הזהות המובנית שלי היא הזהות שלי

אחד הדברים שלמדנו בעשורים האחרונים ממדעי החברה, הוא שהזהות שלנו היא לא דווקא זהות "אותנטית" שצומחת במעמקי נפשו של כל אחד מאיתנו, אלא תוצר של השפעה חברתית, שבשפה של מדעי החברה קוראים לה "הבניה". אבל מה עושים עם המודעות לכך?

את עניין ההבניה עצמה, לא קשה להדגים. אחת הדוגמאות היפות הוא "מודל היופי" בחברה המערבית, שמעבר לכך שהוא שונה ממודל היופי בחברות אחרות (לפחות עד שהן מתחילות לצרוך את תרבות ההמונים המערבית), הוא עצמו השתנה לאורך ההיסטוריה. היו תקופות שבהן נשות המעמד הגבוה היו מנותחות להסרת הצלעות התחתונות כדי להצר את היקף המותניים שלהם. היו תקופות שמודל היופי היה אישה "בריאה", ואשה רזה מדי נחשבה לזיווג לא מומלץ. בימינו (ובתהליך שינוי), אשה בפרופורציה אנושית נזקקת לעיבוד גרפי של תמונותיה כדי לקלוע למודל היופי. בקיצור השפעות אופנתיות-חברתיות.

לצד ההבניה של מודל היופי, יש הבניות גם להתנהגות, לתחומי עיסוק ועוד ועוד, לנשים, לגברים ולשאר מגדרים.

העניין הוא שצריך לזכור שמכיוון שהאדם הוא יצור חברתי, גם ההבניה החברתית לא באה במקום זהות אישית אותנטית, אלא במקום הבניה חברתית אחרת. ההבניה החברתית האחרת אינה בהכרח טובה יותר מזו הנוכחית, כל עוד הן לא כוללות או גוררות יחס פוגעני כלפי האחר.

בכל מקרה, לאחר שהבנו שחלקים חשובים בזהות שלנו עוצבו באמצעות הבניה חברתית, חשוב לזכור לכבד אותם (שוב, בהנחה שהם לא כוללים פגיעה באחרים). אחרי שמודל היופי שלי הובנה, הוא הפך להיות מודל היופי האמיתי שלי. מי שלא משתלב בו לא יראה יפה בעיני, גם אם אהיה מודע לכך שהמודל הושפע מבחוץ.

המודעות לכך שההעדפות שלי התעצבו בהשפעת הבניה חברתית לא דווקא גורמת לי לרצות "לאתגר" אותן. אני לא רואה באתגור ההבניות החברתיות ערך העומד בפני עצמו, רק בגלל שהן חברתיות. ההשפעה שיוצרת הבניה חברתית ששואבת מתוך מודעות למנגנונים של הבניה חברתית היא לא פחות הבניה מהבניות אחרות. מצאתי דוגמא יפה לזה בכתבה שהתפרסמה לא מזמן ב"הארץ":

רבקה אולשטיין מספרת: "תמיד הכעיס אותי שכשהייתי דתייה, היו מטיפות לי על כיסוי הראש, 'את משתפת פעולה עם דיכוי' וכאלה. וגם עכשיו, כשאני מסירה שיער בלייזר – 'איך מסתדר פמיניזם עם הסרת שיער?' התשובה הקבועה שלי היא 'פמיניסטית עושה בגופה מה שבא לה. מסתדר יופי'. אז השפיעו עלי, החברה ועוד. אבל זה עדיין שלי

במקרה אחר, שהיה הטריגר הראשון לכתיבת הרשומה הזו, העלתה חברה לפני כמה חודשים את הדילמה במפגש עם מישהי שמחזיקה בעמדות שהחברה כפעילה פמיניסטית מודעת מאוד (והשיח הפמיניסטי בכלל) רואה כמנוגדת לחלוטין לעמדה הפמיניסטית ולדרך שהיא מפרשת את המציאות. האם אפשר ונכון ומוסרי לנסות לערער את מנגנוני ההדחקה שבאמצעותם אדם מגן על עצמו?

