סילופים, מניפולציות ועידית בן-שימול – סיבוב שני

מהלך נוסף בנסיון הלא מועיל בינתיים לחשוף את עליבות טיעוניהם של מפיצי עלילת ילדי תימן ושל כלי התקשורת שנותנים להם במה. 

ובכן, לאחר שהצבעתי על סדרה של הטעיות, סילופים ומניפולציות בכתבתה של עידית בן-שימול לרגל יום המודעות לפרשת ילדי תימן, קבוצה של מכרים שעוסקים בנושא (לי לא היה כוח להתעסק בזה), החליטה להגיש תלונה לנציבת פניות הציבור של תאגיד השידור ששידר את הכתבה הביזיונית המדוברת, בנוגע לארבע מההטעיות המרכזיות של בן-שימול. הגב' בן-שימול, שקיבלה את התלונה לידיה למתן תגובה, הזדרזה לפרסם אותה במטרה לארגן קמפיין תמיכה נגד "נסיון ההשתקה", וקצת פחות הזדרזה להעביר לנציבה תגובה מפורטת ולא מאוד עניינית, אותה צירפה הנציבה לתשובתה שלה. מכיוון שהתגובה של הנציבה היתה רחוקה מלהיות מספקת ותשובתה של בן-שימול, גם כאשר היתה עניינית וגם במקומות שלא, רק החמירה את ההטעיות שנכללו בכתבה, שלחנו (הפעם בעיקר בעבודה שלי, שנעזרה בסיוע שלא יסולא בפז של הבלוגר המעולה א.א. קונספירציות), תשובה מפורטת לתגובתן של הנציבה ושל בן-שימול. המובאת כאן ב-pdf, וגם בהמשך הרשומה. לצערנו, בתשובה לתגובתנו המפורטת קיבלנו מהנציבה את התשובה המביכה הזו, שמראה שהנסיון לטפל בעניין באפיק הרשמי הזה הגיע למבוי סתום. למתעניינים, מובאת כאן תגובתנו לתשובותיהן של הנציבה ושל בן שימול.

12.8.18

לכבוד

אורלי ממן, הממונה על קבילות הציבור

הנדון: תשובתך ותשובתה של הגב' בן שימול לתלונתנו

לצערנו, מצאנו את תשובתך ובעיקר את תשובתה של בן שימול כתשובה לא מספקת, ובנוגע לתשובתה של בן שימול – כתשובה המנסה לחמוק מתלונתנו בטענות סרק ובדבקות בהטעיות שהציגה בכתבה.

להלן תגובתנו להחלטתך כפי ששלחת אלינו, בהתאם לסעיפי ההחלטה:

  1. כתבת שאין מחלוקת כי מתפקידו של גוף שידור בכלל וגוף שידור ציבורי בפרט ללוות פרשה זו ולתרום את חלקו לחשיפתה.

אכן אין מחלוקת בדבר, ותלונתנו לא נגעה כלל לעצם פרסום הפרשה או סיקור פעולתה של העמותה המדוברת, אלא לאיכות עבודתה העיתונאית של בן שימול, שהיא נושא התלונה.

  1. אנו מוצאים את תשובתה של בן שימול כתשובה מתחמקת, שחלקים נרחבים ממנה עונים לטענות שלא נכללו כלל בתלונה שהגשנו, וחלקים אחרים כוללים המשך מצער של מהלכי ההטעויות והסילופים ששודרו בכתבה. מחמת אורך תשובתה של בן שימול, בחרנו להציג את השגיאות וההטעיות המופיעות בעיקרי תשובתה של בן שימול בהמשך המסמך, ואת השגיאות וההטעיות בחלקים הנוספים של תשובתה בנספח נפרד.
  2. אנו נטען שתשובתה של בן שימול בעניין הגילוי הנאות רחוקה מלהיות מספקת, ועצם אמינותה אינו מבוסס בעינינו. את טענתנו זו נביא בהמשך בפירוט כחלק מהמענה שלנו לתשובתה של בן שימול.

ככלל, ברצוננו להביע את תלונתנו החריפה על דרך הטיפול בתלונתנו:

התלונה הועברה על ידך לבן שימול לצורך מתן תגובה, מבלי להשמיט ממנה את שמותנו, וזאת למרות שלא היה צורך לחשוף את שמותינו בפניה. בניגוד אלינו, שלא פרסמנו את התלונה בשום במה ציבורית, מיהרה בן שימול, עוד בטרם הגישה את תשובתה, לפרסם את נוסח התלונה הכולל את שמותינו בדף הפייסבוק שלה (להלן קישור לפוסט) בטענה שאנו מבקשים להשתיקה. פרסום זה הביא לתגובות קשות נגד כמה מאיתנו על בתגובות לפוסט של בן שימול). בעקבות פרסום התלונה על ידי בן שימול, ועוד בטרם שקיבלנו את תשובתך לתלונה, פרסמה גם עמותת אחים וקיימים – שבן שימול הכחישה כל קשר אליה – בדף הפייסבוק שלה מכתב פומבי אליך בתגובה לתלונה.  זמן קצר לאחר שקיבלנו את תשובתך, פרסמה בן שימול גם מכתב תגובה נוסף שנשלח אליך מצד קבוצת אקדמאים המבקשים להטיל דופי בנו וביושרתנו. אנו רואים במסירת שמותנו לבן שימול – ובעיקר בקמפיין הציבורי שהתעורר לאחר שבן שימול פרסמה את תלונתנו – מעשה לא ראוי, שאינו הולם את ההתנהלות המצופה מגוף המטפל בפניות הציבור ומעיתונאית הנדרשת להשיב לתלונה שהופנתה אליה בנוגע לאיכות עבודתה.

מאחר ועל סמך תגובתנו המובאת להלן לתשובתה של בן שימול, אנו עומדים מאחורי טענתנו שכתבתה של בן שימול אינה עומדת בסטדנרט העיתונאי המצופה ואכן כוללת שקרים, מניפולציות וסילופים, בהם היא ממשיכה גם בתשובתה אליך, אנו עומדים על דרישתנו שתאגיד השידור יפרסם תיקון והתנצלות בנוגע לכשלים אלה בכתבה ובעבודתה של בן שימול, ולא יאפשר לה לשדר כתבות נוספות העוסקות בפרשה.

בברכה

[…]

תגובתנו לעיקרי תשובתה של בן שימול

  1. הגילוי הנאות

בן שימול השיבה:

"אינני חברה כיום בשום פורום או עמותה כלשהם. במהלך עבודתי על סרטי התעודי "חדל להיות תושב," ערכתי תחקיר מעמיק בנושא זה במשך ארבע שנים. כחלק ממאבקי  בסרט, חברתי לקבוצת אנשים שפעלה יחד להסרת החיסיון מעל לחומרי וועדת החקירה הממלכתית. לימים הקבוצה הזו נקראה עמותת "אחים וקיימים."

לפני כשנתיים פרשתי מכל פעילות בעמותה והתרכזתי בעבודתי כיוצרת ומתעדת בלבד."

ראשית, אנו חושבים שגם חברות בעמותה לפני כשנתיים מחייבת גילוי נאות בעת סיקור נרחב ואוהד של פעולת העמותה.

