צבא-עם או שלב בקריירה

כתבה שהתפרסמה ב-ynet מציגה היבט אחד מרבים של ההתמודדות של צה"ל עם שינויים באופיה של החברה הישראלית שמסביבו.

הכתבה מציגה פרקטיקה שעל פניו היא שערורייתית – מכונים אזרחיים, כלומר, חברות מסחריות פרטיות למטרות רווח, מוכרות קורסים טכנולוגיים לצעירים וצעירות, תוך הבטחה (בעיקר לגבי הבנות) שהשלמת הקורס תבטיח להם שיבוץ בתפקידים או יחידות ספציפיים בצה"ל. אם החברות האלה מפעילות קשרים במערך המיון של צה"ל, הרי שמדובר בעבריינות בוטה. אבל גם אם נקבל את ההכחשות מכל הכיוונים, ונניח שתהליך המיון מתבצע על סמך כישורי המועמדים לשירות ללא הפעלת קשרים מצד החברות, המציאות הזו היא עוד גילוי בעייתי בנוגע למקומו של הצבא בחברה הישראלית.

צה"ל (ועוד לפני זה ארגון "ההגנה" שקדמו לו), הוקם על האתוס של "צבא-עם": גיוס חובה כולל, במסגרתו משרתים האזרח והאזרחית בתפקיד אליו שובצו בהתאם לצרכי הצבא ולכישוריהם. בעשורים האחרונים האתוס הערכי של החברה הישראלית שבתוכה פועל צבא-העם הזה הולך ומשתנה, ושינוי האתוס הזה משפיע, חלק ברצון וחלק למרות התנגדות, גם על הצבא עצמו.

הבחירה לרכוש קורס מכין כזה מעידה על כך שמבחינת המתגייסים שבוחרים בו, השירות הצבאי הוא קודם כל השורה הראשונה בקורות החיים שיציגו כאשר ייכנסו לשוק העבודה. השאיפות בנוגע לתוכן השורה הזו קשורות לרקע שממנו מגיעים המתגייסים. מי שמגיע מהשכבות הסוציו-אקונומיות הנמוכות יותר, נוטה לשאוף לשירות קרבי (והטובים שבהם לפיקוד) שנחשב ל"כרטיס כניסה" ועדות לכישורים טובים, אחריות ויכולת הובלה. מי שמגיע מהשכבות הסוציו-אקונומיות הגבוהות יותר ומציב מראש שאיפה גבוהה יותר, מכוון לשירות צבאי שיסלול את דרכו לשכבות הגבוהות של שוק העבודה הישראלי, כלומר במצב בשנים האחרונות אל תחום ההיי-טק. במצב הנוכחי מדובר בשירות בעיקר בתפקידי המחשוב. בוגרי התפקידים האלה בצבא נחשבים למבוקשים בשוק האזרחי ומפתחים קשרים אישיים ומקצועיים (נטוורקינג) רלוונטיים, מה שמגביר את התחרות על השיבוץ לתפקידים האלה – שמהווים למעשה פרק הכשרה מקצועית והשמה על חשבון המדינה – ויוצר את הביקוש לרכישת יתרון בתחרות על השיבוץ, בדמות הקורסים המכינים שהוצגו בכתבה. זו תופעה דומה מאוד לתופעת קורסי ההכנה לבחינה הפסיכומטרית, גם הם ענף כלכלי משגשג.

מבחינת הצבא, הלחץ ל"התייעלות" כלכלית [שכמו במקרים רבים אחרים, לעיתים קרובות היא פיקטיבית ולא יעילה, אבל מעשירה או תעשיר בעתיד גורם פרטי] דוחף אותו להשלים עם התופעה ולבחור לתפקיד את המתאימים ביותר שהכשירה עבורו החברה האזרחית, תוך העלמת עין מהמשמעות של הריבוד החברתי שנוצר כאשר הפערים החברתיים מסלילים מראש אוכלוסיות שונות לתפקידים שונים. תופעת הריבוד הזו היא תופעה שאפשר היה לתקן או לפחות להקהות, במחיר של החלטה יזומה להשקיע בהכשרה ארוכה יותר גם עבור מי שמגיעים ללא רקע, ואפילו פתיחת הכשרות ייעודיות בחינם דווקא לאוכלוסיות שלא מגיעות לתפקידים האלה ללא התערבות.

