אחת מנפלאות הקפיטליזם, לנפלא ולרע, הוא יצירת היישות המשפטית של חברה שהיא נפרדת מבני האדם שמחזיקים בה ומנהלים אותה. להם יש רכוש פרטי, שכביכול לא קשור לחברה. אבל כשהם קונים לרכושם הפרטי חלק מחברה שבה יש להם בעלות, או מוכרים לידיה חלק מרכושם הפרטי, קורים דברים משונים.
בזמן שכמה מהחברים הימנים בפיד שלי חגגו את נצחונו של טראמפ בבחירות לנשיאות, אני הולך ומקבל את הרושם שהצד השמאלי של הפיד נהנה מהשידור החוזר של מופע התקווה המופרזת, ההפתעה המחרידה ואחריה ההלקאה העצמית, תהליך שבעשור האחרון הוא נאלץ לשמור רק לאכזבה התורנית בבחירות לכנסת ישראל. באמצע, אני אנסה להציע כמה נקודות למחשבה על משמעות הבחירה בטראמפ.
בתחילת חודש יולי 1993, חודשים ספורים לפני החתימה על הסכם אוסלו הראשון, הופיע ראש הממשלה רבין בפני חניכי המכללה לביטחון לאומי, להרצאה בנושא "האופציות לקידום התהליך המדיני ומדיניות הביטחון". לא מזמן התגלגל לידי רישום הדברים מההרצאה, שפורשת באופן יפה את התפישה המדינית-ביטחונית של רבין. את עיקריה אנסה להציג ברשומה זו. מכיוון שהדברים הלכו והתארכו, החלטתי לפתוח בתקציר בנקודות.
כמה דברים שעלו (או לא עלו) על סדר היום בתקופה האחרונה ואינם קשורים לתאגיד/רשות השידור.
עמדת תצפית 