על סדר היום: שלטון נערי האוצר, בית הקלפים, הפוליטיקה של האליטות ומהנעשה בשכונה

אסופה של דברים שהצטברו אצלי בשלושת השבועות האחרונים, ואני מצאתי כשווים תשומת לב: 

(עוד) עדות על שלטון נערי האוצר בישראל, עדות על הנכלוליות הפוליטית שברקע פרשת הדולרים המפורסמת של רבין, כתבה מעניינת מאוד על התחלקות המפה הפוליטית בין האליטות בקפיטליזם, ועדכונים מהנעשה בשכונה הפרועה שלנו: עיראק, סוריה, וסיני. ובעצם גם תורכיה.

א. נערי האוצר – אני כבר לא זוכר כמה פעמים פרסמתי דברים בנושא. אני מניח שאם תתעניינו, תמצאו את כולם כאן. בכל מקרה, אלי ציפורי פרסם בגלובס עוד עדות לאוסף, הפעם מפי החשבת הכללית באוצר לשעבר, מיכל עבאדי-בויאנג'וי [לפני כהונתה בתפקיד זה היא עסקה בהפרטת בנקים כיו"ר חברת "נכסים מדינת ישראל בע"מ, אח"כ עברה לתפקידים בכירים בבנק הפועלים, ולאחר שסיימה את כהונתה כחשכ"לית ולקחה איתה כמה ארגזי מסמכים שלא היתה אמורה לקחת, היא מתפרנסת מ… סופריצה!, משרה כיו"ר דירקטוריון בית השקעות] בפני ועדת קוצ'יק, שבחנה את סמכויות הנהלת משרד האוצר. בין הדברים שאמרה [הדגשות שלי]:

סיכומים תקציביים הינם הסכמים בין אגף התקציבים לבין משרד הממשלה שחלקם לא מקבלים ביטוי בתקציב שאושר בכנסת. הפרקטיקה הנוהגת הינה שהמערכת הממשלתית מתנהגת כאילו הסיכום התקציבי עבר בכנסת, לעתים זמן רב לפני שהסיכום אכן מאושר בוועדת הכספים של הכנסת. הסיכומים התקציביים נחתמים על ידי עובדים צעירים מאגף התקציבים, ללא אישור של הכנסת, בהיקפים של מיליארדי שקלים. סיכומים אלה מייצרים 'תקציב צל' לתקציב שאושר בכנסת שאינו על דעת שר האוצר, החשב הכללי, ולפעמים גם לא עד דעת הממונה על התקציבים או סגנו לענייני מאקרו.

[…]

אין שום דיון ממשלתי אמיתי בחוק ההסדרים, המובל על ידי אגף התקציבים. גם בתוך המשרד העבודה לא מסודרת, אין תמונה מסודרת של החוק – לא לשר האוצר ולא לראש הממשלה. הייתי מעודכנת בהחלטות של חוק ההסדרים מהתקשורת… אין תעדוף ענייני ברפורמות בתוך החוק, מוותרים על רפורמות שלא חשובות לאגף התקציבים. […] ישנן הרבה החלטות חשובות שנעשות בדרגים נמוכים מאוד בלי שליטה מרכזית של שר האוצר. הקשר לחברי כנסת, שרים ושאר הפוליטיקאים הוא דרך אגף התקציבים, והקשר של אנשים צעירים לפוליטיקאים איננו בריא ויוצר סחרור כוח.

"הרבה פעמים מתקבלות החלטות בלי ששר האוצר שמע את עמדות ראשי האגפים, ולפעמים מתקבלות החלטות בלי להגיע כלל אל שר האוצר. זה איננו תקין, איננו סביר ואנטי דמוקרטי… אין שום נוהל שקובע מה מגיע לדיון והכרעת שר האוצר, וכך למעשה מה שמגיע לשר תלוי במה שראשי אגפים מביאים אליו

עכשיו, צריך לקחת בחשבון שיש כאן להערכתי גם אלמנט כלשהו של מאבק פנימי בין אגף החשבות [a.k.a "לא משנה מה אומר תקציב המדינה או החוק, אתה לא יכול להוציא שקל בלי שאחתום לך"] שבראשו עמדה לבין אגף התקציבים [a.k.a "החכמה הכלכלית שלנו חשובה בהרבה מזוטות הדמוקרטיה שלכם"] שאת אנשיו היא משמיצה, אבל הדברים, ככל שהם מצטרפים לעדויות נוספות בעניין, מצטברים לכדי משהו שצריך להטריד את קהילת החרדים מקץ הדמוקרטיה הישראלית הרבה יותר מאשר הזוטות שבהן הם עוסקים היום.