שנית, אנו מבקשים להצביע על הבעיות הבאות בתשובתה של בן שימול:

א. תלונתנו התבססה על דבריה של בן שימול בסרטה "חדל להיות תושב" המופיעים בתזמון 44:31:

"אני מצטרפת לעמותת אחים וקיימים".

יש לציין שהפקת הסרט הסתיימה ככל הנראה בשלהי שנת 2017 (כלולים בו צילומים מחודש ספטמבר 2017), והוא שודר בראשית שנת 2018), ולמרות זאת מציינת בו בן שימול שהיא הצטרפה לעמותה, אך לא מציינת שהיא פרשה ממנה, וזאת למרות שהפקת הסרט הסתיימה יותר משנה לאחר המועד בו פרשה בן שימול לטענתה מהעמותה.

ב. עמותת אחים וקיימים נרשמה על ידי רשם העמותות בתאריך 19.4.2016, כפי שמופיע במסמך רישום העמותה המוצג כאן. מנוסח תשובתה של בן שימול ("לימים הקבוצה הזו נקראה "אחים וקיימים") עולה שהיא חברה אל מקימי העמותה עוד לפני הקמתה, ואם אכן עזבה אותה לפני כשנתיים, הרי שהייתה חברה בה ממש בתהליך הקמתה. עובדה זו – מעורבותה של בן שימול בעמותה בעת ייסודה – מחזקת את הצורך המתבקש בגילוי נאות בעת פרסום כתבה שחלק מרכזי ממנה מביא את טענותיהם של מייסדי העמותה המרכזיים.

ג. פרט לתשובתה זו של בן שימול, ולתגובתה בדף הפייסבוק שלה לפיה הפסיקה בן שימול את פעולתה בעמותה לפני כשנה וחצי (ולא שנתיים), לא הציגה בן שימול שום תמיכה לטענה שהפסיקה את חברותה או פעולתה בעמותה. לעומת זאת, תמונת הפרופיל של בן שימול ברשת הפייסבוק, עד היום, כוללת מסגרת עם לוגו העמותה שלפני כשנתיים לטענתה פרשה מכל פעילות בה. מצורפים צילום מסך של דף הפייסבוק האישי של בן שימול ותמונת הפרופיל שלה, נכון למשלוח המכתב:

[תוספת מאוחרת – לאחר משלוח התגובה התברר שככל הנראה היה בשלב מסויים פילוג ב"אחים וקיימים", והמרואיינים בכתבה הקימו גוף נפרד שנקרא "פורום אחיי", אך לדבר אין משמעות לעניינו, מכיוון שהם היו ממקימי אחים וקיימים בזמן חברותה של בן שימול בעמותה, והיא עצמה לא העלתה בתשובתה שגם הם עזבו את העמותה].

2. תיק משרד הבריאות

בן שימול השיבה:

"בכתבה אני מביאה את עמדתם של חברי העמותות אשר עוסקים בפרשה, הטוענים שלמעשה לא נחשפו לציבור כל החומרים הקיימים בארכיון המדינה בנוגע לפרשה."

בכתבה הציגה בן שימול את הטענה מיד לאחר קטע וידאו בו מודיע ראש הממשלה נתניהו על חשיפת כל מסמכי ועדת החקירה. המדינה לא טענה מעולם שהיא פרסמה את כל המסמכים בארכיון המדינה שייתכן שנוגעים לפרשה, ולכן תגובתה זו של בן שימול לא עונה על טענת ההטעיה עליה היא מנסה להשיב העולה מכך שהיא מציגה דוגמא של תיק שאינו נכלל בחומרי הארכיון של ועדת החקירה כראיה לכך שהצהרתו של נתניהו אינה נכונה. עם זאת, מתשובה של בן שימול עולה שזייד ובן שימול לא מיצו את החיפוש אחרי החומרים המדוברים.

לפי תשובה שקיבלנו מארכיון המדינה, התיק שהציגה זייד בכתבה חסר ולא ניתן לאתר אותו, והעובדה שהדבר לא הוזכר בכתבה מעלה את השאלה האם זייד או בן שימול הגישו כלל בקשה לעיין בו. כך או כך, אנו הצלחנו לאתר את רוב המסמכים בהם ביקשה זייד לעיין כאשר הופנתה לדבריה אל התיק המדובר, והדבר מעיד על חוסר המקצועיות של זייד ושל בן שימול. על מנת שלא להאריך, את פירוט טענה זו ואת המסמכים המדוברים נציג בנספח לתשובתנו זו.

3. מעורבות המוסד

מתוך שמונת סעיפי תשובתה של בן שימול, רק שלושת הראשונים מתייחסים לתלונתנו בנוגע לפיה המשפט שהציגה בן שימול מתוך דו"ח החוקרים (המסמך עצמו כאן, בעמ' 101-104) אינו עוסק במוסד למודיעין ותפקידים מיוחדים, ובן שימול דבקה בעמדתה שהמשפט אכן עוסק ב"מוסד" ולא במוסד ויצ"ו כפי שטענו בתלנתנו.

בתשובתה הדגישה בן שימול את המונח "חומר מודיעני" המופיע בסעיף א' במסמך, תוך השמטת העובדה שבסעיף ב' נכתב במפורש שחומר זה עוסק בפרשה הקשורה במוסד ויצ"ו. כמו כן, התעלמה בן שימול בתשובתה מסיכום המסמך המופיע בעמוד הבא של דו"ח החקירה, בו מצויין במפורש שה"עסקאות" בילדים" נוגעות לפרשה הקשורה במוסד ויצ"ו.

אך דיון פרשני זה הינו מיותר, מאחר שהחוקרים צירפו כנספח לדו"ח את המסמכים הרלוונטיים לתוכנו, וביניהם הפרוטוקול של וב"מ שהוזכר בסעיף ג' (עמ' 109 בתיק) , ובו כתוב במפורש בסעיף ג' [ההדגשות שלנו]:

"בבדיקת הארכיון במוסד ויצ"ו בירושלים נתגלתה התכתבות בקשר לאמוץ ילדים. הדבר נותן מקום להנחה שיתכן ונעשו עסקות מסוימו[ת] בילדים."

לפיכך – אין ספק שלטענתה של בן שימול כאילו המשפט שהביאה בכתבתה אכן עוסק ב"מוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים" ולא במוסד ויצ"ו בירושלים אין יסוד במציאות, והיא מהווה הטעיה של הצופים.

תשובתנו לחמשת הסעיפים הנוספים של בן-שימול, שאינם עוסקים בנושא התלונה, תובא בנספח.

 

  1. אניית צים

בן שימול ממשיכה בתשובתה להחזיק בטענה לפיה השמועה בנוגע למבצע "כותונות פסים" והטענות על העברת ילדים באמצעות האוניה גלילה מייצגת מידע מבוסס (וזאת למרות שבדברי הקריינות בכתבה היא עצמה הגדירה את הדברים כ"דיווח תמוהה שנמסר לחברי הועדה").

על מנת לחזק טענה זו, מציגה בן שימול סתירה כביכול שגילה חוקר הועדה בנוגע למועד תחילת עבודתה של האחות מרלינג בחברת צים, המתבססת על דבריו של פרופ' מנדל, לפיהם החלה בעבודתה בחברה בשנת 1951. אלא שכאשר נשאל פרופ' מנדל בעדותו בפני הועדה (בה ניתן לעיין כאן, עמ' 148-144) האם ידוע לו באיזה שנה עבדה מרלינג על האוניה הוא השיב:

"אני מניח אחרי, לא יודע מתי היא התחילה, אחרי… 1952, אני לא יודע".

