותית, לפחות במצב הנוכחי, האם אין זה האינטרס הישראלי לבצע מחטף חד צדדי שיקבע עובדות בשטח? נתניהו אם יעלה את החוק לסיפוח יאלץ את כחול לבן להצביע בעד ויתגבר בכך על היועץ המשפטי, וזה מה שהוא רצה מלכתחילה וזה מה שטוב ליהודים. הימין הקיצוני ישתף פעולה. הצעדים הראשונים של עסקת המאה ימומשו חד צדדית ואם העסקה תגיע אי פעם לידי ביצוע או דיון הרי ישראל נהגה לפי קוויה ולא חרגה וממילא אם העסקה תתמוסס אז אנחנו נהיה בעמדה שחזקה היא 9 עשיריות של החוק. בעוד 70 שנה, שיגיעו מהר מאד יהיה קשה להפוך את ההחלטה. מה יש להפסיד ממימוש החלת החוק לא ברור לי. נראה לי החמצת הזדמנות לא לנצל את התנאים הבלתי חוזרים כשהממשל של טראמפ מציע לנו בערוב ימיו מתנה שלא היתה כמוה.
    כשאתה אומר לבלום יוזמה של נתניהו אתה כולל את הסלידה האישית שלך ממנו בשיקולים שלך, האם זה לא אינטרס של גנץ? של עם ישראל?
    למרדכי קידר יש את תוכנית 7 האמירויות שלו, אולי תשוחח עליה עם הקוראים שלך ותביע את דעתך?
    ההצפיה שלך שחילופי הממשל ברשות הפלסטיני תמתן אותם לא הולמת את התנאים בשטח, הם יקצינו, כל
    הנהגה חילופית תדחף לצעדים אלימים ולא מדינים כפי שנקט אבו מאזן כי לדעתם ישראל מבינה רק כוח.
    ההערכה שלך שמדינות האיזור נוטות לשתף פעולה עם ישראל אופטימית מדי. מדוע ירדן עויינת אותנו כל כך כשהיא יכולה רק להרוויח כלכלית וביטחונית משיתוף פעולה אתנו? מדוע מצריים מצטיידת בנשק רב ומכינה תשתית למלחמה עם ישראל ? אם תעלה ההזדמנות לכבוש את ישראל כשהיא במצב של חולשה לאחר התקפת טילים מצד אירן ובנות בריתה מצרים תנצל אותה ולא תשאר בצד. מצריים במצב כלכלי גרוע היא יכלה להפנות הרבה מאד כסף לכלכלה ולא לצבא, היא לא נוהגת בהגיון שלנו. כל מדינות האיזור נוהגות על פי המציאות, אין מה להרגיז את אמריקה כעת הן ישתפו פעולה אבל כולן עוינות אותנו בסיסית מעבר לשקולים כלכלים, הפלסטינים לא מענינים אותן כקליפת השום. עדיף לנצל את המצב הזמני הנוכחי כשלא איכפת להן מהפלסטינים והן עסוקות בבעיות שלהן ולקבוע עובדות בשטח.
    הפלסטינים יכלו מזמן לבחור בדרכי שלום, הם קיבלו אין ספור הזדמנויות, הם פשוט לא מעונינים להתחתן אתנו ולא משנה כמה פעמים תציע להם נשואים ואיזו נדוניה תציע להם. "לא!!" פרושו "לא!!", וכל דבר אחר נקרא אונס. הם לא רוצים מדינה יהודית ולא מדינה פלסטינית שנראת כמו קורי עכביש, כבר היה להם הרבה יותר בהסכמי אוסלו. הם רק רוצים להחזיק מעמד עד שהישות הציונית תעלם מהמפה כפי שהצלבנים הם רק סיפור הסטורי והריסות למוזיאון.
    כל עסקת טראמפ נועדה רק לחזק את ישראל, במסווה הסכם ובמידת מה לעורר אהדה כלפיו בקרב ציבור הבוחרים שלו ולתת הישג לנתניהו. טראמפ יודע שהפלסטינים לא יחליפו דיסקט ושאין פרטנר.
    בימי נתניהו ישראל השיגה הרבה מאד והצליחה לתקן חלק מהטעויות של מדיניות העבר. זהו צעד למיסוס הסכמי אוסלו. זה הכל.

