הבט סביב: הדמוקרטיה של הפלסטינים

על הבחירות המוניציפליות שכבר לא צפויות ברשות הפלסטינית, ועל משמעות ההחלטה לדחות אותן למועד לא ידוע.

בשמיני באוקטובר הבא עלינו לטובה היו אמורות להתקיים בחירות מוניצפליות בשטחי הגדה המערבית ורצועת עזה. בחירות כאלו היו יכולות להיות מבחן מעניין מאוד לכוחן היחסי של קבוצות ומגמות שונות בציבור הפלסטיני, במיוחד לאור העובדה שהבחירות האחרונות למועצה המחוקקת התקיימו ב-2006, הבחירות האחרונות לנשיאות הרש"פ התקיימו ב-2005, ובחירות כאלה לא צפויות באופק.

בכל מקרה, בית המשפט העליון הפלסטיני החליט לדחות את קיום הבחירות למועד לא ידוע, בגלל שני נימוקים מעניינים:

א. היעדר הלגיטימיות של ועדות הבחירות ברצועת עזה (שכבר פסלו כמה רשימות מזוהות עם פת"ח) בגלל שהן מופעלות על ידי גוף לא לגיטימי (חמאס) ולא על ידי הרש"פ.

ב. חוסר יכולת לקיים בחירות במזרח ירושלים שנמצאת תחת שליטה ישראלית.

על פניו, היפה בטענות האלה הוא שמשמעותן היא שלא יתקיימו בחירות מוניציפליות בגדה המערבית ובעזה לפני שיושג פיוס בין פת"ח והחמאס, ולפני שיושג הסדר מול ישראל בנוגע לירושלים. אני חושב שבמילים אחרות ניתן להגיד – לא יתקיימו בחירות מוניציפליות בעתיד הנראה לעין.

להבנתי, קיום בחירות מוניציפליות, כמו קיום מערכת מוניציפלית מתפקדת בכלל, הוא אינטרס של כל פלסטיני פרוגרסיבי, וגם של ישראלים ואזרחי מדינות אחרות שמעוניינים ברווחתם של הפלסטינים ולא רק במאבקם הלאומי נגד ישראל. ההגיון הפרוגרסיבי יגיד שבמקרה של קשיים לקיים את הבחירות במקומות מסויימים, יש לקיים אותן היכן שניתן, תוך מחאה על חוסר היכולת לקיים אותן במקומות אחרים.

לכן אני חושב שמיפוי התומכים והמתנגדים לקיום הבחירות יכול להיות מדד טוב לעניין של גורמים שונים בחברה הפלסטנית בבניית חברה פלסטנית מתפקדת שמאורגנת בצורה של דמוקרטיה. את זה צריך לסייג בכך שגם תנועות ללא יומרה דמוקרטית יודעות להתמודד במערכת בחירות דמוקרטית על מנת להגיע לעמדות שליטה (במיוחד כאשר יריביהן אוחזים בהן במועד קיום הבחירות), וזו תופעה שנכונה לא רק לחברה הפלסטינית. לכן גם לכוחות אנטי דמוקרטיים יש לפעמים אינטרס ברור שייתקיימו בחירות – אם הם צופים שכוחם יתחזק.

בכל מקרה, נראה שהפת"ח נמצא בנקודה מורכבת מאוד: קיום הבחירות עלול להביא לניצחון החמאס בערים מרכזיות, ולבסס את מעמד החמאס בגדה המערבית תוך מבוכה משמעותית לדיפלומטיה של הרש"פ (בדומה לניצחון החמאס בבחירות למועצה המחוקקת ב-2006). ביטול הבחירות ייתפש כהודאה בפחד ורמיסת הכללים הדמוקרטיים כאשר הם לא משרתים את פת"ח.

הפרשנות הראשונית שלי בעניין היתה שביטול הבחירות מייצג את "רוח המפקד" של נשיא הרש"פ שכהונתו פקעה אבו-מאזן, ומהווה עוד ביטוי לכך שהנהגת הרש"פ היא חבורת אינטרסנטים ציניים שיש להם מעט מאוד עניין בבניית חברה פלסטנית העסוקה בטיפוח רווחת אנשיה. אבל הפרשנות הזו מתערערת מעט לאור הידיעה לפיה אבו-מאזן דווקא מתעקש לקיים את הבחירות לפחות בגדה המערבית. זה משתלב גם עם ההסכם החשוב שנחתם בימים האחרונים שמסדיר את החוב הפלסטיני לחברת החשמל, ובעיקר יוצר מנגנון גביה הגיוני יותר. ההסכם הזה אמור להבטיח הספקת חשמל סדירה יותר לגדה המערבית, מרכיב חשוב בבנייה של חברה מודרנית שחותרת לרווחה.

