כשל השלכת העלויות של מנגנון השוק

מצאתי לנכון להפנות את התצפית שלנו לאחד הכשלים היסודיים שאני מזהה בתיאוריית השוק הקפיטליסטית – יכולתם של בעלי הון העוסקים בייצור להשליך עלויות על אחרים. באופן פחות מודע שותפים לה גם הצרכנים.

אני מאוד מקווה שכלכלים מקצועיים כבר כתבו על זה. אם כן ואם לא, זה מה שיש לי להגיד על העניין. 

תיאוריית השוק החופשי, שהיא במידה רבה הבסיס התיאורטי של הקפיטליזם, היא אוטופית למדי  (וזה כשל בסיסי שלה) אבל גם מעבר לזה, אני רוצה לסמן בה כשל נוסף. תיאוריית השוק החופשי נשענת על שני יסודות רלוונטיים לכשל הזה:

א. היצרנים מבקשים למקסם את הרווחים שלהם, ולהרחיב את הנתח שלהם בשוק, ולכן הם שואפים להפחית את עלויות הייצור שלהם, ובכך יתאפשר להם להפחית מחירים תוך שמירה על שיעור הרווח, לזכות ביתרון תחרותי מול יצרנים אחרים ולהגדיל את נתח השוק והמכירות שלהם.

ב. הצרכן בשוק הוא יצור רציונלי, השוקל את מחיר המוצר מול התועלת שהוא מצפה להפיק מצריכתו, ולכן בוחר באופן שקול לרכוש מוצרים מהם יפיק תועלת שווה או גדולה בערכה ביחס לעלות המוצר.

אבל כאן באה המציאות החברתית הלא אוטופית ומציבה בעיה יסודית: בעלי ההון העוסקים בייצור מצליחים להשליך חלק מהעלויות של המוצר על גורמים אחרים בחברה, ובכך להפחית באופן מלאכותי ופיקטיבי את מחירו בשוק. איך הם עושים את זה? הנה כמה דוגמאות:

  1. הם מפחיתים את עלויות העבודה (השכר שהם משלמים לעובדים) מתחת לעלויות הריאליות הנחוצות לקיים אדם ברמה המקובלת בחברה, ומותירים לחברה לממן את פער העלויות בדמות "מס הכנסה שלילי", ביטוח אבטלה, השלמת הכנסה, מימון מערכת הבריאות ושירותים ציבוריים נוספים וכו'.
  2. הם מטילים נזקים על אזורים אחרים בעולם באמצעות ייצור במקומות בהם ניתן לנצל את כוח העבודה ולפגוע בסביבה בהיעדר פיקוח וחקיקה ברמה המקובלת במדינות המפותחות, ומכירה במדינות המפותחות.
  3. הם משליכים על כלל החברה ועל הדורות הבאים את הנזק הנגרם מהפגיעה בסביבה ובבריאות הציבור במהלך תהליך הייצור ואת עלויות התיקון שלו.
  4. הם משליכים על הצרכן את עלויות הטיפול בנזקים שגורמת לו צריכת המוצר. אלה יכולים להיות נזקים בריאותיים (כמו בעישון) או פסיכולוגיים (כמו בצריכת חומרים ממכרים, צפיה בפורנו וכו').
  5. הם משליכים על החברה ועל הדורות הבאים את הנזקים שמותירה אחריה הצריכה בדמות פסולת האריזה שבה הוא נמכר ופסולת המוצר עצמו לאחר שהתבלה ויצא משימוש, ואת עלות התיקון של נזקים אלה.

היכולת להשליך על אחרים את עלויות הייצור ולהפחית בכך מהמחיר הריאלי של המוצר מביאות להבנתי לכשל בתיאוריית השוק עצמה – בהיעדר מידע על מחירו האמיתי של המוצר, לצרכן הרציונלי אין יכולת לשקול באופן רציונלי האם הרכישה כדאית לו, מה שמשבש את היקף הביקוש, ובהתאמה גם את היקף ההיצע ומערך הייצור עצמו.

