על סדר היום: פלסטינים ופרות חלב

התהליכים האזורים והפנים פלסטיניים בסוגיית עזה ממשיכים להתגלגל, ובינתיים ממשלת המחנה האנטי-לאומי (בהובלת צמרת אנשי "הציונות-הדתית" במשרד החקלאות) ממשיכה להיערך לפירוק המערכת הלאומית ומסירתה לידיים של בעלי הון פרטיים, הפעם בתחום ייצור החלב. וגם בונוס קטן שגיליתי במהלך הכנת הרשומה – על מקורות המימון של הימין הקיצוני). 

א. עזהכתבתי בתחילת הקיץ על המשבר שיזמה הרש"פ בהנהגת אבו-מאזן (ובגיבוי המאבק הסעודי-מצרי בשלוחות האחים המוסלמים באזור ובספונסרית הקרובה שלהן – קטר) בעקבות הקמת ממשלה עצמאית מטעם חמאס בעזה. לאורך כל התהליך הזה מצרים פועלת בתפקיד כפול (או אפילו משולש): היא שותפה בהפעלת הלחץ על החמאס באמצעות חלקה המרכזי בסגר המתהדק על רצועת עזה; היא מפעילה לחץ על הרש"פ באמצעות קידום המהלך של הקלות בסגר תמורת העברת האחריות על יחסי החוץ ברצועת עזה למוחמד דחלאן, יריבו של אבו-מאזן, שמקורב למצרים; היא מציבה את עצמה כמתווכת בין הצדדים, וכך כמי שמחזיקה במפתחות לפיתרון ומי שתיתן לו את חסותה כדי שימומש.

אז אתמול (ראשון, 17.9) ננרשם כנראה צעד משמעותי בהתפתחות הסיטואציה:

החמאס פרסם כרוז רשמי שמודיע שהוא מוכן לפרק את הממשלה שהקים, מזמין את ממשלת האחדות – הלא-פעילה מאז הבחירות הקודמות לרש"פ ובעיקר מאז השתלטות החמאס על עזה – לחזור ולמלא את הסמכויות שלה ברצועה, קורא לקיום בחירות כלליות חדשות, וגם מודיע על פתיחת לשכה שלו בקהיר (שמציבה אותו במעמד דומה לרש"פ). אתם יכולים לקרוא על זה, כמוני, בדבר ראשון, אצל פנחס ענברי ובבלוג של אבו-עלי.

למעשה, חמאס קיבלה את הדרישות העיקריות של הרש"פ, ועכשיו מציבה את אבו-מאזן במצב עדין: הוא צריך להגיב להתפתחות הזו בסיטואציה שבה הקשרים במשולש מצרים-דחלאן-חמאס מתחזקים, הוא צריך להצליח לחמוק מלקיים באמת בחירות כלליות שמהן הוא כנראה חושש (הבחירות המוניציפליות בגדה המערבית שהיו אמורות להתקיים באוקטובר הקודם, להזכירכם, נדחו עד להודעה חדשה) או לקיים אותן ולהסתכן באובדן שלטון הפת"ח גם בגדה המערבית, ומבחינת התזמון, הוא צריך להגיב ליוזמת החמאס הזאת כאשר ביום רביעי הוא ישתתף בעצרת האו"ם ויפגוש שם גם את נשיא ארה"ב טראמפ, שבביקורו בערב הסעודית מנה את החמאס ברשימת ארגוני הטרור שכללה גם את חיזבאללה ודעא"ש. לפי יוני בן-מנחם, אבו-מאזן כנראה ינסה למשוך זמן ולדחות את התגובה שלו עד אחרי הפגישה עם טראמפ, בו הוא חושש שתוצג לו תוכנית אמריקאית להסכם פלסטיני ישראלי שיהיה רחוק ממה שהוא שואף להשיג.

