מדיניות הקליטה של עולי "ביתא ישראל"

אחד הדברים המרתקים בשיח הציבורי בישראל הוא כישורי העיוורון שלו. ככל שהלך והתפתח שיח הביקורת כנגד מדיניות "כור ההיתוך" האיומה של זקני מפא"י, התבצעה באותם הימים ממש מדיניות המחיקה התרבותית האגרסיבית ביותר שאני מכיר בהיסטוריה של הציונות כלפי קהילת עולים לארץ. במהלך שנת הלימודים האחרונה הגשתי עבודת סמינריון שבחנה את מדיניות הקליטה של עולי "ביתא ישראל" שעלו מאתיופיה בסוף שנות ה-80 ובשנות ה-90, על הציר שבין "אסימילציה" ו"רב-תרבותיות. היה מעניין מאוד, אז למה שרק אני אהנה?

המשך הדברים הוא פרק הדיון והמסקנות מהסמינריון, ובסוף יבוא גם קישור לעבודה עצמה, למי שמחפש חומרי קריאה לחופשת החג.

***

תהליך קליטתם של עולי "ביתא-ישראל" בארץ הוא מקרה מרתק לטעמי של ניסיון בקליטת הגירה בתנאים ייחודיים. לאור הניסיון המצטבר בקליטת עליה בישראל, והרקע הייחודי של עדת "ביתא-ישראל", גובשה כלפיהם מדיניות קליטה מורכבת: מצד אחד מדיניות קליטה ריכוזית, מקיפה ומעורבת ביותר, שנועדה לסייע בתהליך "אסימילטורי" באופיו של גישור מהיר על הפערים שבין הרקע החברתי-המסורתי של העולים לבין המציאות של חברה מערבית מודרנית, ואימוץ מוצלח של אורח החיים הישראלי על ידי העולים על מנת שישתלבו באופן המיטבי בחברה ובכלכלה הישראלית. מצד שני, ובמקביל, גישה "רב-תרבותית" פלורליסטית שביקשה לאפשר להם לשמור על זהותם התרבותית ללא תביעה לאסימילציה.

אני סבור שכבר ברמת התכנון יש לתהות האם מדיניות כזו לא סובלה מסתירה פנימית, לאור העובדה שהזהות התרבותית של עדת "ביתא-ישראל" היתה זהות דתית-קהילתית הנשענת על התארגנות של משפחות מורחבות, בעוד שהשתלבות מהירה בחברה הישראלית דוחפת לפיזור העולים בקרב האוכלוסיה הותיקה, ובכך מקשה על שמירת הזהות התרבותית הייחודית.

בכל מקרה, המפגש בין המדיניות המתוכננת למציאות בשטח הביא לתוצאות שפגעו בשני ההיבטים של מדיניות הקליטה:

