לקראת בחירות – הדת כפוליטיקה

מבט בנתונים סטטיסטיים העלה נתון אולי מפתיע ובטוח מעניין ביותר בנוגע לגורמים שמשפיעים על ההצבעה בבחירות. מסתבר שמידת הדתיות היא גורם מכריע, והדבר הזה צריך ללמד אותנו כמה דברים חשובים.

קודם כל, אני ממליץ לכולם להכיר את הבלוג המרתק של פרופ' דרור פייטלזון, "נתונים". הוא מפרסם שם כל מיני דברים מעניינים מאוד על החברה בישראל שנסמכים על ניתוח של נתונים סטטיסטיים, וגם עובד על ספר שירכז את כל הדברים.

בכל מקרה, את הרשומות הכי מעניינות שאני מצאתי שם היא רשומה (לא חדשה) שעוסקת בגורמים שמשפיעים על ההצבעה בבחירות. אם ננסה לתמצת את הממצאים בכמה שורות, מה שעולה שם הוא שהגורם העדתי אינו גורם משמעותי בהצבעה בבחירות. אמנם, בדומה למה שכולנו יודעים, ה"מזרחים" הם "ימנים" יותר, אבל זה לא בגלל שהם "מזרחים". מסתבר שמזרחים מצביעים יותר לימין כי הם דתיים (או מסורתיים) יותר, ומכיוון שהגורם שמשפיע על דפוס ההצבעה, יותר מהמוצא העדתי, הוא רמת הדתיות. כלומר – מזרחים חילונים יצביעו יותר שמאלה מאשר דתיים אשכנזים.

ומה אפשר להבין מזה? אני מבין מזה שני דברים מרכזיים:

א. הדת בדמותה בישראל, כלומר היהדות האורתודוכסית הישראלית – פרט לכמה חריגים זניחים מבחינה כמותית כנראה, ואם תחזרו לרשימה הקודמת בבלוג, תבינו ש"לא זניח" במושגי הפוליטיקה הישראלית זה לא 2,000 פעילים נלהבים אלא בערך 100,000 מצביעים – היא זרם פוליטי, וזרם פוליטי ימני. דרך אגב, זה תהליך שמתחזק מאוד בשנים האחרונות עם האימוץ המהיר מאוד של רעיונות ימין כלכלי רדיקלי מיובאים ישירות מארה"ב (רעיונות שמכונים ליברטריאניים ואני מכנה "אנרכו-קפיטליזם") על ידי ציבורים רחבים במה שנהוג לכנות "הציונות-הדתית". רעיונות אלה מצטרפים לעמדות הימין המדיניות (ארץ ישראל השלמה, ניציות בטחונית) והחברתיות (שנאת זרים, התנגדות לשיוויון זכויות ללהט"בים ולחירויות אזרחיות כמו חופש נישואין) שהיו רווחות בציבור הדתי-לאומי עוד קודם לכן.

משמעות העובדה הזו היא שהיהדות האורתודוכסית בישראל (שוב, פרט לכמה חריגים) היא לא רק מערכת מצוות, אלא גם מערכת רעיונית פוליטית שבכל הנקודות החשובות מתנגדת לערכי המודרנה (חירות, שיוויון, אחווה, דמוקרטיה). בפרספקטיבה היסטורית, אני אטען שאל מול הציונות שהובילה מהלך של יצירת חברה יהודית מודרנית שמאמצת ומיישמת את ערכי המודרנה במסגרת תרבותית ופוליטית יהודית, האורתודוכסיה ממשיכה להתייצב כריאקציה אנטי (או במסווה של פוסט) ציונית.

