מאגר ליוויתן וחלוקת הסיכונים

הסכם המימון לפיתוח השלב הראשון במאגר הגז לוויתן מדגים יפה את אחד העיוותים הגדולים של הקפיטליזם בימינו: היכולת להרוויח הרבה מאוד כסף בלי לסכן השקעה משלך. 
חברות הגז צריכות להשקיע (הרבה) כסף, סדר גודל של 1.5-1.75 מיליארד דולר, בפיתוח שלב א' של מאגר הגז לוויתן. בדימוי הקפיטליסטי שלנו, בעלי ההון אמורים להשקיע את ההון שצברו בעסקיהם הרווחיים, ותמורת סיכון ההון הזה הם צפויים להרוויח סכום הוגן בעתיד, אם היוזמה אכן תצליח.
אבל הדימוי הקפיטליסטי שלנו הוא אנכרוניסטי. השותפויות לא הולכות להביא כסף מהבית. הן לוות אותו מבנקים גדולים, תמורת ריבית נאה, והן יחזירו אותו בעוד ארבע שנים בתשלום אחד. איפה הנקודה המעניינת? שהגז מלוויתן אמור להתחיל להכניס רווחים רק בעוד שלוש שנים.
אז מאיפה יבוא הכסף להחזיר את ההלוואה?
א. אפשרות אחת, היא שהשותפויות צופות רווחים ברמה שיחזירו את כל ההשקעה שלהן בתוך שנה. שיעור רווח כזה לא מתקיים בכלכלה קפיטליסטית. הוא יכול לקרות או במונופול או בקזינו.
ב. וזה כנראה התכנון, היא שלפני מועד החזר ההלוואה, השותפות יגייסו את הסכום להחזר ההלוואה כחוב חדש, הפעם בהלוואה מהציבור. הם ינפיקו אגרות חוב, וישלמו אותן באמצעות הרווחים ממכירת הגז.
אז מי נושא בסיכון?
אם הפיתוח ייכשל מסיבה כלשהי, והשותפויות לא יצליחו לגייס את הכסף מהציבור, הרי שהבנקים ימצאו את עצמם בבעיה, וייאלצו כנראה לספוג תספורת מצד החברות.
אם הפיתוח יצליח, הרי שקוני האג"ח ישאו בסיכון שהשותפויות לא יצליחו מסיבה כלשהי להפיק הכנסות סדירות משדה הגז, ואם זה אכן לא יקרה, מחזיקי האג"ח ייאלצו לספוג תספורת מצד החברות.
מי לא נושא בסיכון ממשי?
נכון. מי שלא מכניס כסף משלו לתהליך – בעלי השליטה בחברות הגז. במבחן ההשקעה, לא מדובר ביזמים, אלא במי שמתווכים בין משקיעים שונים וגוזרים על כך רווח גדול בסיכון מינימלי.
ברוכים הבאים לקפיטליזם.
נ.ב. – כמובן שהסיטואציה הזו מדגימה את היעדר הצורך ב"טייקונים" כמתווכים ואת היעדר התרומה שלהם לכלכלה. את הפקת הגז הזו היה הרבה יותר הגיוני לממן מתקציב המדינה ולהשתמש ברווחים כהוצאות בתקציב המדינה, או לכל היותר באמצעות הנפקת אג"ח מדינה לציבור החוסכים, במקום לשלוח אותם להמר על הרווחים של תשובה וחבריו.
***
את הפרטים הטכניים של הסיפור הזה, בתוספת הודעות היח"צנות של המעורבים ובניקוי המבט הביקורתי, אפשר לקרוא כאן.
מודעות פרסומת

8 מחשבות על “מאגר ליוויתן וחלוקת הסיכונים

  1. יש קצת דיסוננס קוגנטיבי בכתיבה של אנשי שמאל כלכלי כמוך שמתייחסים למדינה בחשדנות רבה בכל זירה פרט לזירה של ניהול כלכלה. המדינה עלולה להיות קבוצת אנשי מרכז ליכוד מושחתים גם ובעיקר כאשר יפקידו בידיה עסק.

    • איפה אתה רואה *אותי* (ולא אנשים "כמוני") מתייחס למדינה בחשדנות רבה בכל זירה פרט לזירה של ניהול כלכלה?
      המדינה יכולה להיות קבוצת אנשי מרכז ליכוד מושחתים ויכולה להיות גם לוי אשכול. אבל דנקנר ותשובה תמיד יהיו דנקנר ותשובה. מה שבזירת הממשל הוא שחיתות, בזירת העסקים הפרטית הוא הנורמה.

  2. תיאורטית (אני לא יודע אם זה המקרה כאן), התפקיד של חברות הגז הוא לא להביא את ההון, אלא להביא את הידע. הן אלה שאמורות לדעת איך מפיקים גז ממאגר כמו לוויתן, ואיך מנהלים כזה מיזם.

    זה נכון ש"בדימוי הקפיטליסטי שלנו, בעלי ההון אמורים להשקיע את ההון שצברו בעסקיהם הרווחיים, ותמורת סיכון ההון הזה הם צפויים להרוויח סכום הוגן בעתיד, אם היוזמה אכן תצליח", אבל צריך להבין שבסיפור של הגז, מי שמשחק את התפקיד של בעלי ההון בדימוי הזה הם הבנקים וקוני האג"ח. תשובה ונובל אנרג'י משחקים את התפקיד של היזמים שמגייסים כסף מבעלי ההון כדי להרים מיזם.

    • בתור "היזמים", מה תשובה ונובל אנרג'י מסכנים? האם הם למעשה שכירים של בעלי ההון? האם הם מסכנים משהו מעבר למוניטין של החברות שהן שולטים בהן אבל בעלים רק של חלק מהן?

      • אני לא בטוח שהם מסכנים משהו.

        הם לא שכירים של בעלי ההון. יותר נכון לחשוב עליהם בתור קבלני משנה של בעלי ההון. באופן תיאורטי, הדרך הנכונה לחשוב על הסיטואציה היא כעל בעל הון שחותם על הסכם עם קבלן משנה לביצוע פרויקט. החוזה אומר שאם הפרויקט יצליח, בעל ההון יקבל סכום מסוים (הריבית על ההשקעה), וקבלן המשנה יקבל את כל הרווחים הנותרים.
        למה שבעל הון ירצה לחתום על חוזה כזה? תיאורטית, חוזה כזה נותן לקבלן המשנה את התמריץ האופטימלי, כך שבעל ההון לא צריך להשגיח על קבלן המשנה שהוא מתנהל ביעילות. אם החוזה היה שונה (למשל, אם הוא היה מבטיח לבעל ההון אחוזים מהרווחים), בעל ההון היה צריך להשגיח כל הזמן הקבלן ולוודא שהוא אכן מתנהל בצורה יעילה ולא מבזבז את הכסף של בעל ההון (למעשה, חוזה כזה הוא דרך לחשוב על המצב שבו חברות הגז היו מנפיקות מניות במקום אג"ח).

        זו התיאוריה. כאמור, אני לא מכיר מספיק את הסיפור של הגז כדי לדעת אם זה תיאור מוצלח של המציאות.
        כמובן, נקודה חשובה במציאות שהתיאוריה הזו מחמיצה היא שכאן בעל ההון הוא לא אדם אחד, אלא ציבור גדול שההון שלו מנוהל ע"י סוכנים, שלא בהכרח שמים את האינטרס שלו בראש מעייניהם.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s