עזה במבט רחב

אחרי עוד "סבב" לחימה ושיגורים קצר, במקביל לשיחות על הסדרה ארוכת טווח, חשבתי לכתוב משהו שמסתכל על הדברים בפרספקטיבה רחבה יותר (ובנקודות). 

א. הטעות – קודם כל, הסבב האחרון היה ככל הנראה טעות לא מכוונת (מצד ישראל). הטעות הזו נבעה מהיכולות הטכניות של צה"ל "לסגור מעגל" באופן מהיר בתגובה להתקפות. לאחר שתי תקריות של ירי צלפים בשבוע-שבועיים שלפני, סיור של צה"ל שמע ירי (שהפעם היה חלק מתצוגת תכלית בתרגיל בפני צמרת החמאס), התצפיתנית זיתה שאכן היה ירי צלפים (אבל לא זיהתה שהוא לא כוון אל הסיור), וצה"ל השמיד את העמדה הזו והרג שני לוחמים של החמאס. בהתאם למשוואה שהציב החמאס בשבועות האחרונים – הרג פעיליו גורר תגובה של ירי לתחומי ישראל, ואכן זכינו ל"סיבוב" נוסף של ירי והפצצות בתגובה, שהסתיים כששני הצדדים הרגישו שהם נתנו תגובה מכובדת ואפשר לחזור לשגרת בלוני התבערה והפגיעות בגדר. כלומר, לא הפסקת אש, אלא שיבה לרמת החיכוך הנמוכה שקבע החמאס מאז אפריל.

דרך אגב, אם לא תושג הסדרה בחודשים הקרובים, מעניין האם הוא יצליח לתחזק אותה גם בחורף, בו תנאי מזג האויר יקשו על ארגון התפרעויות גדולות ליד הגדר ויפגעו באפקטיביות של נסיונות ההצתה.

ב. ההפצצות – חשוב לשים לב, שלמרות שצה"ל משתדל (ובהצלחה לא קטנה) להימנע מפגיעה בחיי אדם בהפצצות שלו, הוא ממשיך במדיניות שקבע ליברמן עם כניסתו לתפקיד – כאשר תוקפים בעזה, לא תוקפים גבעות חול ריקות אלא תשתיות לחימה ושליטה של החמאס, שפגיעה בהן גובה ממנו מחיר משמעותי מבחינת מוכנותו למלחמה הבאה. בהיבט הזה, צה"ל ממשיך לנצל את ההזדמנות הטמונה בכך שנראה שגם החמאס לא מעוניין במלחמה בהיקף מלא בתזמון הנוכחי.

ג. ההסדרה – מתווה ההסדרה של שקט לחמש שנים תמורת שיפור כלכלי מתקשה לענות על הצורך המהותי והפוליטי של ישראל: בהיבט המהותי, הוא לא מסיג לאחור ולא מעכב את ההתעצמות הצבאית של החמאס בעזה. בהיבט הפוליטי, הוא מתקשה לתת מענה לעסקת החזרת גופות החיילים ושני האזרחים הישראלים החיים הנמצאים בידי חמאס. ישראל רוצה לקבל אותם תמורת ההטבות הכלכליות, אבל החמאס דורש את ההטבות בתמורה להפסקת אש, ודורש לקבל שחרור מחבלים בתמורה להשבת הגופות והאזרחים המוחזקים אצלו. המאסר-מחדש של משוחררי עסקת-שליט לאחר רצח הנערים ב-2014 ערער על הגיון עסקאות המיקוח שלו ופגע באחד מהשגיו הגדולים, והוא רוצה לחדש אותם. אבל בזירה הפנימית בישראל יהיה קשה להסכים לשחרור מחבלים בהיקף גדול, וגם להסדרה שלא כוללת עסקת חליפין שתשיב את הגופות והאזרחים מעזה.

ד. במבט רחב – את כל סיפור ההסדרה צריך להבין בהקשר הכלל פלסטיני והאזורי, וביחס של ישראל לסוגיות מהתחום הזה.

