המדריך להתעשרות בישראל – פרק ד' – טכנולוגיות ישנות

בסדרת הרשומות "המדריך להתעשרות בישראל" אציע דרכים איך לעשות כסף, הרבה. ובפרק הרביעי – למכור למדינה חשמל יקר בטכנולוגיה מפגרת. חושבים שזה דימיוני? תתפלאו.

ובכן, הזמן שלנו יקר, ולכן נתחיל מהמדריך הפשוט:

א. התמודד כמציע בודד במכרז להקמת שדה תרמו-סולארי (כלומר – מתקן קולטני שמש להפקת חשמל).

ב. קבל מהמדינה הבטחה לרכישת חשמל במחיר של 85 אגורות לקוט"ש (קילו-ואט שעה) בזמן שבמכרז לשדה תרמו-סולרי בטכנולוגיה אחרת אפשר לקבל קוטש ב-51 אגורות. כיום, בעקבות שיפור בטכנולוגיה, אפשר להפיק קוט"ש תמורת 27 אגורות בלבד.

ג. הוסף לזה הטבות מהמדינה בדמות אספקת גז בחינם להפקת חלק מהחשמל ומימון לאגירת האנרגיה, שיביאו את הערך שתקבל מהמדינה ל-95 אגורות לקוט"ש.

ד. אם השותף העיקרי בפרוייקט קורס ופושט רגל – המשך במהירות בביצוע עבודות ההקמה במימון עצמי, פן יוחלט על ביטול הפרוייקט היקר.

ה. במשרד האוצר והאנרגיה ידאגו להמשיך בביצוע הפרוייקט מחשש שיאלצו לשלם לך פיצויים במקרה של ביטול או שינוי, כולל על הפסד הרווח הצפוי, למרות שהדבר ייצור עלויות עודפות שמוערכות בכ-8-9 מיליארד שקלים.

ו. אם אתה לא מסוגל למכור למדינה מוצר גרוע שכזה – עבוד ממש קשה, גם אם השכר נמוך, התנאים רעים והביטחון התעסוקתי רעוע. בטוח שלא תתעשר מזה, אבל לפחות לא יוכלו לטעון שזה בגלל שאתה עצלן או מפונק.

***

חושבים שזה דימיוני? לא, לא ולא. המדינה יצאה בשנת 2007 במכרזים להקמת שני שדות תרמו-סולאריים, אבל ב-2011 נשארו במכרזים מציעות בודדות בכל אחד – בראשון שותפות של "שיכון ובינוי" (אריסון) עם סימנס הגרמנית (שהוחלפה בהמשך בחברה ספרדית), ובשני שותפות של חברה אמריקאית וצרפתית. הזיכיון אושר בשנת 2013 למרות שכבר אז ניתן היה להפיק בטכנולוגיה הפוטו-וולטאית  המתחרה חשמל בערך בחצי מהעלות, ומאז היא ירדה לכיוון הרבע. הסכם המימון של הפרוייקט של שיכון ובינוי נחתם רק ביולי 2015, אבל השותפה הספרדית פשטה רגל בדצמבר של אותה השנה. במקום שהמדינה תנצל את ההזדמנות ותבטל את הפרוייקט (או לפחות תדרוש להסב אותו לטכנולוגיה הפוטו-וולטאית היעילה יותר), שיכון ובינוי מיהרה להתחיל לבצע את עבודות הבניה בשטח ודיווחה למדינה שהשקיעה כבר 1.5 מיליארד שקל. מצב זה נתן בידי משרד האוצר טיעון נגד ביטול או שינוי הפרוייקט. במשרד האוצר טוענים שביטול החוזה מצד המדינה יעלה לה בתשלום לזכיין של 2.5 מיליארד שקל, מכיוון שבנוסף להחזר ההשקה יהיה צורך לפצות אותו גם באובדן הרווח הצפוי. בנוסף, ההם טוענים שצריך להוסיף לתמחיר את מחיר הפגיעה באמון המשקיעים ומשקיעים פוטנציאליים עתידיים. הם לא טורחים להסביר למה זה פחות משתלם מאשר החיסכון של 3.1 מיליארד ש"ח (לפי חישוב אגף החשב הכללי באוצר) או 4.25 מיליארד ש"ח (לפי חישוב רשות החשמל) שיווצר אם יוסב השדה של שיכון ובינוי לטכנולוגיה הפוטו-וולטאית. העלות העודפת של שני השדות ביחד צפויה להגיע ל-8-9 מיליארד ש"ח. באוצר גם לא מסבירים כיצד הם מתמחרים את הפגיעה באמון המדינה במשקיעים לאור העיכובים ופשיטת הרגל של אחת היזמיות המרכזיות, וכיצד יש לתמחר את הפגיעה באמון הציבור בממשלה, לאחר שזו מתעקשת לעשות עסקאות גרועות על חשבונו, על בסיס ההנחה השגויה מן היסוד שהמגזר הפרטי תמיד יהיה יעיל יותר מאשר חברה ממשלתית (וזה בהנחה שידיהם נקיות ולא פועלים שם גורמים הצופים קריירה עתידית באחת החברות המעורבות). והרי ברור שחברה ממשלתית יכלה להגיב בצורה טובה הרבה יותר לשיפור בטכנולוגיות הזמינות לייצור חשמל, ובלי צורך להבטיח רווח למשקיעיה.

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “המדריך להתעשרות בישראל – פרק ד' – טכנולוגיות ישנות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s