כהמשך לרשומה הקודמת, ברשומה זו אציג את התיעוד הנוגע לגורלו של ילד נוסף שסיפורו הוצג בסדרה "מעברות". הפעם – התינוק צדוק מליחי, שלפי העדות שהובאה בסדרה למשפחתו נמסר שנפטר, אך לא ניתן להם לטפל בקבורתו. מכיוון שמשפחתו של התינוק שהתה במחנה העולים בראש העין, נשמר תיעוד מפורט לגביה. התיעוד הזה מביא אותנו למיקום מדוייק של קבר בבית העלמין סגולה, שהוא בסבירות גבוהה מאוד קברו של צדוק מליחי.
יוצרי הסדרה מעברות ליקטו שמונה עדויות [שאני לא חושד בכנותן] בנוגע לפטירת ילדים ומסגרו אותן – על סמך עדויות בעייתיות ועריכה בעייתית עוד יותר – כסיפור של חטיפת ילדים. הצגת העדויות מבלי לנסות לברר אותן קודם לכן במקורות מידע נוספים מהווה לטעמי חוסר אחריות כפול: מצד אחד – חוסר אחריות כלפי המשפחות שהעידו , שתחקיר בעקבות עדותן יכל לסייע להן בפתרון התעלומה. מצד שני – חוסר אחריות כלפי הצופים, שנותרו עם הרושם שהותירו העדויות כפי שניתנו ובמסגור שבו הוצגו.
פתיחת תיקי הארכיון של ועדת החקירה הממלכתית שחקרה (ביסודיות רבה) את פרשת "היעלמות" ילדי תימן (ואחרים) התבררה כ"יריה ברגל" מפוארת מצד טועני החטיפה, מאחר שלא רק שהתברר שלא הוסתר שם שום מידע משמעותי, אלא שנמצאו שם מקורות מידע חשובים שמאפשרים לאתר מידע גם בנוגע למשפחות שלא התלוננו בפני ועדות החקירה השונות, וביניהן כאלה שעדותן שודרה ב"מעברות".
בפעולה בנוגע לחוסר האחריות כלפי המשפחות לא אעסוק מעל דפי הבלוג. כאן וברשומות נוספות אתמודד עם חוסר האחריות כלפי הציבור, באמצעות השלמת המידע הרלוונטי.
רשומה שהתבשלה אצלי כבר כמה שנים, על מקומו ותפקידו של החינוך לאור המיתוס החלוצי. הקוראים יזכו להיכרות עם שיר ומאמר יפים ונשכחים של אלתרמן, עם סרטון מעניין ביותר, וגם להמלצת קריאה עדכנית ומומלצת ביותר.
אחד הכישורים החשובים עבור היסטוריון – יש שיגידו שעבור כל אזרח בחברה דמוקרטית מודרנית, אבל בשביל היסטוריון הוא הכרחי – הוא היכולת לקרוא דברים באורח ביקורתי. כלומר, לא לקבל את הנאמר ללא בחינה האם הוא גם אמין. זו מיומנות שדורשת הכשרה בסיסית ומשתכללת עם התרגול. ככל שהאדם בקיא יותר בנושא שעליו הוא קורא, כך הוא גם יכול יותר בקלות לעשות את הקריאה הביקורתית, ולזהות את המקרים בהם הדברים שנאמרו אינם אמינים. זו הסיבה שבתחומים בהם איננו בקיאים, כדאי לנו להיעזר באנשים שהתמחו בנושא (הגם שגם את דבריהם לא מומלץ לקבל באמון עיוור, במיוחד אם הם לא מאפשרים לנו לבחון את המקורות שעליהם הם נסמכים בטענות שלהם).
כאשר הדברים הנבחנים הם עדות בנוגע לאירועי העבר, הבחינה דורשת בעיקר את הצלבתם עם עדויות אחרות בנוגע לאותם האירועים, ובחינה האם הם תואמים את שאר המידע. במידה ונמצאה סתירה בין המקורות – צריך לעשות הערכה מושכלת איזה מהם מביא עדות אמינה יותר.
בכל מקרה, הנה דוגמא לשני מקרים שמצדיקים את הצורך בקריאה ביקורתית, מתוך נושא שלצערי אני מרגיש את הצורך להקדיש לו לא מעט זמן (הפיצוי הוא שהעיסוק בו מסקרן מאוד ונותן הזמנות טובה לעסוק בפיצוח חידות היסטוריות) – פרשת ילדי תימן וגו'. בתקופה הקרובה אני צופה שאפרסם פה כמה דברים חשובים יותר בנוגע לפרשה, אבל הפעם שתי הדגמות קטנות, מתוך הדיונים בועדת הכנסת שעסקה בפרשה, בראשות חברת הכנסת (היוצאת) נורית קורן.
כמה מחשבות בעקבות התוצאות הכמעט סופיות של הבחירות.
על ההגיון שמנחה אותי לקראת הבחירות, וגם לאיזו מפלגה אני מתכוון להצביע.
עמדת תצפית 