נתניהו חזק עם החמאס. מריחים?

הצעה לניתוח של סעיפי ההסכם שנחתם לפני כמה ימים בין ישראל לטורקיה, שפיצוי המיליונים העקיף  למשפחות נפגעי המרמרה הוא אחד הסעיפים הפחות חשובים בו, למרות הפרובוקציה הזועבית התורנית.

לפני כמה ימים נחתם הסכם בין ישראל לטורקיה, שאמור לסיים את המשבר (החלקי) המתמשך ביחסים בין שתי המדינות, מאז תקרית ההשתלטות על המאווי מרמרה. על בסיס עיקרי ההסכם כפי שפורסמו ב-ynet בתחילת השבוע, אני רוצה להציע הסבר למה יש בו, ומה אין בו. אז אלה הסעיפים, ובצבע כחול יופיעו ההסברים שלי.

1. ישראל וטורקיה יחזרו ליחסי נורמליזציה מלאים כולל החלפת שגרירים, ביקורים הדדיים, התחייבות שלא לפעול אחת נגד השנייה בארגונים בינלאומיים כגון נאט"ו והאו"ם.

טוב, זה הבייסיק של ההסכם, שמגדיר שבהגעה אליו נגמר המשבר הדיפלומטי וחוזרים לשגרה של יחסים נורמליים. ההתחייבות להימנע מפעולה באו"ם יכולה להיות מעניינת, אם היא מוגדרת מספיק בבירור, ואם היא כוללת דברים כמו הימנעות של טורקיה מתמיכה ביוזמות פלסטיניות נגד ישראל, או המנעות של ישראל מתמיכה בהכרה בשואת הארמנים.

2. הטורקים נסוגו מהדרישה שלהם להסרת המצור על רצועת עזה, אולם ישראל הסכימה לאפשר לטורקיה להעביר כל ציוד וסיוע הומנטרי שתרצה לרצועת עזה דרך נמל אשדוד – כלומר בפיקוח ביטחוני ישראלי. ישראל גם תתיר לטורקים להקים תחנת כוח בעזה, מתקן התפלת מים בשיתוף עם גרמניה ובית חולים.

למי שזוכר, את ההצעה להעביר את המטען לעזה דרך נמל אשדוד הציעה ישראל כבר לספינות המשט שבו הגיעה המרמרה והציתה את המשבר. כלומר, בהצעה לאפשר לטורקים להעביר ציוד וסיוע לעזה דרך נמל אשדוד אין להבנתי שום דבר חדש. הטורקים יכולים לסגת מהדרישה להסרת המצור, אבל ועדת החקירה של האו"ם שקמה בעקבות תקרית המרמרה כבר קבעה שהסגר הימי שהטילה ישראל על רצועת עזה הוא חוקי במסגרת החוק הבינלאומי. באופן כללי, ישראל מסכימה לאפשר לטורקים כל מיני דברים, אבל הטורקים לא מתחייבים לבצע אותם. אספקת הציוד דרך אשדוד היא לא כזאת משמעותית, כי ההגבלות על הכנסת ציוד לעזה בשנים האחרונות הן קלות מאוד (פרט לחומרים העלולים לשמש ללחימה, והפיקוח על הכנסת חומרי בניין כדי שיופנו לשיקום ולא למנהרות ובציורי חמאס), ומאז צוק איתן כניסת המשאיות לעזה נמצאת בשיא (למעשה, מה שמעכב כיום את שיקום עזה הוא בעיקר אי-הרצון של הרש"פ, מצרים ומדינות המפרץ לבסס את שלטון החמאס). אם הטורקים אכן יגשו לביצוע פרוייקטי התשתית הגדולים של תחנת כוח ומתקן התפלה, הרי שזה צעד שיבסס את שלטון החמאס ברצועה, ונתניהו הוא זה שחתום עליו. עם זאת, חשוב לזכור שמדובר בשני מתקני תשתית חשובים מאוד, אבל כאלה שיוותרו תלויים בהספקת אנרגיה בכמויות גדולות דרך ישראל או מצרים, לפחות כל עוד לא יפותח שדה הגז "עזה מארין". בנוסף, ישראל בכל מקרה לא שולטת בעזה, ולכן לא יכולה לאשר או לאסור ביצוע של פרוייקטים בה. היא יכולה רק לא לאשר להעביר רכיבים נחוצים עבורים דרך שטחה (מה שמשאיר את האפשרות להעביר אותם דרך מצרים, אם זו תסכים), ולהמנע מהבטחה שלא תפציץ אותם בסבב המלחמתי הבא, מה שיקשה על השגת מימון עבורם.