נראה שפרט לקצת שוליים שהצליחו בתקופות מסויימות להיות באמת ציונים דתיים (כלומר, במידה רבה הם היו קודם כל ציונים ואח"כ דתיים בחייהם האישיים, ומצאו את הדרך להתאים את החיים הדתיים למסגרת הציונית) כמו "הפועל המזרחי" ושרידיו כיום בדמות "נאמני תורה ועבודה" והציבור הקטן של מצביעי מימ"ד זצ"ל, האורתודוכסיה היהודית ממשיכה להתייצב בזירה הפוליטית של העם היהודי כמפלגת הגלות, שמוליכה למצב קיום של גלות (כולל הפנטזיה הגלותית על קיום במצב של "עבד כי ימלוך" שבו היהודים ישלטו והרוב הערבי שיתקיים ממערב לירדן יקבל ללא תנאי את מרותם או שתראו מה נעשה להם…).

אני לא אומר שזו צורת הקיום היהודית הדתית האפשרית היחידה, אבל אני חושב שצורות חלופיות יופיעו רק כחלק מאימוץ מערכת הערכים של חברה מודרנית, שאינה סותרת שמירת מצוות דתיות בחיים האישיים (מה שמכונה "שמאל דתי", שבינתיים לא ממש קיים בזירה הפוליטית).

 

ב. לאור הזיהוי שבסעיף הקודם, צריכה לעלות לנו שאלה לגבי מקומו ותפקידו המעשי של החינוך הדתי בישראל. השאלה הזו מועצמת במציאות שבה מדינת ישראל מקיימת מערכת חינוך שמחולקת לפי זרמים, כאשר לפחות חלק מהזרמים מייצרים תוצאה פוליטית מובהקת (זרם החינוך הממלכתי, כלומר ה"חילוני" מייצר תוצאה הרבה פחות מובהקת). כלומר, הבוגרים של זרמי החינוך הדתיים יוצאים ממערכת החינוך הדתית לא רק עם (או בלי תעודת בגרות, אם הם חרדים) אלא בעיקר עם עמדה פוליטית מגובשת.

רוצה לומר – מערכת החינוך הדתית בישראל מתגלה כמערכת חינוך פוליטית. ומכיוון שכך, מי שאינו מהאו"ם ואינו משקיף מגבוה על המאבקים הפוליטיים על עתידה של החברה הישראלית והעם היהודי, כלומר ציונים וציונים שהם גם דתיים, צריכים לשאול את עצמם: האם המצב הזה הוא מצב רצוי? האם הוא מצב שאפשר להשלים איתו לאורך זמן?

אם התשובה היא לא, הרי שיש צורך בשינוי גדול של מערכת החינוך, וביצירת מערכת חינוך ממלכתית אמיתית, שמייצרת אזרחים בחברה דמוקרטית מודרנית, ולא מאגר מצביעים למפלגות שחותרות תחת החברה הזו.

נשמע לכם כמו רעיון לא מאוד ליברלי? נכון. כלומר, בהנחה שבמסגרת הליברליזם שלכם אתם כוללים את הזכות הקדושה של הורים לכלוא את ילדיהם במערכת חברתית ריאקציונית מהסוג הזה. אף אחד לא אמר שהזרם הפוליטי הזה לא יודע להשתמש בטיעונים ממערכת המושגים של יריביו כשהוא חושב שזה יכול להיות שימושי עבורו. זה לא אומר שהזרם שלנו אמור ליפול בהם בקלות. חברה מודרנית על כל טובות ההנאה שהיא מביאה איתה לא נופלת כמתנה מהשמים. היא תוצאה של הכרעה במאבק נגד הגורמים החברתיים שמתנגדים לה וחותרים תחתיה.

22 מחשבות על “לקראת בחירות – הדת כפוליטיקה

  1. הטענה שהדתיות הלאומית היא גלותית באופיה היא חלשה מאוד מאוד בעיניי ואין הרבה קשר בין רעיון מדינת האפרטהייד האחת, רע ככל שיהיה, לבין גלותיות.