כאשר נשאל על תפקידה של מרלינג על האוניה, שאל:

"[…] שאז בתקופה הזו, מתי זה היה? ב-54'?

דרורה [הפרקליטה המלווה של הועדה]: כלומר, אין לך ידיעה מיוחדת על זה?

מר מנדל: לא."

בן שימול התעלמה גם מהסברה של מרלינג המופיע בסיכום תחקורה על ידי החוקר, לפיו לאחר שעזבה את בית החולים בראש העין, דחתה הצעה לעבוד בצים, ויצאה ללימודי רפואה בירושלים (הסבר זה מגובה במסמכים הנמצאים בתיקה האישי של מרלינג).

כך או כך, כפי שטענו, ועדת החקירה סיכמה את הפרשה בדברים אלה (עמ' 228 בדו"ח הועדה, ההדגשה שלנו):

"משפחות הנעדרים מצאו בדברי הרב הכהן ובתוכן הכתבה שפורסמה בשבועון "העולם הזה", "ראיה חותכת" לכך ש"חבורת הרב ברגמן" עסקה בחטיפתם של תינוקות תימניים ומכירתם בארצות הברית, על דעתם של חברי הנהלת הסוכנות וראשי המדינה, כאשר ההעברה לארצות הברית נעשתה – בין היתר – באמצעות אנייה של חברת צים, שהוכשרה במיוחד לצורך זה. הוועדה לא מצאה אחיזה בראיות לעמדה זו של המשפחות. ולא למיותר יהיה לציין כי חוקר מטעם הוועדה ביקר בחברת צים ולא מצא דבר התומך בטענה זו, וכי במהלך החקירה נשמעה עדותו של מי שהיה ראש שירות הביטחון הכללי שהבהירה כי להד"ם."

מכיוון שכך, ניתן להבין מדוע ועדת החקירה לא קיבלה את המלצתו של יוסיפוב לזמן את מרלינג לעדות, ומכאן ברור מדוע לא ניתן להיענות לבקשת הפורום לעיין בעדות זו. להשערה כאילו ייתכן שמרלינג זומנה לעדות שעצם קיומה נותר חסוי אין שום יסוד במציאות או בידע הקיים בנוגע לדרכי פעולתה של ועדת החקירה.

אך חמור מכך, הפרשה הועלתה על ידי עו"ד יוסי גמליאל (שהציג את הסיפור גם בכתבה שהיא מושא התלונה) בישיבת ועדת הכנסת המיוחדת לפרשת היעלמותם של ילדי תימן מזרח ובלקן ב-8.5.2017 (פרוטוקול הדיון נמצא כאן). בתגובה השיב אבנר שץ, האחראי על הגנזך ההיסטורי של צים, שהוזמן לדיון כי (ההדגשות שלנו):

"הלכנו, על פי הדברים שהוזכרו, לאונייה גלילה, כדי לנסות להבין על מה מדובר. יש לנו פרטים בעיקר טכניים על האונייה גלילה. היא פעלה זמן קצר מאוד, היא יצאה משירות בשנת 1953. זאת הייתה אונייה ישנה שנרכשה בדומה לאוניות המעפילים בארצות הברית, היא יועדה במקור להוביל גייסות, אונייה להובלת חיילים, וכאשר היא הובאה לארץ נערכו בה שינויים במבנה כדי להתאים אותה לתאים להובלת נוסעים ועולים. צריך להזכיר שבשנים הראשונות האוניות, המעטות שהיו, המטרה המרכזית הייתה הובלת עולים

[…]

גלילה – – – הנסיעה שלה, האונייה הזאת מעולם לא עזבה את אגן הים התיכון, היא לא חצתה את האוקיינוס, היא לא הגיעה לארצות הברית."

 

מכאן, שלא רק שטענותיו של עו"ד גמליאל כפי שהובאו בכתבה סותרות את המידע שקיבל בועדת הכנסת, אלא שבן שימול עצמה הכירה מידע זה, מאחר ולפי הפרוטוקול היא נכחה בעצמה באותה הישיבה של ועדת הכנסת, ואף לקחה בה חלק.

מכאן שהבאת הטענה בכתבתה של בן שימול, תוך השמטה מכוונת של כל המידע השולל את הטענה הזו מן היסוד, מהווה הטעיה של הצופים.

 

  1. ביקורתו של גנז המדינה

בן שימול השיבה לטענה כי

"אינני אומרת בשום צורה שהדו"ח נכתב אך ורק על חומרים אלו. אני מביאה את צילום הדו"ח בו כתוב במפורש – "דו"ח הגנז על נושא החשיפה הארכיונית."

הדבר נכון, אך חשוב מכך – בן שימול לא הבהירה בשום צורה בכתבה שהדו"ח לא עוסק בחומרי הארכיון של הפרשה, אלא בחומרי ארכיון המדינה כולו, שהחומרים הנוגעים בפרשה הם חלק מזערי שבמזערי ממנו  – אך הציגה את ביקורתו מיד לאחר הבאת טענות אנשי פורום משפחות הילדים החטופים על בנוגע לבעיות בחשיפה הארכיונית של חומרי ועדת החקירה. מכיוון שכך, לצופה הסביר אין דרך לדעת שבן שימול מדלגת מהצגת טענות ספציפיות בנוגע לחומרי ארכיון הקשורים לפרשה לדו"ח של גנז המדינה שאינו מתייחס לפרשה.

את דעתו של לזוביק בנוגע למצב חשיפת תיקי הפרשה, שאינם כוללים ביקורת מסוג זו שטען בנוגע למצב הכללי של חשיפת חומרי ארכיון המדינה, ניתן למצוא בדבריו לפני ועדת הכנסת של נורית קורן.

 

סיכום

בסיכום תשובתה כתבה בן שימול כי

"לנגד עיני עומדת חשיפת האמת ואליה אני חותרת. לדעתי זו צריכה להיות גם מטרתם של אלו הטוענים כי הפרשה לא קרתה מעולם."

כפי שכתבה בן שימול, גם אנחנו חותרים אל חקר האמת בפרשה. אך לצערנו, פרטי תגובתנו לתשובתה של בן שימול, כפי שהובאו לעיל וכפי שמובאים בנספח, מחזקים את סימן השאלה בנוגע לכישוריה של בן שימול כתחקירנית ובכמה מקרים גם בנוגע לכנות חתירתה אל האמת – דברים המטילים ספק כבד בנוגע יכולתה להעמיד כתבה עיתונאית ראויה העוסקת בנושא זה.

 

נספח – מענה לטענותיה העקיפות של בן שימול

בנספח זה אנו מביאים את תגובתינו לחלקים הנרחבים בתשובתה של בן שימול שלא נוגעים ישירות לטענות שנכללו בתלונה. תגובתנו מראה גם כאן שתשובתה של בן שימול מעידה לכל הפחות על פגמים קשים בעבודת התחקיר שביצעה כחלק מהכנת הכתבה.