3. בהסכם אין כל סעיף שנוגע להשבת אברה מנגיסטו וגופותיהם של אורון שאול והדר גולדין, אולם טורקיה הבטיחה להפעיל את כל קשריה מול חמאס כדי לשכנע את הארגון להשיב את הגופות. הטורקים גם הביעו את נכונותם לתווך בין הצדדים.

הגיוני שאין סעיף כזה, כי הטורקים לא מחזיקים במנגיסטו ובגופות החיילים (וגם לא באזרח הבדואי שפרטיו אסורים לפרסום למיטב זכרוני). ההבטחה של טורקיה להשתדל לא נראית כמשהו מחייב במיוחד, ויהיה מעניין אם הם יטרחו בכלל להפעיל לחץ על החמאס בעניין הזה. לגבי ההבטחה לתיווך, היא טובה רק למי שמתכוון לעשות עסקאות עם החמאס. כנראה שזה מתאים לנתניהו, כי הוא כבר עשה אחת כזו, ולא מאוד מוצלחת לטעמי.

4. ישראל תשלם כ-21 מליון דולר לקרן הומניטרית טורקית שתשלם פיצויים למשפחות קורבנות המרמרה – הרוגים ופצועים.

בקנה מידה של מדינות, מדובר בכסף קטן. הכסף גם עובר במסלול עקיף ולא ישירות למשפחות, בדיוק כדי לא לייצר משהו שיכול להתפס בזירה המשפטית כהודאה באשמה. זה סעיף של כבוד שכנראה היה חשוב לטורקים, ומבחינה כלכלית באמת מדובר בכסף קטן, בטח ביחס לסעיף השמיני, ואולי אפילו אל מול הסעיף הבא.

5. טורקיה תבטל את התביעה נגד קציני צה"ל שמתנהלת בבית משפט באיסטנבול בגין אחריותם להשתלטות על המרמרה.

ואם היו ממשיכים את ההליך המשפטי, היה קורה משהו? בית משפט היה פוסק משהו, ישראל היתה מתעלמת,החיילים הרלוונטיים היו צריכים לוותר להבא על האפשרות לנופש בטורקיה או טיסות קונקשן משדה התעופה באיסטנבול, וטורקיה היתה צריכה לרדת מעץ גדול יותר בהסכם מול ישראל. מה שכן, אם הטורקים היו מצליחים להשען על הפסיקה שלהם כדי להוציא דרישות הסגרה ממדינות אחרות, יכול להיות שישראל היתה נדרשת להפעיל התגוננות משפטית, מה שהיה עולה סכום כסף שנחסך עכשיו בזכות הסעיף הקודם. 

6. טורקיה תתחייב שחמאס לא יפעל נגד ישראל מאדמת טורקיה. ישראל נסוגה מדרישתה לסלק את מפקדת החמאס משטח טורקיה. עם זאת, בכיר החמאס סלאח אל-ערורי, שהיה אחראי לחטיפתם ורציחתם של אייל יפרח, גיל-עד שער ונפתלי פרנקל בגוש עציון, לא נמצא עוד בשטח טורקיה והטורקים התחייבו שגם לא יחזור.

