על סדר היום – ארגוני הפשיעה הגדולים

בתקופה האחרונה אנחנו נחשפים שוב לאמת שלא מקובל להגיד בגלוי – התאגידים הגדולים בישראל הם במידה לא מבוטלת ארגוני פשע מאורגן. הנה שתי דוגמאות עדכניות. ובסוף – גם תזכורת איך הממשלה משרתת את התאגידים האלה על חשבון הציבור.

הדוגמה הראשונה –

בארה"ב הוגשה על ידי התובע של מדינת קונטיקט תביעת ענק נגד חברת טבע, באשמה שהיתה שותפה בקרטל של 19 חברות תרופות, שחילקו ביניהן את נתח השוק ותיאמו העלאת מחירים של תרופות, בטווח שבין 100% ל-1,000%. התיאום נעשה באמצעות אלפי הודעות ושיחות טלפון בין הבכירים, כמו גם בארוחות ערב משותפות של בכירי החברות. או כמו שכתב זאת אדם סמית' ב"עושר האומות" (1776):

יש אומרים שרק לעיתים רחוקות אנו שומעים על התאגדויות של מעסיקים, ואילו על התאגדויות של פועלים אנו שומעים לעיתים קרובות. אך כל מי שמדמה בנפשו על סמך דברים אלה, שהמעסיקים מתאגדים רק לעיתים רחוקות הריהו בור בהוויות העולם כשם שהוא בור בעניין זה. בכל מקום ובכל זמן שוררת בין המעסיקים כמין התאגדות אילמת, אך מתמידה וקבועה […]

רק לעיתים רחוקות יקרה שבני-אדם בעלי משלח-יד משותף הנועדים יחדיו, ואפילו לשם בידור ושעשועים, לא יסיימו את התועדותם בקנוניה נגד הציבור או בתחבולה כלשהי להעלות מחירים.

הדוגמה השניה –

שרי אריסון, שחברות בשליטתה עסקו בהתחמקות מתשלום מיסים ומכרו שירותי העלמת מס לאחרים, ספגה לא מזמן המלצה להעמדה לדין בעקבות חקירה של המשטרה והרשות לניירות ערך בפרשה שבה בכירים בחברת "שיכון ובינוי" שהיתה בשליטתה נתנו שוחד בעשרות מיליוני שקלים לעובדי ציבור באפריקה, תמורת קידום פרוייקטים של החברה.

כמו שסיכמה את הדברים בפייסבוק חנה קים:

דרך אגב, היא שכחה להזכיר את דני דנקנר, שריצה עונש מאסר בעקבות הרשעתו הפרת אמונים וקבלת דבר בתחבולה, וכיום מרצה עונס מאסר נוסף בעקבות הרשעתו במתן שוחד והלבנת הון בעסקת הולילנד.

כל העניין הזה הזכיר לי ציטוט של פ.ג' דאנינג שמובא כהערת שוליים ב"הקפיטל" (עמ' 628):

[…] אם רווח מתאים יש כאן, שוב ההון חצוף מאוד. הקצב לו 10 אחוזים, ותוכל להבטיח השקעתו בכל מקום; הקצב 20 אחוזים – ותעורר התלהבות; 50 אחוזים – העזה ודאית, 100 אחוזים – והרי יהיה מוכן לדרוס ולהרוס כל חוקי האנושות; 300 אחוזים – ושוב אין לך פשע פלילי, שיהסס ויירתע מפניו, ואין לך סכנה שלא יסתכן בה, אפילו עד כדי אפשרות להביא את בעליו לתליה.

ואיך המדינה משרתת את התאגידים האלה על חשבון הציבור?

כך, למשל, חברת החשמל הסכימה לוותר לחברות הגז המצריות על כ-1.5 מיליארד דולר מתוך כשני מיליארד דולר שנקבעו לה בבוררות בינלאומית כפיצוי על הפסקת הזרמת הגז הטבעי ממצרים בשנת 2011, ולהסתפק ב-500 מיליון דולר בלבד, בפריסה של 8.5 שנים. ההסבר הרשמי הוא שבהיעדר כלים ממשיים לגבות את החוב הזה, עדיף לחברת החשמל להסתפק בסכום הפשרה הזה. אלא שבכתבה קודמת בדה-מרקר הזכירו:

יש לציין כי המחלוקת הפתוחה בנוגע לקיום פסק הבוררות היא אחד החסמים העיקריים בפני יצוא הגז הטבעי ממאגרי תמר ולווייתן למצרים. זאת, לאחר שהמצרים התנו את אישור מכירת הגז בהגעה לפשרה מולם בנוגע לבוררות.

