מבחר התייחסויות קצרות (יחסית) והפניות לתשומת הלב, דברים שהצטברו עם הזמן:
בכלכליסט עשו לא מזמן פרוייקט ששאל כיצד הפכה ישראל למדינה עשירה עם אזרחים עניים. אפילו עשו סרטון אינפוגרפיקה חביב.
כמה נקודות שמצאתי ראויות לתשומת לב:
מבחר התייחסויות קצרות (יחסית) והפניות לתשומת הלב, דברים שהצטברו עם הזמן:
מדיניות הייבוש, הרס, הפרטה מגיעה לימ"חים של צה"ל (באחד מהם העביר התצפיתן כחצי משירותו הצבאי, אי-אז בתחילת המאה), והצצה למצב החקלאות בישראל.
מבחר התייחסויות קצרות (יחסית) והפניות לתשומת הלב, דברים שהצטברו עם הזמן:
הממשלה מבטיחה רווח מונופוליסטי לחברות הגז על מנת לא להנציח מונופול, התקשורת הכלכלית מוכרת את הלקוחות, ופרופ' אחד שמראה איך עושים רפואה ציבורית סופר-איכותית, ושזה לגמרי דבר אפשרי.
האגדה הידועה גם בשם "הזיכרון הציבורי כפי שעוצב על-ידי פוליטיקאים וכלי תקשורת בעלי עניין" מספרת שבשנים שלפני מלחמת יום הכיפורים החמיצה ישראל את הסיכוי לשלום בגלל היהירות והשחצנות שהוליד הניצחון ב-1967, ובגלל שדיין חשב ש"עדיף שארם-א-שייח בלי שלום משלום בלי שארם-א-שייח", ובגלל שגולדה היתה מאוד לא נחמדה, לא רק כלפי מזרחים. האגדה הזו סובלת מבעיה נפוצה של הזיכרון הציבורי – היא לא תואמת את התמונה המצטיירת מתוך המחקר ההיסטורי. אז מה קרה בשנים שלפני מלחמת יום הכיפורים?
סיכום השנה המסורתי של "עמדת תצפית". אז מה עשיתי השנה?
עמדת תצפית 