ב. בית הקלפים וחשבון הדולריםחשיפה מעניינת ממעריב בנוגע לאחורי הקלעים של פרשת חשבון הדולרים שהביאה לפרישתו של רבין מהמירוץ לראשות מפלגת העבודה בשנת 1977. מהכתבה עולה שהפרשה התגלתה לראשונה כחצי שנה לפני שפרסם אותה לראשונה דן מרגלית, על ידי שני אנשים ששלח אבא-אבן (לאחר שקיבל "טיפ" בנושא משמחה דיניץ, השגריר שהחליף את רבין בוושינגטון), יריב פוליטי שרבין נהג למדר הן בתקופתו כשגריר בוושינגטון והן כראש ממשלה. לפי העדויות הפרשה לא פורסמה בשלב זה, מכיוון שיועצו הכלכלי של בר-לב הזהיר את אבן שחשיפתה תביא להחלפת רבין בפרס או אפילו בבגין (לפי גרסה אחת), או מכיוון שאורי אבנרי, עורך "העולם הזה" (שבין 1974 ל-1977 לא כיהן בכנסת), החליט שלא לפרסם את העניין, מכיוון שנראה לו חסר משמעות ביחס לפרשות שחיתות אחרות של אנשי המערך שנחשפו בעיתונו. לפי הכתב שהביא את הסיפור, השיקול שלו ושל אבנרי היה שהמערך כבר ספג מהם מספיק, ו"אין סיבה לגרום לעליית הליכוד לשלטון". לפי אבנרי, בשלב מאוחר יותר "אנשי פרס ניפחו את זה כדי להדיח את רבין". הליכוד דרך אגב, אכן עלה לשלטון. אז כל סיפור הפרשה הזה הוא ישן ומוכר, אבל אני חושב שיש כאן הצצה מעניינת אל מאחורי הקלעים של המאבקים הפוליטיים, השימוש הלא ענייני ב"פרשיות" כאלה ואחרות ככלי במאבקים, והתפקיד הפעיל של התקשורת בתוכם.

ג. הייצוג הפוליטי של האליטות – יונית מוזס פרסמה בדה-מרקר כתבה ארוכה ומעניינת בעקבות מאמר של תומאס פיקטי, בו הוא מציע את התזה לפיה המפה הפוליטית בארה"ב ובמערב בכלל מתחלקת בין שתי אליטות קפיטליסטיות: האליטה של אנשי העסקים תומככת ומובילה את מפלגות הימין השמרני, בעוד שהאליטה של השכירים המשכילים (אקדמאיים במקצועות שונים) תומכת ומובילה את מפלגות השמאל הליברלי. המשותף לשתיהן הוא הקפיטליזם, מה שמותיר את הלא-קפיטליסטים עם מעט מאוד אפשרויות בחירה רלוונטיות. לטענתו, זה הבסיס להבנת הצניחה של מפלגות הימין והשמאל המסורתיות ועליית האופציות הרדיקליות יותר, תופעה שמתבטאת גם בתוך מפלגות (כמו ההצלחה המפתיעה של סנדרס במפלגה הדמוקרטית בארה"ב, הניצחון של קורבין בלייבור הבריטית, וכמובן הבחירה של טראמפ, על אפו וחמתו של הממסד הרפובליקני, לנשיאות ארה"ב. בקריאה ראשונה הכתבה היתה מאוד מעניינת, ואני מודה שלא הספקתי לחזור ולהעמיק בה, כי דה-מרקר העמידו בפני חומת תשלום. אז אתם מעוניינים לנסות בעצמכם.