אז מה אפשר להבין מזה? האם אבו-מאזן הפך לפרוגרסיבי מקדם דמוקרטיה בערוב ימיו? בדיוק השבוע נתקלתי במאמר מעניין מאוד של מנחם מילסון שהתפרסם בשנות ה-80 ב"מבפנים" (כרך מ"ו, למעוניינים. מומלץ), שבו הוא מתאר בין השאר איך אבו-מאזן כאיש הכספים של הפת"ח עשה קואופטציה בעזרת כספי התנועה לאחד מראשי הערים בגדה המערבית. אני מעריך שהתשובה היא מורכבת, מכיוון שהמציאות היא מורכבת, ואבו-מאזן פועל בתוכה. מצד אחד הוא איש הפת"ח, אבל המעמד שלו כנשיא יוצר לו סוג של עצמאות מול התנועה, ולחלקים בתנועה עצמאות כלפיו. מצד אחד הוא חושש מהתמודדות דמוקרטית, ומצד שני רמיסה בוטה של הכלים תערער עוד יותר את הלגיטימציה הרעועה שלו, ועלולה להסתיים בגל של אלימות פנימית. אז כמו כולם, וכמו שהוא עושה גם ביחס לשאלת המאבק האלים נגד ישראל, הוא מתמרן. מושך קצת לפה, מושך קצת לשם, מנסה להגן על עצמו מפני האיומים על שלטונו, ולהמשיך לעצב את החברה הפלסטנית באופי שהוא היה רוצה לראות אותה (ובהתאם, את אופי היחסים בינה לבין החברה הישראלית).

בהמשך השבוע צפוי דיון נוסף בבית הדין העליון הפלסטיני, ונראה מה תהיה ההכרעה.

***

בעבר כבר כתבתי למה אני חושב שבאופן כללי, לישראל יכולה לצמוח תועלת לא מועטה מקיום בחירות ברש"פ.

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “הבט סביב: הדמוקרטיה של הפלסטינים

  1. קצת קשה לי להבין אותך. גם הפלסטינים הפרוגרסיבים יודעים שבמציאות לא יתכנו בחירות דמוקרטיות אפילו בקירוב. בעזה החמ"ס לא יאפשר ובגדה אם הוא יעלה לשלטון התוצאה תהיה או דחית התוצאות או הרעת התנאים החברתים והכלכלים כך שהפרוגרסיבים מעדיפים את המצב הנוכחי.
    זה שאבו מאזן מתעקש עדיין לא אומר שאנחנו מבינים את ההתנהגות שלו, אולי זו הצגה כי היה ברור שהן לא תתקיימנה. גם בתור אחד שהוא עם רגל אחת בקבר המניעים שלו עלולים להיות קצת שונים מהצפוי ואי אפשר לנחש מה הוא מתכוון להשאיר אחריו אבל כרגע נראה שהוא מתכוון להשאיר בלגן. כשריד של לוחמי הפרטיזנים כמו קאסטרו הוא רוצה סיבוב של הרס ואז נראה.
    בכל מקרה ככל שהרשות נחלשת נראה שהאזורים מתחילים לקבל אוטונומיה ולהתאחד סביב מנהיג אזורי חזק על בסיס רקע. זה קצת מתאים לטענות של מרדכי קידר שבסופו של דבר יהיו 7 מדינות פלסטיניות שונות בהן ללא גבולות משותפים ולזה אנחנו צריכים לחתור.

    • הפרוגרסיבים לא יכולים להסתפק בלהעדיף את המצב הנוכחי על פני חלופה רעה יותר. כפרוגרסיבים הם צריכים להציע דרך להתקדם למצב שבו כן יהיה אפשר לקיים בחירות דמוקרטיות. לגבי אבו-מאזן, אני מסכים שקשה להבין את פרטי ההתנהגות שלו, אם כי אני חושב שאפשר לסמן מגמה כללית.

  2. פינגבק: על סדר היום: ליברמן, אצל הפלסטינים והפשיעה החקלאית | עמדת תצפית

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s