הבט סביב: מקטאר עד עזה וסיני

דברים חשובים שרואים מהמפרץ הפרסי ועד עזה, וגם הצצה קטנה לשכנים בסיני

א. מהמפרץ הפרסי ועד עזה – אנחנו נמצאים עכשיו כמעט חצי שנה לתוך כהונת ממשל טראמפ, וככל שהזמן עובר, נראה שלפחות בתחום המזרח התיכון מדובר ב… ובכן, רבותי, מהפך.

זוכרים איך אובמה פתח את הכהונה שלו בתחום? כלומר, אחרי שהלך לאסוף את פרס נובל לשלום שקיבל על עצם בחירתו? נאום באוניברסיטת קהיר, שבמרכזו קריאה להתקרבות בין ארה"ב לעולם המוסלמי. העניין הוא שהעולם המוסלמי הוא לא דבר פשוט, ולמעשה, מתנהלת בתוכו מלחמה לא כל כך קרה שבשנים האחרונות מעצבת מחדש את גבולותיו. בקצרה, מדובר במאבק בין הציר השיעי של איראן (ובני חסותה בסוריה, לבנון, תימן, בחריין ורצועת עזה), לבין הציר הסוני המקורב למערב (ערב הסעודית, מצרים, ירדן ורוב נסיכויות המפרץ), כשבתווך מתמרן ציר סוני נוסף – ציר האחים המוסלמים  שמרכזו בקטאר וזרועותיו במצרים, טורקיה ורצועת עזה. ממשל אובמה ניסה למתן את המתח בין ארה"ב לאיראן, תוך שהוא מחזק את קשריו עם ציר האחים המוסלמים בקטאר (שבין השאר העלתה תרומה נאה לקרן הצדקה של הילרי קלינטון, בזמן שזו היתה מזכירת המדינה), במצרים (זוכרים שהוא סירב להכיר בלגיטימציה של משטר סיסי שהדיח בהפיכה את שלטון האחים המוסלמים של מורסי?) ובטורקיה. מיותר לציין שבעלי בריתה המסורתיים של ארה"ב במזרח התיכון ראו בהתקרבות הזו בגידה, מה גם שהיא באה לצד פעולות מעשיות כמו השלכת שלטון מובראק תחת גלגלי "האביב הערבי".

בכל מקרה, לא מזמן הגיע טראמפ לביקור בשכונה המופלאה שלנו, ורגע לפני שקפץ לדאבל-דייט עם הזוג נתניהו ויורש העצר המיועד שלהם, הוא השתתף בכינוס חשוב מאוד בריאד שבערב הסעודית, שמטרתו (לפחות על פני השטח) היתה לגבש חזית סונית אל מול איראן והפסקת מימון הטרור. בין ארגוני הטרור כלל טראמפ הן את החיזבאללה (השיעי) והן את חמאס (האחים המוסלמים). ברשת אל גא'זירה הקטארית פורסמה לעומת זאת הצהרה מטעם אמיר קטאר, לפיה לקטאר יחסים טובים עם ישראל, החמאס הוא הנציגות הרשמית של הפלסטינים, אין טעם לטפח עויינות כלפי איראן, והיחסים עם ארה"ב מתוחים. פנחס ענברי הגדיר את זה: "זה היה כמו לבוא לחתונה ולומר שהכלה מכוערת והחתן טיפש".

הקטארים כמובן הכחישו את העניין, וטענו שמקור הפרסום בפריצה למחשבי אל-ג'זירה, טענה שה-cnn דיווח היום שחוקרי FBI שנשלחו לקטאר משערים שהיא נכונה, ושמקור הפריצה הוא ברוסיה. בין אם הטענה נכונה או לא, הציר הסוני וסעודיה בראשו ניצלו את העניין ופתחו במשבר חריף מול קטאר, שכולל את ניתוק היחסים הדיפולמטיים, הפסקת קשרי התעופה, סגירת המעבר היבשתי (היחיד) לקטאר הצבת דרישה לגירוש אנשי חמאס וכו'. בין השאר, מאשימות מדינות הציר הסוני את קטאר במימון ארגוני טרור ג'יהאדיסטי ומליציות אירניות (בדמות תשלומי כופר עצומים, יתכן שכמסווה). ראינו בעבר כבר משברים דומים, אבל לא עם צעדים כל כך קיצוניים.

