על סדר היום: מגמות בחברה הערבית בישראל

השלמות אחרי תקופה של פנות נמוכה לענייני העמדה. ברשומה זו – המלצת צפיה והתייחסות לדברי הח"כית החדשה של בל"ד והדרך שבה הם משקפים את הסתירה הפנימית שבחברה הערבית בישראל. 

כמו רוב החברות האנושיות, החברה של הערבים אזרחי ישראל היא חברה מרתקת. מכל מיני סיבות, ובעיקר בגלל הקרבה וההשפעה ההדדית שלה על החברה היהודית בישראל, היא מעניינת (אותי) אולי אפילו יותר מהרגיל. כשמתבוננים על החברה של הערבים אזרחי ישראל בשנים האחרונות ורוצים להבין אותה, אני חושב שצריך להבחין בשלוש מגמות מקבילות וסותרות שמתרחשות בה בו זמנית:

המגמה הראשונה, שלהערכתי (ותקוותי) היא החזקה מכולן היא תהליך שאפשר לכנות אותו "מודרניזציה": עלייה ברמת החיים (במדדי הכנסה), צמצום גודל המשפחה, אימוץ אלמנטים תרבותיים "מערביים", שיפור ברמת ואיכות ההשכלה, שינויים במקומה של האשה בחברה, שינויים בדפוסי הדיור, חילון, התחזקות האינדיבידואליזם וכדומה, ובעיקר, אימוץ מערכת ציפיות שאני אכנה אותה "מערבית-קפיטליסטית" או "התברגנות" (ולפחות, שאיפה להתברגנות). בהקשר של הערבים אזרחי ישראל, אחת המשמעויות של זה היא שמודל החיקוי הזמין והקרוב של המהלך הזה הוא במידה רבה החברה היהודית בישראל, שהיא האופציה המיידית שלהם להשתלבות בחברה מודרנית (יחסית…), ולכן התהליך הזה מקבל גם אופי של "ישראליזציה".

המגמה השניה, המקבילה למגמות דומות בעולם בכלל ובמזרח התיכון בפרט, היא התחזקות הזהות הדתית (במקרה של הערבים המוסלמים) על חשבון הזהות הלאומית. בהקשר הישראלי למגמה כזו יכולים להיות שני ביטויים שונים: התחזקות האסלאם פוליטי נוסח התנועה האסלאמית הצפונית ותנועת האם של "האחים המוסלמים" ופזילות רדיקליות, ומצד שני, החלשת המרכיב של המתח הלאומי כל עוד נשמר חופש הפולחן הדתי.

המגמה השלישית, שלהערכתי (ותקוותי, המגובה גם בתוצאות סקר) היא החלשה מהשלוש היא מגמת ה"פלסטיניזיציה", כלומר התחזקות הזהות הלאומית הפלסטינית, שמשמעותה הגברת הניכור מהחברה הישראלית ובלימת תהליך המודרניזציה בגלל אופיים כ"ישראליזציה". המגמה הזו, למרות הקולניות שלה, היא במידה רבה תגובת ריאקציה למגמת המודרניזציה, כמו שהחרד"לות היא ריאקציה למגמת הליברליזציה והישראליזציה שמפוררת את הציונות-הדתית.

תוצאת "שקול הכוחות" בין שלוש המגמות האלה היא שתקבע את דמותה של החברה של הערבים אזרחי ישראל ובמידה רבה גם את דמותם של היחסים בינם לבין הרוב היהודי בישראל – שחלק משמעותי מעליית ביטויים גזעניים אנטי-ערביים בקרבו אפשר להסביר גם כריאקציה דווקא לביטויי ההשתלבות וה"ישראלזציה" של הערבים אזרחי ישראל, למשל במעברם לגור בערים שהיו עד כה "יהודיות" והפיכתן למעורבות.

בכל מקרה, הבטחתי המלצת צפיה ועוד. אז הנה ארבע כתבות של ערן זינגר ששודרו ב"כאן" על השינויים בחברה הערבית בישראל: פרק 1, פרק 2, פרק 3, פרק 4.

