טעימות מתוכנית הייצוב – מצב חירום יזוּם או איך מבצעים הפיכה בלי בריקדות

בתחילת חודש יולי, שלושים שנה אחרי ההתרחשות ההיסטורית, פורסם פרוטוקול ישיבת הממשלה שהחלה ב-30.6.1985 והסתיימה ביום שלמחרת, ובמהלכה אושרה "תוכנית הייצוב" – נקודת המפנה של ההפיכה הכלכלית-חברתית בישראל.

לאחר קריאת הפרוטוקול (חלק א' וחלק ב') אביא כאן סדרה של שלוש רשומות, שיציגו, באופן לא רציף, נקודות חשובות מתוך הדיון. רשומה זו, השלישית בסדרה, תעסוק באופן שבו התקבלה התוכנית. באופן חסר תקדים, היא יושמה באמצעות צווי חירום, לאחר שאושר בישיבת ממשלה מרתונית שנמשכה כיממה וחצי. אבל במבט לתוך הדיון, מתגלה שרובו עוסק לא בעקרונות התוכנית עצמה, אלא במאבק על מה לא יקצצו. התוכנית דרשה קיצוץ של 750 מיליון דולר (בגלל האינפלציה הדוהרת, אי אפשר היה לנהל דיון על סכומים בשקלים) בתקציב הממשלה, אחרי שמעצבי התוכנית עשו לממשלה "הנחה" ביחס לסכום של מיליארד דולר שלטענתם היה נחוץ באמת לקצץ על מנת שהתוכנית תצליח. ומה שיותר מדאיג, שוב ושוב עולות בתוך הישיבה אמירות של שרים שמתקוממות נגד הליך אישור התוכנית בסד לחץ של "מצב חירום", שחלקם מטילים ספק בטענה שהוא אכן קיים כמצב חירום, ולא כאמצעי לחץ של יוזמי התוכנית. כל ההדגשות בתוך הציטוטים יהיו שלי.

***

אנחנו כבר התרגלנו לשיטת העבודה של משרד האוצר, בה מגישים לכנסת ברגע האחרון את החומר ואז דורשים ממנה לאשר אותו מיד ללא אפשרות ללמוד אותו ולנהל עליו דיון רציני. אז באמצע שנות ה-80, שר הרווחה משה קצב התלונן על כך, בין השאר מכיוון שהוא עוד הכיר את האלטרנטיבה:

כאשר מגיעים לדיון על תכנית קיצוצים, סביב שולחן הממשלה, פעם היה מקובל – ואני הייתי בקדנציה הקודמת בתפקיד סגן שר, אמנם, אבל הייתי קרוב לעניינים – שרפרנטים של משרד האוצר במשרדי הממשלה השונים היו בקיאים לפני ולפנים בכל מה שקורה במשרדי הממשלה. הם יצאו לסיורים בשטח. ישבו באגפים ובמחלקות השונות. כאשר הם הציעו הצעה לשר האוצר ושר האוצר הגיש אותה לממשלה, אפשר היה להתווכח האם היא צודקת או לא, אבל על העובדות אי אפשר היה להתווכח, הדברים היו מדוייקים, מבחינה עובדתית לפחות. על ההערכות והמשמעויות אפשר היה לדון. האם זה נחוץ או לא, אפשר היה לדון.

אנחנו קיבלנו תכנית רצינית מאוד – שלא תהיינה טעויות – כבר כמה וכמה שנים, הממשלות מתמודדות עם תכניות קיצוצים, עם הקפאות, עם צימצומים ועם הידוק החגורה. אפשר היה לומר, שהתכניות לא הצליחו. אולי צריך לבדוק, אולי בקונספציה, אולי בבסיס משהו לקוי, אבל שירותי הרווחה, כבר שנים, יום-יום, נאלצים לעמוד בפני סד מסוכן ביותר. התכנית שהונחה בפנינו, אדוני ראש הממשלה, היא גדולה מאוד, מקפת. צריך לבחון היטב את משמעויות הדבר. המסמך הונח לפנינו רק ב-13:30 היום, בצהרים. אנו חייבים לקבל מספיק זמן כדי לעכל ולחשוב על משמעויות הדברים ואולי נוכל לקיים גם דיון ראשוני עם האוצר (כי אפילו דיון ראשוני לא היה עם האוצר) ובו לשכנע את האוצר, כי יש כמה אי דיוקים לגבי העובדות. לא היתה לנו שום הזדמנות, באיזה שהוא דיון. בתכניות הקודמות, שתי מערכות ההפחתות הקודמות, היו דיונים מוקדמים, היתה ועדת שרים והדברים נבחנו. הפעם גם את זה לא היה לנו. לא ניתנה שום אפשרות לדון עם פקידי האוצר, עם שר האוצר על התכנית, על ההצעות. אני יודע, שלפחות משרדי ממשלה אחרים הצליחו להניא את משרד האוצר מכמה הצעות, לאחר שבפעמיים הקודמות, האוצר שוכנע, שההצעות אינן טובות.

