כלים שלובים – תמצית מורשתו של יגאל אלון

יצחק בן אהרון:

אין יגאל ששייך לפרק מסוים כמו הצבא, אין יגאל ששייך לפרק אחר, כמו איש קיבוץ, ואין יגאל ששייך לפרק של מדינאי. יגאל הוא תשלובת של כל אלה, גדוש ערכים, חלומות, יומרות ואמביציות. הוא כלל במנהיגותו, כבר מנעוריו, את כל מה שהדור ההוא יכול היה לעצב לעצמו. זו לא היתה אישיות במחלוקת, סכיזופרנית, עשויה תאים-תאים, משבצות-משבצות, אלא דווקא דמות מאוד אחידה ושלמה, על כל המרכיבים של צו התקופה.

לפני כשבועיים נזכרתי באופן די מקרי בפרוייקט קטן שהשלמתי עד לרמת הלחיצה על "פרסם" שהתעכבה מעט ואז פרח מזכרוני לחלוטין. אבל לזכרון יש דרכים משלו, ולכן בלי תאריך זכרון ספציפי, אני שמח להוסיף למדור "פרקי אבות" של עמדת תצפית תמצית ממורשתו של יגאל אלון.

כל התכנים שמופיעים בתמצית זו מבוססים על אסופה שיצר המורה והחבר אמנון ארבל, מי שהיה רכז ההדרכה של בית יגאל אלון. אני עשיתי רק את הפלטפורמה הדיגיטלית המארחת. התכנים מחולקים לשני תחומים עיקריים:

קווים לדמותו ואידיאולוגיה. בכל נושא מופיעה פסקת מבוא קצרה, ואחריה ציטוטים מדבריו של אלון או מדבריהם של אנשים שכתבו אודותיו.

דמותו של אלון היא לטעמי דמות מופת בהיסטוריה של התנועה הציונית, של תנועת העבודה ושל מדינת ישראל. באסופה זו נכללה התמצית שבתמצית, והקורא המתעניין מוזמן להעמיק את היכרותו עם דמותו של אלון בעזרת קריאה בספריו, שהבולטים בהם הם "בית אבי" האוטוביוגרפי, "מסך של חול" העוסק בנושאי הביטחון, ו"כלים שלובים" ו"מוקדים" המציגים אסופות מאמרים בנושאים שונים.

בנוסף, נכתבו על אלון שתי ביוגרפיות רחבות יריעה:

"אביב חלדו" שכתבה אניטה שפירא, העוסקת בתקופת חייו המוקדמת של אלון, עד לסיום שירותו הצבאי בשנת 1949.

"יגאל אלון: ביוגרפיה פוליטית 1980-1949" שכתב אודי מנור, העוסקת בתקופת חייו המאוחרת של יגאל אלון, מ-1949 ועד מותו, בה פעל רבות בזירה הפוליטית במדינת ישראל.

אל אסופת הכתבים

***

ובכל זאת נסיבות חגיגיות:

הרשומה הזו היא הרשומה ה-500 בעמדת תצפית. המספר כולל 55 רשומות של מדור פרשת השבוע שהועברו מהבלוג הקודם שלי, ולא כולל מאות רשומות של פרקי אבות (כלומר, טקסטים שעשיתי להם דיגיטציה וקיטלוג אבל לא כתבתי בעצמי) בחלקים השונים של המדור.

לחיי הרשומות שבדרך!

מודעות פרסומת