ושוב אתכם – השלמוֹת

אחרי תקופה של חוסר במחשב שהשפיע על חוסר בזמן, יש מחשב חדש, ואני מקווה שאחזור לכתוב בצורה סדירה יותר. בינתיים, השלמות של דברים שהצטברו אצלי, והם שווים תשומת לב. לפני זה, בכל זאת משהו על הטרור בפריז.

א. "אם מוחמד לא יבוא אל ההר, ההר יבוא אל מוחמד". מסתבר שמקור הביטוי בכלל אנגלי, ושבשפות האירופיות הוא מופיע הפוך: "אם ההר לא יבוא אל מוחמד, מוחמד יבוא אל ההר". ובהקשר של המציאות שלנו, "אם אירופה לא תבוא אל מוחמד, מוחמד יבוא אל אירופה". הגלובליזציה היא תהליך שקורה כבר אלפי שנים, ובהקשר המודרני שלו כבר כמה מאות שנים. השאלה לגבי הגלובליזציה היא לא אם, אלא איך: מה יהיו היחסים בין המדינות והארצות השונות?

ואם מסתכלים על המאות האחרונות, אנחנו רואים את הקלקול שביחסים האלה: אירופה (וארה"ב) פעלה בסטנדרט כפול: דמוקרטיה-ליברלית ורווחה כלכלית לתושביה, שנשענו לרוב על ניצול מחפיר ותמיכה בדיקטטורות ריאקציוניות בעולם ה"מתפתח". לאירופה היתה הזדמנות לפחות במאה ה-20 (ולמעשה גם לפני) לבוא אל העולם ה"מתפתח", להוביל "אירופאיזציה" שלו ולצרף אותו חברתית וכלכלית אל העולם המפותח. מכיוון שההזדמנות הוחמצה – באחריות הימין הקפיטליסטי – העולם המתפתח בא אל אירופה, והוא עושה את זה בשתי צורות: האחת היא הגירה המונית של פליטי מלחמה, פליטי עוני ופליטי דיכוי חברתי ופוליטי. הצורה השניה היא התפשטות המלחמות הפנימיות של העולם ה"מתפתח", בדמות הטרור האיסלמי. כדי להציל את "אירופה", אין דרך אחרת אלא לעשות "אירופאיזציה" של שאר העולם.

ב. איפה הכסף? במקלטי מס.

"מה שעושות מדינות שמאפשרות לאנשים להתחמק מתשלום מס במדינות שלהם, הוא לגנוב מאנשים אחרים", אומר ד"ר זוקמן (Zucman), מרצה לכלכלה באוניברסיטת ברקלי קליפורניה. "המדינות האלה יוצרות מצב שבו חלק מהאנשים צריכים לשלם יותר, בגלל שאנשים אחרים משלמים פחות. את המסים שאותו שבריר מהאוכלוסייה שהכסף שלו נמצא במקלטי מס מצליח לא לשלם, מישהו אחר צריך לשלם. התוצאה היא מסים גבוהים יותר עליי ועליך – על מעמד הביניים בישראל, באירופה או בארה"ב. לכל מדינה יש, כמובן, זכות לבחור את החוקים שלה ואת שיעור המס שהיא רוצה להטיל, אבל אין שום דרך להצדיק את זה שחלק מהמדינות יעזרו לחלק זעיר של האוכלוסייה לגנוב הכנסות של מדינות אחרות.

[…]"אם תהיה לציבור הרגשה שמיליארדרים, או אנשים ממש עשירים, יכולים לחמוק לחלוטין מתשלום מסים", הוא אומר, "אז אף אחד לא יהיה מוכן לשלם מסים כדי לממן שירותים ציבוריים כמו בריאות או חינוך. אם מאוד קל לעשירים באמת לחמוק מתשלום מסים, אז החוזה החברתי הבסיסי שלנו נמצא בסכנה".

ג. פרופ' שלמה בידרמן עדיין קצת תקוע לטעמי במגדל השן, אבל יש לו כמה אבחנות חשובות. למשל:

"נוצר מצב שבו יש זילות מסוימת ומסחור מסוים, יותר ויותר מוסדות אקדמיים רואים את עצמם בצורה כזאת או אחרת כמרכזי רווח. זה לא פוגע ברמה של הסטודנטים המוכשרים, של השליש העליון, אבל באחרים זה פוגע. לפעמים סטודנטים משתפים עם זה פעולה, כי הם רואים את התואר כמוצר צריכה ואת עצמם כצרכנים, ומסתכלים על הלימודים בצורה יותר אינסטרומנטלית מאי פעם, כי החברה שלנו היא יותר אינסטרומנטלית מאי פעם. בהתאם לכך, כשאתה מטיל עליהם דרישות אתה נתקל בסוג של 'דרשת ממני – פגעת בי'. גם בתלונות כאלה אנחנו נתקלים. אבל אם נסתכל על הסטודנטים בלי לחשוב על איך הם עצמם רואים את זה, בצורה קצת פטרונית, דבר שאני לא אוהב לעשות, אז אין ספק שהסטודנטים נפגעים – הרי אנחנו קיימים כדי להשכיל אותם, כדי ללמד אותם".

