על סדר היום: מדיניות, סוריה והלוואות בריבית

שלושה דברים שאני חושב שכדאי להקדיש להם תשומת לב: הצעת מדיניות של עינת וילף, ידיעות על טיהור אתני והתנחלות שיעית בסוריה, ודיון על תקרת הריבית הרצויה על הלוואות.  

א. מדיניות – עינת וילף זכורה לציבור (כלומר, לא זכורה לציבור) בעיקר כחברת כנסת אלמונית למדי, שזכתה ללא מעט לעג כשהלכה בעקבות אהוד ברק וסיעת "עצמאות". לי יצא בכמה מקרים להתקל בדברים שכתבה, ונראה שהיא מציגה חשיבה שיודעת לחרוג ממסגרות הויכוח המקובעות והמשמימות, ומעלה העלות הצעות שלכל הפחות שוות עיון. אחד המקרים האלה קרה לפני כחודשיים, כשנתקלתי בטור דעה שפרסמה ב"הארץ"בעקבות החלטת מועצת הביטחון לגבי ההתנחלויות. על סמך ההנחה שעוד לא הגענו ל

שלב שבו העם הערבי הפלסטיני יניח את נשקו מול התנועה הציונית, ויכיר בכך שגם לעם היהודי זכות מולדת בארץ ישראל, ולפיכך עליו להגביל טריטוריאלית את דרישתו לשיבה וכל דרישה אחרת שמשמעותה "פלסטין הגדולה"

וילף מציעה לסמן את הגבול המזרחי הרצוי למדינת ישראל (היא לא מסמנת אותו במפורש, אבל ניתן להבין שמדובר על סיפוח הגושים הקרובים לקו הירוק, ללא אריאל וכפרי מזרח ירושלים, ומכאן שגם ללא מעלה אדומים), מתוך תפישה ש

לעם היהודי ולמדינת ישראל יש זכות היסטורית, משפטית ורגשית על כל הארץ שבין נהר הירדן לים התיכון, אבל זכות זו אינה עליונה ואינה בלעדית. יש להבהיר כי התנועה הציונית מכירה בקיומו של עם אחר הרואה בארץ את מולדתו, ובזכותו עליה, ועל כן מוכנה להגביל את מימוש זכותה על כלל השטח.

לאחר סימון הגבול, וילף מציעה לספח ולאזרח באופן מלא את כל התושבים הפלסטינים שבתוכו, ולהמשיך בשליטה צבאית תוך עצירת ההתנחלויות בתחום שמחוץ לו. לגבי ההתנחלויות

ה"לאו" להתנחלויות חייב להיות חד־משמעי. אין צורך לפנות אותן, אבל גם אין מקום לתוכניות פינוי־פיצוי. יש לייבש כלכלית את ההתנחלויות שמעבר לגבול ולמנוע מהן תמיכה. מי שמבקש לחיות בשטחים אלה יעשה זאת ללא התמיכה וההגנה של הריבונות היהודית בגבולותיה.

התוצאה של מדיניות זו של "כן לכיבוש, לא להתנחלויות" תהיה החזקה צבאית של שטח שבו מערכת חוק אחת ואוכלוסייה אחת הכפופה לחוק זה, ללא דרישות טריטוריאליות ישראליות ותוך אמירה ברורה מה נדרש כדי להביא לסיום הכיבוש הצבאי. מדיניות זו תשיג הפרדה מרבית בין שני העמים וחיכוך מינימלי.

ממערב לגבול יש להכריז על מדיניות של סיפוח מלא ואזרוח כל התושבים בשטח. התוצאה של מהלך זה תהיה מערכת חוק אחת, ישראלית, שווה לכולם, כשברור מי בפנים ומי בחוץ, מי שייך ומי לא.

מדיניות המשלבת בין קביעת גבול הוגן לבין מדיניות סיפוח ואזרוח בתוך גבול זה, היא האלטרנטיבה הפוליטית לימין המשיחי.

כמו שציינתי בפתיחה – אני חושב שמעבר לכך שבהצעה של וילף יש לא מעט קווי מדיניות רצויים בהחלט, יש בה גם משב רוח מרענן לעומת השיח המקובל בנושא.

ב. סוריה –  הנכבה הסונית וההתנחלות השיעית.

