על סדר היום: מצור בעזה ודרמה יוונית

קודם כל, תמונת מצב מעזה הנצורה, לרגל הגעתה של ספינת המשט מריאן לחוף מבטחים בנמל אשדוד. אח"כ, משהו על ההדרמה היוונית של ימים אלה, שנראה שמתקרבת אל קיצה, כלומר אל תחילתה של דרמה מסוג אחר.

ובכן, למגינת ליבם של האקטיביסטים של ה"שמאל" הרדיקלי ונציג הלאומנות הפלסטינית בכנסת ישראל, גם המשט הנוכחי לא הצליח לפרוץ את ה"מצור" על רצועת עזה (במקרה הזה מדובר בסגר ימי פורמלי וחוקי שהטילה ישראל, ודו"ח ועדת החקירה של האו"ם לתקרית המרמרה אישר זאת). הספינה הקטנה מריאן נגררת בשעות אלה לנמל אשדוד, ובבטנה כל הציוד ההומניטרי שהובילה לרצועת עזה, למשל פאנל סולארי בודד שנועד לפתור את בעיות החשמל של בית חולים שעל גגו כבר מותקנים עשרות פאנלים כאלה.

בקיצור, תושבי עזה יאלצו להמשיך לחיות תחת "המצור"  שמטילה עליהם ישראל (העובדה שמצרים פתחה את מעבר רפיח בימים האחרונים לראשונה בתקופת שלטון סיסי פחות או יותר, לא נספרת, כי ערבים לא מטילים מצור על ערבים ואם כן, זה לא מעניין את ה"שמאל"). למי שלא מכיר, אפשר לחלק את סוגיית התנועה לעזה וממנה לכמה תקופות עיקריות: עד האינתיפדה הראשונה והסכמי אוסלו שאחריה, היה חופש תנועה אל ישראל. אח"כ היתה רשות פלסטינית, ישראל שלטה במעבר רפיח, והתנועה בגדול זרמה, עד שנת 2000. במהלך העימות שמכונה האינתיפדה השניה היו די הרבה הפרעות בתנועה, לא מעט בגלל פיגועים שהופנו נגד המעברים. התקופה הכי טובה היתה כנראה אחרי ההתנתקות  בקיץ 2005 ועד השתלטות חמאס על רצועת עזה, כאשר יושם הסכם המעברים בין ישראל, מצרים, הרש"פ וגוף פיקוח של האיחוד האירופי. אחרי השתלטות החמאס בשנת 2007 הוטל המצור על עזה.

ובכן, במסגרת ה"מצור" כפי שהוא בימים אלה, אחרי מבצע צוק איתן, שאותו ניסה לפרוץ המשט, נכנסות לעזה בין 700 ל-800 משאיות ביום (לפי שר הביטחון או ראש הממשלה, בהתאמה), ואם נקח את המספר הנמוך ונכפיל אותו ב-25 ימים בלבד (ליתר ביטחון), נגיע לממוצע של כ-17,500 משאיות בחודש לפחות. אם נשאל גורמים בעלי עניין (כלומר, עניין לנפח את נראטיב המצור) לפני הטלת המצור, בימי "הסכם המעברים" העליזים, נכנסו לעזה מישראל 583 משאיות ליום ממוצע (לפי בצלם), שבחשבון שלי יביאו לממוצע חודשי של 14,575 משאיות. אבל בצלם נותנים נתון נדיב מאוד. לפי דו"ח של ארגון "גישה" ו"רופאים לזכויות אדם" (בהערת השוליים השלישית בדו"ח), עברו בחודשים שלפני הטלת המצור 9,400 משאיות בממוצע בחודש בלבד. ואפילו הדו"ח הזה הוא נדיב ביחס לנתון שמובא באינפוגרפיקה הזו, שלקחתי מכתבה בכלכליסט:

ללא שםולפיו רק 7,000 משאיות נכנסו לעזה בחודש ממוצע לפני הטלת העוצר.

בכל מקרה, בשורה התחתונה נראה שלאחר המלחמה בקיץ האחרון, ותחת ממשלת ימין צרה (זה המקום לזעוק "פאשיזם") של נתניהו ובנט, מספר מטעני המשאיות שישראל מאפשר להכניס לרצועת עזה שתחת שלטון הטרור של החמאס גבוה, ואולי גבוה פי שניים ויותר, מהמספר שנכנס לעזה לפני הטלת המצור.

אם תשאלו איך אפשר להסביר את זה, אצטרך להתחיל בהסבר ארוך למדי שממקם את נתניהו בעמדה שמעוניינת בהמשך הסטטוס קוו ברצועת עזה, כלומר שלטון חמאס יציב, כולל סיבובי מלחמה פעם בשנה שנתיים, מה שמהווה תעודת ביטוח נגד אופציה של פשרה מדינית בגדה המערבית (וכנראה שזו סיטואציה נוחה למדי גם לאבו-מאזן). אבל זה ארוך, אז לא אתחיל עכשיו.

***

משחק הצ'יקן של יוון מול ההנהגה הכלכלית של אירופה מתקרב אל נקודת ההכרעה. כתבתי על יוון לא מעט.

כבר שנים שהמערכת הפיננסית האירופית דורסת את החברה ואת הדמוקרטיה ביוון, תוך שהיא מציעה לה רק סבל שמטרתו לסחוט ממנה כמה שאפשר, ולהציל את המערכת הפיננסית האירופית מפשיטת רגל. ככל שהבעלי החוב דחקו את יוון לצנע הולך ומחמיר, כך החריפו היוונים את הבחירה שלהם במפלגות שמתנגדות לצנע. עכשיו המהלך הזה הגיע לקצה. את החוב של יוון אי-אפשר היה בכל מקרה לשלם במלואו בתנאי צנע, אלא רק בצמיחה כלכלית. כדי לאפשר את הצמיחה הכלכלית, אין מנוס מלשמוט חלק מהחובות של יוון. אפשר לעשות את זה בהסכם (שיאלץ את המערכת הפיננסית לשלם את המחיר האמיתי של הבור שלתוכו הכניסה את עצמה), או בפשיטת רגל, שתביא את המערכת הפיננסית למצב דומה, וכנראה תוציא את יוון מגוש היורו. יציאה כזו תהיה טראומטית בטווח הקצר, אבל החזרה למטבע ריבוני תאפשר להחזיר את כלכלת יוון לצמיחה ותעסוקה, ותהיו בטוחים שכשזה יקרה, גם המשקיעים הבינלאומיים יחזרו להשקיע ביוון, למרות פשיטת הרגל.

ההחלטה של יוון לקיים משאל עם מכוונת לפי ההערכה שלי לתת לה את הלגיטימציה הציבורית והשלטונית למשבר היזום של יציאה מגוש היורו וחזרה למטבע עצמאי. עדיין יש אופציה שברגע האחרון "ימצמצו" שרי האוצר של אירופה ויציעו ליוון הסדר סביר שימנע את פשיטת הרגל. אני חושד שההתעקשות שלהם מרמזת אולי על הבנה משני הצדדים שהדרך של הסכמי "חילוץ" תמורת צנע נגמרה, אבל לא נראה שהמערכת הפיננסית מוכנה לשחרר את יוון מהשעבוד לחוב ללא הטראומה של פשיטת רגל. השאלה היא האם היא מוכנה לשלם את המחיר שיוטל עליה, במקרה שתצטרך להכיר בפשיטת רגל יוונית, או שתמצמץ סוף-סוף ותציע ליוון הסדר ראוי, שיסיים את הטרגדיה היוונית הזו.

 

 

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s