יחצ"נות במקום עיתונות, וגזענות עדתית חוקית

כתבתי כבר בעבר שאחת החולשות של התקשורת היא הפיכתה מגוף שאמור לברר את האמת ולדווח לציבור לגוף שמתווך לציבור את העמדות הסותרות של שני הצדדים, כפי שהובאו בפניו, בשם איזשהו איזון. זה במקרה הטוב, שבו היא לא בוחרת צד. במקרה הרע, היא פשוט מייח"צנת טענה חד-צדדית, תוך התעלמות מהאחריות לבחון אותה. היום אביא דוגמה למה שקורה כאשר כתב בוחר שלא לתחקר את היח"צן שממנו קיבל תוכן. ואם אנחנו כבר כאן, אציג דוגמא לאפליה עדתית שמוסדה לפני שבועות בחוק מדינה רשמי. 

את הדברים הבאים כתבתי כתגובה לכתבה שהתפרסמה לפני מספר שבועות ב"דבר ראשון", העדפתי שהם יתפרסמו שם וממרחק זמן קרוב יותר, אך לצערי אחרי שהעורך אישר שהדברים התקבלו ויישקלו לפרסום, הוא לא חזר אלי והתעלם מפניות בנושא. אפשר לצרף גם את ההיבט הזה לביקורת על התפקוד של גוף תקשורת שדווקא עושה עבודה חשובה בעיני ברוב הימים.  הסגנון הלשוני מעט שונה מהנהוג כאן, בגלל שהדברים יועדו לפרסום:

עיתונות או יחצ"נות

הידיעה שהתפרסמה ב"דבר ראשון" לקראת ההפגנה שארגנו בירושלים ביום חמישי העמותות הטוענות לחטיפת ילדי תימן כללה את עדותה הארוכה של כרמל טיצ'ר, שסיפרה על חטיפת אחותה. פרסום העדות הוא דוגמה טובה לאחת הבעיות הקשות של התקשורת בשנים האחרונות: הפיכתה ממנגנון להצגת המציאות לבמה להצגת טענות. כלומר, במקום עיתונאות, יחסי ציבור.

דוד טברסקי, שכתב את הידיעה, ענה בתשובה לשאלתי שהגיע דווקא לעדות של טיצ'ר בעקבות הפניה שקיבל מפעילת עמותת עמר"ם. לצערי, למרות שמקור כזה – שהוא גורם בעל עניין במובהק – דורש יחס זהיר בטרם הפרסום, טברסקי לא עשה ולו תחקיר מינימלי בעקבות העדות, ופרסם אותה כפי שקיבלה. תחקיר פשוט באינטרנט היה חושף מידע רב וזמין, שצריך היה להציב כמה סימני שאלה חמורים בנוגע לעדותה של טיצ'ר כפי שהתפרסמה, ולפיה אחותה דלאל סמוך (או סמוח) נחטפה ממעון ילדים שבו הופקדה על ידי הוריה, לאחר שנמסר להם שהיא נפטרה בבית החולים רמב"ם, אך לאביה לא ניתן לראות את גופתה, ואמה זיהתה אותה בחיים מאוחר יותר באותו המעון, אך הורחקה משם.

אם טברסקי היה בודק אפילו את עדותה של טיצ'ר באתר של עמותת עמר"ם, אולי היה מציין בפניו קוראיו שמדובר בעדות שמיעה, מפי מי שכלל טרם נולדה בעת שאירע המקרה.

חמור, מכך, טברסקי לא גילה ולא הזכיר בכתבתו שהמקרה שאודותיו העידה טיצ'ר נבחן על ידי שתי ועדות חקירה שבחנו את הפרשה, אחת מהן ועדת החקירה הממלכתית, וממצאיהן זמינים לכל דורש בלחיצת כפתור ברשת האינטרנט: סיכום חקירתה של ועדת שלגי בנוגע למקרה זה נמצא כאן, עדותה של כרמלה (כך מופיע שמה בפני הועדה ובפנייתה המקורית לועדת שלגי) בפני ועדת כהן-קדמי נמצאת בעמ' 77-61 בתיק זה, וסיכום חקירתה של ועדת כהן-קדמי נמצא כאן.

אם היה מעיין בתיקים, היה יכול הכותב לספר לקוראים שבסתירה לטענתה של טיצ'ר בנוגע לחטיפה, הצליחו ועדות החקירה לאתר את רישום פטירתה של דלאל סמוח מהתאריך 31.7.1951 בפנקס הפטירות של בית החולים רמב"ם. זו מסמך שחשיבותו רבה ביותר, מכיוון שהוא מהווה תיעוד בן זמנו שאינו עוסק במקרה הספציפי, אלא הוא חלק מתיעוד שגרתי שבו מופיעה סמוח בין עשרות נפטרים אחרים.