  1. תיק משרד הבריאות

בן שימול מביאה את טענתה של זייד שביקשה לעיין בחומרים שהובאו בפני ועדת החקירה ובזמן עבודת הועדה נמסר לה שהם חסויים. בהקשר זה יש לציין שחברי הועדה, מתוקף תפקידם, עיינו בחומר רב, וחלקו לא ניתן לחשיפה בפני הציבור כולו גם כיום. כך לדוגמא: חברי ועדת החקירה והפרקליטה עיינו באלפי עיינו חברי הועדה והפרקליטה (לפי עמ' 64 ו-83 בדו"ח הועדה) באלפי רישומי אימוץ בגנזך ההורדות, ובכ-850 תיקי אימוץ, במטרה לאתר ילדים שנעלמו או מקרי חטיפה. רישומי ותיקי אימוץ אלה לא נכללו בחומרי הארכיון של הועדה, ובודאי שאין לתאר שבמסגרת חשיפת המסמכים הנוגעים לפרשה ניתן כיום להניח לציבור לעיין בכל אותם תיקי אימוץ, שנמצא שאינם נוגעים לפרשה, רק מכיוון שפרקליטת הועדה עיינה בהם.

אך בנוגע למסמכים הספציפיים בהם ביקשה לעיין זייד כשהופנתה לדבריה אל התיק המדובר, הרי שהרשימה לקוחה מהערות השוליים לפרק מתוך עבודת המאסטר של ד"ר דב לויטן שעסקה בנושא, ונמצא בתיק הזה (החל מעמוד 17 בתיק) בארכיון ועדת החקירה. זאת ניתן לדעת מאחר שזייד גוררת איתה את טעותו של לויטן, שתיארך את המכתב הראשון ל-6.11.1948, בעוד שהוא נשלח כתגובה לכתבה שפורסמה בשנת 1949.

התיקים אליהם מפנה לויטן בהערות השוליים הם כמובן תיקים של ארכיון המדינה ולא של ועדת החקירה, שהרי עבודתו נכתבה עוד לפני שועדת החקירה הוקמה.

טוב היו עושות זייד או בן שימול אם היו פונות ללויטן עצמו בנוסף לפניה לארכיון המדינה, או מחפשות בתיק החומרים שהגיש לויטן לועדה ביחד עם עדותו.

בחינת הדוגמאות שפירטה זייד והעובדה שלא הצליחה לאתר אותן בין חומרי הועדה מעידות על כישוריה כחוקרת או על מידת יושרתה, ועל כישוריה של בן-שימול שכללה את הדברים בכתבה ובתגובתה.

בהתייחס לשלוש הדוגמאות הראשונות:

  1. מסמך 57/4278/1 מכתב מיום 6.11.1948 ממנכ"ל משרד הבריאות י. מאיר.
  2. מסמך 43/5558/3819 מכתב אל שר המשטרה בכור שטרית.
  3. 119/3331/ג מכתב מיום 25.10.1950 אל המפכ"ל.

מסמך מספר 1 שמציינת בן שימול הוא מכתב ששלח מנכ"ל משרד הבריאות לעיתונאי "על המשמר" ירמיהו שמואלי בעקבות תלונות בנוגע לטיפול רפואי רשלני בילדי המחנות שפירסם. במכתב המדובר ביקש מנכ"ל המשרד י. מאיר להפגש עם העיתונאי כדי לקבל פרטים על התלונות וההאשמות שהופיעו במאמר (שפורסם ב-30.10.1949, ולא ב- 5.10.1949 כפי שציין לויטן בטעות). מכיוון שכך, מן הסתם לא יימצא במכתב מידע שיתרום לחשיפת האמת בנוגע לפרשה.

מסמך מס' 2 שמציינת בן שימול הוא מכתב בקשה של יו"ר התאחדות התימנים א. כהן משר המשטרה שטרית לבדוק שלושה מקרים של ילדים שנעלמו. מכיוון שמדובר בבקשה לבדיקה שמקורו אינו באחד מגופי הממסד, גם במכתב הזה אין מידע חדש. אף ששזייד לא הצליחה לאתר אותו, המכתב עצמו נכלל בין החומרים שהגיש לויטן לועדה, וניתן לקרוא אותו כאן בעמ' 64.

מסמך מספר 3 הוא מכתב ששלח ש. סופר, סגן מפקח מחוזי אל המפקח הכללי של המשטרה ועוסק בחקירת העלמותו של הילד משה בן סלם נגר – שהועבר בטעות מבית החולים תל-ליטוינסקי למחנה העולים עין שמר במקום למחנה בית ליד ממנו נשלח אל בית החולים ומאז אבדו עקבותיו – שהסתיימה ללא תוצאות. חיפוש מהיר של שם הילד באתר הייעודי של ארכיון ועדת החקירה יביא לאיתור המסמך הן בתיק החקירה של המקרה על ידי ועדת החקירה הממלכתית (עמ' 46-48), והן בתיק החקירה המשטרתי (עמ' 60, 65-67) שנפתח בעקבות התלונה על היעדרו. בנוסף, הוא נמצא גם בתיק המסמכים שהגיש לויטן, בעמ' 53-55.

המכתבים המוזכרים בדוגמה הרביעית הם המעניינים אותנו ביותר, כי הם קשורים לתיק אותו חיפשה זייד:

  1. 57/4278/ג מכתבים הקשורים למשרד הבריאות ועוד..

מהערות השוליים בעבודה של לויטן הקשורות לתיק (הערות מס' 16, 18. הערות 19, 20, 23, 24 מתייחסות לסימול 57/4278, ויש להניח שגם למסמכים המוזכרים בהם קשורים לחומר המדובר, כפי שתיכף נדגים) ניתן להבין שהתיק עוסק בחקירות שנעשו על ידי המשטרה ומשרד הבריאות בעקבות תלונות בנוגע להעלמות כמה ילדים.

הערה מס' 16 של לויטן מפנה למכתב ששלך חבר הכנסת ח. מגורי הכהן לשר הבריאות ובו דרש את תגובתו בנוגע למקרי היעלמות של ילדים. במכתב עצמו ניתן לעיין בתיק המסמכים שהגיש לויטן, בעמ' 65, ואין בו שום מידע שיכול להאיר את פרטי הפרשה.

הערה מס' 18 מפנה לתלונתו בפני משרד הבריאות של אברהם יוסף ישראל בנוגע להעלמות ביתו סעדה. כמו בנוגע לדוגמאות הקודמות שחיפשה זייד, ככזה גם הוא לא צפוי להכיל מידע שיכול לשפוך אור חדש על הפרשה, ואין בו שום דבר חסוי.

אבל דווקא המסמכים המסומנים 57/4278 יכולים להתברר כמעניינים יותר מכיוון שהם עוסקים בחקירות שניהלו המשטרה ומשרד הבריאות בניסיון לאתר מספר ילדים שהתקבלו תלונות על היעדרם. הערות מס' 19 ו-20 מפנות למסמך הקשור גם הוא לחקירת המקרה של ביתו של אברהם יוסף ישראל שהוזכר בהערה מס' 18.  לעומת זאת, הערה מס' 23 מפנה למכתב בנוגע להעדרותו של ציון בן רפאל סעיד עמרני – מקרה שנחקר על ידי ועדת החקירה, ולכן זמינים לנו הן תיק המקרה של ועדת החקירה והן תיק חקירת המשטרה. בתיק של ועדת החקירה ניתן לראות התכתבות שמקורה בחקירת המקרה על ידי משרד הבריאות, שבה חלק מהמכתבים (עמ' 16-14 ,24)  מסומנים בסימול 57/4278, וככל הנראה אלה מסמכים מהתיק שמחפשת זייד.