בינתיים, כדי להבין את הדינמיקה העקרה של מגמת הפלסטיניזציה, אתם מוזמנים לקרוא את הראיון שפרסמו ב"שיחה מקומית" עם ניבין אבו רחמון, חברת הכנסת החדשה מטעם סיעת בל"ד, שהושבעה לכנסת לאחר שהושלם, בעיכוב אופנתי שנובע ממתחים פנימיים בין חלקי הרשימה, הסכם הרוטציה של "הרשימה המשותפת". בכל מקרה, בהתאם להיות של בל"ד מפלגה לאומית (כלומר לאומנית), אבו-רחמון מייצגת את מגמת הפלסטיניזציה, שגם כשהיא מדברת בשפה "צעירה" ו"דמוקרטית", המשמעות שלה עבור הערבים אזרחי ישראל היא הגברת הניכור מול חברת הרוב שבקרבה הם חיים, ולכן בלימת תהליכי מודרניזציה והשתלבות. לזכותה ייאמר, שהיא מציגה גישה קונסטרוקטיבית יחסית שמדברת על בניית מוסדות לאומיים (ההדגשות כאן ובהמשך שלי):

ועדת מעקב חזקה תהיה אפשרית רק אם תלווה במוסדות לאומיים בכיוון אוטונומי, ובבחירות פתוחות של נציגי הוועדה עצמה. אם היתה לנו קרן לאומית משל עצמנו למשל, מצבנו היה אחר. חייבים כלכלה פלסטינית פוליטית שמחוייבת לחזון ולעם, בתגובה למגבלות הפוליטיות שישראל מטילה עלינו. אם יהיו לנו מוסדות ומימון משלנו, זה יאפשר עמדה פוליטית חזקה בהרבה.

האמירה שלתנועה הלאומית הפלסטינית נחוצים מוסדות לאומיים וכלכלה לאומית היא כמובן נכונה, אבל בהקשר הישראלי-פלסטיני ובזירת הפעולה של בל"ד, המשמעות שלה היא שהמפלגה שוללת את פתרון שתי המדינות לשני עמים (מכיוון שהיא דורשת מדינה פלסטינית ולצידה מדינה דו-לאומית) ומציבה את הערבים אזרחי ישראל בעמדת קונפליקט והיפרדות מול חברת הרוב היהודית ומתנגדת לתהליכי השילוב שלהם, למשל בדמות השאיפה ל"כיוון אוטונמי" בתוך המדינה ול"כלכלה פלסטינית פוליטית". הרעיון של קרן לאומית של ערביי ישראל יכול להיות רעיון מצויין (כפי שהצעתי בעבר), אבל רק אם יתקיים בתוך הקשר של השתלבות במדינת ישראל ויתמודד עם הסרת חסם הבעלות הפרטית על הקרקע שבולם את המודרניזציה של היישובים הערבים בישראל.

ואם אתם רוצים לדעת למה הלאומנות הפלסטינית משמשת כחסם למודרניזציה והשתלבות של הערבים אזרחי ישראל גם כשהיא באה בקול "צעיר", "דמוקרטי" ואפילו "פמיניסטי", הנה לכם דוגמה:

מה על סדר היום שלך כחברת כנסת?

"קודם כל אני מאוד מתעניינת בזכויות ילדים. ואג'נדה פמיניסטית וזכויות נשים, כמובן. יש לכך חשיבות עצומה שיש עכשיו שלוש נשים פלסטיניות בכנסת. אני שואפת לקדם נושאים הקשורים לחיי היומיום של הנשים – דיור, תעסוקה, ביטחון אישי, חינוך, וכמובן זכויות פוליטיות.

[…]

את רואה את עצמך משתפת פעולה עם חברות כנסת מהימין בנושאים הקרובים ללבך?

"זאת שאלה קשה, האם אני יכולה להתחבר עם פמיניסטית ציונית? בכנות, לא. כי פמיניזם הוא עמדה פוליטית. יש לזה השלכות על כל אורחות החיים, הכל קשור לפוליטיקה. קשה לי לעבוד עם מישהי שרוצה לקחת את הסוגיה הפמיניסטית במובנה הצר. סוגיית הנשים איננה נפרדת, היא קשורה בבסיסה לשאלות פוליטיות לאומיות. כשאני מדברת על אתגרים פמיניסטים אני מדברת כאישה פלסטינית, זה מה שמחבר אותי לאישה בעזה, לאישה באל-קודס, אנחנו משלימות אחת את השניה. בתקופה האחרונה קיימנו מאבק משותף נגד המצור בעזה למשל, זה פמיניזם פלסטיני. אם פמיניסטית יהודיה יכולה להכיר בי כפלסטינית – בשמחה. אם לא, אם היא רוצה למחוק את הזהות שלי, זה בלתי אפשרי.