צריך לקחת בחשבון שכל הגורמים במהלך הזה מתמרנים כמובן בזירה פוליטית מורכבת (למשל, במקביל ללחץ המצרי, נראה שאיראן מחזקת את התמיכה שלה בו שנחלשה משמעותית בעקבות אי-התמיכה של חמאס במשטר אסד בסוריה, כדי לא לאבד את יכולת ההשפעה שלה בזירה הזו), וגם ההודעה של חמאס לא מבטיחה שהדברים אכן יתממשו, כמו שכבר ראינו אחרי הסכמי פיוס קודמים בין חמאס והרש"פ בחסות מצרים. אבל מעניין.

ב – משק החלבכתבתי בעבר שלוש רשומות שהתייחסו למה שעושה ממשלת ישראל בחמש השנים האחרונות לענף החלב בארץ, ליסודית שבהן קראתי "הועדה למען ריכוזיות בשוק החלב", ובשלושתן רואים, כתחזית ובדיעבד, שתחת מסך עשן של הפחתת "יוקר המחיה" הממשלה מקדמת מהלך שבו מחירי מוצרי החלב לא יורדים (רק המחיר שמשלמות המחלבות ליצרני החלב), אבל ייצור החלב הולך ומתרכז לרפתות גדולות וקפיטליסטיות יותר באופיין (גדולות יותר, מבוססות יותר על עבודה שכירה).

והנה לפני כמה ימים התפרסמה בגלובס כתבה לפיה משרד החקלאות נערך לביצוע "מגה-פיגוע" בענף – ביטול התכנון ומכסות החלב. מסתבר שמנכ"ל משרד החקלאות, שלמה בן-אליהו (פרטי רקע מפוקפקים ניתן לקרוא בויקיפדיה) מתכוון להמליץ בין השאר על הרעיון ההזוי למדי (לכל מי שמכיר איך נראית הרחבה בקיבוץ או במושב) לפיו [כל ההדגשות בציטוטים הן שלי]:

חלוקת המכסות תהיה גם לבני המושב והקיבוץ הגרים בהרחבות הקהילתיות, כך שגם הם יוכלו לבקש מכסות. הכוונה בכך היא להכניס שחקנים חדשים לשוק.

בהצעות קצת יותר מעשיות ולכן גם יותר מזיקות, הוא מציע ש

היא כי חלוקת המכסות בשנת 2018 תהיה רק למשק המשפחתי, על מנת להביא את הרפתות הקטנות לכדאיות כלכלית גבוהה יותר על ידי הגדלתן או איחודן. מי שצפוי להתנגד למהלך כזה הוא התנועה הקיבוצית, בנימוק שרשת החלב הקיבוצית שייכת לסך חברי הקיבוץ, לעומת המושבים שבהם היא שייכת ליצרן בודד, ומהלך כזה ייתן עדיפות ליצרן הבודד על פני הכלל. כלומר, הוא מאפשר לרפת קטנה לגדול באמצעות רכישת מכסה של יצרן מושבי אחר שהפסיק ליצר.

בנוסף, בן אליהו ממליץ על חלוקה שווה של 50:50 בין המשק השיתופי לאחרים, בניגוד למה שקיים בחוק החלב שנחקק ב-2011 וקובע כי הקיבוצים מקבלים מכסה של 58% ואילו המושבים, של 42%. גם להחלטה הזו צפויים הקיבוצים להתנגד.

שימו לב שמעבר לויכוח בין הקיבוצים למושבים לגבי חלוקת המכסות ביניהם (שיטת הפרד ומשול היא אחת מיסודות הפעולה של הרפורמות בחקלאות בשנים האחרונות), לכולם ברור שמשמעות ההצעות היא הגדלת הרפתות הקטנות באמצעות איחודן, כלומר – רפתן קטן אחד הופך להיות רפתן גדול (או בינוני), ולמולו 3-4 או יותר רפתנים קטנים מפסיקים להיות רפתנים. לפי שני מוזס, שחתומה על הכתבה,

במשרד החקלאות מתבססים על התפיסה של ה-OECD, שמתווה במסגרת מערכת ההסכמים שלה עם ישראל מחויבות להפסיק את מה שהיא מגדירה כתמיכה מעוותת בתחומי החקלאות, והמדיניות שקיימת היום בישראל בענף החלב.