וגם:

"להפיכת הבערות לערך יש גם השלכות עמוקות ומסוכנות יותר. החיים נתפסים בהתאם לסולם העדפות אישי, רגשי ולעתים קרובות ילדותי. אנחנו 'לא מתחברים' למה שאינו נושא חן בעינינו בזמן נתון, ומה שנושא חן זוכה מיידית לכינוי 'אהבתי'. אין מרווח רחב בין שני הביטויים הילדותיים, הנרקיסיסטיים הללו. נעלם סדר העדיפות המדורג והמורכב שלפיו היינו אמורים למלא את חיינו בתוכן. בכלל, כל מורכבות אינה אלא בזבוז זמן. מה שאי אפשר לומר ב־35 שניות יש לשתוק על אודותיו. מה שאי אפשר לכתבו בסעיף במצגת אינו ראוי שייכתב. זוהי בערות מנטלית, העדפת הריק על המלא, הפשוט על המורכב. היא מסוכנת מאוד מפני שהריק הזה מהווה קרקע פורייה לקליטתן של דעות קדומות, עמדות שרירותיות, הזדהות ייצרית עם הרוב שעמו אתה נמנה. השנאה, הגזענות, האלימות חסרת הבקרה – כל אלה הן במידה רבה מאוד תלויי תרבות או תת־תרבות, הן לא דברים שמופיעים משום מקום. אני חש שהבערות משתלטת על החברה הישראלית. זהו מצב עגום והרה אסון".

ד. בימים האחרונים גילינו שחברת גולן טלקום נכנסה לשוק הסלולר בתנאים מועדפים כדי ליצור מצג שווא של תחרות, לא לעמוד במחוייבות שלה לבנות תשתית תקשורת מתחרה, לא לשלם לסלקום על השימוש בתשתית שלה, למרות שני אלה לא להיות רווחית, ואז להמכר בסכום ענק לסלקום (ואם העסקה לא תאושר, לשלם לסלקום פיצוי בסדר גודל שיביא לפשיטת רגל של גולן טלקום, פירוקה ויציאתה מהשוק, ואני מציע לא לדאוג יותר מדי לעתידו האישי של מיכאל גולן). זה די הגיוני, בהתחשב בזה שהמשק הישראלי מוגבל בגודלו, ולכן הסיכוי שתתפתח בו תחרות משוכללת בתחומי כלכלה עיקריים דומה לסיכוי שהחוגים לכלכלה יודו שהם מלמדים אגדות-עם על "תחרות משוכללת" במקום ללמד כלכלה. צריך להכיר בזה שלא תהיה תחרות משוכללת, ולפקח על המחירים. מי שרעיון "הפיקוח" נראה לו שד מפחיד מדי, יכול להסתפק גם בחברה ממשלתית שתפעל בתחום ללא מטרת רווח ו"תכפה" מחיר תחרותי. בכל מקרה, מסתבר שגם במשק הענק של ארה"ב, התחרות הולכת ומצטמצמת, עד כדי כך ש:

מספר החברות הציבוריות בארה״ב ירד בחצי בין 1997 ל–2013. מספר החברות בוול סטריט חזר לרמתו בשנות ה–70, כאשר רמת התוצר בארה״ב היתה שליש מרמתה כיום.

הממצא השני היה שלא חל באותה תקופה גידול במספר החברות הפרטיות הגדולות, כלומר מספר החברות פשוט ירד. השלב הבא היה לבדוק את הריכוזיות בכל אחד מ–71 הענפים המרכזיים העיקריים בארה״ב. גם כאן הממצאים היו חד־משמעיים: מדד הרפינדל, המקובל למדידת ריכוזיות בכלכלה, עלה — לעתים בצורה חדה, ב–85% מהתעשיות בארה״ב. […]

המנוע מאחורי התופעות האלה הוא רצונן של החברות הרוכשות והמתמזגות להשיג כוח שוק גדול יותר מול הצרכנים, הספקים והמתחרים. בניגוד לטענות המקובלות, כאילו הגודל משרת יעילות — מיכאלי וחבריו מצאו שהיעילות של החברות לא גדלה אחרי המיזוגים.

מה שגדל יפה מאוד לאחר המיזוגים בצורה מרשימה הם כמובן הרווחים של החברות הקונות והממזגות. כוח השוק הגדל שלהן איפשר להן להעלות את המחירים לצרכנים או ללחוץ על ספקים קטנים. יש ענפים שבהם המחירים עלו לצרכנים, ויש חברות — כמו וולמארט — שהשתמשו בכוח כדי להוריד את המחיר שהן משלמות לספקים.

