הבט סביב: מה עושים עם הדרוזים בגולן?

ההתפתחויות האחרונות במלחמה האזורית בסוריה מעלות על סדר היום שלנו את השאלה מה צריך להיות יחסה של ישראל במקרה של סכנה לבני העדה הדרוזית בגולן הסורי, לאור יחסיה עם הדרוזים בישראל. הצעה לתשובה מורכבת, כי המצב (כרגיל) מורכב.

במסגרת המלחמה האזורית בסוריה, שהיא זירה חמה של "מלחמה קרה" אזורית ולא מלחמת אזרחים, בולטים ארגוני האסלאם הסוני הרדיקלי (המדינה האסלאמית, ג'בהת אל נוסרה ועוד) שמפגינים חוסר סובלנות רצחני כלי קבוצות מיעוטים שלא משתייכות לאסלם הסוני, בהם הם רואים "כופרים": שיעים, עלווים, יזידים, נוצרים, דרוזים ואחרים. השתלטותם על יישובים דרוזים עלולה לכלול רציחות בהיקף גדול, מה שמדאיג מאוד את הדרוזים בישראל (ובלבנון), ומייצר קריאה ציבורית מצידם ומצד אזרחים ישראלים נוספים לממשלת ישראל שלא לעמוד מנגד במקרה של טבח בדרוזים בסוריה, ואולי אפילו להתערב צבאית בסיטואציה או לקלוט אותם כפליטים בשטחה.

ההצטרפות לקריאה מצד מי שאינם דרוזים נשענת, מעבר לקושי הבסיסי לעמוד מנגד כאשר אנשים נטבחים במרחק לא גדול מגבולה של ישראל, על היחסים הטובים של הדרוזים בישראל עם המדינה, דבר הבא לידי ביטוי בנאמנות מוצהרת ולא מסוייגת למדינה, ובגיוס חובה, שמתממש באחוזים גבוהים, לשירות בצה"ל ובזרועות הביטחון.

אבל בהסתכלות אזורית, התמונה הדרוזית מורכבת יותר: מכיוון שלדרוזים אין שאיפה לעצמאות לאומית, הם נוהגים להפגין נאמנות בכל מקום לשלטון שבקרבו הם חיים. הדרוזים בכרמל ובגליל קיימו יחסים טובים עם היישוב היהודי, ולאחר שגדוד של שכירי חרב דרוזים מסוריה הובס בקרב רמת יוחנן באפריל 1948, עברו לתמוך באופן פעיל בצד הציוני בסכסוך מול הערבים, כנראה מתוך הבנה לאיזה כיוון נוטה הכף. מאז מתמידים הדרוזים בישראל לקחת חלק במדינה כאזרחים נאמנים. לפי דיווחים שהתפרסמו בתקשורת, ברקע קטטה שפרצה בין מוסלמים לדרוזים בכפר אבו-סנאן בגליל המערבי בחודש נובמבר האחרון עמדה תקרית שבה תלמידים מוסלמים הגיעו בכאפיות לבית הספר, ותלמידים דרוזים שראו בכך התגרות לאומנית-פלסטינית, זמן קצר לאחר ששני שוטרים דרוזים נהרגו בפיגועים בירושלים, שלפו מתחת לחולצותיהם תליוני מגן-דוד(!) איתם הם נוהגים ללכת.

אבל בגולן התמונה היא אחרת: הדרוזים בגולן היו אזרחים סורים. כנראה במידה רבה בגלל החשש שישראל עלולה להחזיר את הגולן לסורים במסגרת הסדר מדיני, הם נותרו נאמנים במופגן לשלטון הסורי גם אחרי כיבוש הגולן על ידי ישראל בקיץ 67. גם לאחר שישראל החילה את חוקיה בגולן והציעה לדרוזים לקבל אזרחות ישראלית מלאה, רק מעטים יחסית קיבלו אותה (פחות מ-700 מתוך כ-20,000), והם זוכים ליחס עויין משכניהם. הדרוזים בגולן הישראלי המשיכו להניף את דגלי סוריה ולהפגין נאמנות לשלטון אסד בכל הזדמנות, וישראל אפשרה להם לאורך השנים לקיים חתונות עם דרוזים תושבי סוריה, וללמוד באוניברסיטה של דמשק.

