כסף מגז וכסף מחשמל

מתווה הגז שוב חוזר למרכז תשומת הלב, ושלל אינפורמציה ודיס-אינפורמציה מציף שוב את כלי השידור והרשתות החברתיות ומבלבל את כולם. ניסיון להציע הגיון מארגן פשוט יותר לגישה לעניין.

ובהקשר דומה, על חברת החשמל, מחיר הגז והדרך שבה המדינה מעשירה את יצרני החשמל הפרטיים.

ברשומה קודמת הצעתי ככלי עזר להבנת מדיניות ממשלתית לחפש את התשובה לשלוש שאלות פשוטות: כמה כסף עובר? מאיפה הוא עובר? לאן הוא עובר?

במקרה של הגז, אני מציע להפוך מעט את סדר השאלות, ולהוסיף להן מעט רקע.

הרקע הוא שהגז הוא משאב טבע ולא מוצר. המשמעות היא שאת הגז לא מייצרים לפי ביקוש, אלא מנגישים מתוך כמות קבועה. הגז הוא חומר גלם אוניברסלי, מכיוון שהוא משמש כמקור אנרגיה. כל תהליך ייצור תלוי בהשקעת אנרגיה, ולכן לגז יש ביקוש אוניברסלי. אין מי שלא צורך אנרגיה כדי להפעיל את תהליכי הייצור שלו.

המשמעות של הרקע הזו היא להבנתי כזו:

על השאלה "מאיפה עובר הכסף?" יש להשיב – מכל מי שעוסק בייצור ומכל מי שצורך אנרגיה, כלומר מכלל הציבור הישראלי, בדגש על מגזר הייצור של הכלכלה הישראלית.

על השאלה "לאן עובר הכסף?" יש להשיב – לבעלי השליטה בשדות הגז, שאינם תורמים ערך בייצור הגז, אלא רק מווסתים את תהליך ההנגשה שלו (קידוח, שאיבה, הולכה אל הלקוחות). במצב הנוכחי, מדובר במספר מצומצם של בעלי שליטה ישראלים (תשובה, מימן) ושותפים זרים (נובל ארנג'י).

ומתוך שתי אלה אני רוצה לטעון, שעיקר העניין הוא בשאלה "כמה כסף עובר?", שאותה אפשר לתרגם לשאלה "מה יהיה מחיר הגז?"

עבור ציבור הצרכנים, גובה המחיר משפיע בצורה ניכרת על יוקר המחיה. זאת מכיוון שעבור המגזר היצרני, אנרגיה היא עלות בתהליכי הייצור, לצד עלויות נוספות כמו חומרי גלם (עוברות לייצרנים אחרים), עבודה (עוברות לידי העובדים), ומימון (עוברות לידי נותני האשראי, כלומר המגזר הפיננסי).

מכאן שמחיר הגז הוא הנתח מתוך הערך שיוצר המגזר הייצרני אותו ייאלצו להעביר היצרנים (ובאמצעותם הצרכנים) לידי בעלי השליטה הלא ייצרניים בשדות הגז. מה צריך להיות הנתח הזה? לפי האינטרס של היצרנים, נמוך ככל האפשר. לפי האינטרס של בעלי השליטה בשדות הגז, גדול ככל האפשר. לפי האינטרס הציבורי, מחיר העלות של ההפקה, בצירוף רווח סביר לבעלים פרטיים או מיסוי סביר לקופת המדינה.

אז איך אפשר לקבוע את מחיר הגז, בצורה שתמנע מבעלי השליטה לעשוק את המגזר היצרני והצרכני של החברה הישראלית ולהכפיף אותם לשליטתם? כל עוד אנחנו פועלים בסיטואציה שבה שדות הגז האלה הם מקור האספקה היחיד של שוק האנרגיה הישראלי (לצד פחם/תוצרי נפט יקרים יותר), עולות שתיים או שלוש אפשרויות בולטות.