אבל מה, שתי פסקאות הלאה מוזס מספרת מה קרה באירופה כשניסו להפסיק את התמיכה ה"מעוותת" הזו בחקלאות:

באירופה התקבלה החלטה לפני כ-8 שנים, להביא לביטול המכסות. לפני כשנתיים הגיע הרגע שבו בוטלו המכסות. כל המשק החקלאי קרס, למרות התמיכה הישירה, והגיע למצב שחקלאים הפסיקו לייצר חלב בגלל חוסר כדאיות בשל מחירי ההפסד.

ובהמשך, היא מביאה גם את התוצאה הצפויה של המהלך הזה:

כיום החלב הוא שוק מתוכנן הבנוי על מכסות. הקיבוצים מאמינים כי התוצאות של ביטול השוק המתוכנן ייצרו שוק חופשי שיגרום לאחת מהחוליות בשרשרת להשתלט עליו, וברור שחלק מצוואר הבקבוק יהיה בתעשייה, כלומר בחברות השולטות בשוק החלב.

במצב של שוק חופשי, התוצאה עשויה להיות ריכוזיות חדשה שתיווצר במשק, בין אם במקטע של הספקים, או בין אם במקטע הקמעונאי, כפי שרק השבוע חשפו נתוני בדיקת משרד האוצר והחקלאות לגבי הריכוזיות בתחום הפירות והירקות. אולם בניגוד לפירות וירקות, החלב הוא מוצר חקלאי שמחייב עיבוד תעשייתי ויש לו תאריך תפוגה, שכן מדובר בתוצרת טרייה. ריכוזית כזו בהכרח תביא לאי-תחרות, ובהתאם לעליית מחירים.

כל מחלבה צריכה להיפטר מהתוצרת, ויהיה לה אינטרס להיפטר ממנה מהר ככל האפשר. פתיחת השוק המתוכנן תיצור שיווי משקל שונה מהקיים היום, כשלמעשה יהיה גורם ריכוזי שינהל את התהליך – רק שהגורם הזה לא יהיה המדינה.

בהיבט החקלאי, זה יגרום להיעלמות הרפתות הקטנות, כלומר המשק המשפחתי, וחלק מהרפתות הקיבוציות, ותיווצר מוטיבציה מאוד גדולה לביסוס מערכות ייצור גדולות ומרוכזות

ראיתם? שחור על גבי מסך. ה"שוק החופשי" צפוי ליצורי ריכוזיות חדשה בידי הגורמים הגדולים, שתעביר את השליטה שנמצאת כיום בידי המדינה לידי גורם אחר (ולעליית מחירים). אם היה צריך לתמצת את כל מהלכי ההפרטה של העשורים האחרונים – זו השורה התחתונה שלהם: העברת הניהול מידי המדינה לידי גורמים אחרים.

יום למחרת פרסמה מוזס כתבת המשך שמביאה כמה התייחסויות מעניינות למהלך הזה:

למשל, מסתבר שבדיוק חזרה לארץ מסיור באירופה משלחת של נציגי הרפתנים ונציגי משרדי הממשלה המעורבים, בו היא ראתה מה קרה בצרפת, בה לפי מנכ"ל התאחדות מגדלי בקר לחלב היא צפתה

במשבר חסר התקדים שהם נמצאים בו, שהביא למחיר חלב גולמי נמוך, שגרם לרפתנים למכור במחיר הפסד, ולסגירת אלפי רפתות של משקים משפחתיים מול המחיר לצרכן שעומד במקומו.