ד"ר ירון פרידמן  פרסם ב-ynet כתבה מעניינת מאוד על מה שקורה בסוריה (ובעיראק, ובתימן) בשנים האחרונות. נראה שסיפור הפליטים הבורחים מהמלחמה הוא רק חלק אחד מהתמונה, כי החלק השני הוא מפעל התנחלות שיעי בהובלת איראן [ההדגשות שלי]:

בתירוץ של "מלחמה בטרור" עורכים כוחות איראניים וחיזבאללה טיהור שיטתי של אזורים המיושבים בסונים, ללא הבחנה בין לוחמי האופוזיציה לבין האזרחים הסונים. כל האמצעים על מנת להבריח אותם כשרים, כולל טבח המוני.

פליטים המנסים לשוב לבתיהם בגבול עם לבנון ובבירה דמשק מדווחים על שינוי דמוגרפי שאותו הם חשים היטב. לפי הדיווחים השונים, לא רק שיעים מסוריה מתיישבים בשטחים שהיו סונים בעבר, אלא גם שיעים מאפגניסטן ומפקיסטן.

[…]

לפי החשד, המשטר הסורי מסייע לפרויקט השינוי הדמוגרפי של איראן על ידי מניעה מכוונת של שיבת הפליטים שרובם סונים. מסמכים המוכיחים את בעלות הפליטים על הבתים שאותם נטשו מושמדים במהלך המלחמה. בדמשק מתחולל פשע נדל"ני – בעלי הון שיעים ועלווים רוכשים בתים של סונים שלא ברחו מבתיהם באיומים ובמחירים נמוכים מאוד ומיישבים אותם בשיעים.

[…]

לפי ההאשמות, אנשי מיליציות מביאים את משפחותיהם ומתיישבים באזורים שמהם ברחו תושביהם הסונים. באזור אל-קוסייר-קלמון, למשל, רוקן חיזבאללה את האוכלוסייה הסונית ויישב בו שיעים […] אותם דיווחים על השתלטות שיעית מגיעים גם מאל-זבדאני שבדרום מערב דמשק.

בכל הדיווחים חוזר התהליך הבא: בשלב הראשון מתבצעים הפצצות מהאוויר, מצור והרעבת האוכלוסייה ופלישה קרקעית ל"טיהור האזור מהטרור". לאחר מכן מושמדת האוכלוסייה המקומית ומי ששורד מגורש מהאזור. בשלב הבא נכנסים כוחות התומכים במשטר ומכינים את השלב הסופי – יישוב שיעים במקום.

[…]

סוריה אינה המדינה היחידה שבה מתרחשת דרמה דמוגרפית בניצוחה של איראן. בעיראק חלה השתלטות מסיבית של השיעים על שטחה המזרחי של המדינה והאוכלוסייה הסונית פחתה משמעותית בעיקר בבצרה ובבירה בגדד. מאז שממשלת עיראק הכריזה מלחמה על "המדינה האיסלאמית" (דאעש) ב-2014, מרשות לעצמן המיליציות השיעיות המתלוות לצבא לפגוע באזרחים סונים ברחבי המדינה. בבירה בגדד הפכו החיים של הסונים לגיהינום והמיליציות השיעיות פוגעות בסונים בשכונותיהם ומשפילות אותם במחסומים.

בשנה האחרונה התרבו הדיווחים כי באזורים שכבש צבא עיראק מידי ארגון "המדינה האיסלאמית" לא מתירים לפליטים הסונים לשוב לבתיהם. מצב דומה נרשם גם במחוזות אנבאר, צלאח א-דין ונינווה. לא מן הנמנע, כי בעיראק משמשת המלחמה בדאעש לביצוע טרנספר בדיוק כפי שמבצע המשטר הסורי.

בתימן, השיעים השתלטו לפני כשנתיים על הבירה צנעא והתקדמו דרומה על מנת להשתלט על כל המדינה. השלב הבא המתוכנן היה ככל הנראה לרוקן את צפון תימן מאוכלוסייה סונית בסיוע איראן. אולם התוכנית נחסמה על ידי המבצע של חיל האוויר הסעודי.

מי שעוקב אחרי עמדת תצפית, יודע שכתבי לא מעט על המתרחש בסוריה, ובין השאר גם ש

אני מניח שבתוך כמה שנים יצמח מהכאוס באזור סדר מדיני חדש, שיתעצב לפי גבולות דמוגרפיים ודתיים. קבוצות מיעוט מסויימות יציליחו לקבל עצמאות מדינית. קבוצות מיעוט אחרות צפויות להסתפח למדינות שכנות או עלולות להפוך לקורבן של טיהור אתני, ש"יפתור" את בעיית המיעוטים.

