השיר החשוב של התקופה – א' – סלון קטרינג

חברים מסביבי פחות הסכימו, אבל אני מצאתי את האלבום "הגיבורים שלי" של אריאל הורוביץ (2014) כאחד המעניינים והחשובים במוזיקה העברית של השנים האחרונות. את הדברים צריך לקחת בערבון מוגבל, מכיוון שהבקיאות שלי במוזיקה וההבנה בתחום המוזיקלי שלי מוגבלת מאוד, ובכל זאת.

אז למה אני חושב שהוא חשוב? כי הוא משלב באופן חריג את האישי והציבורי. הוא לא מתמקד בשאלות מי אני ומה קורה לי (כמו חלק ניכר מהמוזיקה שלנו), אלא בשאלה מי אנחנו ומה קורה לנו. ואת התשובות לשאלות הוא נותן באופן אישי, אבל מתוך עושר היסטורי וחברתי, שקושר מגוון של מקורות השראה ונקודות ייחוס. 

השיר הפותח את האלבום הוא סלון קטרינג. סלון קטרינג הוא בית חולים בניו-יורק המתמחה בטיפול בסרטן, וגם שמה של פואמה שכתב אבא קובנר והתפרסמה ב-1987, זמן קצר מותו. אין בידי את הפואמה, כך שאני לא יכול לתרום מתכניה לשיר שכתב הורוביץ בעקבות הקריאה בה.

סלון קטרינג / אריאל הורוביץ

סלון קטרינג… סלון קטרינג…

עיניים נפקחות לאט אל האור הבהיר
האם אני ביערות וילנה או בכלא בקהיר?
אולי בכלל בחולות הנגב אני שוכב מת?
אבא קובנר שואל את עצמו וממצמץ

כאב חד בגרון – פתאום הוא נזכר:
לא כדור גרמני, ערבי או אנגלי, השכיב אותו כאן
בבית חולים באמריקה – המתמחה בסרטן
"סלון קטרינג ממוריאל הוספיטל"

סלון קטרינג… סלון קטרינג…

מיתרי קולו נכרתו בלילה והוא עכשיו אילם
והמורפיום מערבב לו בראש סיפור חיים שלם
לילות עם הפרטיזנים וקבוצת הנקמה
שניסתה להרעיל אלפי גרמנים אחרי המלחמה

שלושת הבתים הראשונים הם למעשה אקספוזציה מבולבלת של דמותו של קובנר, שנמצאת במצב מבולבל לאחר ניתוח לטיפול במחלת סרטן הגרון בה חלה. קובנר היה ממנהיגי "השומר הצעיר" בליטא ופולין, למד אמנות פלסטית והוראה, לחם ופיקד על המחתרת היהודית בגטו וילנה וחבר איתה אל הפרטיזנים היהודים שמחוץ לגטו. לאחר המלחמה היה ממארגני תנועת "הבריחה" של העולים הבלתי-ליגליים לארץ וניסה ליזום נקמה נגד הגרמנים עד שנאסר על ידי הבריטים בארץ. היה ממקימי קיבוץ עין החורש (וחבר בו עד מותו), קצין התרבות הידוע של חטיבת גבעתי בקרבות הנגב במלחמת העצמאות, ובהמשך משורר וסופר נחשב.

אבא קובנר – איור מאת חיים טופול

הוא מבקש מאשתו עיפרון ובלוק
גם כשקובנר אילם המילים שלו ממריאות רחוק
ואני קורא אותן שנים אחרי מותו
בספר השירים הזה ששמו
סלון קטרינג… סלון קטרינג…

בטור שכתב ל-ynet אמר הורוביץ:

בעיניי יש סמליות גדולה בעובדה שקובנר סיים את חייו כאילם: לפעמים נדמה שגם היהודי החדש שהוא ניסה ליצור נאלם בא' ובע' איתו: אם לשפוט על פי תוצאות הבחירות האחרונות בישראל, הרי שהחיבור הפנומנלי שהתקיים אצל אבא קובנר בין תלמיד חכם ללוחם, הפך לקרע הבוער ביותר בחברה הישראלית היום.

למעט במקרה של הציונות הדתית, החיבור הזה הפך לנדיר בנוף ודווקא הכישלון הזה של דורנו, הופך את הקריאה בכתביו של אבא קובנר לרלוונטית ביותר, ביום השואה ובכל ימות השנה.

