את יום שלישי האחרון, שהיה גם יום שלישי האחרון לפני שאחזור ללימודים באוניברסיטה, ניצלתי לטובת טיול. למעשה זו היתה השלמה, באיחור של בדיוק שנתיים פחות חודש, לטיול שנקטע בגלל גשם. הפעם היה מעונן לגמרי, עם כמה רגעים של טפטוף, ובסה"כ נוח מאוד להליכה. בכל מקרה, הפעם עליתי מעמיעד אל הר עקביה, ירדתי לסקירת קברי צדיקים בנחל עכברה, המשכתי מערבה אל עין כובס, ומשם ירדתי לנחל עמוד ועליתי עליה של פעם בחיים להר מצפה הימים.
היה הבדל גדול בין נחל עמיעד (פורח כולו, " שופע חיים, שיכור ומבושם") והמדרון המערבי של הר עקביה לבין נחל עכברה והמדרון המזרחי. אני לא בטוח עד כמה זה קשור לגובה, מסלע וכיווני שמש וגשם, ועד כמה זה קשור לשטחי מרעה.
שברי משנה. חידה לקוראים: האם ניתן להבין על סמך השברים היכן צולמו?
וזה כבר בנקודה אחרת:
בסביבת שייח כויס היתה פריחה נהדרת של שקדיות:
וקצת מנחל עמוד:
עמדת תצפית 
השברים שרק חלקם הקטן לוקט אומרים (כנראה רק חלק מ):
הסתכל בשלושה דברים, ואין אתה בא לידי עבירה. דע מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון; מאין באת – מליחה סרוחה. ולאן אתה הולך – למקום רימה ותולעה. ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון – לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא
הנשמה יצאה עד שניחשתי, ועדיין אינני יודע איפה הם צולמו
אהבתיאהבתי
בראוו!
אבל אחרי המאמץ הניכר לאתר את המקור, בהינתן מסלול הטיול המתואר, החיבור בין השניים צריך להיות כבר קל למדי.
אהבתיאהבתי
על הר עקביה, נמצא מיבנה בעל שתי כיפות כחלחלות. המיבנה בעל הכיפות הוא ציון הקבר של רבי אדמון ושל עקביא בן מהללאל. המיבנה, הניצב מעל שתי מערות קבורה חצובות בסלע, בנוי בכעין שני מיפלסים, שבנמוך שבהם נמצא קברו של רבי אדמון, דיין שחי בירושלים לפני החורבן. במיפלס הגבוה יותר נמצא ציון קברו של רבי עקביא בן מהללאל
אהבתיאהבתי
בינגו!
אהבתיאהבתי