בינואר 2016 ציינתי פרסום על מה שנראה כמו טיהור אתני בשטחים שכבשו הכוחות הכורדים, ונראה שהפרקטיקה הזו רק מתעצמת, כחלק מהתמשכות המלחמה-הלא-כל-כך-קרה במזרח התיכון. בסוריה מדובר במקרה מעניין, כי בסוריה הסונים הם (או לפחות היו) קבוצת הרוב, והמהלך הזה מנסה להפוך (או לפחות לאזן) את התמונה הדמוגרפית לטובת השיעים.

טיהור אתני הוא כמובן תהליך נורא, שקורה בדרך כלל כחלק ממלחמה, שהיא תופעה נוראה בפני עצמה. אבל אני חושב שכדאי גם לזכור שמגוון אתני שכולל גם מיעוטים בתוכו הצליח להתקיים בשלום בד"כ כחלק מזהות לאומית משותפת חזקה ומגובשת, או תחת שלטון חיצוני אימפריאלי (או לפחות חסות קרובה) שכפה סדר ציבורי. בהיעדר אחד משני אלה, ולאחר מלחמת אזרחים, אני חושב שמקומות שבהם בוצע טיהור אתני מפגינים יציבות לאורך זמן ונטיה פחותה להתלקחות מחודשת.

 

ג. הלוואות בריבית – מירב ארלוזורוב פרסמה ב"דה-מרקר" כתבה מעניינת על תחום ההלוואות בריבית, והפרדוקס לפיו מי שהבנק לא מוכן להלוות לו מחשש שלא יוכל להחזיר את ההלוואה פונה לשוק האפור ולוקח הלוואה בריבית שבטוח שלא יוכל לעמוד בה. מתברר למשל שלמרות שירידת הריבית הדרמטית בעשור האחרון הביאה את תקרת הריבית המותרת לגופים חוץ בנקאיים (כפול מריבית בנק ישראל) לפחות מ-8%, הבנקים עצמם גובים ריבית גבוהה יותר על כ-35% מתיקי האשראי שלהם. הכתבה מלאה בעיסוק בניסיונות להגיע להסכמה על תקרת אשראי גבוהה יותר, שתאפשר ליותר אנשים להשיג הלוואות בריביות גבוהות יותר משל הבנקים אבל נמוכות יותר מאלה שמציע הפשע המאורגן, ולגופים המלווים לגבות ריביות גבוהות יותר מלווים מסוכנים יחסית שכיום הם נמנעים מלהלוות להם.

בשורה התחתונה אני חושב שצריך לזכור קודם כל שהלוואה בריבית גבוהה מדי, מעל כושר ההחזר הסביר של הלווה, משמעותה למעשה שעבוד של כל הכנסתו העתידית לטובת החזר הריביות, ללא שיוכל להשתחרר מהשעבוד הזה. עבור הבנקים זו עסקה משתלמת במיוחד, כי רוב הכסף שהם מלווים הוא לא כסף שממש נמצא אצלהם, אלא ספקולציה שנוצרת במערכת הבנקאית לצורת ההלוואה עצמה, ככה שהם גם לא ממש משלמים מחיר אם ההלוואה לא מוחזרת במלואה.

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “על סדר היום: מדיניות, סוריה והלוואות בריבית

  1. עם סעודיה ערה להתנחלות השיעית האם יש משהו שהיא יכולה לעשות כדי למנוע את ההתפשטות של אירן? האם ניתן לצפות שבאיזה שלב יהיה גוש שיעי גדול שיתאחד בחסות אירן ותתחולל מלחמה נוסח אירן עירק. באיזה צד יעמדו האמריקאים?

    • הסעודים מעורבים באופן ישיר בלחימה בתימן, ובאופן עקיף בלחימה בסוריה. הם יכולים להגביר את המעורבות שלהם, אבל בינתיים ממה שקורה בתימן אני מתרשם שהם מתקשים להגיע להישגים בשטח. לגבי התגבשות גוש שיעי – כמו שכתבתי, התגבשות גושים יכולה ליצור תנאים לרגיעה לא פחות מאשר למלחמה. באיזה צד יעמדו האמריקאים? אני לא אתפלא אם הם ימכרו נשק לשני הצדדים… סתם. הם יתמכו במי שהממשל יחשוב שתמיכה בו תקדם את האינטרסים הפוליטיים כמו שהוא מבין אותם. מה שלא שולל את אפשרות התמיכה בשני הצדדים.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s