אותי זה לא מפתיע, כי בניגוד למספרי אגדות-עם אני זוכר שכשיש תחרות "חופשית" המתחרים מוכנים לעשות די הרבה כדי למנוע מאחרים להתחרות בהם באמת. או במילים אחרות, אנשים בסיטואציה של תחרות נוטים לרמות כדי להגדיל את סיכויי ההצלחה שלהם.

ה. ראש אמ"ן מזהיר מפני החלפת המודל של "צבא-עם" מבוסס גיוס חובה (שנמצא במידה רבה בבסיס המודל של מדינת לאום דמוקרטית) במודל של צבא מקצועי. למה? כי הוא לא מאמין שצבא מקצועי יצליח לגייס את כוח האדם האיכותי שדרוש בשביל להחזיק צבא איכותי.

"השקט נשען על היותנו חזקים", הוא אמר, "והחשש שלי הוא שנחדל ממודל צבא העם ואז צה"ל לא יקבל את כל הנוער הישראלי לשורותיו ולא ינצל את מיטב האנשים. אם נשנה את מודל צבא העם אז בשנתיים־שלוש הראשונות האינרציה תחזיק אותנו אבל אחר כך מערכת הביטחון כולה תיפגע עד כדי פגיעה בביטחון המדינה"

מי שקורא להחליף את מודל צבא-העם במודל של צבא מקצועי "קטן ויעיל" לפי עקרונות השוק, שיקח בחשבון שלפי העקרונות האלה הצבא הזה עלול גם לפשוט את הרגל. אולי נציל אותו באמצעות עסקת מיזוג ורכישה ע"י הצבא האמריקאי. בכל מקרה, התצפיתן וראש אמ"ן חושבים שהרעיון הזה הוא סכנה לביטחון המדינה.

ו. ראיון מעניין מאוד עם שר הגרמני לשעבר (ההדגשות שלי):

"אני חושב שמדינות רבות, ובייחוד ארה"ב, נקטו מדיניות של דה־רגולציה לזמן רב מדי. היו רבים שטענו כי השוק צריך להיות חופשי מכל השפעה של הממשלה, ואז הגיע משבר הסאב־פריים.

"לאחר מכן הצליח הדרג הפוליטי להטיל רגולציה טובה יותר על שוק הפיננסים, בארה"ב וגם באירופה.

"אבל זה לא מספיק בעיניי כי פעילות בנקאית רבה עברה מהבנקים שנמצאים תחת רגולציה למערכת בנקאות צללים, כמו קרנות גידור למשל, ועליהן אין רגולציה מספקת. ייתכן מאוד שאנחנו עומדים לפני משבר פיננסי נוסף. איש לא יודע מה יצית אותו, ואיש לא יודע מה יהיו ההשלכות שלו".

אני לא ממש מסכים עם ההסבר שלו לרקע למשבר ביוון, אבל מעניין לא פחות לראות את ההבחנה שלו בנוגע לפתרון:

אני סקפטי מאוד לגבי חבילת החילוץ השלישית של יוון והצבעתי נגדה בפרלמנט הגרמני. זה לא אומר שאנחנו לא צריכים לעזור ליוון, אבל אני רוצה לעזור להם באמצעות תמיכה בהשקעות בתשתיות, בכלכלה, בעסקים קטנים ובינוניים, בתשתיות מקומיות ובמינהל תקין יותר. לא במימון החובות שלהם. התשלום הראשון שהועבר ליוון לאחר אישור חבילת החילוץ השלישית הוקדש לכיסוי חובות, ללא שום תועלת כלכלית לעם היווני או ליוון. זה טירוף בעיניי. […]

הטעות הראשונה נעשתה באביב 2010, בזמן שארגנו את חבילת החילוץ הראשונה. כל מה שהיא נועדה לעשות הוא לממן מחדש את החובות של יוון — והחובות שלהם גדלו בשל כך בסופו של דבר. יחס החוב שלהם היה יותר מ־200% ביחס לתמ"ג, והיעד שהוצב להם היה 120%. אין שום סיכוי שהם יחזירו את החובות האלה".

 

אם כן, אתה חושב שהם צריכים לקבל תספורת?

"כן. בהחלט. אני חושב שכריסטין לגארד, יו"ר קרן המטבע הבינלאומית, צודקת. אנחנו צריכים לארגן הקלה גדולה בחוב של יוון, אבל כתנאי אנחנו צריכים להגיד להם שהם לא יקבלו מאיתנו ולו יורו אחד כדי לממן מחדש את החובות שלהם, ושעליהם לבנות מחדש את הכלכלה שלהם.