נו, ומה יעשו אנשי החמאס בטורקיה, ישחקו טורנירים של שש-בש ויאכלו רחת-לקום? לחאמס, בשונה מארגוני ג'יהאד עולמיים או משרתים איראנים ישירים כדוגמת החיזבאללה, יש בדיוק מטרה אחת בעולם הזה וקוראים לה ישראל (כלומר, מתעלמים לרגע מהמטרה האמיתית של השתלטות על החברה הפלסטינית). אז במקרה הטוב, יכול להיות שבטורקיה יתרכזו רק תומכי לחימה ואנשי לוגיסטיקה, ובכיר חמאס אחד שבכל מקרה לא נמצא בטורקיה ימשיך לא להיות בטורקיה. אבל קשה לי להאמין שזה יצור איזשהו קושי ממשי עבור החמאס.

7. שתי המדינות יחזרו לשיתוף פעולה ביטחוני ומודיעיני.

עכשיו, עם החמאס הטורקים בדיוק אמרו שהם לא מכוונים להתעסק. אז ביחס לאיזו זירה יתקיים שיתוף הפעולה הזה? כנראה מה שהיה פעם סוריה. לא בטוח שהגורמים האחרים המעורבים בזירה המדממת הזו ישמחו על שיתוף הפעולה הזה, וייתכן שמה שנרוויח בצד אחד נאבד בצד אחר. לטווח אסטרטגי רחוק, שיתוף פעולה כזה יכול להיות חשוב מאוד כבסיס קדמי או כמוצא למטוסי תדלוק אם חיל האוויר הישראלי יחליט לעשות ביקור פתע באיראן, אבל זה כבר ידרוש תרחיש ושיתופי פעולה מרחיקי לכת, ובכל מקרה קשה לראות את זה קורה כל עוד הסכם הגרעין מול איראן עדיין בתוקף.

 

8. ישראל וטורקיה יפתחו במגעים רשמיים להקמת צינור גז ממאגרי הגז הטבעיים של ישראל. טורקיה תביע עניין לרכוש גז טבעי מישראל ולמכור אותו לשווקים אירופים.

נו, הרחתם את ריח הגז? אתם עוד סופרים את דמי הכיס של 21 המיליונים? הנה הגענו למה שהוא להערכתי הסעיף העיקרי של ההסכם. בהנחה שהסכם כזה יתמשש, מדובר על שותפות כבדת משקל ביותר, בקנה מידה כלכלי של עשרות או מאות מיליארדים, והבחירה בטורקיה כשותף הכלכלי לפיתוח ושיווק שדות הגז של ישראל היא דרמטית בזירת היחסים הבינלאומיים והתחרות על גישה למקורות אנרגיה באזור. כתבתי על זה בסעיף ד' של הרשומה הקודמת, וזה מה שייקח אותנו לדבר האחרון.

ישראל עדכנה את רוסיה, מצרים, יוון וקפריסין בעיקרי ההסכם, והבהירה שלא יבוא על חשבון יחסיה איתן.

החלק הראשון, של העדכון, הוא המובן מאליו. השאלה היא האם יש ולו טיפת אמת בחלק השני. כלומר, ישראל יכולה לטעון שזה לא יבוא על חשבון היחסים עם מדינות אחרות, אבל מי שיקבע את זה באמת יהיו אותן מדינות, שלגבי קפריסין ויוון, ובמידה פחות אולי גם מצרים, פזלו גם הן לכיוון הרעיון של ייצוא הגז הישראלי דרכן. מדינה חשובה נוספת, שלא הוזכרה כאן בכלל, היא רוסיה.

 

לטעמי יש כאן שתי שאלות מעניינות מאוד:

א. האם העסקה הזאת נעשית מתוך תיאום עם רוסיה או אל מול חלופה להסכם מול רוסיה. יכולה להעיד על זה כנראה התשובה לשאלה האם ארדואן התנצל או לא התנצל (וגם כאן), רגע אחרי ההסכם, בפני הרוסים על תקרית הפלת המטוס שלהם.

