מורשת רבין: ביטחון ככלי לשלום, שלום ככלי לביטחון

בתחילת חודש יולי 1993, חודשים ספורים לפני החתימה על הסכם אוסלו הראשון, הופיע ראש הממשלה רבין בפני חניכי המכללה לביטחון לאומי, להרצאה בנושא "האופציות לקידום התהליך המדיני ומדיניות הביטחון". לא מזמן התגלגל לידי רישום הדברים מההרצאה, שפורשת באופן יפה את התפישה המדינית-ביטחונית של רבין. את עיקריה אנסה להציג ברשומה זו. מכיוון שהדברים הלכו והתארכו, החלטתי לפתוח בתקציר בנקודות.

תקציר בנקודות:

מדיניות הביטחון

  1. קיומה של מדינת ישראל לא יכול להיות מותנה בהסכמת הערבים, והקביעה הזו היא התנאי הראשון לקיומה.

  2. ישראל לא יכולה לכפות הסדר שלום באמצעות יוזמה התקפית, ולכן אין לה אינטרס ליזום מלחמות.

  3. היעד הישראלי בכל מלחמה שיוזם הצד הערבי הוא ניצחון המורכב משלושה מרכיבים: שלילת הישג קרקעי מהיריב; מכה צבאית שמביאה את הצד הערבי לבקש הפסקת אש במקום; זאת גם באמצעות יצירת איום אסטרטגי על המשך קיום משטרו.

  4. על מנת להימנע ממלחמות, ומכיוון שמלחמות העתיד יכללו פגיעה בעורף האזרחי, ובגלל מגבלות הזמן שקיום משק בתנאי גיוס מילואים והדיפלומטיה הבין לאומית מטילות על אורך המלחמה, ישראל צריכה להכין את צה"ל להשגת ניצחון מהיר בפרמטרים שהוגדרו בסעיף הקודם, על מנת להשיג הרתעה קונבנציונלית, תוך שמירה על העמימות בתחום הגרעיני.

  5. בהיעדר קיום יכולות הרתעה ומטרות הכרעה, אין בסיס לניסיון ישראלי להגיע להסכם שלום.

  6. האיום המרכזי הוא עליית האסלאם הפונדמנטליסטי במדינות ערב בהשראת איראן, ובטווח הרחוק של 7-15 שנים, הפוטנציאל של נשק גרעיני ויכולת שיגור בידי איראן. מול האיום, ישנו חלון זמן של כשנתיים עד חמש שנים, שבמהלכו ניתן להגיע להסכמים עם השכנים הקרובים (סוריה, פלסטינים, ירדן) ובכך לבלום את התהליך הזה.

מדיניות השלום

  1. מדינת ישראל צריכה לחתור באופן אקטיבי להשגת שלום, גם מול המשטרים הדיקטטוריים הלא יציבים במזה"ת.

  2. שלום יציב מתבסס על נורמליזציה של היחסים לאורך זמן. מכיוון שהוא דורש תהליך מתמשך, הסכם שלום יציב במצב הנוכחי צריך להישען על מהלכים פומביים של נורמליזיה, תוך שמירה על עוצמתו וכושר ההרתעה של צה"ל.

  3. ניסיון העבר מלמד שהסכמי שלום הושגו במו"מ דו-צדדי ישיר, ולא בועידות רב צדדיות בחסות בין-לאומית.

  4. אין בידי ישראל קלפים גיאוגרפיים שיאפשרו השגת הסכם ביניים עם סוריה. מו"מ מול סוריה צריך להיות מותנה בהגדרה שיעדו הוא הסכם שלום מלא כולל נורמליזציה וללא התניה למתרחש בזירות אחרות. במו"מ כזה, ישראל תנסה להגיע לפשרה טריטוריאלית ולא לחזור על תקדים ההסכם  מול מצרים של נסיגה מלאה לגבול הבין לאומי.