לא פחות חשוב מכך, בתיק  ועדת החקירה שעוסק במקרה של משה בן סלם נגר שהזכרנו קודם, כמו גם בתיק המסמכים שהגיש לויטן) נמצא בעמ' 45-40 שני מסמכים מעניינים:

א. מכתב שנשלח ב-16.2.1953 מאגף בתי החולים אל עוזר מפכ"ל המשטרה וראש אגף החקירות שכותרתו "היעדר תינוקות מבתי-חולים ובתי-תינוקות".

ב. דו"ח בדיקה פנימית של המשטרה מתאריך 15.10.1952 (זהו המסמך שמוזכר בהערת השוליים מס' 24 בעבודתו של לויטן, בסימול 57/4278) שכותרתו, "היעדר תינוקות מבתי חולים ובתי תינוקות במחנות עולים בית ליד, ראש העין ועין שמר".

כותרות שני המסמכים האלה מזכירות מאוד את כותרת התיק החסוי שהציגה זייד – "משרד ראשי – חקירות על העדר תינוקות", וייתכן מאוד שגם הם חלק מתוכן התיק, אם לא תוכנו העיקרי.

לגבי טענתה של זייד, המובאת בתום תשובתה של בן שימול, בנוגע לתכני הדוגמאות שבידיה שמחפים כביכול על מי "שנתנו לתופעה להמשיך" – אין לנו אלא להצטער שזו נשארת טענה בעלמא, וזייד ובן שימול אינן מציגות את המסמכים למרות שאלה אמורים לשרת את טענותיהן.

כל המסמכים שאנו איתרתנו הקשורים לתיק פורסמו, ולכן אינם שומרים על צנעת הפרט של איש, בודאי לא של מי שכביכול נתנו לתופעה להמשיך. יתר המסמכים שהזכיר לויטן ושאותם טרם הצלחנו לאתר הם פניות של שני הורים בנוגע להעדרות ילדיהם, ומן הסתם גם הם לא שומרים על צנעת פרט שכזו.

לסיכום נקודה זו – רובם של המסמכים בהם ביקשה זייד לעיין פורסמו כבר וזמינים לכל אדם בעל חיבור לאינטרט. מעבר לעובדה שאין בהם דבר התומך את הטענות בנוגע לחטיפת ילדים, הרי שמצופה היה מבן שימול, כתחקירנית האחראית לכתבה, לאתר אותם כפי שאנחנו איתרנו אותם ובכך לחשוף את הכשל בטענתה של זייד.

 

  1. מעורבות המוסד

לאחר שלושת הסעיפים הראשונים בתשובתה של בן-שימול בנושא זה, העוסקים בדו"ח החוקרים שבנוגע להצגתו המסולפת התלוננו, עוסקים סעיפי תשובתה הבאים בחקירה בארה"ב שבה היו מעורבים אנשי המוסד או אנשי זרוע חשאית אחרת. לא ברור מדוע בן שימול כללה אותם בתשובתה, שהרי ידוע לכל שהם עוסקים בחקירה שביצע "המוסד" בנסיון לברר שמועות ביחס למכירת ילדים לאימוץ בחו"ל, ולא למעורבות המוסד בעסקאות בילדים [תוספת מאוחרת – כפי שגילה א.א. קונספירציות, מתברר שככל הנראה מדובר בטעות שמקורה בדב לויטן, אך החקירה המדוברת בוצעה על ידי נציגי המשטרה בניו-יורק ולא על ידי אנשי "המוסד"] כפי שנטען בכתבתה של בן שימול, ובסעיפים ד' ו-ה' של תשובתה, המנסה לתמוך מהמידע אל מעורבותו של המוסד בחקירה אל הטענה הראשונה של מעורבותו בפרשה.

בסעיף ו' בתשובתה מזכירה בן שימול שני מסמכים הנוגעים לחקירה שהתבצעה בארה"ב שאותם איתרה, ובסעיף ח' היא מציגה את בקשת חברי פורום המשפחות לקבל את המסמכים הנוספים שהציג ד"ר לויטן בפני הועדה.

לצערנו, בן שימול – שטעתה בסימול המסמכים שציינה (הסימול הנכון הוא 65/8 ולא 68/8, כפי שניתן לראות בהמשך) – וחברי פורום המשפחות שביקשו לעיין במסמכים הנוספים, פשוט כשלו באיתורם. מסמכים רבים (ואין לדעת אם לא מדובר בכל המסמכים) מאותה התכתבות פורסמו כבר על ידי ארכיון המדינה במסגרת האתר הייעודי של ארכיון ועדת החקירה, והם זמינים בלחיצת כפתור בשלושת התיקים הבאים:

1)   תיקי חקירה – ילדי תימן הנעדרים – משפחת הרב דב ברנרד ברגמן – ארצות הברית – החל מעמ' 17.

2) תיקי חקירה – ילדי תימן הנעדרים – ידיעות – החל מע' 93.

3) תיקי חקירה – ילדי תימן הנעדרים – חקירת הועדה בעניין ילדים מאומצים של על משפחה מארצות הברית.

יתרה מכך, מאחר והמסמכים בהם ביקשו אנשי פורום המשפחות ובן שימול לעיין נמסרו לועדה על ידי לויטן, עולה התהיה מדוע לא פנו זייד או בן שימול אל לויטן עצמו בבקשה לסיוע באיתור המסמכים.

בסעיף ז' בתשובתה "מודאגת" בן שימול עד מאוד מהתנהלות הועדה בנוגע לקטע החסוי בעדותו של ד"ר לויטן, ומאשימה את חברי הועדה בהדרכת העד בנוגע להסתרה.

טענה זו של בן שימול מתמיהה, שהרי התנהלות הועדה כפי שהיא מתארת סבירה ואף מתבקשת בהתחשב בנסיבות: ד"ר לויטן עצמו הוא שביקש שחלק מעדותו יישמע בדלתיים סגורות, מכיוון שהתכוון להציג בפני חברי הועדה מסמכים שלהבנתו אסורים בפרסום. (ראו בפרוטוקול עדותו בועדה, עמ' 65) מכיוון שכך, ומאחר וחברי הועדה לא הכירו את המסמכים והמידע המופיע בהם, הם הסכימו לשמוע חלק זה של העדות בדלתיים סגורות – ולכן הנחו את המקליטים, כפי שתיארה בן שימול, שמכיוון שחלק זה של העדות הוא בדלתיים סגורות, יש להפריד אותו מהפרוטוקולים שנועדו לפרסום לציבור. לאחר ששמעו את העדות החסויה, ומכיוון שלויטן ביקש לדבר על מה שניתן מהנושא גם בדלתיים פתוחות, סיכמו חברי הועידה עם לויטן, כפי שתיארה בן שימול, מה מתוך דבריו בעדות החסויה יוכל להציג גם בחלק הגלוי של עדותו.

הצגת הדברים בתשובתה של בן שימול, כביכול יש כאן התנהלות מדאיגה או הנחיה לא תקינה של העד בידי חברי הועדה בנוגע למה שנדרש להסתיר, היא אם כן מקרה מצער נוסף של נסיון הטעיה מצדה.

