ברירת האין ברירה – מדרש שיר למאיר אריאל

לפני כמה חודשים התבקשתי לכתוב מדרש שיר לאחד משיריו של מאיר אריאל לאירוע שלבסוף לא התקיים. כשניגשתי לכתוב, עברתי על ספר השירים, והגעתי לאחד הפחות מוכרים מהם. הנה הוא לפניכם. 

אין ברירה – אין דבר כזה / מאיר אריאל

 

נמאס לי לשמוע אותך אומר אין ברירה
ואני מקווה שתגמל מזה במהרה

 

כי אם אין ברירה – על מה מתלבטים
ואם לא היתה ברירה – על מה מתחרטים
אתה מעדיף, מבכר, בוחר
זה כל החופש שיש, אין אחר
אז אל תזלזל בו ואל תיתמם
אמור שהעדפת לא להתקומם –

נמאס לי לשמוע אותך אומר אין ברירה…

 

אתה רק במירמה עושה אותי שותף
גונב את הזדהותי עם מעשיך במחטף
מפחד שאשפוט אותך לחומרה
אתה אומר שלא היתה ואין לך ברירה

 

בטוח מראש שאסכים – זה מקומם
אמור שביכרת לא להתרומם –

 

נמאס לי לשמוע אותך אומר אין ברירה…

 

משום ש"אין ברירה" – אין דבר כזה בינתים
בכל מצב תמיד יש לא פחות משתיים
תבחר בין רע לרע, תבחר בין רע לטוב
ואם זה יתמזל לך, תבחר בין טוב לטוב
רק אל תשקע לי ואל תתעלם
וקח אחריות, ואם צריך – שלם
אבל אתה כבר מכין לי פרצוף משתומם
אמור שבחרת להשתעמם…

 

נמאס לי לשמוע אותך אומר אין ברירה
ואני מקווה שתיגמל במהרה
במהרה.

קשה לכתוב שיר חינוכי טוב. מלאכת השירה וההשפעה שלה על הקורא או המאזין הן לרוב עדינות מדי בשביל מסר מחנך ישיר. יש אצל מאיר אריאל גם שירים כאלה, אבל לא רבים, ולא סתם רובם לא נכללים בין השירים המוכרים יותר שלו, שמשאירים את מלאכת הפענוח והתובנות למאזינים. אריאל, לפי הביוגרפיה שכתב פרופ' ניסים קלדרון, דאג להגיש את השירים בצורה של אותנטיות לא מהוקצעת אבל הקפיד מאוד על איכות השירים עצמם, הוציא לאור מעט מתוך מרובה, ולאחר תהליך ארוך של דיוק. זו כנראה גם הסיבה שאת השיר "אין ברירה – אין דבר כזה" הוא לא הוציא כפי שהוא, והוא נמצא בעזבונו לאחר מותו.

ואחרי כל זאת ולמרות חסרונותיו, אני מוצא בשיר הזה קריאה לאמת כפולה.

זו קריאה לחבר שאליו פונה השיר להתייצב מול האמת, לקבל את היותו אדם ריבוני המתייצב מול המציאות ומכריע בין ברירות שונות. לא להתחמק מהבחירות שלו, התוצאות שלהן והאחריות עליהן. ההכרה בבחירות שאנחנו עושים, מבלי להסתתר מאחורי טענת "אין ברירה",  היא ההכרה במי שאנחנו: בהעדפות שלנו, באומץ שלנו (או בהיעדרו), הכרת האדם "בשם שנתנו לנו חטאיו ונתנה לו כמיהתו". זו קריאה לבחור בעמדה של אדם חופשי ולא של קרבן פסיבי.

וזו גם קריאה לאמת נוספת, ליחסי אמת עם החברים שמסביב, לנכונות לשמוע את ההערכה והביקורת של האנשים שמסביב על הבחירות שלנו. לא לצפות מהם רק להכיל ולקבל ולחזק, אלא לצפות מהם גם לערער ולהעריך ולהצביע על שגיאות ועל אפשרויות אחרות. זו קריאה להזדקק באמת אל הזולת. לתת לו מקום כשותף אמיתי בתהליך חייך. זו קריאה לאמונה לא רק באדם החופשי שבך, אלא גם באדם שבקרוביך וחבריך. אמונה בכך שנאמנים פצעי אוהב, ושסביבתנו אוהבת אותנו. אין לך קריאה חינוכית יותר מזו.

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s