 

ולפיכך, הציע שר הרווחה משה קצב שאישור התוכנית יידחה. בכך, וגם באמירה מפורשת, הוא טוען שלא יהיו השפעות דרמטיות אם התוכנית לא תאושר מיד. כלומר, מצב החירום הוא לא כל כך חירום:

אני מודיע לך, ראש הממשלה, ששרותי הרווחה אינם כלולים במערכת הפטור, לא באלטרנטיבה א' ולא באלטרנטיבה ב'. אבל ראש הממשלה צודק – צריך לקרוא את החומר, אי אפשר להתכנס לדיון ולהחליט בו ביום החלטות, הכוללות חומר רב, מה גם שיש עלי אחריות קולקטיבית לגבי המצב הכלכלי במשק. אני מציע, לאחר ששמענו את התוכנית הכללית, שהממשלה תתכנס בימים הקרובים פעם נוספת.

שר התעשייה והמסחר אריק שרון:

מה רע בזה? שבת אחים גם יחד.

שר הרווחה משה קצב:

מי שצוחק, אחת מהשתיים: או שהוא קיבל את התוכנית הכלכלית המפורטת והוא יודע את הפרטים שלה, או שהוא הולך על "BLINDE" ורוצה לתמוך בתכנית, מבלי להבין על מה הוא מצביע. בשני המקרים, הדבר אינו צודק.

אני מבקש לדחות בכמה ימים את ההכרעות, כדי לאפשר לקרוא את החומר היטב וללמוד את כל המשמעויות. לא יקרה שום דבר במשק, אם נדחה בכמה ימים את קבלת ההחלטות. יכול להיות, שיש כאן סעיפים, שאינני רואה אותם כרגע והם מתייחסים למשרד, שאני מופקד עליו. יכול להיות, שיהיו סעיפים, שאצליח לשכנע את משרד האוצר לשנותם. בכל מקרה, האחריות מחייבת, שנדחה את קבלת ההחלטות בכמה ימים.

­­

 

שר הכלכלה והתכנון גד יעקובי, לעומתו חשב שבגלל ציפיות הציבור (וכדאי להזכיר שבחברה מודרנית ציפיות הציבור לא נוצרות בראשו הקודח של הציבור, אלא קודם כל בתקשורת ההמונים, ובפעולתם של אנשי המערכת הפוליטית שמתמרנים אותה), הממשלה צריכה לקבל החלטות, גם בלי ללמוד את הפרטים:

אני חושב, שההחלטות היום הן הכרחיות. אינני מדבר על כל הפרטים המונחים לפנינו בתיק הירוק, משום שאינני חושב, שיש מישהו שמסוגל ללמוד אותם, במהלך שעות ספורות – וגם אני, לפחות, לא למדתי אותם לפני כן. אבל הכרחיות היום ההחלטות העיקריות. אם היום לא נחליט מספר החלטות עיקריות, כלומר החלטות הנוגעות ללב התכנית שהונחה לפנינו, עם שינויים המתחייבים עפ"י דעת הרוב בממשלה, לפי דעתי, נגרום לנזק כבד מאוד, לא לממשלה, אלא למשק ולציבור, שנמצא במתח, בתחושה של אי-ודאות ובתחושה שיש הכרח לשים סוף פסוק להתרוצצות המטורפת, שנמשכת לפחות שבוע ימים. מי שחושב, שאפשר לדחות את ההחלטות העיקריות לעוד ימים, צריך לדעת, שניתן יד לתהליך של התמוטטות מוחלטת. על כל פנים, אני לא מייעץ לאף אחד מחברי הממשלה לנקוט בעמדה הזאת.