  5. מול הפלסטינים אין יכולת להגיע להסכם קבע במצב הנוכחי. בהסכם ביניים, ישראל יכולה להציע יצירת אוטונומיה פלסטינית – ולא מדינה – תוך שהיא משאירה את סוגיית ירושלים מחוץ למו"מ, שומרת על שליטתה ביישובים היהודיים בגדה המערבית ובעזה, וממשיכה להחזיק באחריות לביטחון האזור. אש"פ לא יכול להיות הפרטנר של ישראל להסדר כזה, מכיוון שהוא מתנגד לתנאים האלה.

  6. העקרונות האלה מול סוריה והפלסטינים הם קווים אדומים של ישראל, שהשמירה עליהם מצדיקה אי-השגת הסכם ועצירת התהליך המדיני, על הסיכונים הכרוכים בכך.

  7. לישראל אין מחלוקות מהותיות עם ירדן, אך ירדן תוכל לחתום על הסכם שלום רק לאחר התקדמות משמעותית של ישראל מול הפלסטינים.

***

ומכאן לדברים של רבין. מכיוון שהדברים נרשמו מתוך הרצאה בעל-פה, הם אינם תמיד רהוטים, ולכך נוספו שגיאות רבות ברישום. במקומות מסויימים תיקנתי לכתיב נכון והוספתי סימני פיסוק. כל ההדגשות בציטוטים הן שלי.

***

קודם כל, רבין פותח את דבריו בהנחה שמדיניות שלום או מדיניות הבטחון הן שני הפנים של מטבע אחד. מכאן הוא עובר למספר הנחות יסוד:

א. מדינת ישראל היא ההישג המרשים ביותר של העם היהודי – מדינה ריבונית שתמשיך את המורשת היהודית ותבנה מערכת חיים ריבונית-עצמאית בארץ ישראל. תפקידה של המדינה הוא לא רק להתקיים ככזו עבור היהודים החיים בה, אלא גם כמקלט וכיעד הגירה לכל היהודים בעולם, ולסייע לשמירה על זהותם כיהודים במקומות שמועדים להתבוללות.

ב. הבחירה בארץ ישראל כיעד ההגשמה של הציונות משמעותה הקביעה להיות מיעוט יהודי במרחב הערבי-מוסלמי שמצפון אפריקה ועד פקיסטן.

בעצם נותרה שאלה אחת: האם תהיה אפשרות לקיים את המדינה גם בשלום, כי [ה]אלטרנטיבה [היא] בין שתיים או במלחמה מתמדת או בסיכוי לשלום, אין אלטרנטיבה שלישית.

מדיניות הביטחון

ג. מדינת ישראל לא יכולה להתנות את קיומה ברצות הערבים, והתנאי הראשון לקיומה הוא האמירה שקיומה לא מותנה ברצון הערבים או בנכונתם להשלים עם קיומה.

אנחנו נתקיים פה בין אם ירצו בין אם לא ירצו. זה מה שמנחה את מדיניות הבטחון

ד. מדינת ישראל לא יכולה, בגלל המציאות הפוליטית (ולא דווקא הצבאית) להשתלט על המרחב הערבי ולכפות עליו פתרון מדיני שיביא לסיום מצב המלחמה, בדומה למה שעשו בעלות הברית ליריבותיהן במלה"ע II.

אין אפשרות כזאת. לא בגלל המגבלה הצבאית, אין אפשרות כזאת בגלל המציאות הפוליטית. ובודאי בתקופה הזו. אין יכולת לישראל להשתלט על מאה מליון ערבים ולהבטיח שהיא תכפה לאורך-זמן פתרון מדיני שיוציא את המוטיבציה למלחמה.

מכאן שלישראל אין את האופציה לפתוח במלחמה יזומה שתביא לכפיית הסדר שסיים את מצב המלחמה.

ה. האם לישראל יש צורך במלחמה על מנת להשיג תוספת שטחים?

