הבט סביב: מקטאר עד עזה וסיני

דברים חשובים שרואים מהמפרץ הפרסי ועד עזה, וגם הצצה קטנה לשכנים בסיני

א. מהמפרץ הפרסי ועד עזה – אנחנו נמצאים עכשיו כמעט חצי שנה לתוך כהונת ממשל טראמפ, וככל שהזמן עובר, נראה שלפחות בתחום המזרח התיכון מדובר ב… ובכן, רבותי, מהפך.

זוכרים איך אובמה פתח את הכהונה שלו בתחום? כלומר, אחרי שהלך לאסוף את פרס נובל לשלום שקיבל על עצם בחירתו? נאום באוניברסיטת קהיר, שבמרכזו קריאה להתקרבות בין ארה"ב לעולם המוסלמי. העניין הוא שהעולם המוסלמי הוא לא דבר פשוט, ולמעשה, מתנהלת בתוכו מלחמה לא כל כך קרה שבשנים האחרונות מעצבת מחדש את גבולותיו. בקצרה, מדובר במאבק בין הציר השיעי של איראן (ובני חסותה בסוריה, לבנון, תימן, בחריין ורצועת עזה), לבין הציר הסוני המקורב למערב (ערב הסעודית, מצרים, ירדן ורוב נסיכויות המפרץ), כשבתווך מתמרן ציר סוני נוסף – ציר האחים המוסלמים  שמרכזו בקטאר וזרועותיו במצרים, טורקיה ורצועת עזה. ממשל אובמה ניסה למתן את המתח בין ארה"ב לאיראן, תוך שהוא מחזק את קשריו עם ציר האחים המוסלמים בקטאר (שבין השאר העלתה תרומה נאה לקרן הצדקה של הילרי קלינטון, בזמן שזו היתה מזכירת המדינה), במצרים (זוכרים שהוא סירב להכיר בלגיטימציה של משטר סיסי שהדיח בהפיכה את שלטון האחים המוסלמים של מורסי?) ובטורקיה. מיותר לציין שבעלי בריתה המסורתיים של ארה"ב במזרח התיכון ראו בהתקרבות הזו בגידה, מה גם שהיא באה לצד פעולות מעשיות כמו השלכת שלטון מובראק תחת גלגלי "האביב הערבי".

בכל מקרה, לא מזמן הגיע טראמפ לביקור בשכונה המופלאה שלנו, ורגע לפני שקפץ לדאבל-דייט עם הזוג נתניהו ויורש העצר המיועד שלהם, הוא השתתף בכינוס חשוב מאוד בריאד שבערב הסעודית, שמטרתו (לפחות על פני השטח) היתה לגבש חזית סונית אל מול איראן והפסקת מימון הטרור. בין ארגוני הטרור כלל טראמפ הן את החיזבאללה (השיעי) והן את חמאס (האחים המוסלמים). ברשת אל גא'זירה הקטארית פורסמה לעומת זאת הצהרה מטעם אמיר קטאר, לפיה לקטאר יחסים טובים עם ישראל, החמאס הוא הנציגות הרשמית של הפלסטינים, אין טעם לטפח עויינות כלפי איראן, והיחסים עם ארה"ב מתוחים. פנחס ענברי הגדיר את זה: "זה היה כמו לבוא לחתונה ולומר שהכלה מכוערת והחתן טיפש".

הקטארים כמובן הכחישו את העניין, וטענו שמקור הפרסום בפריצה למחשבי אל-ג'זירה, טענה שה-cnn דיווח היום שחוקרי FBI שנשלחו לקטאר משערים שהיא נכונה, ושמקור הפריצה הוא ברוסיה. בין אם הטענה נכונה או לא, הציר הסוני וסעודיה בראשו ניצלו את העניין ופתחו במשבר חריף מול קטאר, שכולל את ניתוק היחסים הדיפולמטיים, הפסקת קשרי התעופה, סגירת המעבר היבשתי (היחיד) לקטאר הצבת דרישה לגירוש אנשי חמאס וכו'. בין השאר, מאשימות מדינות הציר הסוני את קטאר במימון ארגוני טרור ג'יהאדיסטי ומליציות אירניות (בדמות תשלומי כופר עצומים, יתכן שכמסווה). ראינו בעבר כבר משברים דומים, אבל לא עם צעדים כל כך קיצוניים.

בתחושה שלי, זה לא בלתי סביר שרוסיה אכן מעורבת במעשה כזה, במטרה ליצור קרע בין בעלות בריתה של ארה"ב במזרח התיכון. אחרי הכל, גם קטאר היא עדיין בעלת ברית חשובה של ארה"ב, וממוקמים בה המטה המרכזי של הצבא האמריקאי באזור המפרץ הפרסי ומרכז תפעול האוויר המשולב. את האינטרס הזה צריך להבין גם על רקע ההתפתחויות האחרונות בסוריה, שבה המאבק על השליטה באזורים הדרומיים הולך ומתעצם, והמעורבות הגוברת של ארה"ב תחת משטר טראמפ מתבטאת בתקיפות אמריקאיות על כוחות הנאמנים לאסד, ולא רק על אנשי דעא"ש כמו שנהג משטר אובמה.

