אחרי שכתבתי לפני כמה חודשים על הדרך שבה נראה שגולן טלקום מנסה לעשות הון מכך שבמקום להשקיע כסף בהקמת תשתית ולהכנס לתחרות בשוק הסלולרי כפי שהתחייבה כשקיבלה את הזיכיון, היא תמכור את עצמה לאחת המתחרות, העניין המשיך להתפתח באופן מעניין בתקופה האחרונה ולהמשיך לחשוף את האופן שבו מתנהל באמת העולם הקפיטליסטי מאחורי הססמאות של השקעות, תחרות ושאר אגדות יפות.
שני דברים בנושא שרציתי לציין כבר מזמן, אבל לא התפנתי לכתוב, על המעבר מעוני על בסיס קצבאות לעוני על בסיס עבודה, ועל חלקם של העובדים בתוצר שהם מייצרים.
בעמונה הולכת ומתפתחת מבוכה טרגי-קומית, שמדגימה במובן מסויים עד כמה ציבור המתנחלים מנותק מהמציאות בישראל.
שלי יחימוביץ פרסמה מיד לאחר הכרעת הדין במשפט אזריה פוסט הקורא לשקול ברצינות מתן חנינה לאחר שיגזר דינו. יש בו כמה אמירות חשובות, ועדיין הוא עורר בי אי-נוחות (ואצל אנשים קרובים שאני מעריך – התנגדות ברורה). אנסה לברר כאן למה, היכן היא מביאה אמירות חשובות, והיכן היא טועה.
המכון הישראלי לדמוקרטיה פרסם לפני כמה ימים את דו"ח מדד הדמוקרטיה שלו לשנת 2016. בדו"ח
יש המון דברים מעניינים: למשל, במדדים הבינלאומיים, מצבנו לא רע בכלל ביחס למצב הכללי (אחרונים בערך בעולם הראשון, אבל עדיין בעולם הראשון) ונראה שהמדדים לרמה גבוהה של אופטימיות הם להשתייך לימין הישראלי, להיות בעל הכנסה גבוהה מהממוצע, או להיות לא-יהודי שמצביע למפלגות ציוניות.
בנוסף, מצאתי שם שלוש שאלות שמציעות לטעמי הצצה מרתקת על תפישת הזהות של הישראלים בשני הנושאים שמסעירים את הזירה הציבורית של החברה בישראל: הנושא העדתי והמתח היהודי-ערבי. להמשיך לקרוא
שלוש נקודות מתוך מה שמתרחש באזור שלנו תקופה האחרונה ששוות לטעמי יותר תשומת לב ממה שקיבלו.
עמדת תצפית 