 

לסיכום נושא זה – בן שימול, כמי שטוענת לבקיאות בתחום ואפיו כתחקירנית ללא רקע בנושא, חייבת היתה להיות מודעת לכך שהמסמכים שהציג לויטן בפני הועדה לא עוסקות ב"מעורבות המוסד בעסקאות בילדים" כפי שנטען בכתבה, אלא בחקירת טענות עוסקים בחקירת טענות למעורבות אישים בארה"ב באימוץ בלתי חוקי של ילדים – טענות שהתבררו כלא מבוססות, ולויטן עצמו הגיע למסקנה לגביהן – אותה הוא הציג בחלק החסוי של עדותו – שמדובר ב"מיתוס נוראי", שאין לו ספק שמדובר ב"שקר", ושאחד מתפקידי הועדה לדעתו הוא לשבור אותו.

ההתייחסות הנרחבת של בן שימול בתשובתה לחקירה זו כנסיון לבסס את הטענה שהציגה בכתבה בנוגע למעורבות המוסד בפרשה מהווה לתפישתנו נסיון הטעיה נוסף או חוסר מקצועיות בסיסי, וזאת בנוסף לעובדה שכשלה באיתור המסמכים בהם ביקשו חברי פורום המשפחות לעיין, למרות שהם זמינים לכל גולש ברשת.

24 מחשבות על “סילופים, מניפולציות ועידית בן-שימול – סיבוב שני

  1. פרשת ילדי תימן הינה פרשה שהנסתר בה רב על הגלוי והיא הולכת ומתבררת בימים אלה וככל שחולף הזמן.
    עדיין לא נקבעה לגביה "אמת היסטורית" ומכאן שאין לאף גורם את הסמכות לקבוע מהי אותה אמת, מלבד
    להציע חלופות וזוויות תחקיריות אחרות.
    זו תשובת הנציבה שדומה במקצת לתשובה של בן שימול:
    "לנגד עיני עומדת חשיפת האמת ואליה אני חותרת. לדעתי זו צריכה להיות גם מטרתם של אלו הטוענים כי הפרשה לא קרתה מעולם."
    בן שימול קובעת במשפט הזה שהאמת היא שהפרשה ארעה. אלו הטוענים שהפרשה לא קרתה אינם אומרים את האמת. אין לה לכן אפשרות להיות מעורבת בחשיפת האמת מכיון שכל מסקנה שהפרשה לא ארעה אינה יכולה להיות אמת לדעתה. יש רק פסיקה אחת – אשם, אין זכאי.

    התגובה של הנציבה היא סתם קישקוש, זה המשך של הטענה הקודמת "איזו סמכות יש לכם להגיד שהכתבה מסולפת". לכל אחד בציבור שהאזין יש זכות התלונן שמסבנים אותו. זה הרי מהות תפקידה של נציבת תלונות הציבור.
    "עדיין לא נקבעה לגביה "אמת היסטורית" ומכאן שאין לאף גורם את הסמכות לקבוע מהי אותה אמת,"
    הרי כל המטרה פה להגיע לחקר האמת. או לפחות מטרת הועדות להגיע לאמת מטרת העתונאים לשמר את הערפל.
    אבל לדעתה של הנציבה לכל אחד מותר לשמור על האמת שלו אין פה אמת אחידה שחור לבן, הכל שאלה של טעם
    ו"להציע חלופות וזוויות תחקיריות אחרות" גם אם הן בניגוד לעובדות.
    הנציבה מנקה אתכם מהשולחן ולא טרחה ללמוד את החומר למרות שזה לוקח 10 דקות לקרוא אותו. מי באמת הוא אדם שיש לו את הכישורים להיות נציב תלונות?
    על הנציבה היה לנקוט עמדה, להחליט אם צדקתם בתלונה והעתנואית מסלפת בכוונת תחילה או מחוסר כישורים, -או- לסתור את הטענות שלכם. זה חייב אותה להיות מעורבת בפרשה רעשנית. מכיון שהנושא רגיש היא כנראה שקלה מה ומי יכול לגרום לה יותר נזק. היא רומזת לכם שאין לה את הסמכות להחליט אם היא אומנם היה או לא היה כדבר. אם היא היתה מקבלת את הטעונים שלכם היא היתה עלולה לעמוד בפני לחץ רגשי של המעורבים לפיטורין.
    היא ענתה לכם בדרך היחידה שיכלה, על ידי תגובה בשורה של קלישאות וממים.

    • אני לא אתפלא אם לשיקולים "פוליטיים" של חשש מחשיפה להתקפה חיצונית מצד מקדמי העלילה והרצון להמנע מרעשים פנימיים בעקבות גיבוי הנציבה לביקורת מקצועית על עובדת התאגיד אכן היה משקל בניסוח התגובה שלה.

  2. האינטרנט מקל על קבוצות אנשים בעלי אופי דומה ורמה אינטלקטואלית קרובה להתלכד סביב נושא משותף ולדון בו בסגנון דומה שעונה לצרכים החברתים שלהם. זה לא שונה מהתאגדות אוהדי קבוצת ספורט, תחביב קבוצתי, חוג סיפרות, התנדבות קהילתית, metoo#, וזה זול.

    רוב החתומים על המכתב הם אנשי אקדמיה, סגנון המחקר שלהם (וכן של א.א קוספירציות) הוא אקדמאי. אין להם אינטרס בנושא, הם לא מעורבים, הם פורמים קשר גורדי (*1), מצמצמים ומסלקים מהשולחן סתירות וטעויות, תוך שימוש בקומן סנס, כאילו זה היה מחקר הסטורי ובעצם זה מה שהוא. גם אם יש למי מהם דעה הם לא מעורבים במידה שיסרבו להודות בפני עצמם שטעו, אם המציאות תראה זאת. זה פתרון תשבץ עבורם.

    לעתונאית יש מעורבות, המגיבים בפיסבוק שלה מגיבים רגשית ומתקשים להבין מה הפגם בכך שהיא היתה חברה בעמותה ומדוע לכן היא איננה יכולה להיות אוביקטיבית יותר מכותבי המכתב. זה נושא שקרוב לליבה היות והיא אדם מוסרי ולכן היא השקיעה את עצמה בחקירה וכתיבה ויש להחמיא לה על כך ולתמוך בעמדתה וזה נותן להם את ההצדקה להגיב בצורה אלימה כלפי כל ביקורת.

    אין פגם בכך שהיא מגיבה ברגש, אבל המטרה שלה לכאורה היא לעזור למשפחות למצוא את האמת ולקבל אותה ולא להזדהות אתן רגשית במטרה ליצר "ניצחון" או סנסציות ותגליות שירוממו אותה כעתונאית, שיתנו לה עיסוק, ישאירו את הפרשה פתוחה ומעורפלת ככל הניתן. הצעקה שלה "מנסים לסתום לי את הפה" פונה לקהל לא מתוחכם. היא מוכנה להאחז בכל טריק שהוא, כולל להציג את הנושא כאילו היא קרובה לתגלית שתחשוף אנשים אפלים בעלי כוח במערומיהם. זה מסע צלב עבורה.
    אני מקווה שהיא לא תפגע על ידי מכונית בלילה חשוך בטעות, כי היא תטען לנסיון לרצח ומי שחתום על המכתב יצטרך אליבי.

