כחלון ונתניהו מבטלים את טרכטנברג

כמעט בדיוק חמש שנים לאחר פרוץ מחאת קיץ 2001, בישרו נתניהו ושר האוצר החברתי שלו על ביטול אחד מהישגי המחאה המרכזיים, וחזרה למגמה שהביאה לפריצתה: הורדת מס החברות לשפל היסטורי.

בתחילת שנות השמונים, מס החברות במשק עמד על כ-61%. מאמצע שנות ה-80 עד אמצע שנות ה-90 הוא צנח ל-36%, במטרה לעודד את המשק ולהתחרות בירידת שיעורי המס במדינות ה-oecd באותן השנים. הוא נשאר יציב עד שנת 2003, אז תחת שר האוצר נתניהו הוחלט על מתווה להפחתת מס, שהוריד אותו ל-25% בשנת 2010. ב-2009 הוחלט על מתווה להמשיך את ההפחתה בהדרגה, עד שיגיע ל 18% בלבד בשנת 2016. אבל אז משהו השתבש: בקיץ 2011, כשהמס עמד על 24%,  פרצה "המחאה החברתית", ובתגובה נתניהו הקים את ועדת טרכטנברג. בדיון השני בועדה אמר יורם גבאי, שהיה בעברו הממונה על הכנסות המדינה:

[הכנסות]  המיסוי העקיף […] עלו למעשה ב- 2 מיליארד שקל מ- 2003 ומיסוי ישיר ירד ב- 23 מיליארד שקל בחקיקה. כרגע אני לא מתייחס למס ספציפי זה או אחר. אבל זו למעשה התוצאה הסופית.

המיסוי העקיף הוא המיסוי המוטל על צריכה (מע"מ, מכס וכו') והוא רגרסיבי, בעוד שהמיסוי הישיר, המוטל על ההכנסות (מס הכנסה, מס חברות, מס רווחי הון), הוא פרוגרסיבי, כלומר מסייע בצמצום פערים כלכליים-חברתיים. יורם גבאי, דרך אגב, כתב באותה התקופה בספרו "כלכלה פוליטית", ש:

המאפיין הכמעט ייחודי של המשק הישראלי, הוא נטל מס עקיף גבוה מן הממוצע של מדינות ה-OECD, כ-17 אחוזים לעומת כ-11 אחוזים במדינות ה-OECD. לעומת זאת, נטל המיסוי הישיר הוא כ-19 אחוזים בלבד, לעומת ממוצע של כ-22 אחוזים שם. אין בכך שום דבר מיוחד או מעניין.

כלומר, הוא לא ראה דבר מיוחד או מעניין בכך שנטל המס העקיף גבוה בכ-54% ונטל המס הישיר נמוך בכ-14% ביחס למקובל במדינות דומות. יוג'ין קנדל, יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה שייעצה לנתניהו, אמר באותו הדיון:

[המיסוי] העקיף. הוא נשאר כמעט זהה , לעומת זאת נטל המס הישיר ירד. […] עכשיו אנחנו נמצאים פחות או יותר חצי חצי, אבל אם מסתכלים על השוואה בין לאומית, אנחנו די ברור שבנטל מס ישיר אנחנו די למטה, ובנטל מס עקיף אנחנו די למעלה.

בדיון הבא שעסק בנושא, קנדל אמר [ההדגשות כאן ובציטוטים הבאים הן שלי]:

נטל המס, כפי שאתם ראיתם ירד משמעותית בשנים האחרונות וכל הירידה הייתה בצד המס הישיר

[…]

הדגש בעצם הוא על שינוי של תמהיל המיסים, ואם אנחנו שואלים מה החדשות הגדולות יש לנו פה בעצם, המגמה הנוכחית תביא לאיזושהי עלייה נוספת במס העקיף כאחוז מסך המיסים, היא לא מעלה המס העקיף אבל היא בעצם כאחוז נטל המס עושה אותו יותר כבד, ואנחנו ממליצים לעשות בעצם פעולה הפוכה, זאת אומרת ללכת ולאזן את זה לכיוון של הורדת המיסים בעקיפים והגדלת המיסים הישירים, שהתמהיל יחזור להיות הרוב שם.

[…]

בגדול רמות המיסוי הישיר דומות למקובל ב-oecd, אפילו טיפ טיפה יותר נמוכות. המשך ההפחתה כן פוגע בפרוגרסיביות למרות שיש לו כמובן את ההשפעות על הצמיחה

וטרכטנברג סיכם:

מס חברות. אני רוצה להגיד לכם, לא צריך לשכוח לא רק לאן היינו אמורים להגיע, אלא מאיפה אנחנו באים. אנחנו באים ממס של 36% זה ירד ל- 24%. הממוצע של ה- OECD זה 25.5. אני רוצה להגיד לכם משהו, בהנתן מה  שאנחנו יודעים שהולך לקרות, מבחינת הגרעון של מדינת ישראל, מותר לי להיות חצי אחוז מעל הממוצע של ה OECD. קשה לי לשמוע, אתה יודע, שזה משהו שסוטה מאיזושהי נורמה, כשזה כל מה שאנחנו אומרים. למה אני רוצה להיות חצי אחוז מעל ולא חצי אחוז מתחת? כי מצבנו לא טוב החל מ-2013 ביודעין. מס החברות לא תוכל לשנות משנה לשנה. אוי לנו אם נשנה משנה לשנה.

הדו"ח הוגש בסתיו 2011, ובו הודאה בכך ש:

שאלת התרומה של הפחתות מיסים (המלוות בגרעונות או בהקטנת ההוצאה הציבורית) לפעילות הכלכלית נמצא במחלוקת גדולה בספרות הכלכלית

ובכך ש:

הקטנת שיעורי המס על ההכנסה מקטינה את הפרוגרסיביות של המערכת […] הקטנת מס החברות פעלה אף היא בשיעור רגרסיבי שכן רובו המכריע של ההון נמצא בידי בעלי ההכנסות הגבוהות […] סביר כי צעדים אלה הרחיבו את הפערים הכלכליים.