מהצד השני של השירות, הצבא מתקשה מאוד לשמור אצלו את החיילים הטובים יותר בתפקידים האלה, מכיוון שהשוק האזרחי מציע להם אפשרויות הכנסה שהצבא לא יכול להתמודד איתן. במסגרת עבודתו, התצפיתן פוגש קבוצות שונות של חיילים, לרוב בקורסים פיקודיים ולעיתים גם סגלים בכירים יחסית של יחידות. שאלת השימור של החיילים שהצבא צריך בתוך המערכת לאחר שירות החובה והקבע הראשוני של הקצינים מעסיקה מאוד את הצבא. הוא מוצא את עצמו פועל בסביבה שבה למשל חברות אזרחיות פונות לקצינים בקבע שסיימו פרק לימודים על חשבון הצבא ומציאות להם לפדות עבורם את הקנס שישלמו לצבא עבור תקופת הלימודים אם יעזבו את השירות ויבואו לעבוד אצלהן, וצריך להתחרות איתן על כוח האדם הנחוץ לו.

כמו שפתחתי, התופעה הזו היא היבט אחד של תופעה רחבה יותר, שבה צבא שנבנה על בסיס אתוס ערכי אחד מוצא את עצמו מתפקד בחברה שפועלת על בסיס אתוס ערכי אחר, ודורשת ממנו להתאים את עצמו לאתוס הזה. מצד שני, כארגון חזק יחסית בחברה הישראלית ובעל אתוס ערכי מסויים, אי-אפשר לפטור אותו כ"נסחף בזרם". כפי שהוא מאמץ בתחומים מסויימים את האתוס הערכי החדש, הוא מתעקש ומשקיע בשימור האתוס הערכי שלו במקומות אחרים תוך התנגדות לסחף לכיוון מודל הצבא המקצועי. לצה"ל יש יכולת, אם הדרגים הגבוהים שלו יבחרו בכך, לפעול במודע במטרה להתמודד מול שינוי האתוס הזה ולחזק את האתוס של שיוויון הזדמנויות גם כלפי החברה שבה הוא פועל.

האם שאלת אופיו של צה"ל אמורה להיות מושפעת מעמדתם של הדרגים הגבוהים שלו, או שהם אמורים להשאיר אותה להכרעת הדרג הפוליטי? על פניו, עיצוב אופיו של צה"ל הוא שאלה אזרחית שמקומה בזירה הפוליטית האזרחית. מצד שני, משמעותה של נייטרליות כביכול היא בחירה להשלים עם תהליך השינוי – שגם הוא קורה ברובו ללא דיון והכרעה מוסכמת בזירה הפוליטית האזרחית – מצד גוף שהשירות בו הוא חוויה חינוכית שמעצבת במידה רבה את אופיו וערכיו של האזרח שמתגייס אליו ומשתחרר ממנו.

שאלת אופיו של צה"ל בתוך התמונה הרחבה של אופי החברה הישראלית היא אחד הנושאים המרתקים ביותר שעליהם צופה התצפיתן, שלא ממש מאמין באפשרות של נייטרליות בשאלות אופיה של החברה. דברים נוספים בנושאים קרובים כתבתי כבר בחלק הראשון של הרשומה הזו, ובחלק השני של הרשומה הזו.

 

4 מחשבות על “צבא-עם או שלב בקריירה

  1. א. מאז ומתמיד השירות הצבאי שילב בין התרומה למדינה לבין התרומה האישית. זו אינה איזושהי תופעה חברתית חדשה.
    אפשר לחזור אפילו עד ל"המנון" של העליות הראשונות לארץ: "אנו באנו ארצה לבנות ולהיבנות בה.". המרכיב של "הלהיבנות" (כלומר לקבל גם משהו אישי חשוב מהתהליך) היה נוכח כבר אז.
    הציפייה שאנשים יונעו אך ורק ע'י רצונם לתרום לכלל, תוך התעלמות מוחלטת מטובתם האישית (כפי שהם מבינים אותה), היא טהרנית מדי לטעמי.