יהיה מעניין לראות כיצד יתפתח המשבר הזה, והאם מדינות המפרץ יצליחו להשפיע על קטאר לשנות את דרכה ובכך להחליש את ציר האחים המוסלמים.

בכל מקרה, נראה שגם שכנינו הקרובים יותר מנצלים את ההזדמנות הזו. לפני יומיים התברר שמשטר הרש"פ של אבו-מאזן החליט למתוח עוד יותר את החבל בעימות מול החמאס. הרש"פ לא העבירה בינתיים את התשלום החודשי לכ-300 אסירי חמאס משוחררים, וגם ל-47 חברי הפרלמנט מטעם החמאס שגרים בגדה המערבית (לאלה שגרים בעזה היא לא משלמת כבר ממזמן). בנוסף, אבו-מאזן מסרב לממן דלק לרצועת עזה כל עוד החמאס לא מעביר בחזרה את מס הבלו על הדלק הזה, והחליט להפסיק לשלם מתחילת חודש יוני על החשמל שישראל מעבירה לרצועה. הצעדים האלה פוגעים באופן חמור באספקת החשמל (המפוקפקת גם כך) ברצועה, ובעקבותיה גם בתפקוד תשתיות המים והביוב.

נראה שגם בזירה האזורית וגם בזירה המקומית, הציר הסוני מפגין שרירים ומפעיל לחץ על ציר האחים המוסלמים, וצריך לראות איך זה יגמר: האם קטאר והחמאס יודו בהפסד ויאלצו להתפשר על חלק מדרכם, או שהעימות יחריף עוד יותר.

במקרה של קטאר אני נוטה להניח שהעניין יסתיים בפשרה בתוך כמה ימים. במקרה של עזה, קיים בהחלט החשש שבברירה בין כניעה לאבו-מאזן ומסירת סמכויות שלטוניות לרש"פ לבין אובדן שליטה בעקבות קריסת הסדר ברצועה, החמאס יבחר בדרך הבטוחה השלישית: הצתת סבב אלימות חדש מול ישראל.

ב. התפתחות מעניינת בחצי האי סיני – בחצי האי סיני, בהנחה שכולם שמו לב למרות הסיקור התקשורתי הלא-אינטנסיבי, מתנהלת בשנים האחרונות מלחמה קטנה בין צבא מצרים לבין הזרוע המקומית של דאע"ש, שמקבלת חיזוק לוגיסטי מצד החמאס בעזה (עוד סיבה לזעם של המצרים על החאמס). המלחמה הזו מתמשכת זמן רב והיא לא מאוד מוצלחת מבחינת צבא מצרים, שסופג בה אבידות לא מעטות. אבל במהלך החודש האחרון (בערך) חלה בה התפתחות די מעניינת:

השלוחה המקומית של דאע"ש הצליחה להסתכסך עם שבט התראבין, משבטי הבדואים הגדולים של חצי האי סיני (והנגב), בעיקר על רקע זה ששלוחת דאע"ש ניסתה לאכוף מנהגים איסלמיים אדוקים על אוכלוסיה בדואית לא מאוד אדוקה, וכשזה הגיע לפגיעה במבריחי סיגריות בדואים (בגלל שעישון אסור על פי האסלאם, לפחות לפי הפרשנות הדאע"שית שלו), זה הגדיש את הסאה. אז בשבועות האחרונים הסכסוך הזה פעיל, ומתבטא בעיקר בחטיפות ורציחות הדדיות בין אנשי הטראבין לבין הדאע"שים. החשיבות של זה טמונה בעיקר בכך שהלחימה הג'יהאדיסטית בחצי האי סיני, כמו בכל מקום אחר בעולם, תלויה בשיתוף הפעולה מצד אוכלוסיה מקומית והיכולת להטמע בה. ככל ששלוחת דאע"ש תסתכסך יותר ויותר עם האוכלוסיה המקומית, כך יכולת הלחימה והשרידות שלה תיפגע.

 

מודעות פרסומת

15 מחשבות על “הבט סביב: מקטאר עד עזה וסיני

  1. א. הצעה לשינוי שמות המונחים של הזרמים הנלחמים זה בזה:
    1. הציר הסוני – שמרני (מצרים, איחוד האמירויות וכד')
    2. הציר הסוני – מהפכני [או האיסלמיסטי / או ה ג'יהדיסטי] (אחים מוסלמים, דאע'ש, קטאר, טורקיה)
    3. הציר השיעי (ללא שינוי)

    השם "המחנה הסוני" מבלבל כיון שגם אנשי מחנה האחים המוסלמים ושות' הם סונים.