בנוסף, היה יכול הכותב לציין שהועדות הציגו בין ממצאיהן גם אישור קבורה מטעם החברה קדישא, לפיו סמוח נקברה יום מאוחר יותר בחלקת התינוקות בבית העלמין מחנה דוד, וכולל את ציון מס' רשיון הקבורה הממשלתי שהופק בטרם הקבורה. ר. ברדוגו, יועץ מנהל מינהל האוכלוסין, אישר בפני הועדה שאישור הקבורה הופק לפי רישום בספר הקבורה של חברה קדישא בנוכחות חוקר מטעמו. הועדה ציינה שאת רשיון הקבורה עצמו, שמספרו צויין באישור, לא ניתן לאתר מאחר שלשכת הבריאות המחוזית בחיפה, על פי חוק ולא במקרה הספציפי בלבד, לא שמרה את הרישומים מתקופה זו.

פרטים אלה, עד כה, לא סותרים את התיאור שהובא בעדות לפיו הוריה של דלאל קיבלו את הודעת הפטירה ברמב"ם, מבלי שזיהו את הגופה. למעשה, הם תואמים את התיאור שנתנו ההורים בשיחת טלפון עם חוקר ועדת שלגי עמי חובב ב-19.8.93, בו הוסיף אביו שהילדה הופנתה לבית החולים לא  ממעון הילדים אלא מסניף קופת החולים במחנה, וכאשר הודיעו להם שהיא נפטרה, לא הבינו מה היתה סיבת הפטירה, מכיוון ששניהם לא דיברו עברית. לעומת זאת, עדותה של טיצ'ר בנוגע להסבר בתנועות ידיים שהילדה תיקבר על ידי איש עם זקן לא מופיע ברישום השיחה. המסמכים שאיתרה הועדה מטילים סימני שאלה בנוגע לטענת החטיפה שהעלתה טיצ'ר. ובנוגע לטענה זו, לפי רישום השיחה שקיים עמי חובב עם ההורים, כאשר שאל אותם בנוגע לטענת ביתם כרמלה שהאם זיהתה את הבת במחנה "שער העליה", השיב האב לאחר ששאל את אשתו "כי היא היתה אז נרגשת ומבולבלת ואין היא יכולה לומר בודאות כי זיהתה את ביתה וכנראה היה זה נדמה לה."

חשוב לציין – כל המידע והמסמכים האלה נגישים (לכל הפחות מאז דצמבר 2016, ולמעשה כנראה מאז 2002) לטיצ'ר, אך הם לא הביאו אותה לשנות את עדותה. באופן תיאורטי, ייתכן שהיא צודקת בכל פרט בעדותה. אך ההנחה שעדותה בנוגע לחטיפה כאן אמינה דורשת להניח את פעולתה של רשת קונספירטיבית מסועפת ומורכבת, המסוגלת לזייף רישום ביומן פטירה בן הזמן, לשכנע את חברה-קדישא לרשום רישום קבורה מזוייף בספריה או להפיק אישור קבורה מזוייף בשיתוף פעולה של חוקר מטעם מנהל האוכלוסין ולגרום לעמי חובב, חוקר הועדה – שבעצמו חקר את הפרשה מוקדם יותר מטעם "הוועדה הציבורית לגילוי ילדי תימן הנעדרים" שהקימו פעילים יוצאי תימן, וצורף כמשקיף מטעמה בועדת בהלול-מינקובסקי, הגוף הרשמי הראשון שמונה לעסוק בחקר הפרשה – לזייף רישום שיחה עם הוריה של דלאל מצד אחד, ומאידך מרושלת עד כדי כך שלא העבירה את רישום מותה המזוייף למשרד הפנים, כך שהמדינה שלחה בטעות צו גיוס עבורה עם חלוף השנים.

מבחינה תיאורטית הדבר ייתכן, ולמעשה אין יכולת לשלול בצורה פוזיטיבית אף תיאוריה בנוגע לפעולתה של רשת קונספירטיבית כל-יכולה. ייתכן גם שהאב שיקר בתשובתו לחובב, בהתחשב בכך שלפי עדותה של טיצ'ר לעמר"ם היא מספרת שבערוב ימיה של אמה עזב אביה את הבית והתעלל בה באמצעות הפצת סיפור שקרי על איתור הבת האבודה בקנדה. גם זאת אפשרות, וגם היא לא עלתה בפנינו, מכיוון שהכתב לא עשה ולו תחקיר מינימלי בנוגע לעדות בטרם פרסומה.