אני מגיע למסקנה שאין עוד איזשהו שטח שיתווסף לנו שמשנה משמעותית את מצבה הביטחוני של ישראל או שנותן בידי[ה] איזה שהוא נכס אדיר משמעותי שמצדיק יזום מלחמה בנסיבות הקיימות וצריך להביא אותנו ליזום מלחמה.

ו. אין הצדקה לפתוח במלחמה יזומה מול אויב שמתעצם ומגיע לעוצמה שתסכן את ישראל יותר מדי, מכיוון שבמהלך כל המלחמות ישראל הצליחה להכות בבניין הכוח הצבאי של האויב. הוא לא שולל מכה מקדימה כאשר ידוע שמלחמה עומדת בפתח, אלא מלחמה יזומה אל מול התעצמות ללא איום מיידי.

אין לדעתי יעד פוליטי, מלחמה שתסיים את המלחמה, או טריטוריה נוספת שמצדיקה ליזום מלחמה במתוכנן, או יעד של שבירת צבא כולל, שבירת משטר מדינה שיצדיק יזום למלחמה. זה לא אומר שאין מקום למבצעים, או למבצעים יזומים לחיסול, בואו נניח הכור ב-81, דברים דומים כאלה, לא מלחמה כוללת!

ז. ועל סמך אלה, מכיוון שאין לישראל מה להשיג ממדיניות התקפית, הרי שהיא מכוונת את עצמה לאסטרטגיה הגנתית. זאת במציאות שבה הולכת ונמחקת ההפרדה בין חזית לעורף.

ידענו כבר מתחילת שנות השמונים שהיום כל מלחמה תהיה מלחמה בחזית ובעורף במקביל. נגמרה תקופת המלחמות של ישראל שהמלחמה היא בחזית והעורף בטוח. […] אין היום מלחמה שתפיסת מדיניות הביטחון […] שהיא  לא תהיה מלחמה בו זמנית בחזית או בעורף עם כל המשמעות […] של פגיעה בעורף על כושר העמידה הלאומי או על כושר העמידה של חיילים בחזית שאינם יודעים שמשפחותיהם בטוחות בעורף.

ח. בתוך הנסיבות של מדיניות ביטחון של אסטרטגיה הגנתית, מה יוגדר כניצחון ישראלי?

הייתי מגדיר אותו בשלושה פרמטרים. פרמטר ראשון – זה מכה צבאית כזאת שתוצאתה המדינית היא שהערבים מבקשים הפסקת אש במקום, זה השוני בין קדש לששת-הימים. בקדש נאלצנו לחזור לקווים שמהם התחילה המלחמה. בששת הימים נשארנו במקום אליו הגענו במלחמה, בהסכמה ערבית, משום שלא היה בכוחם לשנות[.] המשך המלחמה הייתה פוגעת בהם יותר מאשר בנו. כלומר, מכה צבאית כזאת שהתוצאה המדינית בקשת המדינה הערבית, המדיניות הערביות, להפסקת אש במקום והתוצאה הצבאית קרקעית שהם לא לקחו שום דבר מאיתנו ואנחנו יצרנו מצב שיש בו איום אסטרטגי, איום על דמשק[,] לא בהכרח כניסה לדמשק.

ט. ולכן, המדיניות הישראלית הרצויה היא:

מניעת מלחמה בתוקף העוצמה הצבאית, מתוקף מציאות מדינית.

[…] לכן עדיף לנו לא ליזום, אין לנו סיבה ליזום, זאת אומרת המדיניות למניעת מלחמה [היא] ההרתעה שלנו. […] מכאן אסטרטגיה הגנתית, כדי לממש אותה, צה"ל צבא ההתקפי ביותר וזאת משתי סיבות: איך מונעים מלחמות? […] מנית מלחמה קודם כל בצירוף של כוח ההתרעה של צה"ל – הנסיבות המדיניות קיימות בכל עת בראיית עולם ובתמיכת העולם בנו, אבל קודם כל בצה"ל.