אני לא בטוח. בהרבה מקרים מנגנוני הדחקה נבנים כאמצעי הגנה נחוץ ביותר, שעל מנת לערער אותם כדאי מאוד להציע להם מנגנון חלופי, הבנה אחרת שתמלא את תפקיד ההגנה הזו. אין טעם להתלונן על העמדות ה"רעות" של מי שמחזיק במנגנון ההגנה הזה, בלי להבין איזה תפקיד הן משרתות, ואיך אפשר למלא אותו בדרך אחרת.

לדוגמא, לטעמי אין הרבה טעם להתחלחל מהגזענות הדוחה והאלימה של נערי להב"ה בלי להבין את תחושת הערך והכבוד העצמי שהפעילות הזו מציעה לנערים שהחברה לא מציעה להם שום כלים להשיג תחושת ערך וכבוד דומה באפיקים אחרים. הדרך להתמודד מול התופעה (לצד אכיפת חוק קפדנית על הפרובוקטורים הבוגרים שמניעים אותה) היא לא להטיף לנערים שגזענות זה מכוער, אלא להציע להם אפיקים אחרים להשגת תחושת הערך העצמי הזו.

בהקשר אחר, חשוב גם לא להחמיא לעצמנו יותר מדי על דעותנו הנאורות, או על דבקותנו בהשם יתברך, או על ערכיותנו וכו וכו'. גם בכל הדברים האלה, אנחנו במידה רבה תוצר של ההבניות החברתיות שבתוכן גדלתי. אני למשל צמחוני אדוק, אבל בכלל לא בטוח שהייתי הופך לצמחוני אם לא היו מגדלים אותי ככזה. מאוד ייתכן שאם הייתי גדל בסביבה דתית, הייתי עכשיו שומר מצוות. להחזיק עמדות ליברליות זו חכמה קטנה למדי אם גדלת בסביבה של מעמד בינוני גבוה וכילד של הורים ליברליים.

מצד שני, חשוב לזכור שאם תחומים כאלה אכן מתעצבים באמצעות הבניה חברתית, הרי שלא הכל אישי ואינדיבידואלי, ואכן מתקיימים פערים תרבותיים בין קבוצות אנושיות שונות. למשל ביחס למקומן של הנשים בחברה, או לסיטואציות שבהן מקובל להשתמש באלימות, ושאר הבחנות שהן אינן "גזענות" למרות שהן מכלילות.

בניסיון לסכם, אני חושב שהמודעות לכך שחלקים חשובים בזהות ובהעדפות שלנו הן תוצאה של הבניות חברתיות היא בעלת ערך בשביל לתת לנו פרופורציות לגבי עמדותינו, אבל חשיבותה המעשית מוגבלת. בהנחה שהתפישה שהובנתה בנו אינה פוגענית כלפי אחרים, אני חושב שהשלמה איתה היא בחירה לגיטימית לא פחות מאשר ניסיון לאתגר אותה.

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “הזהות המובנית שלי היא הזהות שלי

  1. במילים אחרות ניתן לומר שיש הבניות חברתיות כל הדרך למטה.
    המודעות לכך בהחלט נותנת לנו פרופורציות אבל יש לה גם חשיבות מעשית נוספת.
    אסביר :
    מנהל מפעל יפני רצה ללמוד על תורת הזן. לשם כך הלך לבקר מורה זן מפורסם.
    המורה קיבל אותו בברכה והזמין אותו לכוס תה.
    המורה מזג תה, והמשיך למזוג גם לאחר שהכוס עלתה על גדותיה. לאחר מספר רגעים התפרץ המנהל: "תפסיק למזוג, אין יותר מקום בכוס".
    "כפי שכוס זאת אין בה יותר מקום", אמר לו המורה, "כך גם אתה מלא בדעות ובאמונות שלך. כיצד תוכל לשמוע על תורת הזן לפני שתרוקן את הכוס שלך?"

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s