אם הנתון נכון, חישוב זריז מעלה שהמשמעות היא שכל אזרח בישראל נושא בנטל (אפשר לקרוא לזה גם מס) של כ-1764 ש"ח לשנה בגין ליקויי בטיחות בעבודה. הבעיה היא שאת הנטל הזה גורם מספר מצומצם יחסית של מעסיקים, שמניעי הרווח שלהם והיעדר פיקוח ואכיפה מאפשרים להם להתנער מעלות הנזק שהם גורמים ולהטיל אותה על הציבור.
דרך אגב, עבודה עיתונאית בהיקף של כ-15 דקות בגוגל הביאה אותי למסקנה שהנתון לא נכון. זה כנראה לא צריך להיות מפתיע מאוד, בהתחשב בכך שהוא הגיע מנציג של משרד העבודה והרווחה ולא מנציג של הביטוח הלאומי, שהוא גוף שמבין במספרים. זה לא הפריע לעורך בכלכליסט להוסיף חטא על פשע לתת את הנתון השגוי הזה בכותרת הידיעה כציטוט שמיוחס לביטוח הלאומי (ולא למשרד העבודה והרווחה).
בכל מקרה, לפי הביטוח הלאומי, בשנת 2015 הוא שילם מעל ל-4.5 מיליארד ש"ח לנפגעי תאונות עבודה (כולל נפגעים משנים קודמות ותשלומי לבני משפחות של הרוגי תאונות). מנקודת המבט של המשק כולו, העלויות כמובן גדולות יותר, ומסתכמות לפי הערכת הדו"ח במיליארדים רבים נוספים, גם בעלויות לנפגעים וקרוביהם שלא מכוסות על ידי הביטוח הלאומי, וגם באובדן ימי עבודה (כ-2 מיליון ימי עבודה אבודים לפי הבט"ל) ואובדן פריון.
לפי דו"ח הועדה הציבורית לקידום הבטיחות בעבודה והבריאות התעסוקתית במדינת ישראל ("ועדת אדם" במשרד הכלכלה), התשלומים הישירים לנפגעי עבודה בשנת 2011 היו כ-3.45 מיליארד ש"ח, והעלות הכוללת למשק הוערכה בכ-10 מיליארד ש"ח. בהנחה שהיחס בין הנתונים לא השתנה, על סמך הגידול בעלות התשלומים הישירים חישוב אצבע יביא את העלות הכוללת המשוער למשק לשנת 2015 לכ-13.04 מיליארד ש"ח. בחישוב העלות לאזרח, זה יוצא כ-1534 ש"ח.
סביר להניח שהשקעת תקציב בסדר גודל מזערי ביחס ל-13 מיליארד השקלים האלה בהגברת הפיקוח, האכיפה והענישה יובילו לחיסכון גדול בהרבה מבחינה כספית עבור הציבור, וחשוב מכך, לחיסכון גדול מאוד בסבל מיותר של נפגעי תאונות עבודה וקרוביהם.
"השקעת תקציב בסדר גודל מזערי ביחד ל-13 מיליארד השקלים האלה"
ביחד -> ביחס
אהבתיאהבתי
תיקנתי. תודה.
אהבתיאהבתי
פינגבק: על סדר היום: תאונות עבודה והביטוח הלאומי | עמדת תצפית