    בקיצור, אותם לא תשכנעו אבל את קהל הצופים כן.

    (*1)תאוריית קשר או קונספירציה (גם: טענת מזימה), היא תאוריה המסבירה מצב או אירוע באופן מהפכני הנראה כסותר את הממצאים הגלויים לעין, על-בסיס ההנחה שגורמים רבי-כח מסתירים את האמת ומונעים את חשיפתה לציבור.
    תאוריות קשר משגשגות כאשר המידע על ההתרחשויות לקוי בחסר או שמקורות שונים לגביו סותרים זה את זה, גם אם בפרטים זניחים ומעוטי חשיבות, וכאשר קיימת חשדנות כלפי גופים בצמרת השלטון או באמצעי התקשורת. ככל שהתאוריה מניחה שמסתירי האמת הם בעלי עוצמה גדולה יותר, היא נעשית חסינה יותר מפני הפרכה, משום שקל לה יותר להסביר ממצאים הסותרים אותה בפעילות מכוונת.

    • בן שימול מעורבת בעניין יותר מאשר בדמות חברות (לשעבר?) בעמותה שאותה סיקרה. מפיצי העלילה שכנעו אותה ואת אמה שייתכן ודודה (אחי האם) לא נפטר בילדותו. זאת למרות שיש תיעוד מפורט בן הזמן לפטירתו וקבורתו, והראיות היחידות שכביכול מעמידות אותו בספק הוא שהורי הילד (הסבא והסבתא של בן שימול) לא העמידו מצבה על קברו, וכנראה גם לא הוציאו תעודת פטירה (אין לנו דרך לדעת מדוע, אבל הוצאת תעודת פטירה היתה עולה להם באובדן מנות המזון שלו בתקופת הצנע), מה שהוביל לכך שבמפקד האוכלוסין שנערך בשנת 1961 הוא נרשם במשרד הפנים כמי ש"חדל להיות תושב" (אנחנו יודעים שזה רישום, לא חכם במיוחד, שנעשה עבור מי שנעדר במפקד וקרוביו לא יכלו להציג אישור על פטירתו או מקום המצאו). ככל הידוע לנו, הוריו של הילד מעולם לא העלו תהיות לגבי גורלו, ולא הגישו תלונה לאף אחת מועדות החקירה. בן שימול ואמה עתרו לבית המשפט בדרישה לפתוח את הקבר בנסיון להפיק דגימת דנ"א להשוואה, ועתירתן נדחתה. עד כמה שאני יודע, בן שימול כבר קיבלה בעזרת ועדת הכנסת של נורית קורן תעודת פטירה רשמית והוא נמחק ממרשם האוכלוסין.

  3. לגבי בן שימול והאחות מרלינג כדאי להעיר את ההערות הבאות:
    1. בכתבה של בן שימול יוסי גמליאל טוען כי האחות מרלינג עבדה באנייה גלילה והועדה גלתה את זה. הטענות הללו הן חסרות בסיס ואכן בן שימול למרות תגובה מפורטת העוסקת באחות מרלינג לא מציגה שום תימוכין לכך שהיא עבדה בגלילה. אבל היא גם לא חוזרת מהטענות הללו.
    2. בתגובה שלה בן שימול כותבת:
    "ניסיון לברר מה היה עיסוקה של מרלינג בשנים 1951 עד 1957 לא צלח וכנראה אילו השנים בהן הועסקה בצים בהעברת ילדים."
    המשפט הזה מוכיח שמבחינתה של בן שימול העברת ילדים על ידי חברת צים ומעורבתה של האחות מרלינג בה הינן עובדות מוגמרות והשאלה היא רק מתי התרחשו וזאת חרף העובדה כי אין ברשותה שום ראייה לכך. זאת הוכחה ברורה להטייה של בן שימול בנושא.

  4. האם האחות מרלינג לא סיפרה שהיא דחתה את את הצעת העבודה של צים והלכה ללמוד רפואה בירושליים בשנים האלו דבר שלא צריך להיות קשה לברר? אם זכור לי העלת קישור שאומר שדובר הארכיון של צים טוען שגלילה מעולם לא עזבה את הים התיכון ולא הגיעה לארה"ב. מאיפה בה הרעיון שהספינה שימשה להובלת ילדים?

    רופאים לזכויות אדם כתב את נייר העמדה שאחת העמותות האלו אמצה, רופאים לזכויות אדם מורכב מאנשים קיצוניים חובבי תאוריות קונספירציה ואדם שמאמין בקונספירציות נוטה להאמין ביותר מאחת.

    • בתיק האישי של מרלינג בחברת ש.ה.ם (גלגול קודם של צים) שמורה התכתבות בין החברה לאוניברסיטה העברית בנוגע לניכויים משכרה של מרלינג שהועברו לאוניברסיטה לכיסוי חובה של מרלינג עבור שכר לימוד.
      מקור הסיפור בשמועה שהגיעה לחוקר הועדה יוספוב (סביר להניח שמסביבת משולם או מפיצי עלילה אחרים של אז) שהוא הגדיר בזמנו כ"סיפורי עלי בבא". כשמנהל בית החולים בראש העין הזכיר בדרך אגב בשיחה איתו שהאחות מרלינג בעבדה בבית החולים עברב לאחר מכן לעבוד בחברת צים, יוסיפוב חיבר בראש את שני הדברים והחליט לבדוק (ובשורה התחתונה לא מצא כלום)

      • "גלילה" הראשונה שימשה להבאת עולים מאירופה לארץ. ב 1953 הוצאה משירות, ולאחר כמה שנים נכנסה לשירות אוניית מטען חדשה באותו השם. בשנים שנטענו לגבי מרלינג, אוניית הנוסעים כבר לא היתה פעילה בכלל. לסיפור שיוסיפוב בדק לא היה שום בסיס.

    • השמועה שחוקר הועדה יוסיפוב בדק שספינה של צים עברה הסבה מיוחדת לתובלת ילדים לארצות הברית. יוסיפוב נתקל גם במידע שהספינה גלילה עברה שיפוץ ונבנו בה תאים, אז הוא החליט לבדוק אם יש קשר בין שני הדברים. זאת הייתה ירייה באפלה שלא הניבה דבר, אבל מאז השם של גלילה שורבב לפרשה.
      מה שכן זה מראה שחוקרי הועדה היו מוכנים לחקור גם את השמועות ההזויות ביותר על סמך מידע קלוש ביותר, ממש לא ועדת טיוח.