 

שר התיירות אברהם שריר, התלונן על מדיניות המשברים של הממשלה:

אני חושב, שאנחנו צריכים לומר לעצמנו דבר אחד, שאי אפשר לנהל משק ציבורי בזעזועים בלתי פוסקים. מאז שהקמנו את הממשלה הזאת, זהו הדיון המי יודע כמה של קיצוצים ושל הפסקת התקשרויות. אם מישהו היה עושה את חשבון ההפסד למשק הציבורי, כתוצאה מ"מדיניות" זו, היה אולי נדהם לראות את ההפסד העצום שיש למדינה כתוצאה מכך.

אני מבין את הקריאה להחליט היום, אבל בואו נאמר לעצמנו, שלא הממשלה גרמה למצב, שבחוץ מצפה כל עם ישראל להחלטת הממשלה. אינני יודע אם זה היה מחוייב המציאות ליצור מצב כזה, שאם היום לא נקבל החלטות, נגיע לתוצאות חמורות ביותר. מול הדרישה להחליט היום צריכה לעמוד דרישה נוספת ושיקול נוסף, האם קבלת החלטות בפזיזות ובלי יכולת לבחון את הדברים לעומק, היא גישה נכונה.

אינני יודע לגבי שרים אחרים, אבל לי היה מעט מאוד זמן כדי לעיין, לבחון, לנתח ולקבוע עמדה לגבי כל ההצעות שהוגשו.

 

משה ארנס (שר בלי תיק), אמר את הדברים במפורש:

אני חייב לומר, ששיטת העבודה הזאת היא ממש פגומה. זה כמובן מתחיל מזה והשר גדעון פת התאונן על כך: קודם מקימים ועדות שרים כאלה וועדים כלכליים כאלה ומועצות כלכליות-חברתיות כאלה, ויום אחד מביאים אותך לנקודה שאומרים: או שאתה מקבל מה שאני אומר, או שתהיה קטסטרופה לאומית. לך תעשה משהו. מי רוצה קטסטרופה לאומית? שום ברירה לא נותנים בפנינו. פה אין אלטרנטיבות, כי יש פה שתי אלטרנטיבות לגבי הקיצוץ בתקציב, אבל אלו לא תכניות אלטרנטיביות. אפשר לומר: תחשוב, תשקול, זה מול זה, תחליט מה אתה רוצה. אומרים לך: זהו זה, כזה ראה וקדש, או קטסטרופה לאומית. מה אתה יכול לעשות?

זו לא שיטת עבודה ואסור לנו לעבוד בצורה כזאת. כיוון שאנחנו באמת נגיע לרגע שבו אולי מתקרבים לקטסטרופה.

 

ראש הממשלה שמעון פרס, הציג את תגובת ההסתדרות ליוזמה חסרת התקדים של שימוש בצווי חירום לביצוע מדיניות כלכלית, ואיך התמודד איתה באמצעות הפחדה בקטסטרופה:

ישבנו עם ההסתדרות בינתיים, במסגרת מפלגתית ולא ממלכתית. במסגרת ממלכתית אני לא יושב בלי שר האוצר.

ההסתדרות נרגשת ובצדק, משלושה דברים עיקריים:

דבר ראשון, זה מצווי חירום. פעם ראשונה במדינה שמפעילים צווי חירום בנושא של שכר ותנאי עבודה. זה דבר חסר תקדים. היתה ביקורת נוקבת על זה ולפי דעתי גם מוצדקת.

הנושא השני, אין להסתדרות הרגשה שאנחנו לוחצים מספיק בצד ההון. שעיקר הלחץ הוא על השכירים ועל העבודה. על זה עובדים פחות מדי, על ההון.