    אהבתי

    • אני חושב שהאינטרס הישראלי הוא לא לעשות סיפוח חד-צדדי, כי בצעד כזה אין תועלת ויש הרבה נזק.
      אני גם חושב שההנחה שהאופציות היחידות להנהגה פלסטינית הן הגרוע הקיים או יותר גרוע היא הערכה לא ריאלית, וכנ"ל ההנחה שהיחס של העולם הערבי לישראל הוא קבוע פיזיקלי שאינו בר שינוי. מדובר בפוליטיקה, והזירה הפוליטית היא זירה דינמית.

      אהבתי

  2. 'תוכנית המאה' איננה תוכנית שלום מעשית, כי אין מנהיג פלסטיני שיכול לקבל אותה, כלומר שהיא לא תוכנית שלום מעשית.
    מי שעשו אותה הם אנשים פוליטים. כלומר, מעשיים. כלומר, שהתוכנית, היא תוכנית מעשית. אבל לא תוכנית שלום.
    אז מה המעשיות שלה? מה היא מבקשת לעשות באופן מעשי, ממשי?
    אגב, אם צריך הסבר למה אין מנהיג פלסטיני שיכול לקבל אותה אפשר לסמן את הנושאים הבאים:
    1. ויתור על 30% משטח הגדה – בתוכניות שעמדו על הפרק בעבר דובר על ויתור של פחות מ- 10% – תוכנית קלינטון, מהלכי אולמרט ואפילו נאום בר אילן של נתניהו היו כשברקע המספרים האלה.
    2. פירוז עזה לפני משא ומתן וכתנאי לכניסה למומ – ברור שמהלך כזה אינו מעשי, ברור שמהלך כזה אינו אפשרי וברור, לכן, שהרשות לא יכולה לעמוד בו, ולכן, לא יכולה לעמוד בתנאים הפותחים למומ.
    3. ‏גם העברת ישובים ישראלים-ערביים ל'מדינה הפלסטינית' לא מעשית – אף ישוב לא יסכים לכך.
    4. ‏על רקע אלה, גם ויתור על ירושלים (לפני מומ), גם ויתור על זכות השיבה (לפני מומ) – מעמידים כל מנהיג אפשרי פלסטיני בחוסר אפשרות לקדם תוכנית כזאת לכאורה (מול מתנגדיו, שכמובן שיהיו ויציגו כל מהלך מעין זה כמכירת חיסול של זכויות הפלסטינים והפקרתם).
    כלומר – התוכנית לא באמת יכולה להתקדם אל מעבר לשלב ההצהרות. לפחות לא מהצד הפלסטיני. כלומר שהיא לא מעשית כתוכנית שלום..
    אז מהי מטרתה המעשית של התוכנית?
    אגב, מטרתה אינה מינויו של נתניהו לרוהמ – היא מתוכננת עוד הרבה קודם לבחירות הנוכחיות. זה לא אומר שהיא לא משרתת את בחירתו. להפך. עושה רושם שאחד מהרווחים של יוצריה הוא מינוי נתניהו – בחירת המועד לפירסומה, תכניה, המאוד 'פרו-ימין', הצגתה באופן שמעמיד את נתניהו כשושבין מרכזי. וגם הזמנתו של גנץ לארהב, באופן שהופך אותו למחבק התוכנית ויעמיד אותו מחוייב אליה לאחר הבחירות, אם שוב תעמוד ישראל במצב דומה לזה בו עמדנו לאחר שני הסיבובים האחרונים. גם החלק שמציע העברת ישובים ערביים ל'מדינה הפלסטינית' הופכת את האפשרות שהרשימה המשותפת תתמוך בממשלת גנץ (שהודיע על תמיכה בתוכנית), ללא סבירה, ולכן, גם היא, מחזקת את נתניהו.
    אבל לא זאת מטרת התוכנית.. זהו רק רווח משמעותי וצידי שלה..
    מהי מטרתה?
    1. באופן מעשי התוכנית מאפשרת סיפוח של חלקים נרחבים בגדה ובבקעה. סיפוח כזה מאוד יקשה על כל אפשרות של הסכם פשרה ושלום עתידיים.
    2. התוכנית, באופן מעשי, על חלקי הסיפוח שלה מעמידה באופן מאוד לא פשוט את ירדן ואת עבדללה, ובאופן מעשי, תקשה מאוד בעתיד, כך נראה, על יכולותיה של ישראל להשען על הסכמות קיימות היום עם ירדן, לגבי מעבר דרכה לפגיעה אפשרית בתשתיות הנשק הגרעיני האירני. כלומר, שבאופן מעשי, התוכנית מחזקת את היכולת האירנית לפיתוח נשק גרעיני.. דבר שממשיך את הקו בו נקטה ארהב כשיצאה מהסכם הגרעין, ואפשרה, באופן מעשי, לאירן לחזור ולקדם תוכנית גרעין.
    3. ‏כלומר, שמשמעותה המעשית של תוכנית המאה היא הנצחת הסכסוך וחיזוק המהלך של גרעון אזורי.