בשורה התחתונה, כל עוד הלאומנות הפלסטינית מתבטאת בשלילת שיתוף הפעולה עם כל מי שמזדהה כציוני, כל עוד ההצהרה היא על עניין בחיי היום-יום של נשים אבל הסוגיה הפמיניסטית הקובעת היא המצור על עזה, כל עוד צעירה בת גילו של התצפיתן כמעט, שנולדה בכפר שכן לעיר מגוריו וגרה כיום ביישוב סמוך בגליל, מתחברת כפמיניסטית שעיקר עניינה בחיי היום-יום של הנשים לאשה בעזה וב"אל-קודס" יותר מאשר לאשה בעילבון, נצרת, בית רימון או בנצרת עילית – הלאומנות הפלסטינית תמשיך להיות מגמה עקרה, ריאקציונית, ואם תצליח יותר מדי, גם מסוכנת, לעתידם של הערבים אזרחי-ישראל.

11 מחשבות על “על סדר היום: מגמות בחברה הערבית בישראל

    • הערבים הנוצרים הם סיפור קצת אחר. ככל שאני מכיר, המגמה של התחזקות הגורם הדתי אצלהם לא קיימת – הנצרות במזרח התיכון לא קיימת כאופציה פוליטית, והחברה הערבית-נוצרית בישראל עברה במידה רבה כבר את תהליכי המודרניזציה – במדדים רבים הם מקדימים את הממוצע היהודי בישראל. לעומת זאת, בשונה מהערבים המוסלמים, הרקע התרבותי והמעמד הכלכלי הופכים את האופציה של הגירה למדינות המערב להרבה יותר זמינה עבורם.
      כן קיימות אצלהם שתי המגמות האחרות:
      ישראליזציה, בין היתר בדמות גידול בהתנדבות לשירות צבאי, ובחלק מהמקרים אפילו בזיהוי עצמי כ"ארמים" ולא כ"ערבים".
      מצד שני, ערבים-נוצרים עמדו ועומדים באופן מסורתי בחזית התנועות הלאומיות והפאן ערביות במזרח התיכון, במידה רבה בגלל שאלו התיימרו להציע פיתרון להיותם מיעוט קטן בקרב רוב ערבי-מוסלמי לא סובלני במיוחד למיעוטים (במיוחד לאחר פירוק האימפריה העות'מנית). מבחינתם, הלאומיות נותנת מענה לסכנה של פיתוח זהות ומסגרות פוליטיות פאן-איסלמיות, בהן הנוצרים יוכלו להתקיים במקרה הטוב כמיעוט נסבל במעמד נחות. גם בישראל, ערבים נוצרים עמדו ועומדים בחזית הלאומיות הפלסטינית בבל"ד ובחד"ש.

      Liked by 1 person

  1. על פי גוגל, הפאן ערביות במזרח התיכון נמוגה והוחלפה באיסלמיזם. ערבים נוצרים עומדים בחזית הלאומית הפלסטינית מתוך תקווה מוטעת שככל שיצעקו יותר יקבלו אותם ויאספו אותם כאחים למאבק. זה לא עובד, ממש כמו שהשחורים בארה"ב דחו בסופו של דבר לבנים שהצטרפו למאבק. זו תמימות.
    נראה לי שהם מציאותיים ומתנתקים בהדרגה מהשותפות המוטעת. אפשר לראות בהדר שהנוצרים עברו לגור בחלקים המרכזים של ההר, ממסדה ומעלה. בנפרד מהמוסלמים. הם גם יושבים בנפרד בבתי קפה ומתלבשים בקפידה ושרים סגנון שונה של שירים.

    Liked by 1 person

    • ההפרדה בין ערבים נוצרים לערבים מוסלמים היא לא דווקא תופעה חדשה, אם כי בהחלט יכול להיות שהיא מתחדשת (אני חושב שהפליטות ב-1948 תרמה לערבוב בכמה וכמה מקומות). בנוגע לתהליכי הגירה פנימית, צריך לקחת בחשבון גם את ההיבט הסוציו-אקונומי, שמאפשר לערבים הנוצרים ניידות גדולה יחסית (גם בארץ וגם בהגירה לחו"ל), בגלל שבממוצע הם במצב טוב משמעותית מזה של הערבים המוסלמים.