    • לא כתבתי ש"הדתיות הלאומית" היא גלותית באופיה, אלא שהאורתודוכסיה היהודית היא מפלגת הגלות. אז אני מציע שנתחיל מלהגיב על דברים שכתבתי ולא על דברים שלא כתבתי.
      לגבי הדתיות הלאומית, או הציונות הדתית בישראל של השנים האחרונות, קודם כל צריך להבחין שזה ציבור שנראה שהוא בתהליך של התפלגות לכיוון של שני קטבים: קוטב חרד"לי לאומני וקוטב ליברלי-מודרני שמקבל את מקומה של הדת בחברה מודרנית כעניין פרטי.
      אם נסתכל על הקוטב החרד"לי, הרי שמערכות האמונה שלו מתנגשות שוב ושוב עם היסודות המודרניים, והאופק המדיני שהוא מציע (סיפוח דה-פקטו או דה-יורה של הגדה המערבית [וחזרה לעזה?] בלא מתן זכויות לתושביה) מוליך למצב של מדינה אחת ממערב לירדן שבה יש שיוון דמוגרפי או רוב ערבי . אם נגיע למצב הזה, אני חושב שמהר מאוד נחזור למצב הגלותי שבו יהודים בארץ ישראל (אם נמצאים בכלל יהודים בארץ ישראל) חיים כמיעוט נסבל בקרב רוב ערבי. כלומר, אם נתעלם מהאפשרות של ביצוע טיהור אתני מסיבי נוסף כתנאי לריבונות יהודית בארץ ישראל.

        • הם ספין אוף על גלותיים. הם גלותיים שנדמה להם שהם מגשימים את הפנטזיה על היפוך היוצרות הגלותי שבו היהודים ישלטו על הגויים. רק שכמו העכבר שרץ ליד הפיל וצועק "פיל, תראה כמה אבק אנחנו עושים", הם מדחיקים את העובדה שכל המצב הזה של כוח יהודי שמאפשר להם לעשות לגויים מה שהם רוצים נשען על חברה יהודית שהיא ההפך מחרד"לית…

    • כמו גם הסיכוי של מי שאינו רוסי להצביע למפלגה מגזרית רוסית. ליהדות התורה אין גם מצביעים מזרחיים, ובתוכה היא מחולקת לנציגים ליטאיים וחסידים שכל אחד מביא את האלקטורט שלו.
      מפלגות מגזריות הן לא הנקודה. הנקודה היא שכשמסתכלים על הנתונים (מומלץ) – החילונים (בוגרי החינוך הממלכתי) מצביעים באופן מגוון בהרבה מאשר הדתיים (בוגרי החינוך הממלכתי דתי והחרדי)

  2. לטענה שה'אורתודוקסיה' עשויה מעור אחד אין קשר למציאות. למעשה האורתודוקסיה היהודית אינה זרם בשום מובן ברור. היא הטרוגנית ואין לה שום מוקד היררכי יחיד שמאמיניו סוגדים לו ללא שיור. דתיי גבעת שמואל, שבקרבם יושבים רבים מבכירי הממשל בישראל, ודאי אינם פחות מודרנים במובן הבורגני משכניהם בתל-אביב. למעשה, שני הזרמים הממוסדים ביותר בעולם היהודי כיום הם חב"ד, ויותר מכך, התנועה הרפורמית, אם היררכיה וגודל הם אכן המדד. בציונות הדתית בישראל, מאידך, כיום יש ציבור ורבנים מודרניים לא פחות מהציבור החילוני. אכן, בנט ושקד הובילו קמפיין ניאו-ליברלי שהצליח לנגוס רבות בתודעה העצמית הסוציאל-דמוקרטית של המפד"ל, אבל לתאר את הקמפיין הזה כהצלחה גורפת זו הגזמה, בודאי לאחר עזיבתם. אפשר גם לפקפק בקו הקשיח הנמתח על ידי יהודים ישראלים רבים בין 'דת' ל'חילון', ולגבי הטענה שיהדות חילונית אינה זקוקה כלל לדת. זו טענה שאפילו רבנות 'תמורה', למשל, אינה אומרת. רוב היהודים החילונים שאני מכיר הנמצאים בפוסטדוק בארה"ב מעדיפים לשלוח את ילדיהם לבי"ס יהודי, אם אין זה מעמיס עליהם נטל כלכלי מיוחד. כך הודתה ב'הארץ' נעמי דרום לאחרונה ("המלחמה האבודה שלי בכריסטמס", 2017). בארה"ב ברור מאד ש'חילוני' משמעו בטווח הארוך ואף הבינוני הוא נוצרי. בישראל משום מה יהודים יש המעדיפים להכחיש את החשיבות של הרכיב המסורתי והדתי בזהות היהודית. ועם זאת, הטענה ש'כל החילונים בישראל שוללים את זהותם היהודית' תהיה מופרכת גם היא. הבה לא ניכנע לשיח הקומראני/הלותרני/ביביאני המחלק את העולם לבני אור ובני חושך. יש הרבה אמת באמצע, ואולי בעיקר באמצע.

