תרגילי חיבור

הערות על החיבורים האחרונים בזירה הפוליטית. החלטתי לפרסם בזמן אמת, ולעשות פולואפ במקרה הצורך אם יהיו עוד שינויים משמעותיים.

א.העלאת אחוז החסימה בבחירות הקודמות הכניסה לאזור הסכנה הרבה מפלגות שבעבר היו בטוחות (אבל לא מנעה את ריצתם של הקיקיונים חסרי הסיכוי גם לפי הרף הנמוך הקודם). במובן המהותי, העניין לא היה אמור להיות חשוב במיוחד, כי תמיד אפשר לרוץ ביחד ולהתפלג אח"כ, ואז התרומה היא בסה"כ לרייטינג של כלי התקשורת בימים שלפני הגשת הרשימות. אבל זה מטעה, כי לסיעה גדולה בכנסת יש כוח גדול יותר מאשר לסיעות קטנות, והגורמים המרכיבים יכולים להתאהב בחיבור ולהמשיך כסיעה אחת גם אחרי. זה קצת מה שקרה לרשימה המשותפת (עוד במהלך הריצה לכנסת הקודמת).

ב. על פניו, אני לא חושב שיש חסרון משמעותי למצב של מעט מפלגות גדולות (שמהוות זירה שבתוכה הכוחות השונים נאבקים על ייצוגם היחסי והיכולת להשפיע) אל מול מצב של ריבוי מפלגות קטנות שכל אחת מייצגת ציבור או עמדה תחומים יותר. בינתיים בישראל זה לא קורה, כי נוצרים גושים ולא מפלגות מאוחדות, כאשר כל מפלגה קטנה שומרת על המנגנון הפנימי העצמאי שלה – עד כמה שעוד יש מנגנוני מפלגות עצמאיים.

ג. בימים האחרונים, הנסיונות לאיחוד מדגישים את התעצבותה של המערכת הפוליטית בישראל כזירה שבה מתחרים אלה באלה מותגים פרסונליים ולא מפלגות שמייצגות ציבור ממשי או אידיאולוגיה מוגדרת. ראשי הסיעות עושים כרצונם, וחברי הרשימה שלהם נגררים אחריהם לכאן ולכאן. כל מותג מקיף את עצמו ברשימה מגוונת ומרשימה כביכול, אבל בהיעדר מנגנון מפלגתי אמיתי, ראש המפלגה יכול להפטר בכל מערכת בחירות מחבר כנסת שלא מוצא חן בעיניו או מאיים על מעמדו, ולא משנה עד כמה הוא מוצלח.

ד. לגבי עוצמה לישראל והכניסה של כהניסטים לכנסת – מעבר למעורבות של נתניהו (שהמהלך שהוביל צפוי לדאוג שקיצוני הימין יכנסו לכנסת, והמתונים יותר יברחו מהמפלגה המאוחדת לכיוון הליכוד), כדאי לזכור ש: איתמר בן גביר כבר כיהן כח"כ מטעם "האיחוד הלאומי; תנועת כהנא חי על נגזרותיה מוגדרת על פי חוקי המדינה כארגון טרור. לפי "חוק המאבק בטרור"; מעשה פומבי של הזדהות עם ארגון טרור (כולל פרסום דברי שבח, תמיכה או אהדה, הנפת דגל, הצגה או פרסום של סמל, או הצגה, השמעה או פרסום של סיסמה או המנון) הוא עבירה שדינה שלוש שנות מאסר; החזקת פרסום או מתן שירות שקשור בפרסום חומרי הזדהות עם ארגון טרור הם עבירות שדינן שנתיים מאסר. הטיפול באנשי כהנא, כמו בענפים מסויימים של תחומי הקמת התנחלויות והמאחזים, יכול וראוי להתחיל קודם כל במישור החוקי. רוצים להתמודד בזירה הציבורית? תפסיקו לפעול בעבריינות.

ה. לגבי הציבור המכונה "הציונות הדתית", נראה שהייצוג הפוליטי המובהק שלו הולך ומתפורר (בדומה כנראה למה שקורה לציבור עצמו). בקצה אחד הולכים ומקצינים להם החרד"לים בגוונים שונים של גזענות ועידוד אלימות. בקצה השני הולכים ומתפזרים להם הליברלים אל מחוץ לקיום כמגזר מאורגן ואל השתלבות בזרמים פוליטיים לא מגזריים. באופן כללי, אני לא בטוח שיש מה לבכות על המהלך הזה. אני מקווה שהריצה המשותפת של עוצמה לישראל תאיץ את התהליך של היפרדות הצד הליברלי יותר מחיבוק הדב המגזרי.  ההכללה "הציונות הדתית" עשתה בשנים האחרונות טוב בעיקר לצד החרד"לי הרועש. ההשתלבות של הדתיים הלאומיים במסגרות פוליטיות רעיוניות ולא מגזריות תהיה צעד מבורך לדעתי.

ה. אם מפלגה קטנה נמצאת בסיכון שלא לעבור את אחוז החסימה, אני חושב שהאחריות שלא לבזבז את הקולות מוטלת קודם כל עליה. מוביליה ופעיליה צריכים להודות במציאות שאין מספיק תמיכה לעמדתם הייחודית, ולהשתלב במסגרות פוליטיות גדולות יותר. התרעתי על כך מיד לאחר הבחירות הקודמות, כשכתבתי:

בשורה התחתונה, מר"צ שמרה על מספר מצביעיה, למרות ואולי בזכות שניהלה לאורך כל מערכת הבחירות קמפיין "קניבלי" בתוך הגוש, שהפך בימים האחרונים לקריאת רחמים פאתטית. אני שמח מאוד שמר"צ עברה את אחוז החסימה, גם בגלל שיש בה פרלמנטרים טובים, והרבה יותר מזה בגלל שאם לא היתה עוברת, היתה מביאה לאובדן יותר משלושה מנדטים שמאליים (במקביל לאובדן המנדטים הימנים שגרמה "יחד").