      • זה קצת מצחיק לראות איך הם כמעט מתביישים לשאול את ראש השב"כ באותן השנים בעדותו, בתור אחד שכל מיני שמועות על דברים היו מגיעות לארגון שלו, האם הוא שמע על דבר כזה…

  5. https://news.walla.co.il/item/3191910
    "התינוקות החטופים" של ספרד: גניקולוג הורשע בחטיפה, אך זוכה בשל התיישנות
    אדוארדו ולה בן ה-85 הוא הראשון שעמד לדין במסגרת הפרשה שבה נלקחו אלפי תינוקות בתקופת הדיקטטורה של פרנקו וניתנו למשפחות המקורבות למשטר. הוא הורשע במעשיו, אך לא יישלח למאסר בשל הזמן שעבר. האישה במרכז הפרשה הודיעה כי תערער

  6. שמעתי היום שגם בקנדה עד שנות השמונים עדיין היו לוקחים ילדים של אבוריג'ינלס ומוסרים אותם למשפחות לטובתם שלהם.
    https://www.theguardian.com/world/2017/oct/06/decades-after-government-seizure-of-children-indigenous-canadians-will-receive-compensation
    וכיום הממשלה משלמת פצויים.
    וכך גם באוסטרליה ה
    Stolen Generations
    סרביה
    http://www.balkaninsight.com/en/article/parents-of-missing-babies-accuse-serbia-for-pushing-problem-under-carpet-01-26-2017
    אפילו חיפוש על נורבגיה מעלה סיפורים של מהגרים שלטענתם המדינה מעבירה בשיטתיות ילדי מהגרים למשפחות אומנות בטענה שהם אינם ראויים.
    אבל המקרה של ישראל יוצא דופן מכיוון אפשר לעקוב בקלות דרך הרשומים הגלויים אחרי כמעט כל ילד שנעלם, ולמצוא הסבר הגיוני. בישראל זה נשמע כמו היסטרית המונים.
    באלגאזירה מצאתי כמה כתבות על חטיפות ילדים שיטתיות בישראל שמציגות אותנו באור שלילי. כולל הסיפור של גיל גרינבאום שכנראה מחוץ לטווח ועדות החקירה ולא הכרתי
    https://www.edut-amram.org/testimonies/gil-greenbaum/

    • ההבדל הוא שלהבנתי בכל שאר המדינות היה ברור לכולם שלוקחים את הילדים למשפחות אחרות ולא אמרו לילדים שם מתו בתהליך שהותיר אחריו תיעוד מפורט למדי. בלי להכיר את המקרים האחרים לעומק, אני מניח שבכולם המצב כיום הוא שיש הודאה מפורשת מצד הממסד/המבצעים שהילדים נלקחו ונמסרו לאימוץ, וגם ילדים חיים שניתן לאתר, ולא רק תיאוריות קונספירציה.

  7. אתה יכול בצורה ברורה מאד בכל מקרה שהיה במדינה אחרת כשאתה קורא את הנתונים להשתכנע גם בלי להעמיק שזו לא קוספירציה, יש אי הסכמות על אירועים מקומיים בודדים אבל בגדול ברור מידית מה ארע ויש דרך פעולה עקבית דומה. יש תעוד, עדים רבים, מקרים שהתגלו, גם אם יש הכחשות ועדויות סותרות הן אישיות. אין דמיון למה שקרה בארץ.

    בעבר שמתי לב שאצל התימנים הדור השני נוטה להיות קיצוני הרבה יותר מההורים כשמדובר בדת. הם אגרסיבים יותר ופחות מציאותיים. זה קיים אצל משפחות מהגרים בכל העולם. אם קוראים תגובות בפורומים שקשורים לעמותת עמרם הם תמהים מדוע אדם שלא מעורב אישית בנושא נהיה אובססיבי להכחיש שזה ארע. הם מתבוננים בחשד בכל אדם שמנסה להסביר מקרים ושואלים מה עומד מאחריו. הגישה החזיתית שאתם מתמודדים אתם לא נכונה כי הם לא מקשיבים לטעונים כלל. צריך פסיכולוג קליני שיתמודד עם זה, הוא אולי לא ישכנע אותם אבל הוא ישכנע את כלל הציבור שירצה להרחיק את עצמו. יש פה משחק מניפולטיבי, מת מישהו במשפחה, מותר למשפחה הכל אבל אסור להגיב. זה די מגביל.
    זה יכנס להסטוריה הישראלית כמקרה אמיתי, אין סכוי להוכיח בהגיון שזה לא היה.

  8. *תגובה ערוכה*
    המשתמש אוריהיפפו ניסה לשים כאן קישור ל"מאמר" שפרסם עמוס נוי בבמה הלא מאוד מכובדת "העוקץ", בו הוא משתלח במי שהוא מכנה "המכחישן המקצועי". מכיוון שזה בכל זאת הבלוג שלי, ומכיוון שיש רמות של שפל שאני לא מוכן להכניס לכאן, אני מנצל את זכותי כבעל הבית לצרף במקום קישור לפוסט של ההיסטוריון והבלוגר המעניין דני אורבך, המבקר את ה"מאמר" המדובר (למי שזה באמת חשוב, תמצאו שם את הקישור לפיסת הזבל ההיא). ממליץ לקרוא גם את התגובות לפוסט, ובכל מקרה – אל תחמיצו את הנקודה בתגובות בה נוי עצמו מנסה להגן על השטויות שכתב ונחבט כהוגן בתגובות.

    התצפיתן

    • היה עלי לצרף הסבר מדוע העלתי את הקישור למאמר.
      הסיבה אומנם היתה התדהמה מהתוכן ומצורת הכתיבה. אני עדיין מתקשה להאמין שאדם בעל תואר ראשון במתמטיקה ותואר שני בהצטיינות במדעי המחשב מפגין חוסר הגיון בסיסי בצורה כה קיצונית ומעלה טענות שכאלו, ובנוסף עם הנסיון הרב שיש לו ביחסים חברתים, כתיבה על נושאים חברתיים (תואר שלישי במסלול לפולקלור ותרבות עממית) הוראה, הוא מתבטא בצורה ולגרית. הוא הקדיש זמן רב למאמר שאינו קצר. זו לא היתה התפרצות חד פעמית תחת השפעה חד פעמית. היה לו מספיק זמן להתפקח במהלך הכתיבה.
      הוא עושה שרות דוב לצד שלו. כל מי שיתחיל לקרוא את המאמר יגיב באנטגוניזם.

    • קראתי כמה דברים של עמוס נוי, ביקורת על אשכנזים והגזענות שלהם.

      *** עריכה – גם כאן התערבתי, והסרתי ביטוי אישי חריף מדי. אני גם לא מתלהב מהסגנון, וגם לא רוצה לקחת אחריות על מתן במה לדברים שיכולים לשמש עילה לתביעת דיבה. נסו לשמור על ביקורת עניינית, גם אם קשה.
      התצפיתן***

  9. עמוס נוי בהחלט נשמע כמו אדם שצריך להזהר ממנו, הוא מעביר ביקורת ארסית על נונה דולברג שחוששת מאלימות ומסתתרת תחת שם פיקטיבי במקום להתיחס לתוכן דבריה. הוא רוצה לדעת מי היא. מדוע?
    הסגנון של עמוס נוי הוא סגנון ויכוח רחוב מבוסס על רצף השפלות והעלבות. זה מה שהוא מלמד את התלמידים שלו?

    אני אשתמש בדברי דני אורבך לעיניננו:
    הטענה כאילו הארכיונים ״שותקים״ כי הם שייכים ל״שומרי הסף״ של ההיסטוריה אולי מרשימים מי שאף פעם לא עבד בארכיונים, אבל לא אותי, כמי שהיה ב-15 כאלה רק בשלושת החודשים האחרונים. במדינה מודרנית בירוקרטית, כל פשע בקנה מידה גדול משאיר הרבה עקבות ארכיוניות, גם אם מנסים להסתיר.

    הוא מתיחס פה לשואה אבל כך הדבר לגבי נושא הילדים התימנים. אין עקבות לכך שהיתה כוונה או הוראה מלמעלה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s