מהי הרתעה בתנאים קונבנציונליים? […] אני מאמין שכושר ההרתעה חייב להיות כזה שאסד ידע או הוא יעריך את כושר ההרתעה שלנו. שאם הוא פותח במלחמה הוא לא רק לא ישיג את יעדיו[,] מצבו אחרי זה יהיה הרבה יותר חמור, צבאית, פנימית מדינית, פנימית בין לאומית, עד כדי סיכון משטרו. אחרת, אם את זה לא נצליח להחדיר, אין הרתעה. ולכן הצבא צריך להיות חזק, התקפי. הדבר השני [-] יכולת מהירה לעבור מבלימה להכרעה וזה אם כושר ההתרעה לא עמד.

[…] חיל האוויר הישראלי וכוחות היבשה ההתקפיים הישראלים חייבים לעבור מיד למתקפה והמחיר הוא ביותר אבדות. זה נגזר מהמציאות הישראלית בסכסוך הערבי[:] בלוח זמנים שעון חול מדיני קצר ושעון חול לוגיסטי קצר.

 

י'. כיצד בוחנים את ההרתעה? לפי השאלה אם פרצה מלחמה או לא. והרתעה גרעינית, לפי רבין, אינה הרתעה כלל. אפילו שרבין כמובן משאיר את קיומו של נשק גרעיני בידי ישראל כ"חשד" עמום.

אני לא מדבר על טרור, או בעיות, מלחמה ערבית-ישראלית, זה בשבילי המבחן לכושר ההרתעה. אנו יכולים להתבלבל מה זה אומר, ומה זה לא אומר. יש מבחן אחד להרתעה קונבנציונלית, במלחמה קונבנציונלית[,] היא התפרצה או לא פרצה מלחמה[?]

[…]

השאלה השניה היא מה המשקל של של הדימוי שקיים לגבי ישראל בנושא הגרעיני.

אני אינני יודע אם אפילו במצב של היום שליט ערבי, ניקח את סוריה, שהוא מגיע בנסיבות מסויימות למסקנה שאין לו מנוס, ויש ביכולתו בתנאים המדיניים מאפשר, שלא יבוא ויאמר אני אצא למלחמה, תכליתה היא מוגבלת[,] אפילו לא כל רמת הגולן […] אשתדל להביא להפסקת אש ליצור מציאות חדשה שתאלץ את הצדדים ואת הקהיליה הבינלאומית להכנס למו"מ מדיני בתנאים פחות נוחים לישראל ומציאות צבאית שונה. גם אם הוא חושב שלישראל יש גם [גרעין]. על זה לא זורקים גרעין. 

אין לי שום ודאות שבהנחה שלשליט ערבי יש חשד או שאולי הוא משוכנע שלישראל יש נשק גרעיני, האם זה ימנע ממנו לעשות פעולה צבאית כוללת מוגבלת, שהיא איננה איום על חיפה או תל אביב? אני אינני יכול לתת לך תשובה. ולכן בעיני בשלב הזה כושר ההרתעה הקונבנציונלי מול האיום של איזון מלחמה קונבנציונלית הוא הקובע, והבחינה לתוצאתו היא אחת. היתה מלחמה על ידי מדינה ערבית[?]

י"א. ובשורה התחתונה לגבי מדיניות הביטחון:

אלה הדברים, יסוד מוסד בעיני גם של מדיניות שלום, לקיום יכולת צבאית ישראלית שתשרת את מטרות ההתרעה ואת מטרות ההכרעה בצורה הכי טובה כמו שתארתי. בלי קיום מערכת כזאת כל משא ומתן מדיני אין לו משמעות בכוחותינו. בלי התשתית הביטחונית, מדיניות הביטחון, העוצמה הצבאית שצריכה לענות על מדיניות הביטחון הזאת, אין מקום ואין בסיס גם למדיניות של שלום.