[…]

"הבנק האירופי מציף את השוק בכסף. הבעיה היא שהשוק לא מרים את הכסף הזה מהרצפה. הם לא משקיעים אותו, וזו הסיבה שהבנק האירופי מציף את השוק מלכתחילה, אבל נראה שלמשקיעים לא אכפת.

ז. שימו לב לדברים הבאים, שאמר בחודש שעבר נשיא פורטוגל:

After we carried out an onerous programme of financial assistance, entailing heavy sacrifices, it is my duty, within my constitutional powers, to do everything possible to prevent false signals being sent to financial institutions, investors and markets

הסימנים השגויים שאת שליחתם הוא ביקש למנוע הם ניצחון גורף של מפלגות מתנגדות-צנע בבחירות בפורטוגל. אז כהוכחה נוספת לסתירה שבין קפיטליזם פיננסי לדמוקרטיה, הוא לא אפשר להן להרכיב ממשלה.

ח. מנפלאות ההפרטה: קודם כל, וכמובן שאני לא מופתע, מתברר שהפרטת התחזוקה של הקרונות הביא להתדרדרות במצב התקינות ולהתייקרות התחזוקה, או כמו שניסח את זה מבקר המדינה (ההדגשות שלי):

"התברר כי מספר התקלות בקרונועים גדל בשיעור ניכר לעומת השנים הקודמות; מספר הקרונועים הפעילים היה נמוך מהמתוכנן; מספר הביטולים של נסיעות רכבות עקב תקלות גדל; וההפעלה הסדירה של קו הרכבת שבין בית שמש לירושלים נפגעה… בד בבד גדלו ההוצאות של חברת הרכבת… ששילמה סכומים נוספים שנאמדו במאות אלפי אירו לחברות ייעוץ ולמומחים, לצורך ביצוע בקרה על חברה א' (אלסטום), ונתנה לעובדיה שהועסקו בעבר בתחזוקת הקרונועים מענקים מיוחדים, נוסף על אלה שקיבלו כלל עובדי הרכבת"

יכול להיות שזה קשור לכך שבמכרז להעברת התחזוקה ניתן משקל של 20 אחוזים בלבד לרכיב האיכות והיכולת של הזכיין. ובמקביל ברכבת ישראל, טענה שמכרז הקטרים החשמליים נתפר למעשה עבור בומברדייה.

ט. ועניין אחרון – הרבה פעמים כשמנסים להבין את ההגיון של מהלך ממשלתי מסויים, אני טוען שצריך קודם כל להבין כמה כסף עובר, מאיפה הוא עובר ולאן הוא עובר. אז במקרה החשוב שלנו, משרד האוצר העביר בחוק ההסדרים, בעקבות "פשרה" עם "החרדים" החלטה שבמקום להגדיל את קצבאות הילדים בסכום שהם דרשו בהסכם הקואליציוני, הוא יפקיד עבור כל ילד 50 ש"ח בתוכנית חסכון. מה ההיגיון?

אז עכשיו נשאל את השאלות:

כמה כסף עובר?

יש בישראל יותר מ-2.6 מיליון ילדים. כפול 50 ש"ח זה 130 מיליון ש"ח בחודש, ו-1.56 מיליארד ש"ח בשנה. בכל שנה הסכום יגדל, עם הגידול בכמות הילדים.

מאיפה הוא עובר?

מקצבאות הילדים האוניברסליות, כלומר מההכנסה השוטפת של ההורים והצריכה המיידית שלהם, שהיא גם הביקוש במשק הישראלי. מכיוון שלעניים יש יותר ילדים, הוא עובר יותר מעניים מאשר מעשירים. העניים גם משתמשים בחלק גדול יותר מההכנסה שלהם (למעשה בכולה) לצריכה שוטפת שהופכת לביקושים במשק.

לאן הוא עובר?

למגזר הפיננסי שינהל את החסכונות האלה. אולי זה יהיה בנק הדואר. אולי (וסביר) גופים פרטיים. עדיין לא הוחלט אפילו איך ייבחר מי שינהל את הסכומים האדירים האלה.

אבל בסוף זה יחזור למשפחות, לא?

אולי. לא יודע. למשרד האוצר הפתרונים, וחוק ההסדרים הוא אלוהים של משרד האוצר, ואלוהים גדול. אם ירצו השם ומשרד האוצר, זה יחזור בסוף למשפחות. לא לפני שמישהו במגזר הפיננסי יגזור על זה דמי ניהול, והמגזר הפרטי יגזור על זה רווח ממימון זול וזמין על חשבון קצבאות הילדים.

נדמה לי שעכשיו הכל ברור.

ובבניין ציון ננוחם.

 

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “ושוב אתכם – השלמוֹת

  1. פינגבק: כסף מגז וכסף מחשמל | עמדת תצפית

  2. פינגבק: המדריך להתעשרות בישראל – פרק ה' – ויתור על תחרות | עמדת תצפית

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s