    ההבחנה בתוך האיסלם הסוני בין המטיפים לציית לשליטים הנוכחיים לבין המנסים להחליף את השליטים שחטאו – היא הבחנה מסורתית ומקובלת. למעשה הבחנה בין צייתנים מול מהפכנים.

    ב. קיימת בעיה לגבי המיקום הנכון של הסעודים.
    מצד אחד ברור שהאינטרס החשוב ביותר של בית המלוכה הסעודי הוא לקדם את צייתנות נתיניו, ולמנוע כניסת רוחות מהפכניות לממלכה. לדוגמא ע'י רשת אל ג'זירה הקטרית, שלמעשה מנסה ללבות בהמונים הסוניים את רוחות המרד בשלטונות מדינותיהם.
    מצד שני הסעודים נהגו "לייצא" את ה"מהפכנים" שלהם למדינות אחרות (לדוג' את בן לאדן) + לממן בכל העולם מסגדים שהטיפו לאיסלם ג'יהדיסטי – מהפכני, שקרא לאי ציות לרשויות המדינה.
    כלומר עד היום, סעודיה שחקה במשחק כפול.
    . *אולי* היא החליטה שהוא נעשה מסוכן מדי.

    ג. התעלומה בעיני היא דווקא טורקיה.
    נראה שלפחות עד היום ארדואן לא תופס שהוא משחק באש. אש שעלולה בבוא היום לשרוף גם את כס השולטן עליו הוא מנסה לשבת.

    ###############################

    נ.ב. הייתי שמחה אם היה בצד הבלוג טור של 20 המגיבים האחרונים.
    בדרך זו ניתן היה לבחון, במבט חטוף, האם נוספו תגובות לפוסטים המעניינים אותי (בלי צורך לפתוח כל פוסט ופוסט פעם נוספת ולדפדף לסופו או למלא את תיבת הדואר הנכנס שלי בהתראות)
    אני מניחה שאיני יוצאת דופן בקרב מגיבים פוטנציאליים.

    • לא היתי שמח אם היה טור של 20 המגיבים האחרונים. זה יצור מצב של ברברנות מוגזמת לא לעניין ולאבוד הנושאים המרכזים. הכתבה היא העיקר ויש להתיחס אליה ולא למשיקים הלא רלונטים

    • את צודקת שהכינויים של הצירים לא מדוייקים, ואני חושב שהחידוד לגבי המאפיינים שלהם בהחלט נכון. את הציר המהפכני נהוג גם לכנות ציר האח"ס (אבל לא הבנתי איך זה מתאים בדיוק כראשי תיבות של האחים המוסלמים). דרך אגב, המיקום של דאע"ש (ובמובן מסויים גם של אביו אל-קאעידה) בתוכו הוא לא תואם ב-100%. דאע"ש הוא אכן ארגון סוני-אסלאמיסטי-מהפכני, אבל מקורו לא רק בציר הסוני-מהפכני אלא גם בעימות הסוני-שיעי שפרץ בעיראק בעקבות הפלת משטר סאדאם, ובשונה משאר הארגונים האלה, הוא פעיל (עדיין באופן צדדי, אבל כבר לא מובטל) גם נגד המערב, בשונה מרוב הציר הזה, שמשתף פעולה עם גורמים שונים בעולם המערבי.
      ב. לגבי הסעודים, אני חושב שמתקיימים שם שני דברים: האחד הוא ייצוא של ההטפה של הזרם הווהאבי למקומות אחרים בעולם שבהם חיים מוסלמים, והשני הוא מהלך טקטי (לא ראשון מסוגו של בעולם המערבי) "לייצא" את הטראבלמייקרים שלך לעשות צרות אצל מישהו אחר במקום אצלך בבית. למשל, גם מתנדבי האחים המוסלמים וגם מתנדבי צבא ההצלה שנשלחו ממצרים ומסוריה לארץ ישראל ב-1948 היו ברובם אנשי אופוזיציה שהממשלה שמחה לשלוח לעשות את הצרות שלהם במקום אחר.
      ג. ארדואן אכן משחק באש, והוא הצליח להסתבך בצורה מפוארת במהומה בסוריה, ואני רואה בזה שילוב של שני גורמים (דומים אבל בקנה מידה אחר למהלכיו של פוטין ברוסיה): היומרות להשיב את טורקיה למעמד של מעצמה אזורית כפי שהיתה בעבר, ומצד שני חשש מכרסום אפילו של מעמדה הנוכחי, מול האיום ביצירת כורדיסטן עצמאית על חשבון דרום מזרח טורקיה

  2. לבקשת קמיליה, אני עושה ניסוי, והוספתי וויג'ט של תגובות אחרונות בטור הימני של דף הבית. הוא מצגי 8 תגובות ולא עשרים, כי בינתיים קצב התגובות בבלוג לא מצדיק לטעמי את דחיקת ענן התגיות נמוך יותר במורד הגלילה.
    בכל מקרה, נראה אם יהיו לניסוי הזה השפעות משמעותיות ונפעל בהתאם.

