בשביל למצוא תשובות צריך לדעת לחפש – המקרה של אהרון סיסו

עובדת "הארץ" פרסמה תגובה למאמר של גנז המדינה יעקב לזוביק, שבה היא מאשימה אותו שהארכיון לא נייטרלי, שמסמכים הוסתרו, ושהיא לא מצאה בארכיון שום מידע על אחיו של סבה, ילד שנעלם בשנות ראשית המדינה. לי היתה דרושה בערך שעה של חיפוש אינטרנטי בשביל למצוא בארכיון את התיעוד לגבי הילד, ולשמחתי הארץ היו מוכנים לפרסם את מאמר התגובה שלי. מכיוון שהארץ רוצים קצת בלעדיות על תכנים שהם מפרסמים, המתנתי קצת עם הפרסום כאן, אבל עכשיו אתם יכולים לקרוא את הדברים (כולל תיקון טעות שנפלה בהם במקור). אני אשים כאן את הנוסח שאני העברתי להארץ, שפורסם בעריכה קלה בלבד.

התשובות נמצאות בארכיון אם רוצים למצוא אותן ויודעים כיצד לחפש

בטור דעה שפורסם ב"הארץ" לפני כמה ימים ("לכי חפשי את סבא שלך בארכיון המדינה", 23.05.19) מתקוממת אופיר חובב כנגד מאמרו של גנז המדינה היוצא, ד"ר יעקב לזוביק (הארץ 23.4), לפיו היעדר הראיות בארכיון המדינה מלמד שלא התקיימה חטיפה שיטתית של ילדי תימן וילדים אחרים.

חובב מעלה טענות קשות ביותר על כך שהארכיון אינו נייטרלי, שלא כל המידע נחשף, שהמסמכים "טוטאו מתחת לשטיח", על שקרים, ועל הקושי לקבל את הפער בין האתוס הציוני של "ארץ ישראל היפה" לבין העוולות והפשעים שנעשו בשם האידיאולוגיה הזו. היא טוענת שרוב המשפחות המעורבות בפרשה לא קיבלו תשובות מניחות את הדעת על מקום הימצאם של ילדיהן, ומוסיפה את סיפורה המשפחתי אודות אהרון סיסו, אחיו של סבה, שלהוריו נמסר שנפטר, איך היא לא מצאה דבר אודתיו בארכיון המדינה.

אלא שחובב טוענת טענות שאין להן בסיס, ומטענותיה עולה ספק לגבי הכישורים שיש לה לקבוע קביעות נחרצות שכאלה.

ראשית, הרוב המכריע – כ-95% – מהמשפחות שהתלוננו בנוגע ל"היעלמות ילדים"  במסגרת הפרשה (רובן העידו שקיבלו הודעה על פטירת הילד, ולא על חטיפה) קיבלו תשובות בנוגע לגורל ילדיהם. נציגי ההורים שפנו בשנות ה-60 ועניינם נבדק על ידי ועדת בהלול מינקובסקי, שגילתה תיעוד הנוגע לפטירתם של רובם המכריע, ראו בכך תשובה מספקת והעניקו לחוקרים תעודת הוקרה. גם ועדת החקירה בראשות השופט שלגי וועדת החקירה הממלכתית שחקרו את הפרשה בשנות ה-90 איתרו עבור הרוב המכריע של ההורים תיעוד המאשר את פטירתו של הילד. אלא שגורמים הפועלים בשם המשפחות ומערערים את אמונן בממסד מסרבים לקבל את התשובות האלה, מכיוון שהן סותרות את טענתם לפיה הילדים נחטפו.

ומה בנוגע למקרה של הילד אהרון סיסו?

אמירתה של חובב לפיה חיפשה בארכיון המדינה ובארכיון הציוני את שמו, את תעודת הזהות שלו ואת מספר התיק שלו ולא מצאה דבר מעידה אך ורק על חוסר המיומנות של חובב עצמה בחיפוש בארכיון. מי שעוסק בארכיונים מוסדיים יודע שהם לא מארגנים את המידע בהם בתיקים לפי אנשים אלא לפי הגוף שהפקיד את המידע. מכאן שהארכיונים בהם חיפשה חובב לא יחזיקו תיק על שמו של אזרח (תיק כזה קיים למשל במשרד הפנים, אך הוא לא מופקד בארכיון המדינה). את התיעוד על אהרון סיסו יש לחפש בגופים שסביר שעסקו בו, ותיעוד כזה אכן נמצא בתוך כשעה של חיפוש באתר האינטרנט של ארכיון המדינה.

