השלמת פערים – הבט סביב: מהנעשה במזרח התיכון

בתקופה האחרונה הראש שלי היה עסוק באיזו עבודה אקדמית לא-בלתי-מעניינת, ולא התפנתי לכתוב כאן, אלא רק אספתי לעצמי קישורים להתייחסות ותמונות במצלמה. עכשיו נתחיל לסגור פערים. ממשיכים במבט אל הנעשה מסביבינו, בשכונה האיומה, האלימה והמרתקת שנקראת המזרח התיכון.

סוריה. קודם כל סוריה. לפני יותר משנה וחצי, הצעתי כאן ניתוח של המתרחש בסוריה כחלק ממלחמה קרה בין-גושית במזרח התיכון. אז כתבתי ש

היא מתנהלת בין מעצמות שונות לא כהתנגשות ישירה, אלא כסדרה מתמשכת של עימותים "מקומיים" במקומות אחרים, בהם מעורבות המעצמות בצורה ישירה או עקיפה. במקרה של המזרח התיכון רבתי, ה"מעצמות" הפועלות בו הן מעצמות בדרג ביניים, ונסמכות בין השאר על עימות בין מעצמות גדולות יותר, בדרג העולמי.

באוקטובר האחרון כבר ראינו את הכניסה של רוסיה למעורבות ישירה בסוריה, אז עוד באופן מוגבל, שנועד לביסוס המאחז ובסיס הפעולה שלה באזור לטקיה, לקראת מה שהתברר כשלב הבא, שאותו אנחנו רואים בשבועות האחרונים: נראה שרוסיה ממקדת את עיקר התקפותיה על כוחות האופוזיציה הפחות איסלמיסטיים, כדי להותיר את העולם בפני הברירה שבין שימור סוריה של אסד (אולי בלעדיו פרסונלית), לבין סוריה של דעא"ש. בשטח זה בא לידי ביטוי בהתקפה אינטנסיבית שנועדה לסייע למתקפות הקרקע של כוחות אסד, איראן והחיזבאללה על כוחות ג'בהת-אל-נוסרה (אל-קעידא) באזור דרעא והגולן הסורי, ובעיקר בכיתור העיר הגדולה חלב שבצפון. בשני המקרים ההתקפות מלוות כנראה בתופעות של טיהור אתני ויצירת גלי פליטים גדולים (מפני הטיהור האתני התרעתי כבר כאן, והפנתי את תשומת הלב למימושו כאן). גל הפליטים מחלב הולך צפונה לכיוון טורקיה, שמצידה מאיימת לשלוח אותו לאירופה אם לא יאפשרו לה לבלום אותו בצד הסורי של הגבול. טורקיה עצמה עסוקה במלחמה בכורדים במזרח טורקיה ובצפון סוריה, בהגנה על המיעוט הטורקמני בצפון סוריה, ולפי שר החוץ שלה נערכת לאפשרות של התערבות קרקעית ישירה, בשיתוף פעולה עם ערב הסעודית. אני חושד שיש כאן יותר איום מכוונה, בהתחשב במתיחות בין ערב הסעודית לאחים המוסלמים, שנתמכים ע"י טורקיה, אבל גם ערב הסעודית חוששת מניצחון אירני-רוסי-אסדי במערכה בסוריה.

ייתכן שהמגמה אינה חד-צדדית כפי שנדמה, ובמקומות שונים שאני קורא התפרסמו בזמן האחרון שכוחות מורדים הצליחו לנתק שני נתיבי אספקה חשובים של כוחות המשטר הסורי, כולל אחד בדרך לחלב, וש-68 קצינים וחיילים אירנים נהרגו בסוריה בשבוע האחרון בלבד. אבל כמו שהדברים נראים עכשיו, אני חושב שבלי התערבות מוגברת של גורמים חיצוניים לטובת המורדים באסד, כוחות השלטון בעזרת שותפיהם ימשיכו לעצב את המציאות בסוריה עד שיביאו את המערכת הבינלאומית להסכמה על הסדר בתנאים שנוחים להם. נכון לעכשיו קצת קשה לראות מי יכול להתערב בגלוי לטובת המורדים בקנה המידה הדרוש: ערב הסעודית לא נראית לי חזקה מספיק, אני מתקשה להאמין שטורקיה תתערב מעבר להבטחת האינטרסים שלה באזורים מסויימים בצפון סוריה, וארה"ב לא רק שלא נראית מעוניינת בהתערבות ישירה, היא גם נכנסת למערכת בחירות, וצריך יהיה תרחיש קיצוני מאוד כדי לגרום לממשל אובמה לקבל החלטה כזו בשנה האחרונה לשלטונו. צורת ההתערבות הסבירה יותר יכולה להיות ציוד כוחות המורדים בנשק נ"מ מתקדם, שיאפשר להם לנטרל את היתרון שמקנה לכוחות המשטר התמיכה האווירית המאסיבית של רוסיה.

דרך אגב, נראה שישראל בינתיים מקפידה על תיאום הדוק עם רוסיה, שמאפשר שני דברים:

א. למטוסי רוסיה לפעול בגזרת הגולן, סמוך מאוד לגבול עם ישראל, בלי תקריות כמו הפלת מטוס רוסי על ידי טורקיה בנובמבר.

ב. זה לא תחום גלוי במיוחד, אבל ככל הנראה רוסיה מאפשרת לישראל להמשיך לבצע פעולות אוויריות נקודתיות בסוריה, ללא התערבות הנ"מ הרוסי המתקדם שהוצב בשטח ויכל לשבש את הפעילות הזו.

ההשפעה המשמעותית על ישראל יכולה להיות במקרה שבו גורמי המשטר הסורי יצליחו להשלים את סילוק ג'בהת אל נוסרה ושאר המורדים מגזרת הגולן, ויאפשרו לכוחות חיזבאללה ואיראן להתבסס שם ולחמם את הגבול מול ישראל.

בינתיים בימים האחרונים מבשילות במערכת הבינלאומית כל מיני הסכמות להפסקת אש, ואפילו בחירות באפריל, שיהיה מעניין לראות אם יבשילו לכדי מימוש, במיוחד בהתחשב בכך שכמה מהגורמים הבולטים בזירה לא היו שותפים להסכמות.

***

בזירה הקרובה יותר, שלומי אלדר מציע פרשנות מעניינת מאוד, לפיה מצרים לוחצת על אבו-מאזן להתפייס עם יריבו דחלאן ולהקים ממשלת אחדות עם החמאס, כדי לאפשר לרש"פ להרחיב את השפעתה אל רצועת עזה, ובכך לנטרל את שלטון החמאס ברצועה. אבו-מאזן הפיל את היוזמה, כנראה בגלל התנגדות פנימית בפת"ח, ובגלל שמשמעותה עלולה להיות סימון של דחלאן כיורשו העתידי.

אני מציע לראות את ההצעה המצרית הזו כניסיון ליצור מתווה להתמודדות עם הבעיה שמציבה רצועת עזה ליציבות האזור ולמצרים (בגלל התמיכה של החמאס בפעילות הארגונים האסלאמיסטים נגד המשטר המצרי בצפון סיני) על סמך הציר של הרש"פ-מצרים-ערב הסעודית, וזאת כחלופה אפשרית לניסיון להתמודד עם הבעיה על סמך ציר "האחים המוסלמים של חמאס-טורקיה וחלקים בממשלת נתניהו.