  1. תחרות – לטענתי זו אפשרויות לא ישימה. מודל התחרות ככלי לקביעת מחיר אופטימלי מניח תחרות משוכללת, שבה מספר גבוה של יצרנים ושל לקוחות, שאין חסמים לכניסה ויציאה של יצרנים ולקוחות ושניתן לווסת את הייצור בהתאם לביקוש. מכיוון שהגז הוא משאב טבע ולא מוצר, היכולת לווסת את ההיצע שלו בהתאם לביקוש מוגבלת, ומכיוון שכמות היצרנים קטנה מאוד, ניתן להניח ברמת סבירות גבוהה מאוד שלא תיווצר תחרות משוכללת, ושהיצרנים המעטים יוכלו בקלות רבה לתאם ביניהם מחיר גבוה במקום להתחרות ביניהם. בכל מקרה, ניתן לראות שבעלי השליטה בשדות הגז משקיעים את מירב המאמצים למנוע את הסיטואציה של תחרות ביניהם. בנוסף, ניתן לצפות שאת המחיר הגבוה יגבו חברות-בת, שלהן ימכרו בעלי השליטה את הגז במחיר פיקטיבי נמוך, על מנת להקטין את גובה התמלוגים שיידרשו לשלם לקופת המדינה.
  2. פיקוח על המחירים – זו אפשרות יעילה הרבה יותר לווסת את מחיר הגז, מכיוון שהיא פועלת באופן ישיר, ולא ממתינה לחסדי התחרות המקווה. נקודת התורפה היא שאת המחיר המפוקח יהיה צורך לתמחר ביחס לעלויות ההפקה שלו, מה שייצור ליצרני הגז אינטרס לנפח עלויות באופן פיקטיבי, כדי להגדיל את הרווח שלהם.
  3. מכיוון שבסיטואציה של פיקוח על המחירים אין תחרות ואין סיכון עבור היצרנים, הרי שאין למעשה שום הצדקה הגיונית לגזירת רווח נטול סיכון ע"י משקיעים פרטיים. במצב הזה הגיוני בהרבה להלאים את השליטה בשדות הגז. דרך אגב, דרך "חלקה" יחסית לבצע מהלך כזה יכולה להיות רכישה של מניות חברת נובל אנרג'י והשתלטות עליה. לפי ערך השוק, נראה שמהלך כזה הוא בהחלט בהישג ידה של הקק"ל, ובהתחש בתפקידה ההיסטורי, אני מתקשה לחשוב על שימוש ראוי יותר בכספיה.

***

ואיך זה קשור לחשמל? את הגז ממירים לאנרגיה שימושית בתהליכי הייצור בחלק ניכר מהשימושים באמצעות ייצור לחשמל. בישראל היה ויש ועדיין יש במידה רבה מונופול על ייצור החשמל, מה שהופך את חברת החשמל ללקוח עיקרי עבור הגז הטבעי, מה שהיה אמור להקנות לה כוח מיקוח אדיר מול בעלי השליטה בשדות הגז. ובכל זאת, חברת החשמל חתמה על חוזה שערורייתי, הקובע מחיר גז גבוה, מתעלם מהתנודות במחירי האנרגיה (צניחה של כ-50% בתקופה האחרונה), והצמדה למדד המחירים האמריקאי. איך זה קרה? בזכות דת התחרות השולטת במשרד האוצר.

לפי אלי ציפורי בגלובס, חברת החשמל אכן ניסתה להפעיל את כוחה בשביל להבטיח מחיר אנרגיה זול, ולהכניס בחוזה רכישת הגז של סעיף שיבטיח לה את המחיר הנמוך במשק. אבל

בזמנו החליט הממונה על ההגבלים העסקיים להסיר את הסעיף משיקולי הגבלים עסקיים, כי בראייתו ובראיית החוק שהוא עובד לאורו זה עלול להקנות עדיפות לחברת החשמל על פני מתחרותיה, תחנות הכוח הפרטיות.

אז מה התוצאה? חברת החשמל תשלם מחירי אנרגיה מופרזים, כדי לכבול אותה ל"תחרות" בתנאים לא תחרותיים.

כעת, לאור מתווה הגז, התחרות הפרטיות ושאר הלקוחות החדשים יקבלו גז טבעי במחיר שעוד יירד ל-4.7 דולרים, דולר פחות (!) לערך מהמחיר שמשלמת חברת החשמל שיילך ויאמיר.

וכך, בשם דת התחרות וההפרטה, מייצרת המדינה מכונות ייצור כסף נטול סיכון עבור בעלי הון פרטיים, שבונים תחנות כוח פרטיות. בהמשך ניתן יהיה להציג את "חוסר היעילות" של חברת החשמל, וכך להעביר גם אותה, בחלקים, לידי ההון הפרטי. ההדגשות בציטוט מתוך הכתבה הן שלי:

כבר כיום כ-20% מכושר ייצור החשמל מיוצר על ידי יזמים פרטיים כמו דוראד ואו.פי.סי של עידן עופר. במסגרת סדרת החינוך, העניקה המדינה ליצרני החשמל הפרטיים הגנות שונות: חברת החשמל חייבת לרכוש מהם חשמל לפי תעריפים ותקנות שנקבעים על ידי הרגולטור; לחבר אותם לרשת החלוקה וההולכה שלה; לספק להם שירותי תשתית כדי שיוכלו לספק חשמל בעצמם לצרכנים; לתת שירותי גיבוי לאספקת חשמל וגם אם יש איזשהו כוח עליון (מלחמה וטרור) שפוגע חלילה וחס במתקן הייצור של יצרני החשמל הפרטיים, חברת החשמל היא שתשלם את החוב (מקור המימון) על מתקן החשמל של היצרן הפרטי בתקופת האירוע. כלומר, יצרן חשמל פרטי נראה כמו הזדמנות לעשיית כסף קל ויופי של תשואות על ההון. בהמשך נראה עד כמה זה כסף קל.