    ב. צה"ל (ועוד לפני זה ארגון "ההגנה" שקדמו לו), הוקם על האתוס של להצליח לעשות את המיטב (ולנצח) גם מהאמצעים הדלים למדי שעמדו לרשותו.
    בתקופת מלחמת העצמאות, ותקופה ארוכה גם אחריה, כל טייסי חיל האוויר היו מגיוס גח'ל ואנשים שהוכשרו לטייס בחילות האוויר של צבאות זרים. לילדי הארץ לא היה כל סיכוי לקבל הכשרה לטייס על חשבון הצבא.
    הצבא גם מעולם לא הכשיר (ולא יכשיר) אנשים להיות רופאים צבאיים או מהנדסים – חייל הרפואה וחייל ההנדסה נבנו על אנשים שהגיעו לצה'ל עם התעודות הרלוונטיות (מחו'ל או מלימודים בעתודה האקדמאית) ורכשו בו ניסיון מקצועי ששדרג את קורות החיים שלהם. מיותר לציין שבעלי הסמכות אלו אינם מדגם מייצג של כל העשירונים הסוציו אקנומים הקיימים בחברה הישראלית.
    הצבא תמיד הסתמך רבות על בוגרי פנימיות צבאיות, קורסי קד'צ ובעיקר בתי ספר מקצועיים, ובעיקר אלו שהכשירו אנשים בשנים י'ג וי'ד לתארי טכנאים והנדסאים. הצבא מעולם לא ניסה ללמד בני 18 מאפס את כל הכישורים המקצועיים הנחוצים לתפקודו.
    החידוש היחיד הוא שכיום בתי הספר התיכוניים המקצועיים הולכים ומתנוונים (לצערי), ולפיכך גובר הצורך ב"קורסים" המיועדים לתת הכשרה מקצועית לתלמידי בתי ספר תיכון עיוניים.
    די קל לנבא שככל שהצבא יהפוך למקצועי ולטכנולוגי יותר – כך הסתמכותו על הכשרות קדם צבאיות, מכל הסוגים והמינים, רק תלך ותגבר.

    ג. לתפיסתי, הדרישה לשוויון הזדמנויות אמורה להיות מופנית יותר למערכת החינוך יותר מאשר לצבא.
    כל המיונים בצבא מבוססים על קב'א ודפ'ר, ויש מתאם גבוה בין ציונים אלו של המלש'בים לבין החתך הסוציו אקונומי ממנו הגיעו. מתאם גבוה כנ'ל נמצא גם לגבי דרישת הסף, של חלק מהמסלולים היוקרתיים ביותר בצה'ל, ל 5 נקודות במתמתיקה ובפיזיקה.
    הבעייה היא שסיכויי רובם המכריע של תלמידי הפריפריה הגיאוגרפית והחברתית של ישראל להגיע לדרישת סף זו היא נמוכה משמעותית מהרצוי.
    אבל למעשה גם הדרישה לשוויון הזדמנויות במערכת החינוך היא מעט אוטופיסטית מדי. זהו יעד שרצוי לנסות להתקרב אליו אבל ברור שמעולם לא ניתן יהיה להשיגו.
    מה שמזכיר לי תמיד את נתוני המחקר על הפערים המאוד גדולים שהתגלו בין ילדים כבר בגילאי גן חובה וגן טרום חובה וגן טרום טרום חובה (כלומר כבר בגילאי 3 עד 5) בבשלות לבית הספר, אוצר מילים, יכולת להתרכז חצי שעה במשהו ולענות על שאלות ועוד ועוד. (פערים שמספקים ניבוי לא רע של רמת הישגיהם הלימודיים העתידיים).
    התגלה שהמשתנה המכריע אינו דווקא המצב הכלכלי של הורי הילד (למרות שהתגלה מתאם משמעותי) אלא השכלתו, הרקע התרבותי ממנו באו ומספר הילדים במשפחה. ילדי עולים עניים ממדינות חבר העמים, המתגוררים בעיירות פיתוח ושכונות עוני, הצליחו משמעותית יותר מילדי שכניהם.
    מחקר ממנו ניתן היה ללמוד על החשיבות האדירה של הרגל חלק מההורים להקריא לפעוטות סיפורים ולשוחח עמם על מה שקראו. ילדי הורים שאינם נוהגים לעשות זאת (שכיח מאוד במגזר הערבי ובקרב יוצאי אתיופיה) יסבלו כבר בגילאי 3 -4 מפער משמעותי, שרק ילך ויתרחב.