    • א. לא טענתי שהאורתודכסיה עשויה מעור אחד.
      ב. כחלק מזה, סימנתי גם את האפשרות של אדם שהוא ציוני (מודרני) בעמדותיו ודתי בחייו האישיים, למשל אני מניח רבים מאותם "דתיי גבעת שמואל".
      ג. אני לא טוען שיש קו קשיח בין 'דת' ל'חילון'.
      ד. יש הבדל תהומי בין הבחירה של יהודים בארה"ב לגבי חינוך ילדיהם, במציאות שבה אין למעשה חינוך יהודי חילוני (פרט לכמה מובלעות קטנות של חינוך ציוני בגולה), כי חילוניות בגולה היא במידה רבה טמיעה (אבל לא דווקא התנצרות, כי במקרים רבים החברה שמסביב היא יותר חילונית מנוצרית).

      ואחרי כל אלה, וכל האמירות היפות והנכונות על האמצע, הנתונים שהוצגו בפוסט שאליו הפנתי מראים תמונה ברורה למדי, שראוי שלא להתעלם ממנה.

  3. אתה פשוט מחמיץ סיבה ומסובב. הם ימניים משום שהם שמרנים וזו חלק מההגדרה. אתה בחוסר הגיון מתעקש שהם יחליפו את עורם ויהיו משהו אחר מאשר הם, והם מחנכים את הילדים בדרכם כמו שאתה מחנך בדרכך כי אתה והם חושבים כל אחד על המסלול שלו שזו הדרך הנכונה ביותר.
    דתיים הם קיהלתיים והקהילה שלהם בדרך הטבע קודמת וחשובה יותר מטובת הקהילה של הערבים. הם גם עניים יותר ולכן מציאותיים יותר, לאנשים קשי יום אין את המותרות לפילוסופיה והם יודעים שהחיבור עם הערבים איננו טבעי
    .
    ההשקפה שלך על הדת והחינוך הדתי נובעת מהמקום בו אתה עומד ואגב גם אתה שמרן, אתה דבק בערכי ציונות של לפני עשרות שנים. עד הקמת הרשות הפלסטינית אולי אפשר היה לשחק בנדמה לי שנוכל לגור צד בצד אבל הרשימה המשותפת היא הוכחה לכך שהערבים לא מצביעים למפלגת העבודה אלא למפלגה בעלת מצע קיצוני והיא קיצונית כי זה קהל המצביעים שלה וזו דעתם שהם יכולים להביע אותם כשחמשה קילומטר מהם הבן דוד שלהם כבר קיבל את העצמאות שלו. אין אפשרות לחיות צד בצד עם מיעוט ערבי אלא אם הוא מיעוט זניח.
    המדינה הזו שונה משאר המדינות, היא הוקמה ימים ספורים לאחר ששליש מאזרחיה הושמד במשרפות מכיון שהיה יהודי והיא הוקמה עבור היהודים ולא עבור כל הלאומים.
    אין שום סיבה שאלו שקוראים לעצמם פלסטינים לא יזוזו כמה קילומטרים ימינה ויעברו למקום שמהם אבותיהם הגיעו, למדינה עם שפה תרבות מזון דת וכו שהיא שלהם. אין שום סיבה שהם ישארו לגור במדינה יהודית בעלת תרבות שונה. הם מהגרים בקרבנו לא שונה מהאריתראים ואם הם יעדיפו להשאר הם יצטרכו להבין שהם אזרח מדרגה שניה ולא בזכות.
    אתה זזת בדעות שלך מאז שהיית בן 18, תהיה מציאותי ובבגרותך תבין בני אדם ותפסיק להיות נאיבי.