הכפר הדרוזי מסעדה ברמת הגולן. צילום: staselnik, ויקיפדיה

לגבי הדרוזים בצד הסורי של הגולן, המצב בעייתי אפילו יותר: בהתאם להגיון הדרוזי, הם נאמני משטר אסד, לוחמים בצבאו, ופועלים במלחמה הנוכחית בשיתוף פעולה עם כוחות החיזבאללה הלוחמים בסוריה. רק באפריל האחרון נהרגו ארבעה מתושבי הכפר הדרוזי חאדר (המכותר עכשיו בידי הארגונים האסלאמיים) כשניסו להניח מטען חבלה מעבר לגדר הגבול בגולן. בצורה הכי פשוטה: מדובר באוכלוסיה שעד היום היתה ועודנה עויינת לישראל.

אז מה ישראל יכולה להציע?

לטעמי היא יכולה להציע משוואה פשוטה (שספק אם תתקבל, למרות שלטעמי היא הגיונית מאוד): קליטת פליטים דרוזים בגולן תתבצע רק כחלק מעסקת חבילה הכוללת שני מרכיבים התלויים זה בזה:

• א. הצהרת נאמנות מגובה בצעדים מעשיים של תושבי הגולן הדרוזים, הכוללת קבלת אזרחות והחלת גיוס החובה לצה"ל, בדומה לדרוזים תושבי הגליל וכרמל. דרוזים שימלטו מסוריה יוכלו להתיישב בגולן בהתאם לאותו התנאי.
• ב. הכרה בינלאומית בכך שבמסגרת התפרקות סוריה (שקיומה כמדינה ריבונית מאוחדת לא נראה אפשרי בעתיד הנראה לעין), הקהילה הבינלאומית מכירה ובאשרת באופן רשמי סיפוח מלא של רמת הגולן לישראל.

ישראל תוכל להציע שלקהילות הדרוזיות הסמוכות לגבול בגולן יתאפשר להסתפח, על אדמותיהם, אל רמת הגולן הישראלית, כך שהגבול יוזז מזרחה כדי לכלול את הקהילות האלה. במידה והסיטואציה הדמוגרפית והגיאוגרפית תתאים, ניתן יהיה להציע להתייחס אל האזורים הדרוזים בגולן כאל מחוז בעל אוטונומיה פנימית דרוזית בתוך מדינת ישראל.

בלי תנאים אלה ושינוי במערך הנאמנות של הדרוזים בגולן, הן בצידו הישראלי והן בצידו הסורי, קליטת פליטים דרוזים מסוריה בשטח ישראל על בסיס מצוקה הומנטרית תהיה אבסורד גמור ומתכון לצרות, בדומה להצעה לקלוט בתחומי ישראל פליטים פלסטינים מסוריה.

יש המציעים לסייע לדרוזים בסוריה בחימוש על מנת שיוכלו להגן על עצמם במקומות מושבם. לטעמי גם זו הצעה שאין בה הגיון כשהיא עומדת בפני עצמה: אותם דרוזים עויינים את ישראל וספק אם יסכימו לקבל ממנה סיוע. אם יקבלו ממנה סיוע, הרי שיסומנו כאוייבים על ידי כל שאר הצדדים הלוחמים בסוריה, דבר שיגדיל את הסיכון שבו הם נמצאים וייאלץ אותם להסמך באופן בלעדי על ישראל. בדומה לרעיון של קליטת פליטים, צעד זה יהיה הגיוני רק בסיטואציה של העברת נאמנות ברורה מצידם, וחבירה מוצהרת אל ישראל.