ד. סיני – גם על חורבן רפיח המצרית כתבתי כבר בעבר, למשל כאן ב-2012 וכאן ב-2015. מאז המלחמה שמנהלים המצרים ממשיכה בהתמדה, ואיתה הולך ומתרחב אזור החיץ שיוצרים המצרים לאורך גבול עזה. לפי עדכון בבלוג של אבו-עלי, ממקורות המידע המעניינים ברשת (פעיל יותר בטלגרם מבפייסבוק), בשבועות האחרונים מרחיבים המצרים את אזור החיץ ועוסקים בגידור רצועה ברוחב 5 ק"מ, לאחר שסיימו להרוס את רפיח המצרית והפסיקו את אספקת החשמל והמים באזור. כאן תוכלו לראות איך התהליך נראה בסרטון קצרצר.

ה. עיראק – בעיראק התקיימו בחירות בשבוע שעבר, ובאופן שקצת הפתיע את הפרשנים, ניצח בהן המנהיג השיעי מוקתדא א-סאדר. זה מעניין אותנו בעיקר כי למרות שמדובר במנהיג דתי שיעי (מעריכים שכ-65% מאוכלוסיית עיראק הם מוסלמים שיעים), הוא נחשב למתנגד למעורבות איראן בעיראק, ויש מי שצופים ששותפיו יהיו סונים וכורדים שתומכים בחזון של עיראק מאוחדת עם שלטון מרכזי על פני ביזור וחלוקה עדתית (שמשמעותה היא גם מעורבות מוגברת של כוחות חיצוניים במתרחש). על כל זה אתם יכולים לקרוא יותר בכתבה מעניינת מאוד ב"דבר ראשון".

ו. סוריה – ייצוב או החרפת העימות – הבוקר סיימו כוחות השלטון הסורי את כיבוש מחנה הפליטים הפלסטיני ירמוק בדרום דמשק, שנשלט מאז תחילת המלחמה על ידי מורדים ואנשי דאע"ש. לפי ההערכות המערכה, בעיקר נגד דאע"ש, עלתה בחייהם של כ-2,000 איש והביאה לחורבן מוחלט של המחנה. בכל מקרה, לסיומה יש השפעה מעניינת להערכתי על המצב בסוריה. הביטו אל המפה הזו, שהתפרסמה בערוץ הטלגרם של ארץ הג'יהאד (עוד מקור מידע מעולה, שאת דף הפייסבוק הפחות פעיל שלו תוכלו למצוא כאן):

אז מה רואים כאן? השטח האדום נשלט בידי נאמני משטר אסד. פרט לכתם השחור באזור המזרחי, של שרידי אנשי דעא"ש באזור הפרת (שכוחות המשטר מתקשים להשלים את ההשתלטות עליו), כל שאר הכתמים הצבעוניים נשלטים על ידי מתנגדי המשטר בחסות ישירה או עקיפה של מעצמות זרות: הכתם הצהוב בצפון מזרח הוא שטח כורדי שנמצאים בו בשטח כוחות ארה"ב וצרפת. כוחות ארה"ב וירדן נותנים גיבוי גם לשליטת המורדים בכתם הירקרק על גבול ירדן ממזרח. בצפון, התורכים כבשו את חבל עפרין, ומחזיקים עמדות צבאיות (מסומנות כמגדלים) בחבל אידליב, בו הם מרכזים את ארגוני מתנגדי המשטר. הכתם הירוק על גבול רמת הגולן הוא שטח בשליטת המורדים שמקבלים כנראה גיבוי שקט מישראל (שבכל מקרה הקרבה אליה מגבילה את חופש הפעולה של משטר אסד, ומקשה על חיפוי אווירי רוסי), ובמשולש הגבולות נאחז עדיין גם שטח קטן בשליטת השלוחה המקומית של דעא"ש, שנהנית גם היא מהקושי של כוחות המשטר והמסייעים לו ללחום בסמוך כל כך לירדן ולישראל (קצת בדומה להתפתחות ה"פת"חלנד" מדרום לקו שאליו הגבילה ישראל את כניסת הכוחות הסוריים במהלך מלחמת האזרחים בלבנון בשנות ה-70).