    • אני לא מתעקש שהם יחליפו את עורם יותר ממה שהם מתעקשים שאני אחליף את עורי.
      וגם לא כתבתי כאן חצי מילה לגבי הערבים, אז אני לא מבין למה הבאת כאן את כל העיסוק במהי עמדתם הפוליטית של הערבים, במה אפשר לעשות אם הערבים ובשאלה מי פה נאיבי.
      אה, כן, ובתור אורח שאפילו לא מוכן להזדהות, הסובלנות כלפי הסגנון שלך והיומרה שלך לתת לי ציונים והמלצות נמוכה מאוד.

  4. אולי במקום להפנות את כל המאמצים ל"חינוך מחדש" של הדתיים – אפשר להתמקד דווקא בתוצרי מע' החינוך הממלכתית, ובמה שקורה בתוך מפלגת העבודה עצמה.
    החינוך הממלכתי גידל בעבר המוני מצביעים שתמכו בדרכה של מפלגת העבודה, ואילו כיום רק מעט מצביעים המתלבטים בין העבודה, מר'צ והמשותפת (ולעיתים קרובות מדי הם מתקשים לבטוח בהבדלים ביניהן).

    https://www.makorrishon.co.il/בחירות-תשעט/111609/

    ______________________________________
    כותרות הכתבה:

    .השמאל הקיצוני וההתיישבות העובדת נאבקים על נפשה של מפלגת העבודה

    דווקא המקום ה־22 ברשימת מפלגת העבודה לכנסת, המשוריין לנציג המושבים, מעורר ויכוח ערכי עמוק במפלגת השמאל הנחלשת, בין יו"ר המשמרת הצעירה המסרב להיאבק על ייהוד הגליל והנגב ובין חקלאי תושב הצפון

    מאת ישי פרידמן

  5. חלש. את הקשר בין הימין לדתיות אפשר להסביר הפוך לגמרי. זה לא שהדתיות מובילה לימניות אלא שימניות מובילה לדתיות. זה לא טענה שלי. מי שטען זאת היה הרב שך בנאום השפנים המפורסם שלו; נאום שבעצם סתם את הגולל על שותפות פוליטית בין החרדים לשמאל. מבחינת עמדות מדיניות היה הרב שך יונה צחורה אבל מבחינתו, השמאל הוא במהותו אנטי דתי ולכן לא ניתן לשתף עימו פעולה. תוכל לאהוב את זה או לא אבל כך הוא סבר וכך גם סובר שליחו הנאמן משה גפני. הפוסט הנוכחי שלך רק מאושש את את התזה הזו.

    אני אוסיף גם כי שלא בטובתך, הפוסט הזה רק מעיד על חולשת העמדה שאתה מחזיק. אם הסחורה שלך היתה מוכרת לא היה צריך להיטפל לגורמים לא קשורים. לצערך העמדה שלך לא מוכרת ולכן אתה מתחיל להשמיץ. גם אם יש נקודות אמת בטיעון שלך שעליהן. ניתן לדון הטיעון הכללי הוא פגום (וכבר בתגובות של קודמי העירו לך על כך). אני לא חושב שאתה עד כדי כך אנטי דתי – ראיתי כמה תגובות שלך לרב מיכי אברהם – אבל דווקא בשל כך מתבקשת גישה רצינית יותר.