  3. ממליץ לקרוא את המאמר הזה:
    http://www.independent.co.uk/voices/qatar-crisis-economy-diplomatic-links-torn-middle-east-russia-hacking-real-story-robert-fisk-a7778616.html?cmpid=facebook-post

    תתעלמו מהטון האנטי-סעודי הבוטה שלו, ובעצם אתם גם לא באמת צריכים לקרוא אותו, כי הנה אני מביא את הפסקאות המעניינות באמת מתוכו, שנותנות הסבר לא שגרתי למשבר המפרצי (ולהקשר הכללי של המלחמה האזורית הזו:
    But if we look a bit further down the road, it’s not difficult to see what really worries the Saudis. Qatar also maintains quiet links with the Assad regime. It helped secure the release of Syrian Christian nuns in Jabhat al-Nusrah hands and has helped release Lebanese soldiers from Isis hands in western Syria. When the nuns emerged from captivity, they thanked both Bashar al-Assad and Qatar.

    And there are growing suspicions in the Gulf that Qatar has much larger ambitions: to fund the rebuilding of post-war Syria. Even if Assad remained as president, Syria’s debt to Qatar would place the nation under Qatari economic control.

    And this would give tiny Qatar two golden rewards. It would give it a land empire to match its al-Jazeera media empire. And it would extend its largesse to the Syrian territories, which many oil companies would like to use as a pipeline route from the Gulf to Europe via Turkey, or via tankers from the Syrian port of Lattakia.

    For Europeans, such a route would reduce the chances of Russian oil blackmail, and make sea-going oil routes less vulnerable if vessels did not have to move through the Gulf of Hormuz.

    So rich pickings for Qatar – or for Saudi Arabia, of course, if the assumptions about US power of the two emirs, Hamad and Tamim, prove worthless. A Saudi military force in Qatar would allow Riyadh to gobble up all the liquid gas in the emirate.

    ולמי שרוצה להרחיב בנושא, בעמ' 4-11 של גיליון "מערכות" מבפברואר 2015 (http://maarachot.idf.il/PDF/FILES/8/113618.pdf) תמצאו מאמר של אדם רז שמפרש את כל המלחמה במזרח התיכון כמלחמה על מקורות ונתיבי אנרגיה, וזה אולי הסבר יותר טוב מאשר העויינות הדתית בין הזרמים השונים.

  4. א. המאמר באינדיפנדט, למרות הטייתו הבוטה (אמיר קאטר הוא גיבור רב חסד וחמלה, שמוקדש מקום רב להישגו החשוב – שחרור מס' נזירות משביין), אכן מעניין.
    הצעה לאיזון הנטייה הפרו קטארית – אנטי סעודית הבוטה של האינדיפנדט במאמר בעל הטייה אנטי קטארית בוטה לא פחות (מתוצרת ישראל):

    https://zfonim.wordpress.com/2017/06/11/גשם-פטרודולרים-מקטאר/

    ב. אבשלום כתב:
    " רז מפרש את כל המלחמה במזרח התיכון כמלחמה על מקורות ונתיבי אנרגיה, וזה אולי הסבר יותר טוב מאשר העויינות הדתית בין הזרמים השונים."

    הנטייה לעשות רדוקציה של מצבים מורכבים למשתנה אחד – הכלכלה + הנטייה להמעיט מחשיבות קונפליקטים דתיים – מושפעת מהאידיאולוגיה המרכסיסטית.
    לתפיסתי, רוב הקונפליקטים המשמעותיים הם רבי מימדים. כל נסיון רדוקציה למשתנה אחד מעוותת את הבנת המציאות.
    טפשי לזלזל בחשיבות האידיאולוגיה הדתית לאנשים יראי שמים. כמו חלק משמעותי מהסעודים, הקטארים והאיראנים. מה שכמובן לא מבטל את חשיבות המאבקים הכלכליים בין מדינות, את הפחדים שלהן מפלישה לשטחן ועוד ועוד.

    ג. תודה על הכנסת טור המגיבים האחרונים. לטעמי לפחות זהו שיפור.
    אם כי איני יודעת אם יתבטא בהגברת זרם התגובות.

  5. פינגבק: עוד על משבר עזה | עמדת תצפית

  6. פינגבק: הבט סביב: המאבק (האמיתי) על הריבונות בהר הבית | עמדת תצפית

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s