אבל מסתבר שברקע בוחשים בעניין גם נציגי מכון המחקר הימני (כלכלי) פורום קהלת (לפי תמונות אנשי הצוות, נוכחות מרשימה לאנשי "הציונות-הדתית"). לפי מסמכי העמותה, הם לא מתוקצבים על ידי גורם ממשלתי מקומי או זר, אבל מקור ההכנסות שלהם לשנת 2016, קצת פחות מ-10 מיליון ש"ח, מגיע משתי תרומות שפרטיהן חסויים, אחת על כ-2 מיליון ש"ח, ואחת על כ-7.8 מיליון ש"ח מה שמעלה את השאלה – מי בדיוק הגורם הפרטי שמממן את ה"מחקר" הזה [תשובה בסוף]), שספק אם הם חלבו פרה מימיהם, אבל הם מנסים לקדם את אג'נדת הימין הכלכלי שלהם, ולדברי נציגם:

כל נושא התכנון הוא נושא שמחייב בחינה מעמיקה לאור הביקורת שישראל סופגת מה-OECD על מנגנונים מעוותי סחר שיש במשק החקלאי בישראל לאור המגמות בעולם של הפסקת מדיניות התכנון. אין במנגנון הנוכחי היגיון הכלכלי. מתברר שהמנגנון הנוכחי משקף בסך הכול פשרות פוליטיות בין גופים פוליטיים שמייצגים מגזרים שונים בחקלאות, וברור שמצב כזה פוגע בצרכן הישראלי.

רק תראו את השטחיות והדמגוגיה של הטענות האלה: המנגנון משקף "פשרות פוליטיות" ולא "הגיון כלכלי", אומר מי שמפעיל לחץ פוליטי כדי להטות את הפשרות הפוליטיות במטרה לשנות את המנגנון.

לעומת מפיצי האינדוקטרינציה הניאו-ליברלית והלוביסטים של פורום קהלת, אומרת אנליסטית פעילה בשוק ההון, כלומר כזו שצריכה לנסות לחזות מה יקרה בכלכלה האמיתית:

ביטול התכנון במשק החלב יכול להביא להוזלת החלב הגולמי עקב יציאה של רפתות לא יעילות וגידול בתחרות.

עם זאת, בהמשך תיתכן קונסולידציה בין מחלבות קטנות ויותר ריכוזיות. לפיכך – אם המהלך ייצא לדרך הממשלה תצטרך לדאוג במקביל לכך שלא יהיו חוסרים בענף (שבו קיימות מכסות על יבוא, כולל יבוא אבקת חלב), שבטווח הארוך המהלך לא יביא לעליית מחירים (בעקבות ריכוזיות) וכן שמאות הרפתות שאינן יעילות ימצאו לעובדיהם מקומות עבודה חלופיים. 

יפה שבשוק ההון זוכרים שמישהו יצטרך לדאוג שבסוף כל התנודות האלה לא יגרמו לכך שנשאר עם מחסור בחלב, ולכל אותם רפתנים "לא מספיק יעילים" שיאלצו לסגור את הרפתות שלהם. אני מניח שהם יוכלו לעשות אחד מהשניים: או להתחרות כעובדים שכירים בשכר נמוך על מקומות העבודה ברפתות הגדולות שיווצרו בבעלות וניהול מי שלא יפרשו, או לעסוק באירוח בצימרים שאליהם יבואו עובדי ההנהלות של החברות הגדולות שישתלטו על הענף ובני משפחתם, כשאלה יבואו לנופש בכפר.

ובבניין ציון ננוחם.

***

[1] הסתקרנתי, אז נברתי עוד קצת בדו"חות הכספיים של עמותת "פורום קהלת" משנת 2012 והלאה (מתחילת הפעילות), וברוב הדוחות התורמים לא חסויים. ובכן, מי מממן את פורום קהלת?

בשנת 2012 ההכנסה היתה כ-3 מיליון ש"ח, מהם סכום זניח (168 אש"ח) הגיעו מקרן תקווה – ארגון יהודי-אמריקאי שמקדם שוק חופשי, שמרנות וחירויות פרט בישראל. כל שאר הכנסה הגיע מגורם חסוי אחר ששמו נמחק בצורה מספיק רשלנית כדי שאפשר יהיה להבין שמדובר בהכנסות בחו"ל.