    ד. בהמשך לנקודה הקודמת, של חשיבות הרקע התרבותי וסדרי העדיפויות של ההורים, קורס שעלותו היא רק 3,000 או 5,000 ש'ח אינו מכשול כלכלי בלתי עביר אפילו לרוב העשירונים הנמוכים. זהו בערך עלות סמרטפון חדש או נופש בקפריסין או יוון או שדרוג הבר/בת מצווה המשפחתי. סכום זה מצביע יותר על סדרי העדיפויות והחשיבויות של המשפחה, ושל התיכוניסט, מאשר על היכולת הכלכלית האוביקטיבית לעמוד בכך.

    אהבתי

    • אין אפשרות להבין את דבריך לעומק מבלי לקרוא את שתי הרשומות הקודמות. הרשומות הקודמות שלך בעצם עומדות במידת מה אחת כנגד השניה. האחת מתארת בנוסטלגיה גם את מצב החקלאות והשינויים שחלו וזה הקפיטליזם. על מנת שהצבא יהיה יעיל יש צורך לנקוט בשיטות קפיטליסטיות ממש כמו שחברות שלא למטרת רווח נוטות להתנהל. הכתבה השנייה מזכירה שאי אפשר להתקיים מחקלאות הכל השתנה, ושההיתיעלות בצה"ל למעשה יש לה עלויות נוספות. הכל משתנה ומהר, הטכנולוגיה והחברה. הצרכים של הצבא השתנו, יש צורך בפחות פועלים שחורים ויותר אנשי מקצוע איכותיים ומנוסים. כתבת בעצמך על בעיית הנגדים, האם מכונים אזרחים קפיטליסטים לא מציעים את הפתרון למחסור בנגדים יעילים? כמובן אם באמת יקחו את אלו שהראו כישרון ורצון.
      גם אם הצבא יהיה מקצועי, ממש כפי שתארת את מכבי האש, המקצועיים יעשו זאת מתוך שליחות לא רק מסיבות של עלות. צבא אנגליה תמיד נחשב לקטן ואיכותי מאד עם דרישות קבלה גבוהות, זה אפשרי גם אצלנו.
      הצבא יכול להציע פתרונות שינטרלו את היתרון שיש לחברות פרטיות, דחיית שרות ל 6 חודשים תמורת קורס צבאי דומה בחינם. בעבר היו קורסים לנוער שוליים של הפעלת ציוד מכני הנדסי קודם לשרות. אפשר לשלב את החלק המוסרי עם דרישות משתנות. צריך גם להיות מציאותי, יש איכותיים יותר ויש איכותיים פחות, אי אפשר לפגוע ברמת הצבא רק כדי לשמור על עקרונות ליברלים קיצוניים עד כדי הגזמה

      אהבתי

    • א. לא ביקשתי התעלמות מוחלטת מהטובה האישית. השאלה היא מה המניע המרכזי, והשאלה "איך זה יקדם אותי מקצועית" הולכת ותופשת לתחושתי מקום הולך וגובר.
      ב. את טועה עובדתית. טייסים ילידי הארץ ושהוכשרו בארץ שירתו בחיל האויר לפני, במקביל ואחרי טייסי המח"ל (הטייסים מחו"ל היו מתנדבים, לא מגוייסים). על זה אני יכול להעיד כנכד לבן הארץ בוגר קורס טייס "1-" של חיל האויר. כל שאר הדברים שציינת: רופאים, מהנדסים, פנימות צבאיות וקד"צ הן מסלולי הכשרה *צבאיים*. אין מסלול שבו אדם אומר, אני אלמד רפואה על חשבוני לפני הצבא כדי שהצבא יגייס אותי לתפקיד רופא.
      ג. אני מסכים שהאחריות על השיוויון מוטלת קודם כל על מערכת החינוך (ולפניה על שאר משרדי הממשלה שאחראים לפרנסת ורווחת האזרחים). הצבא נדרש להתמודד עם הפערים שהחברה יוצרת, ועדיין יש שאלה איך הצבא מגיב לפערים שבהם הוא נתקל.
      ד. לא אמרתי שזה מכשול כלכלי בלתי עביר, והוא אכן משקף סדרי עדיפויות, אבל בעשירונים הנמוכים אלה סדרי עדיפויות שאני יכול להבין למה יש בהם דברים קודמים לקורס כזה, ומהנסיון האישי שלי (ושל אחרים), נראה שרוב מי שהולך לשיעורים פרטיים זה לא תלמידים עם ציונים של 50-60 שצריכים לשפר ל-80, אלא תלמידים של 85 שההורים שלהם רוצים שישפרו ל-95.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s