    אהבתי

    • ניר, אין ספק שטראמפ וביבי תאמו מהתחלה ועד הסוף את רוב התוכנית, גם התזמון לא מקרי. היועץ המשפטי סירב להניח לביבי לספח לפני הבחירות הקודמות אז ביבי הגיש לו את הסיפוח בדלת אחורית. אם גנץ מצטרף לתוכנית ואין לו כבר ברירה אחרת לאור המציאות אז הוא מקלקל את הסכוי שלו להקים ממשלה עם השמאל ובוודאי מקשה עליהם להתאחד אתו בעתיד.
      אם יושב ראש הכנסת יביא את החלת הריבונות להצבעה בכנסת הנוכחית כחול לבן תצטרך לבלוע צפרדע גדולה מאד. אם היועץ לממשלה יתנגד זו תהיה הזדמנות להעביר חוק שעוקף אותו ומי שיסרב להצביע יחשב שמאלני כמר"ץ

      אבל לומר שהתוכנית מאד ימנית כי היא דורשת הכרזת ביטול זכות השיבה, פירוק החמס מנשקו, או העברת שטחים עם ישובים ערבים למדינה החדשה, זה פשוט התבטלות עצמית מוחלטת שלנו. שלוש דרישות בסיסיות ששתים מהן היו הבסיס להקמת הרשות הפלסטינית. אנחנו מחוייבים להוציא יהודים משטחי הרשות אבל הם לא יקבלו ישובים ערביים, בין השאר כי תושביהם יסרבו לוותר על אזרחות ישראלית. כבר פרס ניסה לתת להם משהו בלי הסכם כדי שהם לא ירצו להפסיד את מה שקיבלו. והם סרבו. נתניהו מתחנן שיקחו את כספי המיסים כי הם מסרבים להפסיק לשלם למחבלים ומשפחותיהם.
      אתה חושב שרבין לא היה מסכים במצב הנוכחי לצרף רישמית למדינת ישראל חלקים מארץ ישראל? בן גוריון? דיין?

      אהבתי

      • אני חולק על הערכתכם שהתוכנית משרתת את נתניהו, כמו גם על הפרשנות (הלא נכונה) שמה שהציבה התוכנית הם תנאים לקיום מו"מ, או שהיא מאפשרת סיפוח חד-צדדי.

        אהבתי

        • – אני מודה שלא קראתי את התוכנית, אלא רק את מה שנכתב עליה. להבנתך:
          1. לא הוצב תנאי מקדים לפירוז הרצועה?, האם יש תנאים מקדימים לביצוע התוכנית – מה הם?
          2. מה לגבי 30% מהשטח? – האם לא מדובר בתוכנית על כך שישראל תקבל היקף כזה (לעומת פחות מ- 10% בתוכנית קלינטון וכו?
          3. לגבי הסיפוח – קושנר התבטא נגד סיפוח מיידי – אבל, אם הבנתי נכון, לא נגד סיפח, שכפי שאני הבנתי הוא חלק מהתוכנית – לא כך?
          4. מה כתוב בתוכנית על הישובים הישראלים-ערביים ?