כדי שהשוק יצליח לתפקד לפי התיאוריה, המוצרים צריכים להיות מתומחרים לפי עלותם הריאלית המלאה: מחיר הסיגריות צריך לכלול את עלות הטיפול הרפואי בנזקי הסיגריות, את עלויות כביסת הבגדים מהריח שלהן, את עלויות הלבנת השיניים או הפגיעה החברתית שבהכתמתן, וכו'. עלות הפירסומת ביו-טיוב צריכה לכלול את מחיר הנזק החברתי שבפגיעה ביכולת הריכוז של האוכלוסיה. מחיר ערוץ הטלויזיה צריך לכלול את הנזק החברתי שבטמטום החברה וחינוכה לתחרויות באמצעות תוכניות ריאליטי ושעשועונים. מחיר שולחן הגינה צריך לכלול את עלות הטיפול בפסולת הפלסטיק לאחר שישבר ויוחלף.

אחד המהלכים לתיקון חברתי והתגברות על כשלי הקפיטליזם צריך להיות מהלך בכיוון של צמצום ניכר של היכולת להשליך את עלויות היצור על אחרים. למעשה, מהלכים כאלה כבר נעשים בתחומים מסויימים, בעיקר באמצעות מיסוי (אצל היצרן או הצרכן) של מוצרים מזיקים כך שישקף באופן טוב יותר את העלות הריאלית של הטיפול בנזקיהם, וגם בדמות קביעת שכר מינימום (או טוב יותר, שכר-מחיה) וחקיקה דומה. מהלך נוסף יכול להיות הבהרה של העלות הריאלית לצרכן במקום שבו יש קושי לגבות אותה בדמות מיסוי (למשל כיתוב על המוצר המדגיש את הנזק הלא-מתומחר הנגרם מצריכתו – למשל – לצורך גידול קילו בשר נכרת X שטח יער במדינה אחרת).

אני חושב שצריך להעלות את המודעות לכשל הזה ולצורך לתת לו מענה. אנחנו צריכים לשאול את עצמנו האם המחיר שאנחנו משלמים עבור המוצר משקף את העלות הריאלית המלאה שלו, והאם היה שווה לנו לצרוך אותו אם היינו צריכים לשלם את העלות המלאה שלו. ידיעת העלות המלאה תוביל אותנו כחברה לצריכה רציונלית יותר, ובכך לייצור רציונלי יותר, המתקרב יותר לאינטרסים הכלליים של החברה.

מערכת ייצור וצריכה הפועלת באופן רציונלי למען האינטרס הכללי של החברה הוא אחת הדרכים שבה מתממש הסוציאליזם.

מודעות פרסומת

12 מחשבות על “כשל השלכת העלויות של מנגנון השוק

  1. 1 לא משכנע. למה שמישהו שמקים מיזם שמעסיק אנשים יהיה חייב לשאת יותר מאחרים חסרי יוזמה בהוצאות מדינת הרווחה. אני תומך בשכר מינימום כי זה עובד טוב, אבל לא רואה ההצדקה לכך בתיקון איזה כשל.
    גם עניין הארביטראז' של חוקי העבודה לא משכנע אותי. יש סיבה טובה לכך שבעולם השלישי אין חוקים ופיקוח. כי אחרת לא היה טעם להעסיק שם עובדים. העדר הרגולציה זו חלק מההוזלה שנעשית כדי למשוך לשם מעסיקים.