    אם תרצה יש כאן פוסט שכתבתי שאולי יכול להוות בסיס לדיון רציני יותר:
    https://yuddaaled.wordpress.com/2018/07/27/מסורת-ואמונה/

    • הרב שך טען את הדברים כמנהיג ציבור (כלומר, כדמות פוליטית) ולא כסוציולוג. כלומר, הדברים שלו נועדו לשרת מטרה פוליטית ולא לתאר את המציאות.
      אם התנגדות לדת (במרחב הציבורי, לא במרחב האישי) היא מכשול לשותפות פוליטית עבור דתיים, הרי שהיתה אמורה להיות התנגדות מקבילה לשיתוף הפעולה עם הימין החילוני.
      ובכל מקרה, התנגדות לשיתוף פעולה כזה לא היתה אמורה למנוע התפלגות רגילה בנוגע לסוגיות של ימין ושמאל בקרב הציבור האורתודוכסי לגווניו.
      אבל כך או כך, אם הדתיות מוליכה לעמדה ימנית או שהיא תוצר של עמדה ימינית (כי ימניות מובילה לדתיות, מה שעדיין דורש להסביר את התופעה של ימין-חילוני), המשמעות היא אותה משמעות – מתאם בין זהות דתית לעמדה פוליטית, כלומר שהדת מהווה גורם פוליטי.
      ומכיוון שכך, המשמעות של החלק השני ברשומה נותרת עומדת – אם הדת היא עמדה פוליטית וזרם החינוך הדתי הוא עמדה פוליטית, אז או שמתמודדים על כך שהחינוך לא יהיה פוליטי, או שצריך לעשות פוליטיזציה גלויה של החינוך החילוני ממלכתי.
      אני לא אנטי-דתי, אני מתנגד לרוב ההיבטים של מעורבות הממסד הדתי (בטח בדמות שהיא תופשת בימינו) בזירה הציבורית-הדמוקרטית.

      • הרדוקציה של מנהיג ציבור לפוליטיקאי היא קצת משונה בעיני. הרב שך כמנהיג ציבור עסק בהרבה תחומים שאינם מעניינו של פוליטיקאי. הייתה לו מריבה תיאולוגית ארוכת שנים עם חב"ד. הוא עסק בדמותו של בן התורה, בהנחלת תורה לבני עדות המזרח ועוד. הפוליטיקה מבחינתו הייתה עוד כלי במה שהוא ראה כמטרתו העיקרית – חיזוק עולם התורה בארץ ישראל. גם הטענה שהיותו מנהיג ציבור שוללת ממנו אבחנות חברתיות היא משונה. למנהיג ציבור גדול ישנן הבחנות שבמקרים רבים עולות על ההבחנות הבנאליות של סוציולוג בינוני, מה עוד שהן בעלות השלכות מעשיות ולא נשארות מופשטות.

        דומני שההנחה שלך כאילו הבעיה של הרב שך נמצאת במישור הציבורי מוטעית. לטעמו של הרב שך ההתנגדות של השמאל לדת נמצאת במישור הפרטי ולא במישור הציבורי. הטענה שצריך לסגור את מסלולי החינוך הדתיים היא גופא הוכחה לכך שאינך מסתפק במישור הציבורי ומנסה להרוס את הנפשות של הילדים הרכים.

        באשר למתאם בין ימין ודתיים אז שוב צריך לרדת לפרטים. אצל דתיים לאומיים ניתן לטעון שהמטען מוכיח ניסיבתיות למרות שכמות הדתל"שים אצל החינוך הדתי לאומי מעורר את התהייה כמה החינוך הדתי לאומי יעיל כמו שאתה מתאר אותו. אצל החרדים אולי קיימות נטיות לאומניות אצל ההמון אבל ברמה הציבורית נראה שהקשר הסיבתי עובד בכיוון ההפוך כמו שהערתי לך.

