ביום העצמאות טיילנו מצומת גולני לקרני חיטין. היה כבר די חם, וכל האזור כבר יבש למדי, אבל הנופים…
אחד מהדברים שאני אוהב בקרני חיטים זו זווית המבט הייחודית אל מצוק הארבל. הפעם, בגלל שהגענו מכיוון קיבוץ לביא ולא מאזור התעשייה כמו שאני רגיל בדרך כלל, המבט אפילו שונה יותר:
הארבל מציץ מעל שדה החיטה, משמאל לקרניים
ים הדגן של שדה חיטה בטרם קציר:
עצי הזיתים המקיפים את הפסגה:
השמש הלכה והנמיכה, והצמחים הלכו והטילו צל:
מבט פנורמי מראש הקרן: תבור, בקעת יבנאל, טבריה עילית, הכנרת, בקעת ארבל ומצוק הארבל:
העליה לקרני חיטין תמיד מזכירה לי את הדברים הבאים של אהרון דוד גורדון, שלהערכתי נכתבו ממש שם:
הנה אני יושב לי עתה, בשעה שאני רושם את דברי אלה, על ראש הר גבוה, על שן סלע. עיני מקיפות מרחק גדול, ונפשי מקיפה הרבה הרבה יותר. מסביב לי הרים וגבעות, עמקים ופרצים, כפים וסלעים מכל המינים, מכל המידות, מכל הגוונים. ירק תבואות ודשא, שחור חריש, שחום סלעים וכפים, כחול ראשי ההרים מכוסים ערפל, – כל זה מצטייר בעיני חליפות. המראה גדול ונהדר. שרטוטי פניו העמוקים, הכבירים והנאורים של הגליל – שרטוטי פניו של ענק, ענק בכוח וענק ברוח. והשמים האלה ממעל, והדממה הדקה הזאת. הכל, הכל, האם לא בקרב נשמתי הם כל אלה? אבל בייחוד האם לא גילויים של נפש אומתנו הם?
***
למרגלות קרני חיטין היה במשך שנים אתר של אחד הזרמים הנוצריים. לפני כשנתיים הוא שופץ והוצבה בו אבן שחורה גדולה ועליה פסוקים מהתנ"ך ומהברית החדשה, באנגלית, עברית וערבית. מאז הוא הושחת ביסודיות, כנראה ע"יי גורמים דתיים, באמצעות דיסק שהרס את כל הכיתובים על האבן. למרבה הביזיון, האתר נותר כך לאורך חודשים ולא שוקם. התופעה הנרחבת של השחתת סממנים נוצריים בארץ (למשל נקודת הספריי השחורה על כל סימן צלב בשילוט דרכים לאתר נוצרי) והשחטת שלטי מידע הכוללים כיתוב שלא נוח לציבור הדתי היא לטעמי מהמכוערות שניתן לראות בארץ.
עמדת תצפית 