    • מי שמעסיק אנשים אחרים מבקש להשתמש ב"משאב" חברתי – כוח אדם. ראוי שהוא ישלם לחברה את התמורה המלאה לשימוש במשאב הזה. את התשלום המלא הזה אפשר לגבות בשתי דרכים עיקריות: אחת היא באמצעות תוספת של מיסוי ניכר לצד המשכורת, כדי לממן מתוכו את מה שהמשכורת לא מסוגלת לממן באופן מלא: תשתיות, חינוך, בריאות, ביטחון ציבורי וביטוח סוציאלי לסוגיו. דרך אחרת היא תשלום שכבר שהיה מאפשר לעובד לממן באופן מלא את חייו: חלקו בהשקעה בתשתיות, במערכת החינוך, הביטחון וגם עבור ביטוח לתקופות של אי-עבודה (אבטלה, ילדות, חופשות לידה ועוד). מצב שבו רמת השכר והמיסוי ביחד לא מאפשרות לאנשים עובדים לקיים את עצמם בכבוד לאורך מכלול החיים (כולל תקופות אי העבודה) וגם לממן את גידול דור העובדים הבא. אם הם לא מספיקים לכך, המשמעות היא שהמעסיקים לא משלמים את התמורה העלות המלאה של המשאב שבו הם משתמשים.
      לגבי חוקי העבודה בעולם השלישי – הטענה שלך היא שלא שווה להעסיק עובדים במזרח הרחוק אם צריך לדאוג לבטיחות שלהם ולתנאים הסוציאליים שלהם כמו לאלה של עובד מערבי. כלומר, אם צריך לשלם לחברה את המחיר המלא של העסקתם. מעסיק שהרג או פצע עובד בגלל חסכון על בטיחות יוצר נזק גדול לחברה, וכיום לא משלם את המחיר על כך. זה נכון גם לישראל, וזה תמריץ שלילי לשימוש יעיל במשאבי החברה.

  2. 4 מאוד מתנשא על הצרכן. מי שם את היצרן לקבוע לצרכן מה עדיף לו. אם מישהו רוצה להרעיל את ריאותיו בסיגריות זבש"ו. ייתכן שיש מקרים של פערי ידע והפצת שקרים אבל לא נראה לי שסיגריות ופורנו כלולים בזה בימינו.
    עם הנקודות האחרות אני מסכים ולכן יש הצדקה למיסוי פליטות גזי חממה למשל.

    • פערי הידע בהכרח קיימים, והם חמורים במיוחד במקרה של מוצרים ממכרים, שהשימוש בהם פוגע למעשה בשיקול הדעת הרציונלי של הצרכן. במקרים רבים, ואלו חלק מהדוגמאות שלהם, הצרכן עצמו הוא שותף בהשלכת העלויות על החברה. אם המחיר של סיגריות היה כולל את העלות המלאה של הטיפול בנזקים והמחיר של פורנו היה כולל את המחיר האמיתי של הנזק הנגרם לנפגעיו והטיפול בנפגעיו (הן בתהליך ההפקה, והן בהשפעות של הצריכה שלו על החברה), סביר להניח שהצריכה שלהם היתה מצטמצמת.

      • הנושא של נזקי סיגריות מורכב כי לא בטוח שאם תעשה חשבון תגלה שמי שמת בגיל 55 מסרטן ריאה עלה יותר לחברה ממי שמת בגיל 98 אחרי עשור של אלצהיימר. האמת שמסתבר ההיפך. נדמה לי שאריאל רובינשטיין כתב על כך בהקשר למיסוי סיגריות.

  3. כשאתה קונה מחשב נישא בארה"ב או לפחות בקליפורניה, הם מחייבים אותך בסכום נוסף דמי הטיפול של להיפטר בצורה לא רעילה לסביבה מהבטרייה הנלוות.

    אי אפשר לשכלל את כל ההוצאות אבל אפשר פה ושם לעשות את זה לצורכי מודעות. עדיין בסופו של יום הצרכן יבחר לא את הבת זוג עם השכל אלא את זאת עם החזה הגדול. זאת אומרת, את הזול יותר ולא משנה החלק המוסרי. זה רעיון טוב לצורכי חינוך ומוסר.

    • החיוב על המחשב הוא בדיוק דוגמא לנסיון להתמודד עם הכשל הזה לא על בסיס מוסר. בדיוק בגלל האמירה שהצרכן יבחר את הזול על פני המוסרי, יש צורך חזק בתיקון ההוזלה המלאכותית של המוצרים באמצעות השלכת עלויות, ובכך לייקר את המוצר למחירו הריאלי.