להבנתי המצב הזה מזמן שתי מגמות גדולות אפשריות: הראשונה היא שלאחר ייצוב המפה, השטח מוכן למעשה לחלוקת סוריה למחוזות נפרדים, שמהווים גם אזורי השפעה של המעצמות המעורבות. השניה היא דווקא להיפך, מכיוון שכל נסיון של נאמני המשטר להחזיר שטח נוסף לשליטתם צפוי להביא להתנגשות ישירה בין המעצמות המגבות את המשטר ואת מתנגדיו באזורים השונים. לפי הערכות מסויימות, היעד הבא שסימן המשטר הוא אזור דרעא, הסמוך לרמת הגולן. בשנים האחרונות נראה היה שלישראל היה נוח שכוחות מתנגדי המשטר בסוריה חצצו בינה ובין תומכיו. החשש מפני ביטול החציצה הזו קשור בעיקר בנסיון למנוע התבססות כוחות של איראן או שלוחיה על גבול רמת הגולן. זה הרקע למערכה הדי חד-צדדית (בינתיים) שישראל מנהלת בסוריה בחודשים ובשבועות האחרונים, שהצלחתה תלויה במידה רבה במערכת היחסים הלא חברית שבין רוסיה ואיראן, שתיהן כנראה מעוניינות בהשפעה על סוריה שלאחר המלחמה וברווחים מתהליך שיקומה ומשאביה, ולא מעוניינות לחלוק בהם עם אחרים.

ז. טורקיה – מערכת היחסים בין ישראל לתורכיה הולכת ומתדרדרת בשבועות האחרונים. אפשר לראות בזה, וכנראה במידה לא מעטה של צדק, חלק מהתדרדרות ארוכת טווח לאורך הכהונה של ארדואן, הנציג התורכי של האסלאם הפוליטי נוסח האחים המוסלמים בצירוף יומרות אימפריאליות. כן צריך לקחת בחשבון שבחודש הבא צפויות בחירות בתורכיה, ותקופות טרום בחירות, בכל מערכת פוליטית, נוטות להביא להקצנת התבטאויות ופעולות כדי לצבור ניקוד. אין מה להיות אופטימיים אם זו הדרך של ארדואן לצבור נקודות בציבור שלו, אבל גם לא כדאי להתעלם לחלוטין מהנסיבות.

2 מחשבות על “על סדר היום: שלטון נערי האוצר, בית הקלפים, הפוליטיקה של האליטות ומהנעשה בשכונה

  1. ראיתי עכשיו כתבה בישראל היום על זה שביבי רוצה לעזור לאיראנים עם בעיית המים שלהם ואפילו להשיק אתר בפרסית שילמד התנהלות נכונה עם מים כי לא נותנים לישראלים להכנס לאיראן.
    אני לא מבינה למה שהוא יעשה צעד כזה, האם זה קשור למגמות שהזכרת בפוסט על העולם הערבי? מה הסיבות שעד עכשיו היה ניסיון שנפחד מהאיראנים ועכשיו ביבי רוצה שיעזור להם?

    אהבתי

    • לא ראיתי את הכתבה עצמה. אולי מדובר בנסיון להעביר מסר לציבור באיראן שאנחנו ידידותיים בסה"כ, ויש לנו בעיה רק עם משטר האייטולות,במסגרת התקווה הכללית שמטפח המערב שמתישהו תהיה "הפיכת נגד" שתחזיר את איראן להיות דמוקרטיה פרו-מערבית כמו שהיתה בשנים שבהם סולל-בונה בנתה חצי מהמדינה הזו, דוד של אמא שלי נסע לשם כדי ללמד איך עושים רפת מודרנית (ומהצד השני ניסה לייבא לארץ את גידול אלת-הבוטנה, הלא היא הפיסטוק), ומדינת ישראל הייתה שותפה של איראן בייצוא נפט למערב דרך קצא"א.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s