          – האם להערכתך יש מנהיג פלסטיני היום שיכול להתקדם מעשית בתוך המתווה, הקונספטואלי, של התוכנית? – ושים לב – השאלה שלי איננה אם ראוי שיהיה, או אם אולי יהיה כזה בעתיד..
          – ובהמשך לכך – אם אין מנהיג כזה, וזו כאמור הערכתי, מה המשמעות של זה מבחינת המהלכים שישראל, ברשות נתניהו (כזה או אחר) רשאית לעשות כחלק מהתוכנית?

          אהבתי

          • 1. התנאי המוקדם לקיום המחויבויות של ישראל לגבי עזה הוא: העברתה לשליטת הרש"פ או גוף מוסכם אחר; פירוק החמאס והג'יהאד האסלאמי מנשקם; פירוז הרצועה.
            התנאי המקדים לביצוע התוכנית הוא הסכם ישראלי-פלסטיני על ביצועה.
            2. ישראל תקבל כ-30% מהגדה, אבל תחזיר שטחים במקומות אחרים, כך שהסה"כ של המדינה הפלסטינית יהיה דומה לשטח הגדה המערבית ועזה לפי גבולות 67.
            3. התוכנית מציעה הסכמה ישראלית פלסטינית על חלוקת הארץ לשתי מדינות, שבמסגרתה חלק מהגדה המערבית יסופח למדינת ישראל (וחלק משטחי מדינת ישראל יועברו למדינה הפלסטינית. כל סיפוח שהוא לא חלק מההסכמה הזו לא נובע מהתוכנית הזו אלא מדברים אחרים.
            4. כתוב שהחזון (ככה האמריקאים מכנים את התוכנית) "שוקל את האפשרות", בכפוף להסכמת הצדדים, שיישובי המשולש וואדי ערה יכללו בשטחי המדינה הפלסטינית.

            – לא בטוח. יכול להיות שאבו-מאזן יוכל, בהינתן סביבה פוליטית אחרת בישראל, ובדחיפה של ארה"ב ומדינות ערב רלוונטיות.
            – להבנתי אין לזה משמעות שאפשר ללמוד מתוך התוכנית, כי התוכנית היא תוכנית שמטרתה להיות בסיס למו"מ על הסכם ישראלי-פלסטיני, ולא מתייחסת לאפשרות שהצדדים לא יגיעו להסכם. אפשר להעלות השערות שאם הפלסטינים יבחרו להציג את עצמם כצד הסרבן, לישראל תהיה סביבה פוליטית נוחה יותר מצד ארה"ב (בעיקר בהנחה שטראמפ ימשיך לכהונה נוספת) ומצד חלק ממדינות ערב לצעדים חד צדדים מסויימים – אבל זה לא עולה מתוך התוכנית עצמה, ועוד לא ראיתי התבטאויות אמריקאיות שמתייחסות לאפשרות הזו.

            אהבתי

        • ולגבי הגב שהתוכנית נותנת לנתניהו –
          1. הוא מוצג כשושבין ומקבל קרדיט ציבורי – האם יהיה לזה השפעה על תמונת המנדטים – נראה.
          2. גנץ (נאלץ או לא נאלץ) מחבק – ציבורית את התוכנית. בכך התוכנית מחזקת גורמים קיצוניים ברשימה המשותפת להתנגד, אחרי הבחירות להמלצה עליו כרוהמ – גם בזה אופציית נתניהו כרוהמ מתחזקת.