והנה, כהדגמה לרלוונטיות הקריאה בקובנר, אפשר לקרוא את שני הבתים הבאים של השיר:

קר בלילה בליטא – אז עשינו הרבה אהבה
ולבנות שלנו יצא שם טוב בסביבה
פרטיזנים רוסים באו – רצו את הבנות
כך קרה שנלחמנו – שתי מלחמות

הבית הזה מביא סוגיה שעליה פחות מדברים כשמדברים בישראל על מלחמות, ובודאי לא כשמדברים על השואה והגבורה. מרק אדלמן, ממנהיגי המרד בגטו ורשה שלא היה ציוני ונשאר בפולין אחרי המלחמה, כתב על המימד הזה בספרו האחרון "והייתה גם אהבה בגטו", שדגימה ממנו ניתן לקרוא כאן. קובנר מתאר שגם בקרב הפרטיזנים היהודים ביערות ליטא היתה אהבה, ומסתבר שהיו מי שרצו גם. כך, כותב קובנר (בנימה שאפשר לקרוא כפטרונית-שוביניסטית, ואפשר גם שלא), לחמו הפרטיזנים היהודים במלחמה כפולה – נגד הגרמנים ובהגנה על הבנות היהודיות מפני פרטיזנים אחרים. ומהסוגיה ההיסטורית הזו הנוגעת למקומן של נשים ולהיבטים מוסריים בזמני לחימה מגיע הורוביץ לביטוי אחר של הסוגיה בהקשר אקטואלי:

אני סוגר את הספר – קורא בעיתון כותרות
חיילת מביטה בי בעיניים נבערות
מאחוריה כפות איש מבוגר והיא לא מתביישת
להצטלם איתו – להעלות את זה לרשת

הורוביץ מתייחס למקרה שבו צעירה בשם עדן אברג'יל העלתה לאינטרנט בשנת 2008 תמונות מתקופת שירותה הצבאי, בהן היא מצולמת לצד פלסטינים כפותים ומכוסי עיניים, תקרית שזכתה לכיסוי תקשורתי רחב אך הסתיימה ללא ענישה.

הורוביץ מזמן כאן את תקרית עדן אברג'יל, מקרה אחד מתוך מקרים רבים המשקפים את האתגר שבשמירה על צלם האנוש ועל המוסר האנושי בתנאים של לחימה ושל שליטה באוכלוסיה אזרחית, ומבקש להגדיש את האתגר הזה ולבחון אותו לאור עדותו ודמותו של אבא קובנר (שגם על מעשיו שלו נמתחה לא אחת ביקורת חריפה). הורוביץ כתב ש:

אבא קובנר ז"ל הוא מגדלור של ממש. לא רק בגלל האמירה המפורסמת שלו מהכרוז שהפיץ בגטו וילנה: "לא נלך כצאן לטבח", אלא מפני שבמהלך חייו נאבק לא רק כדי לשרוד בגטו, אלא גם ניסה להבין איך צריך לחיות מכאן והלאה בארץ: איך לייצר את "היהודי החדש" שיעמוד על שלו, כי יהיו לו דברים ששייכים לו – ובראש ובראשונה, תרבות חדשה שהיא שלו.

ולכן את האתגר הזה הוא מציב בפני קובנר בבית האחרון של השיר:

אני שואל אותך אבא קובנר – יהודי ענק
האם הוצאת אותי מהשטעטל – כדי שאהיה לקוזאק?
אין לי תשובה ואני אילם כמו שהיית
כשהתעוררת בסלון קטרינג
וחרש בכית…

סלון קטרינג… סלון קטרינג…

כמגדלור שעסק בניסיון להבין כיצד צריך לחיות מכאן והלאה, איך יוצרים את היהודי החדש, מבקש אריאל הורוביץ למצוא בעזרת קובנר (ואולי, דווקא באמצעות קובנר, שהיה גם משורר ומעורב בניסיונות נקם נגד אוכלוסיה אזרחית, והשתמש ברטוריקה לוחמנית מזעזעת למדי כקצין חינוך) את התשובה לשאלה כיצד יוצאים מהשטייטל בלי להפוך לקוזאקים. ולא תמיד יש תשובה טובה לשאלה הזו. לפעמים אל מול המציאות של החברה הישראלית אנחנו נשארים אילמים ובוכים.