ב. האם העסקה הזו נעשית מתוך הסכמה בתוך הממשלה או כהכרעה של עימות בתוכה, בין מי שהעדיפו שותפים אחרים להסכמות אזוריות. 

הצעה לתשובות:

לגבי השאלה הראשונה, כדאי לשים לב שהכחשות ההתנצלות מגיעות מכלי תקשורת כורדים ואירנים, לא בדיוק הידידים הגדולים של טורקיה. לעומת זאת, נראה שהיום פוטין וארדואן קיימו שיחה טלפונית ביניהם, לראשונה מאז תקרית הפלת המטוס הרוסי, והסכימו לקיים פגישה ישירה, מה שמעיד כנראה שרוסיה לא כועסת על הטורקים.

לגבי השאלה השניה: על פניו, נראה שבממשלה היתה מחלוקת בנוגע לאישור ההסכם היום, אבל אני מציע לבדוק אותה מקרוב: נראה שהנושא העיקרי בדיון עסק בשאלת השארתם בעזה של מנגיסטו וגופות החיילים, שכפי שציינתי, מדובר בנושא זניח, ועל כן מדובר בויכוח שמטרתו היא התקשורת הישראלית ולא התנגדות מהותית להסכם. גם השרים המתנגדים (בנט, שקד, ארדן) לא מחזיקים בתיקים חשובים בהקשר המדיני. ההתנגדות של ליברמן יותר מעניינת, ואם לא ההתחממות ביחסי טורקיה-רוסיה, הייתי מפרש אותה אולי כהתנגדות מהותית להסכם הזה. אבל בהנתן ההתחממות, אני מניח שגם כאן מדובר בשיקול טקטי-ציבורי, בסיטואציה שבה הוא יודע שההסכם יאושר למרות הצבעתו נגד. בכל מקרה, אני נוטה לחשוב שהייתי צריך לייחס בעבר יותר חשיבות לעובדה שבזמן שאת הקשר מול רוסיה הוביל נתניהו, את המגעים מול טורקיה הוביל יובל שטייניץ, שקשה לתאר אותו מוביל מהלך שנתניהו מתנגד לו (וקל מאוד לתאר אותו מוביל מהלך שנחוץ לחברות הגז).

בסופו של דבר, אם הימים האחרונים מבשרים על התחממות ביחסי רוסיה-טורקיה והתחממות ביחסי ישראל עם שתיהן, הולכת ונוצרת פה זירת קשרים מעניינת מאוד, במיוחד ביחס לטורקיה. מסקרן אותי מאוד כיצד תתקבל במדינות המפרץ ובמצרים ההתקרבות הישראלית לטורקיה שתומכת באחים המוסלמים, בהסכם שכנראה יחזק את שלטון החמאס בעזה. גם העמדה של טורקיה מאוד מעניינת, מכיוון שעד כה היה נראה שהיא שומרת על יחסים טובים עם ארה"ב, ויהיה מעניין לראות מה יקרה גם בזירה הזו.

ובינתיים, הזירה הציבורית בישראל גועשת סביב שניים מהסעיפים הזניחים בהסכם: הפרשנות לתשלום סכום שולי שישראל תעביר לטורקים, והעובדה שהעסקה עם טורקיה לא הביאה להחזרת אדם וגופות שטורקיה כלל אינה מחזיקה (שלא לדבר על כך שהחזרתם, עכשיו או בעתיד, תעלה במחיר צעדים שיביאו להתקפה חריפה לא פחות על עמדות ההממשלה). דבר זה מעיד רבות על הצלחת פרוייקט הטמטום הציבורי בישראל, ועל ההיעדר הכמעט מוחלט של סיקור רציני בתקשורת הישראלית, שותפה בכירה לפרוייקט הטמטום.