"הגידול בכוח המערכת הפיננסית בא […] ממש על חשבון הדמוקרטיה"

איך נראים החיים בחברה שהמודלים התיאורטיים שמנסים לתאר את הכלכלה שלה מתעלמים מהגורם הכי גדול והכי חזק שפועל בכלכלה שלה? כמו החברה שמסביבנו. כי התיאוריה הכלכלית מתעלמת מתפקידם של הבנקים. זה נוח מאוד לבנקים, אבל מעודד כלכלה שרעה מאוד לנו.

אורי פסובסקי (הפעם ביחד עם מיקי פלד) ממשיך לספק את העיתונות הכלכלית הכי מעניינת בתחום המפגש בין התיאוריה הכלכלית לבין המציאות, והפעם מראיין את פרופ' סטיבן קין. ציטוטים נבחרים (ההדגשות בקו-תחתון הן שלי):

רובם המוחלט של הכלכלנים לא מנסים לאמוד את ההשפעה של המערכת הפיננסית — כמו בנקים וחובות של המגזר הפרטי — על המערכת הריאלית. הסיבה, אם לפשט אותה קצת, היא שרוב הכלכלנים סבורים כי אם יש גוף אחד שהלווה כסף לגוף אחר, אז סך כל הכסף במשק לא השתנה, ולכן אפשר להתעלם מההלוואה.

הם עוסקים, ובהרחבה יוצאת דופן, בשאלות שקשורות להשפעת החוב הממשלתי על המשק. החוב הפרטי נשכח גם מהשיח האקדמי וגם מהמודלים הרבים שנבנו לאורך השנים, שבהם נעשה שימוש כדי לחזות התפתחויות שונות במשק, החל מקצב הצמיחה בשנה הקרובה ועד להשפעה של שינוי ריבית הבנק המרכזי על האינפלציה או האבטלה. במילים אחרות, כאשר רוב כלכלנים אומרים שאנחנו בדרך ליציאה מהמשבר, או מנתחים סוגיות מאקרו־כלכליות, הם מתנהגים כאילו אין בעולם בנקים, חובות פרטיים וכסף.

[…]אתה נוהג להגיד שהכלכלה הניאו־קלאסית מנסה לבנות מודל של מערכת השמש בלי להתייחס לשמש, כלומר לחוב הפרטי. למה הכוונה?

"המודלים שלהם בנויים כך. יש לנו צרכנים רציונליים שצורכים כך וכך כמויות בשיווי משקל ומביאים למקסימום את התועלת האישית מהצריכה הזו. יש לנו חברות עסקיות שמייצרות בהתאם למקסימום הרווח שהן יכולות להשיג, ובסך הכל יש לנו מערכת יציבה. כך, שאם המערכת עוברת זעזוע מסויים (שינוי טכנולוגי שמגדיר מחדש יכולות ייצור או גידול בהוצאות הממשלה שמגדיל צריכה — מ"פ וא"פ), היא חוזרת מיד לאחר מכן לשיווי משקל חדש.

לא רק שהיסודות של המודלים הללו, לטעמי, הם לא מציאותיים, אלא שגם אין בהם שום התייחסות למערכת הפיננסית ולהשפעותיה. במובן הזה זה כמו להשאיר בחוץ את השמש במודל של מערכת השמש, כי כולנו סובבים סביב הכסף וסביב חוב".

מה קורה כשלא מתעלמים ממרכיב האשראי במודלים הכלכליים:

הממצא הבא של קין הוא לא פחות ממדהים, והמובהקות שלו, לדבריו, נבדקה בסדרות נתונים ארוכות: הצטברות החוב של החברות העסקיות פוגעת בראש ובראשונה בשכר העובדים.

במילים יותר "כלכליות" הכוונה היא שיש קשר ישיר בין גובה החוב של הפירמה לשכר העובדים בה, או במושגים של המשק כולו — ככל שרמת החוב הפרטי גבוהה יותר, כך החלק של העובדים מעוגת ההכנסות הלאומית קטן יותר. קין מסביר זאת כך: "מנקודת מבטו של בעל החברה, יש לו מלבד הממשלה שתי ישויות עיקריות שלהן הוא משלם — העובדים שמקבלים שכר, והבנק שמקבל קרן וריבית על האשראי. ככל שהחוב מצטבר, הריבית על החוב גדלה והלחץ לשלם לבנק, על חשבון העלאת שכר לעובדים או גיוס עובדים נוספים, עולה". [אסתר אלכסנדר ז"ל כבר אמרה את זה קודם. לפניו. לא משנה, אבל לכו לקרוא. התצפיתן]

במושגים עוד יותר כלכליים קין מגדיר את גובה הירידה בנתח של שכר העובדים מתוך התוצר כשינוי בגובה חוב כפול שיעור הריבית הריאלית. כך, אף על פי שהעובדים לא לקחו את ההלוואה בעצמם מהבנק אלא הבעלים של החברה, הם אלו שמשלמים עליה.

אז מה עושים?

בשורה התחתונה, אומר קין, כי מכיוון שהחוב הפרטי הוא הגורם למשבר, אז מכאן גם צריך להגיע הפתרון כדי לצאת מהמשבר: מחיקת החוב. בשבע השנים מאז פרץ המשבר הוא מנסה לשכנע את מי שרק מוכן לשמוע שהדרך הנכונה לטפל בו היא פשוט לקבל החלטה ברורה וחד־משמעית למחוק את כל החוב החברות הפרטיות והציבור הרחב לבנקים או את חלקו הגדול, כי רק כך אפשר יהיה להניע מחדש את הצריכה הפרטית ומכאן את הכלכלה כולה. לדבריו, "אם לא תמחק את החוב (לציבור — מ"פ וא"פ), אז אתה נופל לחור שחור וזה בדיוק מה שקורא עכשיו ביוון".

אתה יכול לראות מדינה מבצעת מהלך כל כך דרמטי?

"איסלנד עשתה את זה ותראה אותה. הם אמנם גם עשו כמה טעויות בדרך, אבל בסך הכל הם הצליחו לצאת ממשבר החובות. ומה הם עשו? פשוט מחקו את החוב. הממשלה שם קיבלה איומים שינדו אותה מהסחר העולמי וכדומה, אבל בשורה התחתונה המדינה היחידה שנחלצה ממשבר החובות זו המדינה היחידה שמחקה את החובות. הבעיה היא שזה מהלך שנוגד את האינטרסים של המעמד הפיננסי השולט ומהלך שנוגד את המנטליות של הפוליטיקאים".

אז איך עושים את זה?

"המשמעות היא שעכשיו יש לציבור סיבה טובה לקחת את הכוח בחזרה מהמערכת הפיננסית. באופן בסיסי, הגידול בכוח המערכת הפיננסית בא על חשבון הכח הפוליטי של הציבור, כלומר ממש על חשבון הדמוקרטיה. לכן יש פה גם מסר חיובי. מה שהאיסלנדים עשו בכך שאתגרו את הכח של המערכת הפיננסית אצלם לא רק שיקם להם את הכלכלה אלא גם החזיר את הדמוקרטיה".

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “"הגידול בכוח המערכת הפיננסית בא […] ממש על חשבון הדמוקרטיה"

  1. פינגבק: על מחילת חוב ועל אינפלציה | תמריץ

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s