  • במימד הזהותי-תרבותי: ההתייחסות אל העולים כאל קהילה דתית באופיה הביאה להפנייתה לטיפול הממסד הדתי בישראל. אבל במקרה של "ביתא-ישראל", מדובר היה במקרה חסר תקדים כמעט של עדה בעלת מנהגי דת יהודיים השונים ממנהגי הזרם האורתודוכסי. התפישה הלא-פלורליסטית של הזרם האורתודוכסי הובילה אותו להפעיל כלפי העולים מדיניות אגרסיבית של "מחיקת זהות" וכפיית הזהות האורתודוכסית, שבאה לידי ביטוי באי-הכרה בהנהגה הדתית של העולים ובמנהגיהם הדתיים, בלחץ לאימוץ מנהגי לבוש ונוסחי תפילה אורתודוכסיים, ובחינוך הילדים במוסדות הממלכתיים דתיים לפי המנהגים האורתודוכסיים. לאורך ההיסטוריה של קליטת עולים בארץ, אני מתקשה להזכר בתופעה אגרסיבית כל כך של מחיקת זהות דתית קודמת לטובת זהות דתית חדשה, שהופעלה באופן כה גורף כלפי עדה מסויימת. כך, במקום מדיניות סובלנית המעודדת "רב-תרבותית" באמצעות סיוע לשימור הזהות היהודית הייחודית של עולי "ביתא-ישראל", הופעלה כלפיהם מדיניות אסימילטורית בוטה. אפקט צדדי נוסף של מדיניות זו היתה עצם הריכוז של ילדי העולים במספר מצומצם של מוסדות חינוך של זרם מסויים, דבר שצמצם את המפגש שלהם עם החברה הישראלית, תחם אותו אל מגזר מסויים, ובגלל מדיניות החינוך בפנימיות יצר הפרדה הן בין הילדים לבין ילדים ישראלים מהסביבה בה גרו, והן בין הילדים להוריהם – הפרדה שהעמיקה את משבר הקליטה. במובן מסויים הופעלה כלפי עולי "ביתא-ישראל" בשדה התרבותי מדיניות הדוחפת לאסימילציה אל תוך מגזר מסויים בחברה המגזרית שהחלה להתגבש בישראל באותן השנים.
  • במימד החברתי כלכלי – הכלים המוגבלים שעמדו לרשות הגורמים הקולטים, לצד השפעות תרבותיות של העולים, ייצרו קשיים גדולים בתהליך הקליטה: השהות הארוכה מהמתוכנן במרכזי הקליטה הגבירה את התלות של העולים בממסד הקולט במקום לטפח את העצמאות שלהם; מיקומם של מרכזי הקליטה, השימוש בפתרונות מאולתרים כמרכזי קליטה ואופי הסיוע בדיור, בצירוף העדפת העולים לגור בסמוך לקרובי משפחתם, הביאו, למרות מדיניות הפיזור שתוכננה עבורם, להופעת ריכוזים של משפחות עולים במבנים שלמים ובשכונות מסויימות, רובן שכונות מצוקה פריפריאליות מבחינה חברתית-כלכלית; בסביבה זו, התקשו העולים למצוא מקומות עבודה המאפשרים פרנסה ברווחה; האוכלוסייה בשכונות אלה התקשתה להיות סביבה תומכת לקליטה, ולעיתים העדיפה לעזוב את השכונה, מה שסייע להתרכזות עולים נוספים בשכונה והעמקת המצוקה בה; הפניית ילדי העולים אל מוסדות החינוך הממלכתי דתי ובעיקר אל מוסדות עליית הנוער הביאה לכך שרבים מהם קיבלו חינוך עיוני ומקצועי ברמה שלא איפשרה השתלבות בחלקים הגבוהים של ההשכלה והתעסוקה בישראל.

 

כך קרה שלמרות מדיניות הקליטה, שנועדה לדחוף לאקולטורציה ללא אסימילציה והשתלבות העולים כשווים בחברה ישראלית פלורליסטית וסובלנית כלפי רב-תרבותיות, נראה שבמציאות הופיעו מגמות הפוכות: תהליך הקליטה הגביר את התערערות הקשרים המשפחתיים והחברתיים המוכרים אפילו יותר משינויים הבלתי-נמנעים המתרחשים בכל תהליך של הגירה; ריכוז העולים באזורי מצוקה ורמת החינוך שקיבלו ילדיהם הביאה להשתלבותם בשכבות הנמוכות מבחינה חברתית-כלכלית של החברה הישראלית ועיכבה את תהליך האקולטורציה שלהם; הכפיה הדתית האורתודוכסית שהופעלה כלפיהם הקשתה מאוד על שימור הזהות התרבותית שלהם.