בתחושה שלי, זה לא בלתי סביר שרוסיה אכן מעורבת במעשה כזה, במטרה ליצור קרע בין בעלות בריתה של ארה"ב במזרח התיכון. אחרי הכל, גם קטאר היא עדיין בעלת ברית חשובה של ארה"ב, וממוקמים בה המטה המרכזי של הצבא האמריקאי באזור המפרץ הפרסי ומרכז תפעול האוויר המשולב. את האינטרס הזה צריך להבין גם על רקע ההתפתחויות האחרונות בסוריה, שבה המאבק על השליטה באזורים הדרומיים הולך ומתעצם, והמעורבות הגוברת של ארה"ב תחת משטר טראמפ מתבטאת בתקיפות אמריקאיות על כוחות הנאמנים לאסד, ולא רק על אנשי דעא"ש כמו שנהג משטר אובמה.

יהיה מעניין לראות כיצד יתפתח המשבר הזה, והאם מדינות המפרץ יצליחו להשפיע על קטאר לשנות את דרכה ובכך להחליש את ציר האחים המוסלמים.

בכל מקרה, נראה שגם שכנינו הקרובים יותר מנצלים את ההזדמנות הזו. לפני יומיים התברר שמשטר הרש"פ של אבו-מאזן החליט למתוח עוד יותר את החבל בעימות מול החמאס. הרש"פ לא העבירה בינתיים את התשלום החודשי לכ-300 אסירי חמאס משוחררים, וגם ל-47 חברי הפרלמנט מטעם החמאס שגרים בגדה המערבית (לאלה שגרים בעזה היא לא משלמת כבר ממזמן). בנוסף, אבו-מאזן מסרב לממן דלק לרצועת עזה כל עוד החמאס לא מעביר בחזרה את מס הבלו על הדלק הזה, והחליט להפסיק לשלם מתחילת חודש יוני על החשמל שישראל מעבירה לרצועה. הצעדים האלה פוגעים באופן חמור באספקת החשמל (המפוקפקת גם כך) ברצועה, ובעקבותיה גם בתפקוד תשתיות המים והביוב.

נראה שגם בזירה האזורית וגם בזירה המקומית, הציר הסוני מפגין שרירים ומפעיל לחץ על ציר האחים המוסלמים, וצריך לראות איך זה יגמר: האם קטאר והחמאס יודו בהפסד ויאלצו להתפשר על חלק מדרכם, או שהעימות יחריף עוד יותר.

במקרה של קטאר אני נוטה להניח שהעניין יסתיים בפשרה בתוך כמה ימים. במקרה של עזה, קיים בהחלט החשש שבברירה בין כניעה לאבו-מאזן ומסירת סמכויות שלטוניות לרש"פ לבין אובדן שליטה בעקבות קריסת הסדר ברצועה, החמאס יבחר בדרך הבטוחה השלישית: הצתת סבב אלימות חדש מול ישראל.

ב. התפתחות מעניינת בחצי האי סיני – בחצי האי סיני, בהנחה שכולם שמו לב למרות הסיקור התקשורתי הלא-אינטנסיבי, מתנהלת בשנים האחרונות מלחמה קטנה בין צבא מצרים לבין הזרוע המקומית של דאע"ש, שמקבלת חיזוק לוגיסטי מצד החמאס בעזה (עוד סיבה לזעם של המצרים על החאמס). המלחמה הזו מתמשכת זמן רב והיא לא מאוד מוצלחת מבחינת צבא מצרים, שסופג בה אבידות לא מעטות. אבל במהלך החודש האחרון (בערך) חלה בה התפתחות די מעניינת:

השלוחה המקומית של דאע"ש הצליחה להסתכסך עם שבט התראבין, משבטי הבדואים הגדולים של חצי האי סיני (והנגב), בעיקר על רקע זה ששלוחת דאע"ש ניסתה לאכוף מנהגים איסלמיים אדוקים על אוכלוסיה בדואית לא מאוד אדוקה, וכשזה הגיע לפגיעה במבריחי סיגריות בדואים (בגלל שעישון אסור על פי האסלאם, לפחות לפי הפרשנות הדאע"שית שלו), זה הגדיש את הסאה. אז בשבועות האחרונים הסכסוך הזה פעיל, ומתבטא בעיקר בחטיפות ורציחות הדדיות בין אנשי הטראבין לבין הדאע"שים. החשיבות של זה טמונה בעיקר בכך שהלחימה הג'יהאדיסטית בחצי האי סיני, כמו בכל מקום אחר בעולם, תלויה בשיתוף הפעולה מצד אוכלוסיה מקומית והיכולת להטמע בה. ככל ששלוחת דאע"ש תסתכסך יותר ויותר עם האוכלוסיה המקומית, כך יכולת הלחימה והשרידות שלה תיפגע.