אם כך ואם כך, כתב בכלי תקשורת המפרסם עדות שכזו, ראוי שבטרם הפרסום יערוך תחקיר מינימלי, יציג בפני קוראיו את תמונה המקרה המלאה, ויותיר בידיהם את הבחירה לאיזה הסבר להאמין. כאשר הוא נמנע מכך הוא מתנער מאחריותו כעיתונאי, והופך ליחצ"ן.

***

ולעניין אחר בזירה דומה:

ב-3.7.2018 אושר בכנסת בקריאה שלישית תיקון שיזמה חברת הכנסת נורית קורן לחוק האימוץ, הקובע הוראת שעה לפיה במשך חמש שנים עובד סוציאלי ראשי יוכל להגיד קרובי משפחה מדרגה ראשונה או אחיינים של ילדים שנטען שאומצו במסגרת פרשת ילדי תימן האם קיים תיק אימוץ על שמם. להערכתי מדובר בהצעת חוק לא משמעותית במיוחד, מכיוון שגם אם יתברר שיש תיק אימוץ, כל החלטה בנוגע לאישור לעיין בו או אפילו להודיע לילד המאומץ שמחפשים אחריו תצטרך לעבור משוכה נוספת של דיון בבית המשפט. מה גם שנציגי המשפחות בועדה של נורית קורן טוענים שהוא לא יפתור את הבעיה כי לטענתם הילדים שנחטפו הועברו לאימוץ בזהויות מזוייפות, ולפי ועדת החקירה הממלכתית, היו כנראה גם מקרים שילדים נמסרו לאימוץ לאחר שאבדה זהותם. מה בכל זאת יכול לצאת מהחוק? ייתכן שילדים שהוריהם סיפרו להם שהילד נעלם (ואולי גם הוסיפו שאמרו להם שנפטר) יגלו שהילד נמסר לאימוץ, וכשיפתח התיק (אם ייפתח), יתברר שהוא נמסר על ידי האם/ההורים בנסיבות מביכות (כמו כמה מקרים שכבר התגלו). במקרה כזה, יטענו הקרובים שמסמכי האימוץ מזוייפים כמובן, כמו כל מסמך שסותר את טענת העלילה. "אקדח מעשן" יימצא רק במקרה שבו יתגלה מקרה (ולו אחד) שבו יימצא תיק אימוץ של ילד שהמדינה הודיעה רשמית להוריו, באותם ימים או כתוצאות חקירה של אחת הועדות שנפטר. הסיכוי לכך הוא לדעת אפס גמור, מכיוון שחברי ועדת החקירה הממלכתית עיינו בכל תיקי האימוץ שנראו להם רלוונטיים לפרשה, ולא מצאו מקרה כזה.

אבל בכל מקרה, נשים את זה רגע בצד, ונסתכל על נוסח החוק. שימו לב להגדרת המשפחות שעבורן תקף החוק: תימן זה ברור, אבל מה זה לפי החוק "המזרח ובלקן" (בהתאם לכינוי שטבע לפרשה עוזי משולם):

המזרח והבלקן – מרוקו, אלג'יריה, תוניסיה, לוב, מצרים, עיראק, איראן, סוריה, לבנון, בולגריה, יוון, מקדוניה, טורקיה, אפגניסטן, אוזבקיסטן.

ובכן, מה משותף לכל המדינות המוזכרות? כולן ארצות שהקהילות היהודיות בהן נחשבו ל"ספרדים" וכיום נחשבים יוצאיהן ל"מזרחים". אבל מה חסר? חסר מענה בחוק ל-30 משפחות (לפי ועדת החקירה הממלכתית) או כ-150 משפחות לפי נתוניו של ד"ר נתן שיפריס, שמוצאן מאירופה, כלומר, משפחות אשכנזיות שנטען ילדיהן נעלמו באותה התקופה. לקרובי משפחה של ילדי עולים מפולין או רומניה לא יוכל העובד הסוציאלי הראשי להודיע האם קיים תיק אימוץ של קרובם.

רציתם "מאבק מזרחי" ו"שיח מזרחי"? קיבלתם גם חוק למזרחים ואפליה רשמית בחקיקה. ברוכים הבאים למדינת שיח הזהויות.

 

 

 

3 מחשבות על “יחצ"נות במקום עיתונות, וגזענות עדתית חוקית

  1. היי אבשלום,
    תוכל לכתוב מהי הפרשנות שלך לחוק הלאום? איזה בעייתיות אתה מזהה בו וחלק מאיזו מגמה הוא לדעתך?

  2. פינגבק: חטיפת ילדי תימן, תיאוריית קונספירציה – עובדות, אנשים ונושאים – וובסטר – הבלוג של חנן כהן

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s