כך נמצא רישום ההגעה לארץ של משפחת סיסו לנמל חיפה באוניה גלילה ב-4.11.1948. (עמ' 117 בתיק הזה)

ורישום האב בצירוף פרטים הנוגעים לטיפול בו, כולל מגוריו בשכונת בקעה בירושלים (בעמ' 254 בתיק הזה).

בנוגע לאהרון סיסו עצמו ופטירתו יש לנו תיעוד מפורט בהרבה: כך למשל, מרישום הנתיחה לאחר המוות שעבר (עמ' 28 בתיק הזה) עולה שהוא נפטר ב-3.2.49 בגיל 4, נותח בבוקר למחרת על ידי ד"ר וולמן, והממצאים מלמדים שכאב הבטן ממנו סבל היה ביטוי לאי-ספיקת כליות, שהוליכה לדלקת בשריר הלב ופגיעה משנית בריאות. [עריכה מאוחרת – בעקבות תגובה מקורא ב"הארץ", נראה שבפענוח האבחנה הרפואית נפלה טעות, והאבחנה הרלוונטית היתה דלקת קרום המוח כתוצאה משחפת, ולא כפי שכתבתי בהתחלה].

בנוסף, נמצא בארכיון טופס הזמנת הקבורה שלו אצל חברה קדישא ירושלים (עמ' 60, בתיק הזה). בטופס מפורט זה מצויין שאהרון סיסו, בנו של שאול סיסו, בן 4 שנולד בעיר פאז ב-5.2.45 ועלה לארץ ב-4.11.48, נפטר בבית החולים הדסה ביום שישי ה' בשבט תש"ט; ב-4.2.49 הוצאה לו תעודת קבורה מס' 117. אביו הוא עולה חדש שגר בשכונת בקעה, מקצועו ספר וכעת הוא מחוסר עבודה ומטופל בשש נפשות; הלוויתו של אהרון סיסו התקיימה ביום א', ז' שבט תש"ט (6.2.49) בשעה 2, והוא נקבר בקבר מספר 6 בשורה א', חלקה א', בבית העלמין שיח-באדר (כיום גבעת-רם).

אלא שבכדי למצוא את המידע הזה צריך לחפש. אם המשפחה של אהרון סיסו היתה פונה לאחד הגופים שחקרו את הפרשה, כנראה שהיתה מקבלת את המידע הזה כבר לפני שנים, כמו גם את ההסבר בנוגע לכשל המנהלי בראשית שנות המדינה, שגרם לכך שלמשפחה נשלח צו גיוס עבור אהרון ולרישומו במרשם התושבים כמי שעזב את הארץ בעקבות מפקד האוכלוסין בשנת 1961. אלא שהמשפחה לא פנתה לאף אחד משלושת גופי החקירה. אפילו אם אין למשפחה אמון בחקירה מטעם המדינה, הרי שהם לא מסרו עדות גם לעמותת עמרם המתעדת עדויות של משפחות, והמקרה לא מופיע גם ברשימה המקסימליסטית של 2,050 מקרים שאסף נתן שיפריס. לצורך איתור מיקום הקבר היתה מספיקה גם שיחה בת פחות מחמש דקות לחברה קדישא הכללית בירושלים, שאיתרה אותו ברישומיה על סמך השם ושנת הפטירה. סביר להניח שפניה לבית החולים הדסה תאפשר לקרובי המשפחה לעיין במידע הרפואי בנוגע לאהרון ז"ל, השמור בארכיון בית החולים.

לצערי, נראה שחובב והשותפים לעמדותיה מעדיפים לעסוק בהאשמת המדינה מאשר בבירור גורלם של הילדים ש"נעלמו", ושלב העניין הוא הקושי שלהם לקבל את הפער בין טענתם הנחרצת שעוול נפשע בוצע על ידי הציונות לבין הממצאים המגלים שעוול כזה לא בוצע, ושארץ ישראל היפה אכן היתה יפה יותר מאשר הדימוי המכוער של מערכת גניבת ילדים שיטטית שהם מנסים בעקשנות להדביק לה.

מחשבה אחת על “בשביל למצוא תשובות צריך לדעת לחפש – המקרה של אהרון סיסו

  1. פינגבק: שנה טובה ה'תש"ף | עמדת תצפית

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s