דבר שלישי, שהלחץ על העובדים הוא כבד מדי, לא באופן פרופורציונלי, אלא באופן מוחלט. אנחנו הסברנו, שאף אחד מאיתנו לא עושה את זה בהתלהבות או בחשק, אבל הפרספקטיבה היא שהמשק יתמוטט. גם הסברנו, שמחר, אנחנו לא יכולים להפקיר את המשק. אם אנחנו לא פועלים הלילה, לא מחליטים, צריך להבין, שמחר זו א"י אחרת, של ספקולציות, של מהומות, של אי-שליטה, אי אמון וכד'. על כן הסברנו להסתדרות שאנחנו צריכים להחליט הלילה ואנחנו מוכרחים לפעול מהר, בגלל: א) מצב מט"ח. ב) התפרצות האינפלציה. ג) הסכנות הכלליות הנשקפות לחברה ולמשק. הייתי מאוד זהיר, אבל הייתי אומר כסיכום, כך הבינותי, שההסתדרות השלימה עם זה שנוציא צווי חירום, אבל אמרנו, שלגבי שחיקת השכר ופיצוי על השכר, יהיה דיון משותף עם שר האוצר ונגיד בנק ישראל. ההסתדרות טוענת שישנם עוד מרחבי תמרון שלא נבדקו עד היום. למשל, קיסר, במיוחד, טען שתי טענות: באופן אופרטיבי, האחת, שאילו היינו מורידים את הריבית, ממילא היתה יורדת עלות העבודה וממילא היה מתפנה כסף למעסיקים לשלם לעובדים, כמו שעשינו בעסקת החבילה הראשונה. הוא טוען, שיש עוד מרחב תמרון לא קטן בין הריבית ושכר העבודה.

בוודאי שמת לב, שכפי שעלה ברשומה הראשונה מבין השלוש, גם מזכ"ל ההסתדרות מבחין שהריבית היא עלות ייצור, ולכן אפשר להוריד אותה ובכך להימנע משחיקת השכר של העובדים, שגם הוא, כמו הריבית, עלות עבור המעסיק.

 

שר הבינוי והשיכון, סגן ראש הממשלה דוד לוי, מטיל ספק בהתאמת הסיטואציה להגדרה של מצב חירום, ומכאן גם בשימוש בצווי חירום:

[…] זה בלתי נסבל, יש קושי, יש מצב קשה, אך אין צורך לאבד את הראש.

אני רוצה לומר, שאני מסופק, האם המונח הזה עומד עם המונח של שעת חירום. הוא לא יעמוד. גם איני יודע איך זה מתיישב עם תקנות-שעת-חירום, אדוני היועץ המשפטי לממשלה, והאם זה לא צחוק מהממשלה ומהכנסת, כשמיד לאחר מכן, תשב עם ההסתדרות להגיע להסדר, מכורח הנסיבות. זה עשיית פלסתר מהמונח הזה של שעת חירום.

 

 

ובהמשך, מתלונן שר הבינוי והשיכון וסגן ראש הממשלה דוד לוי על המצב בדיון שבו אמורה להתקבל תוכנית חשובה כל כך. אני מוכן להניח שהתגובה של פרס נאמרה בנימה של הומור, אבל גם נימה זו לא משנה את מהות העניין:

איך שרים יוכלו להסביר ולנמק, כשמחציתם ישנים?

ראש הממשלה שמעון פרס:

זה הזמן הטוב ביותר לקבל החלטות. אני מחכה לרגע הזה הרבה זמן.

 

ולסיכום, מתלונן פרופ' מיכאל ברונו, אחד המעצבים המרכזיים של התוכנית :

יורשה לי להגיד – כיוון שאינני עובד מדינה, אני לא שר בממשלה ואינני פוליטיקאי – הממשלה הזו התחילה מהצגה של מצב-חירום. אך הישיבה של 18 השעות האחרונות לא הצביעה על תחושת חירום בקרב הממשלה הזו. אם אין תחושת חירום, גם אי אפשר להעביר תוכנית חירום.

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “טעימות מתוכנית הייצוב – מצב חירום יזוּם או איך מבצעים הפיכה בלי בריקדות

    • אני לא מצאתי שם הרבה מה לנתח. אין דיון על עצם התוכנית, וכמעט כל הדיון הוא ויכוחים על מה אפשר ומה אי-אפשר לקצץ, כדי לנסות לגרד קיצוץ של 750 מיליון דולר. כמעט שום דיון לא מגיע לפיתרון מוסכם, ובסוף מצביעים בסרט נע על הקיצוצים לפי הנושאים השונים והמקום שבו עצר הדיון, כשבגדול כל ההצעות מתקבלות. לגבי ניתוח של תוכנית הייצוב עצמה והשפעותיה, זה גם גדול עלי, וגם אסתר אלכסנדר כבר עשתה את זה טוב ומקיף לאין ערוך יותר ממה שאני מסוגל לעשות. .

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s