 

 

 

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “השיר החשוב של התקופה – א' – סלון קטרינג

  1. א. במהלך מלחמת העולם השניה, סטלין קבע שכל חייל רוסי שהחליט להיכנע וליפול בשבי, במקום להילחם עד מותו, אפילו כשהוא נמצא במצב חסר כל סיכוי, הוא למעשה בוגד במולדתו. וכידוע – דין בוגד במולדת בעת מלחמה הוא מוות. כתוצאה מתפיסת עולם זו כל השבויים הרוסים ששוחררו בסוף המלחמה מהשבי הגרמני, והיו תמימים דיים לחזור למולדתם ולמשפחתם, נשלחו מיידית לגולאגים בסיביר. גולאגים בהם רבים מהם מצאו את מותם. לתפיסת סטלין – באיחור מזעזע של מספר שנים.
    במלחמת העצמאות, אנשי קיבוץ ניצנים שבנגב מצאו עצמם בנחיתות משוועת מול הצבא המצרי. חמושים בנשק קל מול צבא גדול שכלל ארטילריה ואפילו סיוע אוורי. כווחות ההגנה הישראליים שלחו לקיבוץ, שנלחם נואשות על חייו, סיוע סמלי בלבד. *לאחר* שכמה עשרות חברי קיבוץ נהרגו או נפצאו, והתברר להם שהקרב אבוד ואין להם כל סיכוי, השאר החליטו להיכנע ונפלו בשבי המצרי.
    אבא קובנר, בתפקידו כקצין חינוך, פרסם ברבים קול קורא בו הוקיע את חברי הקיבוץ שנפלו בשבי כבוגדים.
    הדמיון בין סטלין לבין קובנר בערך שיחסו לחי האדם ובהגדרת הבגידה במולדת, היא בעיני כתם בל ימחה.
    במידה מסוימת זהו בעיני גם כתם על התנועה שבחרה בו כקצין *ה*חינוך" – השומר הצעיר. תנועה שלמעשה סגדה בתקופה זו לשמש העמים סטלין, והתאמצה לחקות כמיטב יכולתה את דפוסי התנהלות האימיים הטוטליטרית ב"מולדת הסוציאליזם", ב"מולדתם השנייה".

    ב. שיר בנימה רגשית אחרת של אריאל הורוביץ, שנגע לליבי, שגם בו הדגש אינו על הפרט אלא על הכלל. דגש בלתי אופנתי להדהים, ומנוגד למגמה הגורפת של התעלמות מהמשותף / מהכלל / מהקוקטיב.
    השיר חובר במהלך מבצע עופרת יצוקה, ואריאל שר אותו במקלטים של עוטף עזה שבתוכם התנדב להופיע.

    __________________________________________________________________________________
    רקפות בין הסלעים
    אריאל הורוביץ
    מילים ולחן: אריאל הורוביץ

    "בין הצפירות בכביש לרחובות המלוכלכים
    בין משפחות הפשע לטלוויזיה השטחית
    כמו רקפות בין הסלעים
    הפנים היפים של הארץ מתחבאים

    בין הישנים ברחוב לדקירות במועדון
    בין מה שבדרך כלל קוראים בעיתון
    כמו רקפות בין הסלעים
    הפנים היפים של הארץ מתחבאים

    וכשהיא לפתע צריכה
    שמישהו ישכב בבוץ בתוך שוחה
    לא תאמין איך הם מופיעים
    כמו רקפות בין הסלעים

    בין הדגלים הכתומים לחולצה הכחולה
    בין שוק הפשפשים לקריית הממשלה
    כמו רקפות בין הסלעים
    הפנים היפים של הארץ מתחבאים

    וכשהיא לפתע צריכה…

    בין מגדלי הפאר למרכז הקליטה
    בין פועלים זרים לשדות החיטה
    כמו רקפות בין הסלעים
    הפנים היפים של הארץ מתחבאים

    וכשהיא לפתע צריכה…"