אבל בשורה התחתונה, מר"צ התגלתה שוב כסתירה פנימית מהלכת: היא ציונית מדי עבור הערבים, ואנטי-ציונית מדי עבור הציונים. כל הקמפיין שלה דיבר בלשון של "חישוקים" – תצביעו לנו כדי שנוכל להבטיח שמפלגה אחרת (המחנה הציוני) תתנהג כמו שצריך. הבעיה היא שכמו שנתניהו ניצח את הבחירות על חשבון המפלגות המחשקות שלו, כך המחנה הציוני נפגע מהמציאות שבה מר"צ רצה בנפרד, והמון אנרגיה הושקעה בקרב פנים מחנאי על המשוכנעים ובניסיון להציל את מר"צ במקום בפניה לקהלים חדשים. למעשה, נראה שעל מנת לחשק את המפלגה הגדולה בשמאל, מר"צ צריכה ליצור תוצאה שתבטיח את הפסד השמאל.

בבוקר שאחרי הבחירות, קיוויתי שזהבה גלאון תממש את אמירתה ותתפטר מהנהגת מר"צ, אבל אז הגיע המנדט החמישי וגלאון נסגה בחזרה. בכל מקרה, אני חושב שלכל הצדדים בשמאל יוטב אם מר"צ תתפלג ולא תתמודד בבחירות הבאות לכנסת. את הח"כים השמאליים שלה שמקבלים אלרגיה מהמונח "ציונות" ומסמליו ישמחו לקלוט בחד"ש, ושם מקומם הטבעי. את הח"כים השמאליים שלה שלא מתביישים בכך שהם ציונים, ישמחו לקלוט באגף השמאלי של המחנה הציוני/העבודה. אם הם יבואו בלי המיתוג של מר"צ והצבע הירוק, אבל עם דגל ציוני ואמירה ציונית ברורה מעל הראש, אני חושב שזה גם לא ימשוך את הדימוי של המחנה הציוני שמאלה ממה שהוא עכשיו ולא יפגע בו בקרב מצביעים מרכזיים יותר. מי שרוצה להבטיח שמפלגת העבודה לא בורחת למרכז ולממשלות ימין, יוכל לעשות את זה בצורה יעילה הרבה יותר מתוך הסיעה מאשר ממפלגה מתחרה, ולאור תוצאות הפריימריז האחרונים בעבודה, אני חושב שהח"כים של השמאל הציוני במר"צ יוכלו להתברג במקומות גבוהים למדי ברשימה הבאה של העבודה.

אני באמת לא מבין מה יכולה להיות הצדקת הקיום של מר"צ כמפלגה עצמאית בבחירות הבאות.

ולמרבה האבסורד, דווקא אחרי שמפלגת העבודה התייצבה בעקבות הפריימריז והציבה את עצמה בפוטנציאל לצמיחה נוספת, אנשים מתוכה יוצאים בקמפיין ביזארי שקורא לקחת אחריות על חוסר האחריות של מר"צ ולהציל את המחנה מפניה (ומפני נתניהו כמובן), גם במחיר אובדן מנדטים ממפלגת העבודה לקונגלומרט המשונה של גנץ-יעלון-אשכנזי-לפיד. והכי מתסכל זה שעושים את זה אנשים שאמורים להבין שאם אנחנו יודעים להתעלות מעל הפטיש של "רק לא ביבי" וזוכרים שגם אחריו יתקיימו אנשי ימין מזיקים לא פחות ממנו, הקונגלומרט המדובר הוא לא חלק מהמחנה. אם היו לי ציפיות ממר"צ, הייתי מצפה מראשיה לקחת אחריות ולהודיע אחד משניים – או שהם בטוחים בעצמם ולכן אין צורך לחבור לאף אחד, או שהם לוקחים אחריות ומפזרים את כל המסיבה, כך שכל אחד ילך למפלגה ברת-הקיימה הקרובה ביותר לעמדותיו. להערכתי איחוד בין העבודה למר"צ בתזמון הנוכחי, מעבר לשאלה האם ניתן לבצע אותו באופן חוקי בהתייחס לתקנוני שתי המפלגות, שיש מי שמקווים לו כאיחוד הסוציאל-דמוקרטים, עלול בהחלט (בהתחשב בזהות יושבי הראש) להתברר כעסקת חיסול הסוציאל-דמוקרטים על ידי האגפים הליברלים, מה שישלים את ההימור הנועז (והכושל לפי כל הסימנים) של המלכת גבאי על המפלגה בבחירות האחרונות ליו"ר.

ו. ואם כבר הזכרתי את אשכנזי בסעיף הקודם, בשנים האחרונותי דאגתי להפיץ בביטחון מופרז את ההערכה שהוא נמנע מכניסה לפוליטיקה מתוך הערכה שהוא יודע שאיפשהו באיזו מגירה ממתינים מסמכים בנוגע למעורבותו האמיתית בפרשת הרפז (ובעיסוקיו של הרפז) ומינוי מחליפו, מסמכים שימצאו את דרכם אל פרקליט המדינה בעת הצורך. והנה אשכנזי הפתיע ונכנס לזירה. עכשיו אפשר להמתין מעט ולראות מי צפוי לצאת מובך יותר מההערכה שלי – אני או הוא?