  4. כשל השוק שאתה מתאר נקרא 'החצנת עלויות' – כלומר שהעסקה כוללת עלויות הנופלות על מי שאינם צדדים לעסקה. מדובר באי צדק, שכן העלויות הללו נכפות על הקורבנות. הפיתרון הוא הפנמת העלויות החיצוניות באמצעות מנגנוני צדק כגון: מיסוי (היוצר דרבון שלילי לפעולה הפוגענית ומקור הכנסה לפיצוי הנפגעים), תביעה אזרחית – של קורבנות הפגיעה כנגד הפוגעים (תביעה ייצוגית, בד"כ), תביעה פלילית – של המדינה כלפי הפוגעים, שהיא השלב האחרון במערך הרגולטורי על פיו המזהמים נדרשים לעמוד בתקנות שמגבילות את פעילותם.
    הלקונה הגדולה – שסוציאל-דמוקרטים לאומיים/מקומיים מתקשים לראות – היא שהיות והשוק הוא גלובלי גם רבות מההחצנות הן גלובליות. דו"ח מפורסם של הלורד סטרן באנגליה משנת 2006 או 2007 הגדיר את ההתחממות הגלובלית כתוצאה של כשל השוק הגדול ביותר בעולם – כי מחיר הדלקים לא כולל את עלות נזקי הזיהום.
    במסגרת המדינה המקומית/לאומית מנגנוני הצדק שתיארתי לעיל קיימים ופועלים, אם כי הפעולה שלהם מעורערת על ידי התערבות כוחות השוק העולמיים, המפעילים שלל מנופי לחץ אישיים על מקבלי ההחלטות. ביום שתהיה לנו מסגרת מדינית פדרלית בכדור הארץ, נוכל גם להחיל את המנגנונים האלה ברמה העולמית, ולרסן כהלכה את מנגנוני השוק העולמיים.

  5. בעיית עלויות הנזקים לטווח רחוק בשל זיהום הסביבה ו/או אי הקפדה על בטיחות – אינן ייחודיות לשוק החופשי הקפיטליסטי. למעשה אפילו להפך. הן היו חמורות הרבה יותר בעולם הקומוניסטי מאשר בעולם המערבי.
    הכור הגרעיני בצ'רנוביל שבאוקראינה נבנה על פי תקני בטיחות "מקלים" בהרבה מהכורים הגרעינים שנבנו באותה תקופה בדיוק בצרפת הקפיטליסטית.
    גם בארץ – הזיהום המסיבי של רוב הנחלים והקרקע נעשה בתקופה בה רק חלק קטן מאוד מהתעשייה הישראלית היה בבעלות פרטית.

    ניתן אפילו לטעון שמדינה מסוגלת להעניש ולקנוס את בעלי המפעלים הפרטיים ולהרתיעם מלזהם את הסביבה או מלהפקיר את בטיחות עובדיהם – אך היא די חסרת אונים מול מפעל ממשלתי (כמו תע'ש) ואפילו מפעל הסתדרותי או קיבוצי (שההפרדה בינו לבין זרועות השלטון די מעומעמת) שמבצע דברים זהים. די אבסורדי שהממשלה תעניש ותקנוס את עצמה. כלומר דווקא "הפרדת הרשויות" בין השלטונות לבין היצרנים והתעשיינים היא הכרחית.

    מצד שני, בעיות בטיחות וזיהום סביבה הן הוכחה לכך שלא יכול להיות שוק חופשי לחלוטין מכל מעורבות ממשלתית, כפי שרוצים הליברטיאנים. מישהו חייב "לאזן" את שיקולי הרווח לטווח קצר בשיקולי טובת הכלל לטווח ארוך.

    • פגיעה סביבתית במערכת ציבורית תופיע בעיקר כהזנחה ורשלנות, או כתוצאה של תפישת ניהול שלא מסוגלת להבין את מעמדה הציבורי ומתנהלת לפי ההגיון של חברה פרטית. במערכת הפרטית היא עלולה בהחלט להופיע כאסטרטגיה עסקית מודעת ומכוונת לשם מקסום הרווח.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s