צבא-עם או שלב בקריירה

כתבה שהתפרסמה ב-ynet מציגה היבט אחד מרבים של ההתמודדות של צה"ל עם שינויים באופיה של החברה הישראלית שמסביבו.

הכתבה מציגה פרקטיקה שעל פניו היא שערורייתית – מכונים אזרחיים, כלומר, חברות מסחריות פרטיות למטרות רווח, מוכרות קורסים טכנולוגיים לצעירים וצעירות, תוך הבטחה (בעיקר לגבי הבנות) שהשלמת הקורס תבטיח להם שיבוץ בתפקידים או יחידות ספציפיים בצה"ל. אם החברות האלה מפעילות קשרים במערך המיון של צה"ל, הרי שמדובר בעבריינות בוטה. אבל גם אם נקבל את ההכחשות מכל הכיוונים, ונניח שתהליך המיון מתבצע על סמך כישורי המועמדים לשירות ללא הפעלת קשרים מצד החברות, המציאות הזו היא עוד גילוי בעייתי בנוגע למקומו של הצבא בחברה הישראלית.

צה"ל (ועוד לפני זה ארגון "ההגנה" שקדמו לו), הוקם על האתוס של "צבא-עם": גיוס חובה כולל, במסגרתו משרתים האזרח והאזרחית בתפקיד אליו שובצו בהתאם לצרכי הצבא ולכישוריהם. בעשורים האחרונים האתוס הערכי של החברה הישראלית שבתוכה פועל צבא-העם הזה הולך ומשתנה, ושינוי האתוס הזה משפיע, חלק ברצון וחלק למרות התנגדות, גם על הצבא עצמו.

הבחירה לרכוש קורס מכין כזה מעידה על כך שמבחינת המתגייסים שבוחרים בו, השירות הצבאי הוא קודם כל השורה הראשונה בקורות החיים שיציגו כאשר ייכנסו לשוק העבודה. השאיפות בנוגע לתוכן השורה הזו קשורות לרקע שממנו מגיעים המתגייסים. מי שמגיע מהשכבות הסוציו-אקונומיות הנמוכות יותר, נוטה לשאוף לשירות קרבי (והטובים שבהם לפיקוד) שנחשב ל"כרטיס כניסה" ועדות לכישורים טובים, אחריות ויכולת הובלה. מי שמגיע מהשכבות הסוציו-אקונומיות הגבוהות יותר ומציב מראש שאיפה גבוהה יותר, מכוון לשירות צבאי שיסלול את דרכו לשכבות הגבוהות של שוק העבודה הישראלי, כלומר במצב בשנים האחרונות אל תחום ההיי-טק. במצב הנוכחי מדובר בשירות בעיקר בתפקידי המחשוב. בוגרי התפקידים האלה בצבא נחשבים למבוקשים בשוק האזרחי ומפתחים קשרים אישיים ומקצועיים (נטוורקינג) רלוונטיים, מה שמגביר את התחרות על השיבוץ לתפקידים האלה – שמהווים למעשה פרק הכשרה מקצועית והשמה על חשבון המדינה – ויוצר את הביקוש לרכישת יתרון בתחרות על השיבוץ, בדמות הקורסים המכינים שהוצגו בכתבה. זו תופעה דומה מאוד לתופעת קורסי ההכנה לבחינה הפסיכומטרית, גם הם ענף כלכלי משגשג.

מבחינת הצבא, הלחץ ל"התייעלות" כלכלית [שכמו במקרים רבים אחרים, לעיתים קרובות היא פיקטיבית ולא יעילה, אבל מעשירה או תעשיר בעתיד גורם פרטי] דוחף אותו להשלים עם התופעה ולבחור לתפקיד את המתאימים ביותר שהכשירה עבורו החברה האזרחית, תוך העלמת עין מהמשמעות של הריבוד החברתי שנוצר כאשר הפערים החברתיים מסלילים מראש אוכלוסיות שונות לתפקידים שונים. תופעת הריבוד הזו היא תופעה שאפשר היה לתקן או לפחות להקהות, במחיר של החלטה יזומה להשקיע בהכשרה ארוכה יותר גם עבור מי שמגיעים ללא רקע, ואפילו פתיחת הכשרות ייעודיות בחינם דווקא לאוכלוסיות שלא מגיעות לתפקידים האלה ללא התערבות.

מהצד השני של השירות, הצבא מתקשה מאוד לשמור אצלו את החיילים הטובים יותר בתפקידים האלה, מכיוון שהשוק האזרחי מציע להם אפשרויות הכנסה שהצבא לא יכול להתמודד איתן. במסגרת עבודתו, התצפיתן פוגש קבוצות שונות של חיילים, לרוב בקורסים פיקודיים ולעיתים גם סגלים בכירים יחסית של יחידות. שאלת השימור של החיילים שהצבא צריך בתוך המערכת לאחר שירות החובה והקבע הראשוני של הקצינים מעסיקה מאוד את הצבא. הוא מוצא את עצמו פועל בסביבה שבה למשל חברות אזרחיות פונות לקצינים בקבע שסיימו פרק לימודים על חשבון הצבא ומציאות להם לפדות עבורם את הקנס שישלמו לצבא עבור תקופת הלימודים אם יעזבו את השירות ויבואו לעבוד אצלהן, וצריך להתחרות איתן על כוח האדם הנחוץ לו.

כמו שפתחתי, התופעה הזו היא היבט אחד של תופעה רחבה יותר, שבה צבא שנבנה על בסיס אתוס ערכי אחד מוצא את עצמו מתפקד בחברה שפועלת על בסיס אתוס ערכי אחר, ודורשת ממנו להתאים את עצמו לאתוס הזה. מצד שני, כארגון חזק יחסית בחברה הישראלית ובעל אתוס ערכי מסויים, אי-אפשר לפטור אותו כ"נסחף בזרם". כפי שהוא מאמץ בתחומים מסויימים את האתוס הערכי החדש, הוא מתעקש ומשקיע בשימור האתוס הערכי שלו במקומות אחרים תוך התנגדות לסחף לכיוון מודל הצבא המקצועי. לצה"ל יש יכולת, אם הדרגים הגבוהים שלו יבחרו בכך, לפעול במודע במטרה להתמודד מול שינוי האתוס הזה ולחזק את האתוס של שיוויון הזדמנויות גם כלפי החברה שבה הוא פועל.

האם שאלת אופיו של צה"ל אמורה להיות מושפעת מעמדתם של הדרגים הגבוהים שלו, או שהם אמורים להשאיר אותה להכרעת הדרג הפוליטי? על פניו, עיצוב אופיו של צה"ל הוא שאלה אזרחית שמקומה בזירה הפוליטית האזרחית. מצד שני, משמעותה של נייטרליות כביכול היא בחירה להשלים עם תהליך השינוי – שגם הוא קורה ברובו ללא דיון והכרעה מוסכמת בזירה הפוליטית האזרחית – מצד גוף שהשירות בו הוא חוויה חינוכית שמעצבת במידה רבה את אופיו וערכיו של האזרח שמתגייס אליו ומשתחרר ממנו.

שאלת אופיו של צה"ל בתוך התמונה הרחבה של אופי החברה הישראלית היא אחד הנושאים המרתקים ביותר שעליהם צופה התצפיתן, שלא ממש מאמין באפשרות של נייטרליות בשאלות אופיה של החברה. דברים נוספים בנושאים קרובים כתבתי כבר בחלק הראשון של הרשומה הזו, ובחלק השני של הרשומה הזו.