עלילת ילדי תימן – טיעוני אד-הומינם ו"גילוי נאות"

לצד השיח האלים שליווה את הפרשה לפחות מאז פעילותו של עוזי משולם, מאז חשיפת הארכיונים, שאפשרה להפריך את כמעט כל סיפורי החטיפה שלא הוגשו לבדיקת ועדת החקירה הממלכתית [תודה לכל מי שדחפו לחשיפה – זו היתה יריה ברגל מפוארת מצדכם], הולכת ומתחזקת תופעה נוספת – מכיוון שטענות החטיפה עצמן מופרכות על ידי מסמכים באופן שקשה מאוד להתווכח איתו, עברו מפיצי העלילה להתמקד בטיעוני אד-הומינם כנגד מי שמערערים על הטענות שלהם. במקום לענות, מאשימים את המערערים בכך שהם "משתמשים פיקטייבים" (גם כשזהותם ידועה למי שרוצה), וכאשר זהות המערערים גלויה, מפיצים את החשד שאבותיהם היו מעורבים בפרשה, והם מנסים להשתיק אותה  כדי להסתיר זאת. אני מוכרח להודות שטיעון הפסילה על רקע מעורבות משפחתית הוא טיעון מעניין כשהוא מופנה מצד פעילים שכל אחד מהם מתהדר באח/אחות חטוף (הפעילים הותיקים) או לפחות בדוד/דודה חטופים (הפעילים מהדור החדש).

בכל מקרה, בימים האחרונים כנראה שזכיתי לשדרוג בעיניהם, ו/או שסתם היה שם למישהו מזל בנבירה בתיקי הארכיון, וגם אני הפכתי למטרה, באמצעות ה"הוכחה הבאה": להמשיך לקרוא