עם זאת, בבחינת התוצאות מפרספקטיבת זמן ארוכה יותר, נראה שהתמונה אופטימית מעט יותר: נראה שהעולים מפגינים, לצד מוטיבציה גבוהה לשימור חלקי של מנהגים מסורתיים וטיפוח מודעות למורשת הייחודית של העדה, גם מוטיבציה גבוהה להשתלבות בחברה הישראלית מבחינה תרבותית, כלכלית וחברתית. נראה שרובם בוחרים בסגנון של השתלבות שאינו מוותר על זהותו הקודמת לטובת טמיעה ואינו מתנכר לחברה הישראלית. צאצאיהם המתחנכים בארץ שואפים ברובם לשיפור רמת השכלתם ומקצועם העתידי ומאמצים דפוסי חיים ותרבות של ישראלים בני גילם, דבר שיאפשר את שילובם המוצלח יותר כחלק בלתי נפרד מהמרקם החברתי בישראל. להערכתי, הגורם העיקרי המעכב כיום ובעשורים האחרונים את השתלבותם המיטבית של העולים וילדיהם בישראל הוא ריבודם הכלכלי-חברתי, והמדיניות הכלכלית-חברתית שנוקטות ממשלות ישראל, המעמיקה את הפערים בחברה במקום לצמצם אותם. להערכתי, ככל שישתפר מצבן של השכבות הנמוכות בחברה הישראלית וככל שישתחררו מאחיזתו של הממסד הדתי-האורתודוכסי לטובת מנעד הזהויות הדתיות המגוון בחברה הישראלית, כך תגבר השתלבותם המוצלחת של עולי "ביתא-ישראל" וילדיהם בחברה הישראלית.

בעשורים שלאחר עליית "ביתא-ישראל" עלו לארץ מאתיופיה עשרות אלפי עולים מבני הפלשמורה. אני חושב שניתן יהיה למצוא ערך חשוב במחקר נוסף, שיבדוק אילו לקחים שנלמדו מקליטת עולי "ביתא-ישראל" יושמו בקליטתם של עולי הפלשמורה, וכיצד הם השפיעו על תוצאות הקליטה. כיוון נוסף למחקר מעניין יכול להיות הבדיקה האם וכיצד משפיעה נוכחותם בארץ של עשרות אלפי מבקשי מקלט מאפריקה, שנכנסו לארץ בעיקר בין השנים 2015-2007, על יחס החברה בישראל לעולים מאתיופיה ולילדיהם, לאחר שהופיע בארץ ציבור נוסף בעל צבע עור דומה, אבל חסר-זיקה ליהדות וכזה שזוכה ליחס עויין מצד חלקים רחבים בחברה הישראלית.

 ***

לקריאת העבודה המלאה:

בין אסימלציה לרב-תרבותיות: מדיניות הקליטה של עדת "ביתא ישראל"

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “מדיניות הקליטה של עולי "ביתא ישראל"

  1. מנעד, למה אי אפשר להשתמש במילה מגוון. מאיפה צצה המילה הזו שאמורה לתת למשתמש בה את ההילה של מישהו שיודע מהו ממנעד.
    היחס לפלשמורה היה כמו היחס לתימנים בזמנו אלא שהדתיים טענו שהם לא יהודים בכלל ודרשו גיור סימלי. רוב אלו שהגיעו היו פרימיטיבים ולא ראו אסלת שרותים בימי חייהם, למעשה הביאו אותם מסיבוטת של פיקוח נפש אחרת עד היום הם היו נשארים שם. גם לסינים יש איזו עיר שהתושבים בה טוענים שהם צאצאי היהודים אז נביא אותם ונתן להם לשמור על התרבות הסינית? מאחר וממילא רובם נשארים ביחד ושומרים על ההרגלים לא צריך להקפיד יותר מדי על שמירת הציביון שלהם. צריך לשלב אותם במציאות, אי אפשר לשמור על כל זן של ציפור ניכחדת. אנחנו הרי כור התוך

  2. מחיקה תרבותית, גם אם חלשה יותר בוצעה כנגד עדות המזרח ודווקא ע"י תנועת ש"ס – שגרמה ליוצאי צפון אפריקה וארצות המפרץ לחכות את דפוסי ההתנהגות של יוצאי אירופה (אחת הסיבות שראשי התנועה שלחו את הבנים שלהם להתחנך אצל בני אשכנז)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s