[…] ישנם בישראל מומחים ספורים למשקי חשמל המקובלים על כל הצדדים. השם הבולט בשנים האחרונות הוא פרופ' אשר טישלר מהמכללה למינהל. בראיון לרינו צרור בגלי צה"ל, אמר השבוע טישלר את הדברים הבאים: "החשמל בישראל זול יחסית לעולם. החשמל בישראל אמין יחסית לעולם. מאוד אמין יחסית לעולם. החלק הזה מתבצע במקצועיות יוצאת מהכלל. יש תקלות, אבל זה משום שאם תלך על אפס תקלות זה יעלה הרבה יותר".

[…]

שנים מדברים על כך שיש בחברה עודף של 1,500-2,000 עובדים, שנמצאים ברובם במטות ובמשרדים. שנים מדברים על הבזבוזים, העיוותים ועל ההכרח לבצע רפורמה. בינתיים, בשטח, המחסור בעובדים הולך ומחריף. הגיל הממוצע הולך ועולה וכבר חצה את ה-50. תעריף החשמל אינו מכסה את ההוצאות והגירעון ממומן בחובות שכבר חצו את ה-70 מיליארד שקל [בהקשר של השאלות שהצענו, משמעות החוב הזה הוא עלויות מימון הולכות וגדלות שעוברות מחברה בבעלות הציבור לגופים פיננסיים פרטיים. התצפיתן]. כדי לממן את החוב מקצצים בתחזוקת הקווים ובשירות לצרכנים.

[…] הממשלה לא מחליטה מה היא באמת רוצה לעשות עם המונופול הזה, שבסך הכול סיפק לנו עד היום חשמל זול ואמין. הבעיה היא שהדבר היחיד שהמדינה מצליחה לעשות עד הסוף זה להסית נגד העובדים.

[…]

המספרים שהסתתרו בתשקיף של חברת איי.סי.פאואר שבשליטת עידן עופר חשפו לראשונה את הנתונים של תחנת כוח פרטית יחסית קטנה, OPC במישור רותם, המופעלת בגז טבעי, תחנה בעלת הספק של 440 מגה-ואט שהחלה לפעול ביולי 2013.

ובכן, בתוך שנה ורבע מתחילת ההפעלה של התחנה הרוויחה OPC כ-88 מיליון דולר ובסך הכול מתחילת הפעילות הרוויחה תחנת הכוח הפרטית כ-95 מיליון דולר, כ-370 מיליון שקל, והקצב השנתי עומד על רווח של כ-70-80 מיליון דולר. כלומר, נכון להיום, אם מביאים בחשבון גם את תוצאות הרבעון השני שעדיין לא דווחו, מדובר על רווח של חצי מיליארד שקל בתוך שנתיים. סך ההשקעה בבניית תחנת הכוח של החברה עמד על כ-550 מיליון דולר. מקצתו, כמקובל במימון פרויקטים כאלה, בהון עצמי, קרוב ל-400 מיליון שקל OPC קיבלה מימון בסכום של כ-1.55 מיליארד שקל מקונסורציום הכולל את בנק לאומי, בהשתתפות כלל, עמיתים, הפניקס והראל.

כל המספרים הללו ממחישים עד כמה התשואה בפרויקט הזה גבוהה מאוד והחזר ההשקעה יהיה מהיר מאוד. המספרים יוצאי הדופן הללו הם באדיבות ממשלת ישראל, או נכון יותר, באדיבות רשות החשמל שהציבה עצמה בראש סדרת החינוך שתוריד את חברת החשמל על ברכיה. ביד אחת היא מגלחת הכנסות מחברה בבעלותה בלי שהיא שולטת בהוצאותיה, וביד שנייה היא מעשירה יזמים פרטיים.

נסיים בברכת

"עיקר גדול: את העסקים הבדוקים ומנוסים, כגון בנקים, רכבת, ביטוח באחריות, אניות וכו', מקבלת המדינה לרשותה אם אין ספק בהצלחתם. (לפיכך, לא מסים!)". [ב.ז. הרצל]

ובבניין ציון ננוחם.

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “כסף מגז וכסף מחשמל

  1. פינגבק: המדריך להתעשרות בישראל – פרק ב' – אווזת הזהב של "דוראד" | עמדת תצפית

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s