          אהבתי

          • 1. נתניהו מקבל חיבוק מנשיא ארה"ב, אבל זה גם חיבוק דב שמסנדל אותו למחוייבויות שהוא לא דווקא מעוניין בהן, ועלול לחבל קשות ב"בלוק" שלו, מכיוון שהמפלגות שמימין לליכוד מזהות מהר מאוד את ההיבטים בתוכנית שהם ממש לא מוכנים לאמץ.
            2. הסיבוב הקודם של הבחירות הבהיר ששאלת "למי יש יותר ממליצים" רלוונטית בעיקר כשמישהו יכול להרכיב קואליציה, ושבמפת המנדטים הנוכחית נתניהו לא מסוגל. הגורמים הקיצוניים ברשימה המשותפת מתנגדים כי הם לאומנים פלסטינים, אבל גורמים מתונים יותר יוכלו להמליץ עליו להערכתי אם גנץ יבהיר שהוא לא מתכוון לממש את האופציה של העברת ישובי המשולש. (דרך אגב, גם בסיבוב הנוכחי גנץ קיבלו המלצה רק מחלק מחברי הכנסת של הרשימה המשותפת). מהצד השני – אם התוכנית מערערת את הבלוק של נתניהו, יכול להיות שנפתחת האפשרות שגנץ יוכל להקים ממשלה עם ליברמן והחרדים, ולצרף את הליכוד אחרי שנתניהו עצמו ילך (לא נראה לי שהוא יישאר לכהן כיו"ר אופוזיציה…).
            אני מעריך שאחת המטרות של טראמפ בהצגת התוכנית בתזמון הנוכחי היתה לחזק את האפשרות להקמת ממשלת אחדות של ליכוד-כחול לבן ועוד כמה, שתקבל את התוכנית הזו.

            Liked by 1 person

  3. הכתבה הזו עונה לך טוב יותר מאשר אני אוכל לשים את הדברים במילים.
    לדעתם של הפלסטינים הם בעלי הארץ, מהנהיגיהם הנבחרים מבהירים את זה בפני נשיא המדינה, במוקדם או במאוחר יבוא קץ לישות הציונית כמו שצלח אדין הביא קץ לממלכת ירושלים הצלבנית, כל פתרון אחר יהיה זמני.
    יש שנים שמנות ויש שנים רזות, עכשיו 4 השנים השמנות, חטא בל יתואר לא להתכונן לעתיד. יש לקחת את מה שמציעים לנו כי מי ידע מה ילד יום.
    https://mida.org.il/2020/01/29/%d7%aa%d7%95%d7%9b%d7%a0%d7%99%d7%aa-%d7%98%d7%a8%d7%90%d7%9e%d7%a4-%d7%94%d7%94%d7%96%d7%93%d7%9e%d7%a0%d7%95%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%95%d7%94%d7%a1%d7%99%d7%9b%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%9d/

    אהבתי

    • ומהי דעתם של "הישראלים"? אין להם דעה אחת, וכמו לנו גם "לפלסטינים" אין דעה אחת. מנהיגיהם, חשוב להזכיר, אינם מנהיגים נבחרים (למעשה, האחראים העיקרים לזהות ההנהגה הפלסטינית הנוכחית היו מובילי המו"מ באוסלו – פרס וביילין).
      ומכיוון שהתוכנית לא כוללת סיפוח חד-צדדי של הבקעה או ההתנחלויות, אני בספק אם יש הזדמנות כזו לנצל. ההזדמנויות שהתוכנית הזו מציעה הן אחרות, ואני חושב שבהחלט כדאי לנצל אותן, ולא לטרפד אותן.

      אהבתי

  4. התעלמת יפה מהעניין העיקרי : דת .
    כמו רבים וטובים אתה מפספס את עיקר העניין . המאבק אינו מאבק פוליטי אלא מלחמה דתית . אתה מסתכל על הדברים כאדם מערבי שכלתני המניח בטעות שהצד השני פועל על פי הגיון דומה . אין טעות גדולה מזו .
    האיסלאם לעולם אינו מתיר למיעוט כופר ומושפל לקיים מדינה עצמאית בשטח וואקף . מעטה הלאומיות הערבית התפוגג וחזרנו למוסלמים סונים ושיעים הממשיכים את מה שהחל לפני 1300 שנה .להרוג אחד את השני . הם לעולם לא מקבלים כופרים כמונו בקרבם . לא סתם גם סאדאת וגם ערפאת הזכירו את הסכם חודייבה בנאומיהם בערבית תוך קבלת פתווה מאל אזהאר. משמעות ההסכם מוכרת לכל מוסלמי . חבל שאינה מוכרת לפרשנים ישראלים.