 

ומכאן לנושא מדיניות השלום

א. האם יש טעם במשא ומתן לשלום מול המשטרים הלא-דמוקרטיים במזרח-התיכון, שעלולים ליפול, בסיטואציה שבה ישראל נותנת שטחים תמורת הסכמים על נייר?

"כל הממשלות אמרו "כן!" כדאי ליטול סיכון למען השלום, כמובן בשני תנאים: התנאי הראשון הוא שהמילים בניירות יתורגמו למציאות שנותנת פוטנציאל שינוי, שינוי בגישה[.] יצירת מצב שבו יש סיכוי לשחיקה של המוטיבציה למלחמה המושתת על מוסכמות ושנאה […] כי אם לחכות עד שיהיו משטרים דמוקרטיים של חברה מתקדמת כמו שלנו, [של] מערב אירופה, בעולם הערבי – בסה"כ בין חמישים למאה שנה. […]

ב. אז מה הם התנאים לשלום אל מול משטרים כאלה?

בתנאי שהשלום יהיה כזה שישנה מציאות שגם היא [לא] ניתנת למשטר טוטליטרי לחיתוך בשעה אחת או בשלושה ימים. מציאות שמשנה את הקשרים […] וממחישה שיש שלום במובן שכל אדם ברחוב מבין אותו, זה גבולות פתוחים לתנועת אנשים[,] זה יחסים דיפלומטיים, כולל שגרירות עם דגל ישראל בלב בירה ערבית[,] זה מדיניות של הממשלה הערבית […] שמגיעים לשלום[,] מעודדים נורמליזציה ככל האפשר.

הדבר השני הוא שיש עוצמה צבאית ותנאים להפעלתה, כי זהו הגיבוי היחיד לשלום[,] לא היחיד[,] המרכזי. מי שחושב שאחרי שלום, חוזי שלום עם כל מדינות ערב […] אפשר יהיה להוריד משמעותית בתקציב הביטחון פשוט טועה. ישראל תזדקק לעוצמה צבאית גם אחרי כריתת חוזה שלום להרבה שנים. ומדוע? השלום שיושג יהיה השלום הדיפלומטי[.] השלום האמיתי הוא תהליך שיקח אולי עוד דור, אחרי השלום הדיפלומטי שיביא למציאות שתשנה את כל ההתייחסות לישראל.

ג. איך כדאי להתקדם להסכם שלום מול מדינות ערב? במו"מ דו-צדדי ישיר.

היום ישראל מחוייבת למתכונת [ועידת] מדריד[.] אם הדבר היה תלוי בי אני לא הייתי הולך על מתכונת מדריד מסיבה פשוטה, אני התנגדתי לועידה בין לאומית לא בגלל האום כי האו"ם תמיד היה או אמריקה או רוסיה ושלום זה אמריקה אז מה זה משנה[.] אם ב-49 זה היה תחת חסות האו"ם אבל השניים שניהלו את המשא ומתן שהגענו להסכמי שביתת הנשק, סיום מלחמת העצמאות היו רובם גנרלים. בכל המגעים אחר כך היו עשרים וחמש שנות בצורת מדינית, מ-49 עד-54 [צריך להיות 74. התצפיתן] כל המלחמות נסתיימו בהחלטות או"ם בלי אף הסכם דו-צדדי ישראלי ערבי […]

אני לא אהבתי את הועידות הבין לאומיות מסיבה אחת – הן עד היום מ-49' לא יצרו שום הסכם, אין תקדים שהסכם מוגבל, שביתת נשק, הפקדת כוחות, הסכמי ביניים ובודאי חוזה שלום השכנו במסגרת משא ומתן שאתה מנהל בו זמנית עם יותר מגורם ערבי אחד.