        בכלל נראה לי שהבעיה העיקרית שלך היא עם עצם העמדה הימנית אבל בגלל שאינך יודע איך להתמודד איתה אתה נטפל לדתיים. אם זה נכון אז הבעיה שלך חמורה יותר. אם אינך מסוגל להתמודד עם הימין ולו במידה של להבין את הטענות שלהם ולהתמודד איתם באופן ישיר אז עולה השאלה אם אינך במקרה ימני מוסווה (כמו האיפקורס המוסווה של הרב מיכאל אברהם). מי שאיננו מסוגל להתמודד עם הטענות של הצד שכנגד מגלה דעתו שבעצם הוא תומך בו.

        • א. הרב שך, כפי שציינת, עסק בקידום עניינו ("חיזוק עולם התורה" וגו') בזירה הציבורית. מכאן שהוא היה "שחקן" ולא "משקיף", והדרך שבה הוא מתאר את המציאות בפני הציבור שלו צריכה להתפש בהתאם.
          ב. אני חושב שהחינוך הדתי, במיוחד בדמותו היום, הוא במידה רבה הרס נפשות הילדים הרכים, וסגירתו או התערבות בתכניו תהיה הצלה ולא הריסה. באופן לא מאוד שונה, אני מניח, ממה שאתה חושב על חינוך חילוני והצורך להכניס בו תכנים מסויימים.
          ג. יהיה מעניין לבחון את העמדה הפוליטית בקרב הדתל"שים הנוטשים. אני לא אופתע אם נגלה שהעמדות בקרב הדתל"שים שמאליות יותר מאשר בקרב הנשארים, מה שמחזק את טענת המתאם בין אורתודוכסיה לפוליטיקה. אם אתה טוען שאצל החרדים הימניות היא שמוליכה לחרדיות, יש מקום לשאול שוב מדוע הם אינם פוסלים שיתוף פעולה עם חילונים ליברלים מימין.
          ד. אני מאוד מציע שלא להכנס פה לניתוחים פסבדו-פסיכולוגיים של מה שעומד מאחורי ההעמדה הפוליטית שלי, ולהערכות עם אילו עמדות אני יכול או לא יכול להתמודד. זה לא מכבד לא אותי ולא אותך.

        • דומני שכמו שאתה לא אוהב ניתוחים פסבדו-פסיכולוגיים של עמדתך כך גם אני לא אוהב ניתוחים פסבדו-פוליטיים של הדת.

          לאזרחים הזכות המלאה לסבור שמדינה יהודית צריכה לקדם ערכים יהודים כפי שהם מבינים אותם. והיות וישוב ארץ ישראל הוא ערך יהודי מזה שלושת אלפים שנה, הציפיה שלהם שמדינת ישראל תקדם אותו היא לגיטימית לגמרי. הפרשנות שאתה נותן כאילו עיקר העניין מבחינתם הוא שליטה על עם אחר איננה מדויקת בעיני. לפי מידת התרשמותי עיקר עניינם הוא הכנת ארץ ישראל לישוב יהודי. בזה הם לא שונים מכל המהלך של הישוב היהודי בארץ ישראל החל מהמאה התשע עשרה (בניסוחם של מיקי גבריאלוב ואריק איינשטיין "החלוצים שעמלו מבלי לראות את סוף הדרך"). אם תבוא לכאן עליה יהודית של 2-3 מיליוון לא תהיה להם שום בעיה לאזרח את הערבים. הם אמנם סבורים שאין דבר כזה עם פליסטינאי אבל כך גם סברה גולדה מאיר.

          באשר לשאלה החינוכית ישנו סיפור בשם אשתו של הרב עמיטל, מרים, שהיתה ביתו של רב המושבה פרדס חנה. היא התחנכה עם כלל הילדים במושבה. כאשר המזרחי רצו להקים בית ספר דתי הלך אביה להתייעץ עם החזון איש אם כדאי להפריד או להשאיר בית ספר אחד. על פי הסיפור, החזון איש התלבט מאד ולבסוף אמר שרק לרב המקום יש סיוע משמים בהכרעות כאלו. בית הספר הדתי נפתח אבל היא נשארה בבית הספר הכללי. הילדים שלי הולכים לחינוך דתי לאומי אבל אני מודע לכך שבממוצע החינוך החילוני טוב יותר בלימודי חול והחרדי בלימודי קודש. במצב הזה נדמה לי שעדיף לתת למציאות לומר את דברה מאשר לקבוע מה נכון לכולם. זה לא אומר שהמדינה לא יכולה ללחוץ על חרדים ללמוד לימודי חול אבל באופן כללי אני מעדיף לא להיכנס למלחמה עקרונית בנושא שיש לו צדדים לכאן ולכאן.