כלומר, הויתור של חברה ממשלתית על סכום עתק שמהווה כ-75% מהחוב הסיר חסם בפני מכירת הגז הישראלי שנמצא בשליטת חברות פרטיות – אותן חברות שהתעשרו ממכירת גז במחיר גבוה לחברת החשמל כאשר נפסקה הזרמת הגז ממצרים והותירה אותן כמונופול אספקת גז.

 

וכאילו לא סבלנו מספיק, הנה זכינו לעוד מערכת בחירות, ועוד חצי שנה של טינופת בשיח הציבורי, קרקס תקשורתי, שיתוק המערכת הפוליטית ושלטון ממשלת מעבר…

ובבניין ציון ננוחם.

5 מחשבות על “על סדר היום – ארגוני הפשיעה הגדולים

  1. התביעות האלו הן קצה הקרחון, יותר הטרדה מאשר נסיון של ממשלות במדינות דמוקרטיות לכפות רגולציה. כנראה שהכללים שהשתנו בעקבות המשבר הכלכלי של 2007-8, התקדמות התקשורת ןהטכנולוגיה מאפשרת לחברות להגיע להסכמים כלכלים שנוחים להן, פגישות ברחבי העולם באוירה אישית נפוצות מאד וזה מפתה מאד לא לחפש דרכים להגדיל רווחים. גם הפער החברתי הגדול שנוצר בשנים האחרונות בין בעלי המעמד העליון, האצולה, למעמד הביניים יוצר הרגשת עליונות, מעודד חוסר מוסר, והופך את הפגיעה הכלכלית לצעד קל ומתבקש.

  2. האם הייתה תקופה בהסטוריה האנושית שזה לא היה ככה?
    מה שמטעה אותנו זו האווירה שלאחר מלחמת העולם השניה. כשהיו שני דורות שחוו הרס אדיר של אירופה ושל דרום מזרח אסיה, של כלי נשק מודרנים שהרסו והשמידו עד היסוד. הנטיה החברתית היתה אז לנצל את הטכנולוגיה המתפתחת כדי ליצר מזון ותנאים חברתיים טובים יותר. כולם סבלו והיתה אחוות חברות שסבלו. עשו אהבה ולא מלחמה זו תרבות שצמחה מתוך ההריסות. ערכים חברתיים משופרים, רצון לעזור לחלשים. זה היה הבסיס, אבל כל דבר מתקדם הלאה. הדור השלישי כבר לא דור של מיסדים ובונים אלא דור שרוצה להנות מהפירות ומהיתרון שיש לו אם יש לו.
    שים לב לאינטרנט, בשלב הראשון זה היה להושיט את היד ולהכיר מישהו בצד השני של כדור הארץ, פלא חברתי, תחביב. היום זה השתנה לחלוטין, זה הפך להיות כלי מקצועי שמטרתו לנצל.
    תמיד זה שהיה בידו כוח ניצל אותו שלא ביושר. המוסכניק שלך, אפילו הרופא הפרטי שמנצל את הביטוח הפרטי, העורך דין, השופטים שמגיעים לעמדת כוח, החברות שמגישות לך שרותים, הפקידים בעיריה שאבדו את ההגיון הבריא. במה הם שונים מהאצילים של קודם למהפכה התעשיתית? מהפקידים של הפריץ? מהפאודלים?
    במה הם שונים מראש השבט ומקורביו? תמיד בעלי השררה יראו את אלו שרחוקים מיכולת השפעה כנחותים יותר, ככה קל יותר להונות אותם בלי להרגיש נקיפות מצפון.

  3. פינגבק: קפטיליזציה בזמן אמת – שוק המריחואנה | עמדת תצפית

  4. פינגבק: על סדר היום: קרטל הגז, תכסיסי שיווק קטלניים, ויוסי בכר חושף נסתרות | עמדת תצפית

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s