    אהבתי

    • התעלמתי ממנו כי אני לא רואה בו את העניין העיקרי, ובוודאי לא תופעה על-היסטורית ובלתי משתנה שלפיה תתעצב המציאות באופן בלעדי.
      למעשה, אני רואה את ההיבט הדתי בסיפור באופן קרוב יותר לדרך שבה התוכנית מציגה אותה – כיסוי אידיאולוגי נפוץ שמתחתיו מסתתרת הנהגה שמרנית שאין לה עניין בהטבת חייהם של האזרחים שאותם היא מתיימרת להנהיג.

      אהבתי

  5. ניתוח מעניין מאד אבל .אני מתחבר לכך שאנחנו צריכים קודם כל לדאוג לאינטרס שלנו ,מדינה יהודית דמוקרטית ,ולכן תמכתי בתוכנית אלון ,ללא סיפוח עזה. אבל התוכנית היא כל כך רחוקה ממה שמנהיג פלשתנאי מתון יכול להתחיל לדבר עליה,שאין לה התכנות. לצאת מתוך נקודת הנחה שאין להעתיק שום התנחלות ,זה אבסורד. אין בתוכנית רצף טריטןראלי אמיתי. עדיפה רמאללה כבירה על אבו דיס. חבל כי זו אפילו לא התחלה למשא ומתן

    אהבתי

    • תודה.
      אני די חולק על ההנחה שאנחנו צריכים לבחון את המציאות לפי הקבוע הפיזיקלי שהוא עמדתו של מנהיג פלסטיני "מתון". אולי כדאי להזכיר שהמתינות של אש"פ מול "חזית הסירוב" מתבטאת בכך ש"ארגוני הסירוב" דגלו ודוגלים במאבק אלים כדרך יחידה, ואש"פ היה מוכן להוסיף גם מאבק פוליטי. אבו מאזן, לזכותו, דוגל באי-שימוש בנשק חם [לפחות מטריטוריה שהוא אחראי עליה], אבל יש ברקע גם אלמנט הרתעה ניכר.
      בכל מקרה, אני חושב שיש מקום לשאול לא רק למה מנהיג פלסטינית מתון מוכן להסכים, אלא האם המינימום שהוא מוכן להסכים לו מאפשר לבנות הסכם שלום יציב או לא. ואם נחזור לאלון, אלון אמר שאם הצד השני במו"מ לא מוכן להגיר בצרכי הביטחון שלנו, הוא מתחיל לחשוד האם פניו לשלום בכלל.
      ועוד נקודה למחשבה – אולי כדאי שאנחנו (והפלסטינים והעולם) נשאל את עצמנו "למה יכול להסכים מנהיג ישראלי מתון?". למשל – כמה מתנחלים להערכתך יכול להסכים לפנות מועמד לראשות ממשלה ולשמור על סיכוי ריאלי להיבחר? האם הוא יכול לוותר על הסדרי ביטחון משמעותיים מאוד בבקעת הירדן (שהפלסטינים עדיין לא הסכימו להם אף פעם)? האם הוא יכול להסכים לחלוקת ירושלים על בסיס גבול 1949?

      ונקודה שולית – רצף טריטוריאלי יש בה, באמצעות רצף תחבורתי.

      אהבתי

  6. פינגבק: פעם שלישית בחירות | עמדת תצפית

  7. פינגבק: בעקבות החתימה על הסכם קואליציוני – נקודות מעניינות, ואיפה הקאטצ'(ים)? | עמדת תצפית

  8. פינגבק: את אני (ארה"ב) והממשלה הבאה | עמדת תצפית

  9. פינגבק: הבט סביב: הצהרת כוונות עם איחוד האמירויות – תובנות ראשונות | עמדת תצפית

  10. פינגבק: הבט סביב: פירסט ווי טייק דה אמירייטס, ת'ן ווי טייק בחריין… | עמדת תצפית

  11. פינגבק: שנה טובה ה'תשפ"א | עמדת תצפית

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s