          באשר לדתל"שים יש גם דתל" שים ימניים (בנט ושקד בונים עליהם). ישנם גם חוזרים בתשובה המצביעים אגודת ישראל. לא הכל שחור ולבן כמו שטענתם קודם.

          • א. הרב שך אמר את האמירה שלו על השמאל כפסיקה הלכתית? האם היא מקובלת על כל הזרמים האחרים? או שלא מדובר על פסיקה "דתית" אלא על קריאה פוליטית?
            זו לא פסיכולוגיה…
            ב. לא אמרתי שעיקר העניין הוא שליטה על עם אחר. הטענה ש"יישוב הארץ הוא ערך יהודי מזה 3,000 שנה" היא כל כך א-היסטורית שפשוט אין לי איך להתייחס אליה. אם יבואו עוד 2-3 מיליון יהודים נדבר. אבל בשביל לאזרח את הפלסטינים ולשמור על המאזן כמו שהוא בתחומי מדינת ישראל היום צריך שיבואו בערך 10 מיליון, לא 2-3. ואני חושש שעם 22 מיליון איש בין הנהר לים יהיה פה די-סיוט, בלי קשר לזהות הלאומית שלהם.
            ג. לא אמרתי שהכל שחור או לבן.

    • אני מסכים שחסר זרם חינוך שמאלי, אבל אני חושב שגם לזרמי חינוך פוליטיים צריך להיות בסיס משותף כולל. גם בשביל היכולת לתחזק זהות לאומית משותפת, וגם בשביל היכולת והזכות של ילדים לפתח עמדה עצמאית שאינה נגזרת מהחינוך שאליו נשלחו לפי בחירת הוריהם.

  6. גם לזרמי חינוך פוליטיים צריך להיות בסיס משותף כולל. גם בשביל היכולת לתחזק זהות לאומית משותפת, וגם בשביל היכולת והזכות של ילדים לפתח עמדה עצמאית שאינה נגזרת מהחינוך שאליו נשלחו לפי בחירת הוריהם.

    וזה בעצם הנושא העיקרי. בתי ספר של מערכת החינוך הדתית הם קיצונים ביותר והם מגבילים את יכולת הבחירה האישית של התלמיד, ביחוד מאחר וגם חייו מחוץ לבית הספר הם בחברה ובמסגרת קיצונית. זה גטו.

    בארצות הברית קיים כיום איסור להזכיר את הדת בבתי ספר או להציע לתלמיד להפגש עם כומר. אבל יש בתי ספר ששיכים לכנסיות וחינוך פרוטסטנטי מוביל לדעות שמזוהות עם הימין. בהרבה מדינות ביחוד בעולם השלישי אבל גם באירופה יש בתי ספר פרטיים או חצי פרטיים שהכנסיה מעורבת בחינוך בהם. בהונג קונג הממשלה מעודדת ספונסרים לבתי ספר על יסודיים וזה תמיד גופים כנסייתים.
    אבל יש מידה. זו לא שטיפת מוח.

  7. שלושה מהמגיבים שלך פה הם דתיים עם רקע של חינוך מילדות וחברה ברמה של שטיפת מוח. שלושתם היו חלק מהאתר יהודים על הירח וכמדומני אחד מהם היה בעל האתר. הם בהחלט בעלי יכולת לפתח דיון משכיל בנושא שהעלת, מצער שזה לא התפתח לזה https://jewsonmoon.wordpress.com/

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s