      אהבתי

  2. אבשלום,
    אתה כותב בפסקה על המגמה הראשונה על מספר תהליכים שאתה עצמך בעצמך שם אותם במרכאות(כלומר מדובר במשמעות אחרת לתהליכים)
    ——————————————————
    המגמה הראשונה, שלהערכתי (ותקוותי) היא החזקה מכולן היא תהליך שאפשר לכנות אותו "מודרניזציה": עלייה ברמת החיים (במדדי הכנסה), צמצום גודל המשפחה, אימוץ אלמנטים תרבותיים "מערביים", שיפור ברמת ואיכות ההשכלה, שינויים במקומה של האשה בחברה, שינויים בדפוסי הדיור, חילון, התחזקות האינדיבידואליזם וכדומה, ובעיקר, אימוץ מערכת ציפיות שאני אכנה אותה "מערבית-קפיטליסטית" או "התברגנות" (ולפחות, שאיפה להתברגנות). בהקשר של הערבים אזרחי ישראל, אחת המשמעויות של זה היא שמודל החיקוי הזמין והקרוב של המהלך הזה הוא במידה רבה החברה היהודית בישראל, שהיא האופציה המיידית שלהם להשתלבות בחברה מודרנית (יחסית…), ולכן התהליך הזה מקבל גם אופי של "ישראליזציה".
    ——————————————————
    למה שמת מרכאות? האם משום שגם לדעתך(אולי לתת מודעתך?) מדובר בתהליכים חיצוניים בלבד?
    הכיצד אפשר להיווכח שלא מדובר בפסדה? האם מאומצים גם ערכים מערביים(בלי מרכאות) של חשיבה לוגית רציונלית ושדברים בכללם יכולים להיות מוכחים עם חשיבה כזו ונתונים אמפיריים? גם בתחומי המדע וגם בתחומי הממשל?
    אם המכנה המשותף בין הקבוצות הוא תהליכים חיצונים "מערביים" בלבד אני מתקשה להאמין שהם יאפשרו תקשורת ,היזון הדדי והשתלבות אמתית בחברה מודרנית (יחסית…)

    אהבתי

    • המרכאות הן לא בגלל שזה תהליך חיצוני לדעתי, אלא כי מדובר בכינוי, ואפשר היה לבחור גם בכינוי אחר. למשל: מודרניזציה/ישראליזציה/השתלבות וכו'. להערכתי לא מדובר בפאסדה ובתהליכים חיצוניים. המעבר הוא תמיד לא פשוט, ויש ראיות לכך שהוא לא תמיד מלא (למשל, מקרים שימור נורמות של נאמנות לקרובים), כמו שהוא לא הושלם במלואו לפחות אצל חלק מהיהודים בישראל, אבל במקרים אחרים אתה רואה שעולים בתוך החברה הערבית גורמים שמבקשים להאבק למען שינוי פנימי בחברה הערבית ונגד השאריות המזיקות של התרבות המסורתית. יש גם שינויים שבאים לידי ביטוי בשינוי של נתונים אובייקטיביים, למשל בנוגע לכל מה שקשור לנשים בחברה: השכלה [על זה כבר כתבתי שיש לטעמי סיבה לאופיטימיות זהירה, גיל נישואין, גודל משפחה וכו'. יש שינויים בתחומים סובייקטיביים יותר (פיתוח של גישה אינדיבידואליסטית). יש גם מקרים אחרים, כמו הציבור הבדואי (הקהילה הכי משתמרת בהיסטוריה של המזרח התיכון), שבו ניתן לראות כיצד האימוץ של טכנולוגיות חיצוניות לא מביא לשינוי בדפוסים המסורתיים (בדואים אקדמאיים הם לא פחות פוליגמיים מאשר לא אקדמאיים, לפעמים יותר, והיחס כלפי השכלת נשים עדיין רחוק מלהיות חיובי), ואפשר להשוות את זה לשימוש של הציבור החרדי בישראל בטכנולוגיות מודרניות לשימור מבנים מסורתיים (שבמקרה שלהם הם הרבה פחות מסורתיים…).

      אהבתי

  3. ההפניות של הסרטונים ממש מוצלחות, אבל מדאיג לחשוב שהדור השלישי והרביעי של הערבים יהיה משכיל, שווה זכויות אבל עדיין ערבי במדינת היהודים. זה לא מצב של יהודי בניו יורק שהוא גם אמריקאי וגם יהודי. הם גם מזכירים בסרטון הראשון את המילה נכבה שאפשר להבין ממנה שגם בדור השלישי ורביעי הם עדיין רואים עצמם כנגזלים במדינת היהודים בה הם יושבים.

    אהבתי

  4. פינגבק: מגמות בדיור ובפוליטיקה של הערבים אזרחי ישראל | עמדת תצפית

  5. פינגבק: על סדר היום – פוליטיקה אצל הערבים: אזרחי ישראל, פלסטינים ובמפרץ | עמדת תצפית

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s