    • א. הסיפור על ניצנים ידוע, והוא כמובן אחת הנקודות הקשות בסיפור חייו של קובנר (אם כי יותר במימד תגובתו של קובנר מאשר במימד הצבאי-ההיסטורי של המקרה). גם סיפור היחס לסטלין ולברה"מ בשומר הצעיר (וברמה מסויימת גם בקיבוץ המאוחד) הוא לא מנקודות האור של התנועה, וכנראה היו לו בדרגי ההנהגה מניעים פנימיים-פוליטיים לא פחות מאשר הזדהות אידיאולוגית כנה. בכל מקרה, המעשה של השומר הצעיר הוא גדול ומרשים מכדי לפסול אותו כליל על סמך ההיבט הזה, והכתמה או אי הכתמה של אנשים (ותנועות) אני מעדיף לעשות על סמך מעשיהם ולא על סמך דמיונם לכזה או אחר. כמו שנאמר, קובנר, במידה שהוא מופת, הוא מופת לא רק לטובה, וגם זה חלק מגדולתו. דרך אגב, אני לא בקיא מספיק, אבל ראיתי שאורי הייטנר שהגיש פינת רדיו על השיר סיפר שקובנר, לצד פקודות היום הבוטות שניסח, ביקר לאחר המלחמה פשעי מלחמה שהתרחשו במהלכה, חינך לטוהר הנשק והיה מיוזמי "שיח לוחמים".

      ב. אני מצטרף להערכתך את השיר רקפות בין הסלעים, ולמרות שהוא לא חלק מהאלבום, הוא יוזכר באחת הרשומות הבאות.

  2. לאבשלום,

    א. הבאתי את סיפור גינוי חברי הקיבוץ שנפלו בשבי כי
    1. זו האסוציאציה הראשונה העולה במוחי לשם קובנר, והיה מוזר לי שבהתייחסות לדמותו היא לא הוזכרה אפילו בשוליי הדברים. מילאתי את מה שנתפס בעיני כחוסר.
    2. כתגובה לנטייה המעט נוסטלגית לפאר ולרומם את גיבורי העבר בהשוואה לדור הנוכחי, ולהתעלם מחסרונותיהם האדירים.
    כתבת "בעיניי יש סמליות גדולה בעובדה שקובנר סיים את חייו כאילם: לפעמים נדמה שגם היהודי החדש שהוא ניסה ליצור נאלם בא' ובע' איתו: אם לשפוט על פי תוצאות הבחירות האחרונות בישראל, הרי שהחיבור הפנומנלי שהתקיים אצל אבא קובנר בין תלמיד חכם ללוחם, הפך לקרע הבוער ביותר בחברה הישראלית היום".
    לתפיסתי, בנושאים רבים עלינו לשמוח על ההתקדמות שחלה בחברה הישראלית, בערכיה ובתפיסות עולמה.

    ב. איני ממעיטה בתרומת התנועות הקיבוציות לבניין היישוב היהודי בארץ ולכוח עמידתו. מה שלא עוצר אותי מלמתוח עליהן גם ביקורת קשה כשבעיני היא מתבקשת. כמו לגבי התקופה הארוכה בה דבקו בעיוורון פנאטי בדת הקומוניזם ובסטלין נביאה.

    לגבי השומר הצעיר ספציפית – איני מסוגלת שלא לראות את החיוב בתנועה שהביאה לארץ את סבי ואת סבתי. וזאת למרות ששניהם נזרקו מקיבוציהם בשל אי ציותם לתביעות "הקולקטיביות הרעיונית". שניהם היו קומוניסטיים מדי אפילו בעיני השומר הצעיר שלאחר "פרשת אורן".

    • לגבי 1, בהתייחסויות רבות אחרות לדמותו של קובנר, סיפרו יחסו לכניעת ניצנים היא הדבר היחיד שטורחים להזכיר לגביו. אני הזכרתי שגם על קובנר נתמחה ביקורת, בלי לציין במפורש את המקרה הספציפי, שאין לו להבנתי רלוונטיות ספציפית הנוגעת לשיר עצמו.
      לגבי 2, הדברים הם של הורוביץ ולא שלי.

      לגבי ב' – הקולקטיביות הרעיונית היתה אכן אחד מחסרונותיה הגדולים של השומר הצעיר, עם כי לציונות באופן כללי היה קשה עם אנשים שהיו קומוניסטיים מדי, מכיוון שתמיד חשדו בהם שהם מתנגדים לציונות או יתנגדו לה אם מוסקבה תגיד להם להתנגד. (במקרים רבים כנראה שבצדק).

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s