ד. בתוך הסיטואציה של ועידה בין לאומית, רבין הבין שפוטנציאל ההתקדמות הוא מול הסורים או הפלסטינים. עם ירדן אין בעיות, אבל היא לא תתקדם בלי התקדמות משמעותית מול הפלסטינים. רבין הגדיר שעם מדינות ערב (כלומר עם סוריה) אין טעם למו"מ על הסדר ביניים, אלא רק למהלך להסכם שלום. עם הפלסטינים לעומת זאת, הוא מציע מהלך דו-שלבי, כלומר קודם כל הסכם ביניים. לגבי סוריה, רבין קבע שישראל אינה מוכנה לנהל מו"מ על היקף הנסיגה לפני שסוריה תסכים להציב אופק של הסכם שלום מלא, שאינו תלוי בסביבה:

"הסורים אומרים[,] וכי אנחנו שונים מהמצרים, זה לא תקדים עבור שלום. ישראל שילמה למצרים החזרת כל השטח ועקירת כל נוכחות. […]

הם יודעים שכרגע, שהעמדה הישראלית היא נכונות לנסיגה ברמת הגולן לגבולות בטוחים ומוכרים, שאיננו מוכנים להכנס למשא ומתן על עומק הנסיכה בטרם נקבל תשובה מהסורים האם מושגיהם על השלום כוללים שני מרכיבים: מהות השלום [-] גבולות פתוחים לתנועת אנשים, יחסים דיפלומטיים, כולל שגרירויות, מדיניות של עידוד נורמליזציה, סדרי ביטחון וכמובן עמידותו של הסכם על שתי רגליו. אנו נחתום חוזה שלום[,] הוא לא יכול להיות מושפע ממה שיקרה או לא יקרה בינינו לבין הפלסטינים או בינינו לבין ירדן או בינינו לבין כל מדינה ערבית אחרת.

[…] אני רואה חובה כן לנסות, כן להגיע לפשרות הדדיות, בעצם מה שאנחנו מנסים עם סוריה זה לא לחזור על תקדים [מצרים]"

ה. לגבי הפלסטינים – רבין העדיף, עד כמה שאפשר ביחס לאילוצים, לנהל את המו"מ מול נציגי הפלסטינים מהשטחים ולא מול אש"פ טוניס, ולבנות אוטונומיה על בסיס חלוקת סמכויות ולא על בסיס חלוקת שטח:

"היה ברור שהמשלחת הפלסטינית מותנת באישורים מטוניס […] יחד עם זאת אני רואה חשיבות עקרונית בעמידה שהמשלחת היא נציגי תושבי השטחים, כי אני מאמין גם שבתוכם יש כאלה יותר (לא ברור).

[…] אנחנו רואים את השטח כיחידה אחת[.] לא מוכנים לחלוקה טריטוריאלית שיש לה משמעות פוליטית, אנחנו מוכנים לניהול אדמות[:] אתם באזורים שלכם[…] נהלו את העניינים[,] וכמובן לא יעלה על הדעת פגיעה באחדותה של ירושלים או בריבונות עליה. […]

עם הפלסטינים יש שלוש בעיות מהותיות[,] אינני בטוח שזה ישתנה עם מי נדבר מתוכם. הדבר הראשון הוא כמובן אי הכללת ירושלים […] הדבר השני, מה תוחלת הסמכות של הגוף המבצע של האוטונומיה […] והדבר השלישי כלומר על מה הם אחראים ועל מה לא, אנחנו עומדים על כך שהאחריות תהיה בעיקרה פונקציונלית פלוס ניהול האדמות[.] לא חלוקה טריטוריאלית פוליטית אלא חלוקה מינהלית מי מטפל במה[.] בתחום של ניהול אדמות, אנחנו אומרים לא יעלה על הדעת שעל הישובים ועל הביטחון אנחנו לא נהיה אחראים.

