בעין העדשה – עמק המעיינות

בימים שלפני פסח יצאתי לטיול בשביל עמק המעיינות. בגלל מגבלות זמן, הלכתי רק חלק מהשביל, מבית שאן דרומה לכיוון הקצה הדרומי של בקעת בית שאן, ומשם צפונה בעמק הירדן עד מנחמיה. השאיפה היתה לטייל בתקופת האביב, כלומר בימים שבהם החיטה מבשילה לקראת הקציר. לצערי איחרתי במעט, ורוב השדות קבר נקצרו. חוץ מזה, היה טיול מעולה. הנה מבחר צילומים.

בטיילת המזרחית של בית שאן:

המפלים הלבנים, סמוך לקיבוץ עין הנציב:

שדות סמוך לתל רחוב:

מצפה שקד, ממזרח לרחוב:

קיר סלע בהיכל תאומים – מפער קרקע חצוב מצפון לתל תאומים

שדות ומטעי תמרים באזור שדה אליהו

ספסל אקולוגי על תל שלם, הנקודה הדרומית בשביל:

מבט מתל שלום דרומה, על השדה שבינו לבין גדר ההפרדה:

מצפון לתל נמצא עין אברהם, שמשמש למעשה כבריכת דגים. הוא מוקף בקטעי סבך קצרים שמגודרים כשטח ממוקש, מה שבטח מסייע לחיי הבר. הגעתי ברגעי השקט שלפני השקיעה, ומצאתי את הדרבן הזה שיצא מפיסת הסבך שלו:

טרום זריחה בבריכות הדגים של טירת צבי:

הפסקת בוקר בבריכת נווה מרים, נקודת חן ממזרח לטירת צבי:

וזה כבר בבוקר הבא, טרום זריחה בשדות שמדרום לחרבת חסידה, מעל הקצה המזרחי של נחל חרוד:

שדה חיטה בשלה באזור שממזרח לחמדיה:

ולקראת קצה היום, גשר הרכבת מעל נחל תבור:

בבוקר הבא, ציור קיר מאריחי קרמיקה על ביתן הכניסה לאתר "גשר הישנה", שמתאר את פינוי ילדי הקיבוץ:

בסוף אפריל 1948 עזבו הכוחות הבריטיים את בניין המשטרה הסמוך לקיבוץ, ששלט על נקודת החציה החשובה של הירדן, ומחלקה של "ההגנה" מיהרה לתפוש אותו. בתגובה פתחו הירדנים בהפגזה על בניין המשטרה ועל מבני הקיבוץ. בליל ה-28.4 פונו הילדים במסע רגלי לאשדות יעקב (ובהמשך לחיפה). לפי מה שסופר לי פעם, הוחלט שהורה אחד מכל משפחה ילווה את הילדים, כדי שלא יווצר מצב ששני ההורים יהרגו בלחימה, וילדים יוותרו יתומים. במקרים בהם לאם היה תפקיד חשוב יותר בהגנת הקיבוץ (למשל חובשות), היא נשארה והאב פונה עם הילדים. בציור ניתן לראות את שיירת המפונים, בהובלת לוחם בלבוש אופייני לאנשי הפלמ"ח יוצאת מהקיבוץ הבוער, את הגשר על הירדן, היישוב "תל-אור" שבו גרו ממזרח לירדן עד המלחמה פועלי תחנת הכוח בנהריים, ואת מבני תחנת הכוח עצמה.

בתמונה הבאה, תעלות המים והסכרים של הטיית הירדן, לצד הגשרי הרכב והכביש ההרוסים, בסמוך לאי-השלום בנהריים. גם אחרי כמעט 70 שנים שבהם תחנת הכוח לא פעילה, מדובר במפעל הנדסי מעניין ומרשים מאוד.

בקטע שמצפון ובמקביל למנחמיה, משקמים ומפתחים בשנים האחרונות את הנוף בגדות הירדן, לצד הפעלת מתקן טיהור שפכים חדש שאמור להגדיל את כמות המים שזורמים בקטע הזה ולשפר את איכותם. לצערנו, המים עדיין לא מאוד נקיים, אבל ההליכה לאורך הנהר נעימה יותר.