קודם כל – הרשות הפלסטינית מאוד לא מעוניינת בהסדרה של ישראל מול עזה שלא כוללת אותה, אבל לא מסוגלת להגיע להסכם פנימי מול החמאס מכיוון שהאחרון לא מתכוון למסור לה את השליטה בזרוע הצבאית שלו או לפרק אותה. כל עוד אין הסכמה פנים פלסטינית, להסדרה ארוכת טווח מול עזה יש משמעות של בחירה אסטרטגית – נטישת הרש"פ (על ידי ישראל והמערכת הבינלאומי, שהכירה בה כנציגות הלגיטימית של העם הפלסטיני) ומתן הישג אדיר לחמאס. כשאתם פוגשים מישהו שאומר שצריך להסכים ל"הודנה" עם החמאס, תשאלו אותו אם לאחר ההתנתקות הוא לא טען שהיא היתה "פרס" לחמאס מכיוון שנעשתה באופן חד-צדדי ולא בהסכם מול הרש"פ. תשאלו אותו אם הוא חושב שצריך לנטוש את הרש"פ ולהתכונן לעימות מולה בגדה המערבית.

מאוד ייתכן שהמשמעות של הסכמה ישראלית להסדרה מול החמאס ונגד רצון הרש"פ תהיה קריסה של התיאום הביטחוני מול הרש"פ, ואולי קריסת הרש"פ כולה, או הבטחת ניצחון החמאס ברגע שמישהו יעז לקיים שוב בחירות לגופי הרש"פ בגדה המערבית. מי שתומכים בהסדרה מול החמאס צריכים לתת מענה לאפשרות הזו, או להצהיר שזו האפשרות המועדפת עליהם.

ה. הנחת הבסיס מאחורי הסדרה ארוכת טווח מול החמאס היא שמדובר בגוף פלסטיני-עצמאי. ייתכן שהסדרה כזו תוכל להפוך את החמאס לגוף עצמאי, אבל כרגע אובייקטיבית זה לא נכון. קיומו של החמאס מתאפשר (והתאפשר לאורך כל השנים, כמו גם קיומם של גופים פלסטיניים אחרים) באמצעות תמיכה מבחוץ, בכסף ובמימון. בשנים מסויימות המימון והתמיכה הגיעו מציר "האחים המוסלמים" בדמותן של קטאר וטורקיה. בשנים אחרות הם הגיעו מאירן. בדר"כ הם מגיעים במקביל, בדומיננטיות משתנה, כדי לא לסגור דלתות לעתיד. בכל מקרה, המשמעות היא שלספונסרים, כל עוד עזה לא תגיע לעצמאות כלכלית, יש ותהיה השפעה על מדיניות החמאס. ולכן, האינטרס המקומי של החמאס בהסדרה ובשקט יכול אולי להתקיים, אבל אנחנו צריכים לשאול את עצמנו האם הסכם עם החמאס מבטיח לנו שהוא יתקיים גם אל מול דרישה איראנית לתקוף את ישראל כדי להדליק את הזירה בתגובה ללחץ אמריקאי בנוגע הגרעין או במטרה לפתוח חזית שניה כאשר תפתח מלחמת לבנון הבאה (אם מישהו חושב שהיא לא תפתח, אשריו). לקלחת הזו צריך להכניס גם את המורכבות של הזירה הפנים חמאסית והמתחים בתוכה, בין הצירים של זרוע צבאית מול זרוע מדינית וההנהגה המקומית בעזה מול הנהגת התנועה שמחוץ לעזה.

ו. ועוד סימן שאלה בנוגע לפוטנציאל הממשי לרגיעה היא התלות של רגיעה כזו במה שקורה בצפון סיני. אם אנחנו בונים על תנועת אנשים וסחורות מעזה ולעזה דרך מעבר רפיח ונמלי ים ותעופה שייבנו עבור העזתים בסיני, צריך לזכור שבשנים האחרונות צבא מצרים מנהל מלחמה לא מאוד מוצלחת נגד הסניף המקומי של "המדינה האסלאמית" (דאע"ש)בצפון סיני. כל עוד הוא לא ינצח במלחמה הזו ויצליח לייצב את המצב שם, ספק עם הסדרה כזו תצליח להתממש. אם מישהו חושב שהניצחון של המצרים תלוי בשינוי מדיניות של החמאס בנוגע ליחסיו עם אותה שלוחת דאע"ש, המשמעות היא שכיום החמאס הוא שותף פעיל של דאע"ש במלחמה נגד מצרים.