בשנת 2013 קרן תקווה לא העבירה כסף, ופרט ל-400 ש"ח שהגיעו מאחרים, כל הכנסות העמותה הגיעו מהקרן המרכזית לישראל – גוף יהודי אמריקאי שחוץ מפורום קהלת, מממן גם שלל אירגוני ימין נפלאים כמו "אם תרצו", "נשים בירוק", חוננו, "משמרת יש"ע", וההתנחלויות איתמר, בית אל, קריית ארבע, ויישובי גוש עציון. בין השאר הוא מעביר תקציבים ל"ביטחון" בשטחים, ויש טענות שהוא מעביר כספים גם לישיבת "עוד יוסף חי" ביצהר, אותה מנהיג "הרב" יצחק שפירא, ממחברי "תורת המלך".

גם בשנים 2014 ו-2015 (בהן תקציב העמותה קפץ לכ-6.6 ומשם לכ-9 מליון ש"ח) מומנה פעילות פורום קהלת באופן כמעט בלעדי על ידי הקרן המרכזית לישראל וכמעט כל החלק הנותר מומן על ידי קרן תקווה (כנראה לפרוייקט ייעודי). 

כמו שנאמר על ידי העמותה:

 הפורום נשען על מקורות עצמאיים פרטיים, איננו מפלגתי ואיננו מקבל מימון ישיר או עקיף ממדינת ישראל או מכל ישות מדינית אחרת. כל השירותים שמציע הפורום למחוקקים וקובעי המדיניות הינם ללא תמורה.

בחילה.

6 מחשבות על “על סדר היום: פלסטינים ופרות חלב

    • יש שורה של בעיות, אני חושב שאלה העיקריות, לא דווקא בסדר החשיבות:
      א. סיכוי שיהיה לו טעם שונה ממה שהתרגלנו, ואנשים ירצו אותו פחות. אני מבין שזו תופעה שקרתה בחלק מהניסיונות לייבא גבינות מחו"ל.
      ב. אני לא בטוח שזה אפשרי לגבי חלב ניגר (נוזלי), בגלל דרישות הקירור ותאריכי התפוגה, וזמן ההובלה (אלא אם מטיסים אותו, מה שנשמע לי כמו עניין יקר מאוד בהתחשב ביחס המשקל/נפח והכמויות המדוברות). מהסיבה הזו, כשמדברים על יבוא מוצרי חלב מדברים לרוב על יבוא גבינות קשות ואבקת חלב, שאפשר לייצר ממנה חלב כשמוסיפים לה מים, אבל זה יכול להשפיע על הטעם, ראה סעיף א'.
      ג. לא בטוח שזה יהיה זול יותר – אם מנטרלים מהחישוב את הסובסידיות שממשלות אירופה נותנות (או לפחות נתנו) לייצור חלב, ומוסיפים את עלות ההובלה, לא בטוח שזה יהיה מהלך משתלם.
      ד. זה יהיה יבוא ריכוזי. בגלל סיבות פוליטית (קשרים למי שקובע מגבלות, כדי להימנע מתחרות בייבוא) ואובייקטיביות (השוק הישראלי הוא שוק קטן למדי, חברות עולמיות מעדיפות להתעסק עם כתובת אחת), רבים מענפי היבוא מתנהלים בצורה ריכוזית מאוד עד מונופוליסטית (ייבואן מורשה). בהנחה הסבירה שזה גם מה שיקרה בתחום החלב, זה מוסיף לסיכוי של סעיף ג' – שהמחיר לא יהיה זול יותר.
      ה. בחישוב חברתי כולל ולא ליבואן ריכוזי, לא בטוח שזה משתלם לחברה הישראלית, כי ייבוא הוא כסף שיוצא מהכלכלה הישראלית החוצה ומייצר מעט מקומות עבודה בישראל, בניגוד לייצור מקומי. גם אם חלב מיובא יהיה זול בכמה אגורות, הוא לא כולל במחיר את עלויות מציאת העבודה החלופית לרפתנים הישראלים (ובכלל פגיעה קשה ביישובים בפריפריה שבהם הם גרים והפגיעה במאזן המסחרי. בנוסף, הרפת הישראלית היא צרכנית ראשית של כמה גידולי שדה בשביל המזון לפרות, שלמיטב ידיעתי מהווים חלק ניכר משטחי העיבוד החקלאי בארץ. פגיעה ברפת הישראלית תגרור איתה פגיעה ניכרת גם בענפי הגד"ש האלה.
      ה. המעבר לצריכת חלב (שהוא מוצר יסודי למדי בצריכת המזון) מיובא תיצור תלות פוליטית, כלכלית ותזונתית בגורם חיצוני, מה שיחשוף את ישראל לפוטנציאל ללחץ בינלאומי בזמני משבר, לתנודויות במחירי השוק שלא קשורה בגורמים שלישראל יש יכולת השפעה עליהם, ולשיקולי הרווחיות של חברות זרות. אני לא מקבל באופן מוחלט את הטיעון של "עצמאות תזונתית" כי המצב של ישראל גם ככה רחוק מכך, אבל במקרה הזה אני חושב שיש בו גם אלמנטים משמעותיים נכונים.