ולכן, בחלק ההמלצות נאמר:

אנו ממליצים שלא להמשיך את היישום של ההפחתות המתוכננות בשנים הקרובות במס הכנסה, במס חברות ובמע"מ, ולבטלן בחקיקה, החל משנת 2012. […] מס החברות הסטטוטורי יועלה ל- 25% בשנת 2012, ותישקל העלאה נוספת בשנת 2013 ב- 26% בהתאם לצרכים הפיסקאליים. [צריך להיות העלאה ל-26%. הטעות במקור. התצפיתן].
חלק זה של המלצות הדו"ח לא זכה להתעלמות, וכבר בסוף אוקטובר 2011, החליטה הממשלה:
  1. ייעצרו מתווה ההפחתה של שיעורי מס ההכנסה ליחידים ומתווה ההפחתה של שיעור מס חברות לתאגידים שנקבעו בחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), התשס"ט-2009.

 החל משנת המס 2012 ישונו שיעורי המס כדלקמן:

א.  יוגדל שיעור מס החברות והוא יעמוד על 25% החל משנת המס 2012.

[…]

2. המשך מתווה ההפחתה של שיעורי מס ההכנסה ליחידים ומתווה ההפחתה של שיעור מס חברות לתאגידים יישקלו מחדש לא יאוחר משנת 2014 בשים לב לתנאים הכלכליים והפיסקאליים של המשק הישראלי ולמצב השווקים הגלובאליים באותה תקופה.

ואכן, מתווה ההפחתה של מס החברות נבלם, ובשנת 2012 המס עלה ל-25%. בשנת 2014 הוא עלה אפילו יותר, והגיע ל-26.5%. בשנה שעברה הוא הופחת בחזרה ל-25%.

אבל הנה הגענו לשנת 2016, ציינו חמש שנים לפרוץ המחאה, וכמה ימים לפני כן יצא שר האוצר החברתי שלנו בהודעה חגיגית, שמשקפת גם את התעלמות מהמחלוקת שצוינה בדו"ח טרכטנברג בנוגע תרומת הפחתת מיסים לצמיחה וגם את תפישתו המשונה לגבי הרעיון הזה של ממשלה שגובה מיסים ונחיצותה:

לתפישתי יש שני מנועים עיקריים שמעודדים את הצמיחה – השקעות והפחתת מסים. בתקציב הקרוב אנחנו הולכים לחזק דרמטית את שני המנועים האלו – גם בתחום ההשקעות וגם בהפחתת מסים. נשקיע בהשקעות ונבצע הפחתות מסים במיליארדי שקלים. התחייבנו להמשיך ולהקל על חיי האזרחים ואנחנו שוקלים מספר צעדים שיפחיתו את נטל המס המושת עליהם. […] כספי המסים הם כספים ששייכים לציבור וכשיש עודפים חובתנו להחזיר אותם לאזרחים.

וכך סיכמו נתניהו וכחלון, בזמן שהתקשורת עסקה בבחינת הישגי המחאה או כשלונה, על המשך המגמה המחודשת של הפחתת מס החברות וביטול ההמלצה של טרכטנברג, כך שירד בשנתיים הקרובות ב-2%, ויגיע בשנת 2018 לשפל היסטורי של 23% בלבד. וכדי לא לקפח חס וחלילה את השכירים בעלי ההכנסות הגבוהות, שעלולים למצוא את עצמם משלמים אחוז מס גבוה יותר ממשכורתם מאשר אם ירוצו לפתוח חברת-קש שכל מהותה הוא לשלם להם דיבידנד במיסוי נמוך במקום משכורת, הוחלט גם על הורדת מדרגת המס המקסימלית על השכר באחוז אחד.
ובבניין ציון (ואולי גם בהגעה למשכורת החוצה את הסף התחתון לתשלום מס הכנסה, משהו שאין ליותר מחצי מהעובדים במשק) ננוחם.
מודעות פרסומת

2 מחשבות על “כחלון ונתניהו מבטלים את טרכטנברג

  1. שורה שניה מילה שלישית

    הכוונה היא לשחרר יותר כסף לציבור, באמריקה זה מהליקופטרים. צריך להתחשב בארועים מאז 2008, במשבר הכלכלי העולמי, נסיון לעודד את הכלכלה ואת העמלים גם יחד. אני בטוח שלתמריץ תהיה תשובה יותר טובה. הוא אוהב להדפיס כסף. נראה אם אפשר להביא אותו

    • תיקנתי. תודה.
      אורי, המגבלה בה' הידיעה של ועדת טרכטנברג היתה שהיא קיבלה על עצמה את המחוייבות למסגרת התקציב. טרכטנברג עצמו תפש את תפקיד "המבוגר האחראי" בישיבות, ודאג להזכיר לכולם שהפיתרון צריך להיות במסגרת התקציב. אם הוא לא היה מקבל את התנאי הזה על עצמו, כנראה שלא היה ממונה לראשות הועדה. ברגע שהועדה הכניסה את עצמה לסד הזה, היה ברור שהיא יכולה להציע רק דברים מוגבלים מאוד. וזה נכון באופן כללי בישראל כל עוד הממשלה לא תשחרר את עצמה מכותנות-הכפיה שהלבישה על עצמה בדמות "כלל ההוצאה" ועוד כמה חוקים בסגנון דומה שמטרתם להבטיח שמשקל הממשלה במשק לא יגדל, ואולי אף יקטן.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s