בתגובה לשאלה על קולות מתוך הממשלה והכנסת הקוראים למו"מ ישיר מול אש"ף:

אנחנו יודעים מה הם הנושאים המהותיים שמוענים הגעה להסכם על הסדר הביניים, האם כתוצאה מזה אש"פ הולך לשנות עמדתו בעניין ירושלים, בעניין האחריות הישראלית על התושבים והישובים וחייהם בשטחים, על ראיית הביטחון הכולל? אני לא רואה שע"י הפניה וע"י החלטה שלנו שאנחנו מבקשים לדבר איתו [הוא ישנה את עמדתו]

[…]

לפי דעתי זה משבש את מתכונת מדריד. לא שהיא הכי טובה […] למה לא לדבר עם אש"פ?

למשל הסעודים, האמריקאים ניסו להשפיע על הסעודים לתת כסף להשקעה בשטחים […] יצאה לפני 3 שבועות משחת של פייסל חוסייני ואבו מאזן, היו צריכים להגיע לסעודיה לנהל מו"מ, הסעודים הודיעו, אנחנו מוכנים לקבל [את] פייסל חוסייני, מוכנים לתת כסף לשטחים, את אבו מאזן לא רוצים לראות, לא מוכנים לדבר איתו. וודאי לא ניתן כסף הם אומרים לאש"פ. […] הם לא נתנו סנט אחד, לערפאת מאז מלחמת המפרץ. לכן היום סוגרים עיתונים בשטחים, מורים באוניברסיטאות שקשורות באש"פ, או גורמים הקשורים באש"פ, הם שבעה חודשים לא קיבלו שכר, הם במשבר כספי. […] ולכן אני מצטער על ההתבטאויות אבל זה לא משנה.

הערת שוליים: כאן צריך לשאול הקורא האינטליגנט: "יולי 1993, בתוך מעט יותר מחודש פרס יחתום עם אבו-מאזן על הסכם באוסלו. בתוך פחות מחודשיים רבין עצמו יחליף מכתבי הכרה הדדית עם ערפאת. רבין לא ידע?"

והתשובה היא שבוודאי שידע. וגם התנגד, וגם הסביר למה. כמו שכתב לשר החוץ שלו פרס כחודש לפני ההרצאה:

בהמשך לשיחתנו בנדון ביום א' 6.6.93, ברצוני לחזור על הנקודות העיקריות שאמרתי. המגעים הקרויים 'מגעי אוסלו' במצב הנוכחי מהווים סכנה להמשך המשא ומתן לשלום… ראשית הם נותנים הזדמנות לאנשי תוניס לעקוף את השיחות בוושינגטון ומחלישים את הגורם החיובי שבהן, תושבי השטחים הכלולים במשלחת הפלסטינית. אנשי תוניס הם הגורם הקיצוני בקרב הפלשתינים הרוצים בתהליך השלום ומונעים מן הגורמים המתונים יותר להתקדם במשא ומתן איתנו. דבר זה בא לידי ביטוי בולט בסבב התשיעי (האחרון) של המשא ומתן. יתרה מכך, הם מונעים מחברי המשלחת הפלסטינית לצאת להידברות עם נציגי מחמ"ד [מחלקת המדינה] בוושינגטון. לא מן הנמנע שכוונת אנשי תוניס לטרפד כל סיכוי להגיע למשא ומתן ענייני בוושינגטון ולאלץ אותנו להידבר רק עימם, ואז צפויה סכנה למהלכי השלום והמשא ומתן עם סוריה, לבנון וירדן… מבקש להפסיק המגעים עד לבירור נוסף.

אז אם ידע והתנגד, כיצד הגיע בכל זאת לחתימה בתוך חודש-חודשיים? הנה לכם עוד כ-9,000 מילים לקרוא בעניין, והן שוות את המאמץ.

ו. מהם הקווים האדומים של ישראל וכיצד רבין העריך את הסיכויים להגעה להסכמים?