      מכלול הגורמים האלה נשמע לי כמו סיבות מעולות לשמור על הסדר בתחום ייצור החלב, לפחות עד שמישהו יציג חישוב כלכלי שיסביר למה יעיל לשנות אותו תוך שהוא לוקח בחשבון את כל הגורמים האלה, ואחרים שקשורים לשאלת הריכוזיות בענף ולא דווקא לאפשרות הייבוא.

  1. על סדר היום חומסים את החלב שלנו
    ליתר דיוק הבחירות היו אמורות להערך ב 2009, להגיד שאבו מאזן התכוון לקיים אותן זה כמו להגיד שהוא וערפאת רצו שלום עם ישראל כשחתמו על כך. זה הסגנון הערבי מוסלמי של להתכוון מכל הלב ולצלוב אצבעות מאחורי הגב.
    שני הצדדים במצב קשה ומנסים לבחוש בבור הסופג בתקווה לראות מה יעלה.
    לגבי שוק החלב, הדברים שלך מענינים מאד ומשכילים, אני לא מבין כלום בחלב אבל גידלתי פעם דבורים וחלק מדבריך הזכירו לי את מה שקורה בשוק הדבש, אולי תלמד את הנושא ותעלה כתבה שתסביר למה יש מכס של 300 אחוז על דבש ומדוע מחירי הדבש בארץ גבוהים פי כמה מדבש איכותי יותר שהרי מועצת הדבש מיבאת לדבריה דבש סוג ד כדי לא להרגיל את הצרכן הישראלי..ציטוט שלהם

  2. קודם כל נשמע לי מוזר הסיפור, איך יכול להיות פיוס? פיוס יכול להיות רק אם חמאס יוותר על השליטה בעזה לטובת פתח, כל השאר זה רק פאסדה ולשחק בכאילו, ולכל בר דעת ברור שזה לא יקרה לעולם, בטח לא בהסכם, אז אני לא מבין מה ההתלהבות…
    דבר שני, בחירות כלליות?? רק לי זה נשמע כמו עז רציני, הרי בבחירות כלליות ב2009 נבחר החמאס, אבו מאזן ביטל את הבחירות המקומיות ביו"ש בדיוק בגלל שהוא ידע שהוא יחטוף תבוסה, אז מה חדש? אם ילכו לבחירות כלליות יגלו מהר מאוד בפתח שאין להם מנדט גם ביו"ש…. רק לי כל המהלך הזה נשמע בעייתי?! שלא נדבר על זה שברור שלא משנה מי ינצח, הצד השני לא יכבד את ההכרעה ופשוט יזוז הצידה
    Like

  3. פינגבק: על סדר היום: שוב חלב | עמדת תצפית

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s