ז. מה עושים? לא ברור. אין תשובות קלות.

הסיבוך שמכניסה לעניין הנהגת הרש"פ (אבו-מאזן), הוא עניין רציני מאוד שמעיד שוב עד כמה השלטתם של ערפאת וחבריו להנהגת אש"פ-תוניס על הגדה המערבית ועזה במסגרת הסכם אוסלו הראשון היתה בכייה לדורות. לא בטוח עד כמה ניתן להתקדם לפני שההנהגה הזו בגדה המערבית תוחלף בהנהגה עם מטרות יותר קונסטרוקטיביות (וזה אפילו אם וכאשר הממשלה בירושלים, שלהערכתי היא בכל זאת הרבה פחות גרועה מזו שברמאללה, תוחלף בממשלה עם מטרות יותר קונסטרוקטיביות).

האינסטינקט שלי אומר שביחס לעזה ישראל צריכה להניח על השולחן הצעה למה היא מוכנה לתת ברגע שהשלטון ברצועה ובנשק שנמצא בה יועבר לידיו של פרטנר שישראל מוכנה לדבר איתו; להצהיר שעד שזה יקרה, היא תמשיך לקיים את מצב המלחמה מול היישות העצמאית ששולטת ברצועת עזה במטרה לקיים הפסקת אש; ולדחוף לכך שעד שיבוא השינוי הפתרונות למצוקות הכלכליות וההומינטריות של הרצועה יבוא באמצעות הסדרת יחסיה עם מצרים.

***

דברים קודמים שכתבתי ביחס לרצועת עזה אפשר לקרוא כאן.

3 מחשבות על “עזה במבט רחב

  1. מה דעתך על ההחלטה של טראמפ להפסיק את הסיוע לאונר"א? אומנם נתניהו פנה לפני כשנה לניקי הילי בפגישה אתה וביקש שארה"ב תפעם לפרוק סוכנות האו"ם הזו אבל הרושם הוא שזה בניגוד לאינטרסים קצרי הטווח של ישראל

    • כמו שציינת, בטווח הקצר זה יכול לעשות בעיות. בטווח הארוך, הקיום של אונר"א ודרך הפעולה שלה הם בעיה. ככה שבטווח הארוך עדיף לפרק את אונר"א בצורה שתיצור מינימום בעיות בטווח הקצר. זה אומר למשל להעביר באמצעות גופים אחרים (כמו למשל ממשלת ירדן והממשלה שתשלוט בעזה את האמצעים הנחוצים לקיום תשתיות החינוך והרווחה שאונר"א מספקת בינתיים, תוך אינטגרציה הדרגתית לתוך המערכת הרגילה שמספקת את השירותים האלה במדינות שבהם נמצאים "הפליטים". במקביל, צריך לדלל את רשימות הפליטים של אונר"א מכל מי שלא צריך להיות שם – פליטים שנמצאים בתחומי מולדתם, מי שקיבלו אזרחות של מדינה אחרת וכו'. למי שישארו צריך לחתור להסדרים של יישוב קבע והקניית מעמד במדינות שבהם הם גרים או הגירה למדינה שלישית. המדינה הפלסטינית, כאשר תקום, תוכל לחוקק חוק שבות לשטחה אם תרצה.

  2. המדינה הפלסטינית, כאשר תקום, תוכל לחוקק חוק שבות לשטחה אם תרצה.
    לטווח ארוך לא תהיה משמעות רבה לחוק השבות הפלסטיני אם הפליטים מחוץ למדינה הפלסטינית יקבלו אזרחות במדינות בהן הם יושבים. לדורות הבאים לא יהיה נחוץ לעבור למדינת פלסטין.
    ביטול מעמד הפליטים יסלול את הדרך לאוטונומיה פלסטינית, או שתיים, אחת בגדה ואחת נפרדת בעזה.
    קשה להאמין שניתן יהיה לשכנע את ירדן להטיל את חסותה על הגדה המערבית ואין פתרון לעזה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s