"אני לא רוצה להתנבא […] אתה צריך לבוא ולומר לאיזה כיוון אתה פועל לנסות, ומה הם הקווים האדומים. למשל, לגבי הפלסטינים, לגבי הסדר הביניים, ירושלים[,] אחריות ישראלית לישובים היהודים, אחריות ביטחון כוללת. בעיקרון, אלה הם הדברים שהם הקווים האדומים שעליה אי אפשר לוותר אם רוצים להגיע להסדר כל היתר פתוח, אבל שלושת הדברים המרכזיים אי אפשר לוותר עליהם. לגבי הסורים בוודאי אי אפשר לוותר על שום דבר שהוא פחות משלום מלא. ולעשות מאמץ גדול לא להגיע למחיר השלום עם מצרים. אלה הם הקווים, זוהי המדיניות. כמובן, צריך לזכור שבהעדר שלום, בוודאי בהעדר תהליך שלום[,] יש גם משמעויות של סיכונים שצריך להחליט עליהם. הקווים האדומים צריכים להיקבע בראיה שזה יכול להביא לקיפאון והגדלת סיכונים בתחומים אחרים. אחרת הם לא קווים אדומים, אם הם לא מביאים בחשבון גם מה המשמעות של תוצאה הפוכה."

ז. ומהו האיום המרכזי הניצב מול ישראל? לפי רבין זהו הפונדמנטליזם האסלאמי, האיראני והמקומי שנתמך על ידיה.

"זה אסלאם פונדמנטליסטי שלא מתעלם מהרצון של קיום לאומיות ערבית נפרדת לעמים השונים. זה אסלאם איראני חכם שבסודן ישלטו סודנים בתיאום עם האיראנים, במצרים משטר אסלאם פנדמנטליסטי מצרי[,] באלג'יריה אסלאם פונדמנטליסטי אלג'ירי[,] כולם קשורים אידיאולוגית לאיראן. […] בתוך הפלסטנים בשטחים, בלבנון חיזבאללה, עם [מ]שותף לכולם נגד המשטרים בעיניהם המתונים. במדיניות חוץ נגד עצם ההכרה והקיום של ישראל, נגד כל מו"מ עם ישראל.

[…]

בטווח הרחוק, איראן גרעינית, עם שיגור טילים לא לפני שבע-חמש עשרה שנה וגם זה ניתן למניעה. יש לנו מחד, איזה פסק זמן זמני שהאיום הוא יותר איום של גורמי אסלאם פונדמנטליסטי […] מבחינה זו מה שקרה בארה"ב גם במגדלי התאומים [בפברואר 1993 ביצע ארגון אל-קאעידה פיגוע במטרה למוטט את מגדלי התאומים. התצפיתן], וגם מה שנחשב כעת בלי שזה היה מתרחש[,] אמריקה היתה פחות מודעת, הרבה פחות מודעת. גם הסכנה הטרוריסטית המיידית, אני אומר לכם יש להם תשית טרור היום בכל העולם.

בטווח הרחוק, אם לא נתגבר על חלק מהבעיות[…] אני אומר לכם[,] זאת הבעיה שמולה צריך להתמודד היום. […]

לכן, מחד פסק זמן עם סיכוי, גם לפתור את הבעיה במעגל הצר. צריך לזכור[,] מו"מ לשלום[,] אם לא יפול העולם הערבי, רק עם הטבעת הכי קרובה אלינו, יש מאחוריה עוד. […] השאלה היא אם נשכיל לנצל את פסק הזמן, אני לא יודע כמה, שנה-שנתיים-חמש[,] אין יכולת להגדיר את זה במדוייק, האם נעצור תהליכים מסויימים שמעודדים את האיום לטווח הרחוק עם המוגבלות בהווה או בטווח הקצר או לא."

***

מי שמעוניין, מוזמן לקרוא גם את המסמך המלא. אני מבין שהסיווג שמופיע עליו כבר הוסר.

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s