צהוב-צהוב-צהוב (עם כתם קטן) – תובנות מאליפות משולשת

סיכום עונת הטרבל והאליפות השלישית ברצף של מכבי תל-אביב. מי שלא מתעניין בספורט, מוזמן לוותר. תגובות לא ענייניות בנוגע לנושא ותגובות קנטרניות מאוהדי קבוצות אחרות לא יתקבלו בברכה. א. אליפות עם כוכבית – בסופו של דבר, אין על מה להתלונן. עונה שהתחילה רע מאוד, עם מלחמה, הדחה מוקדמת מאירופה וחילופי מאמן, הסתיימה עם כל התארים, עם ההגנה הכי טובה בליגה, וההתקפה הכי טובה בליגה. הפועל התבזתה עם הקרקס של ברקו ועוד הרבה אח"כ (והפסידה את שני משחקי הדרבי שהגיעו לסיום), את חיפה (14 הפסדים בעונה! רק 5 קבוצות נוספות הגיעו למספר הזה או יותר, ושתיים מתוכן הן היורדות ליגה) ניצחנו 4 פעמים מתוך חמש. קריית שמונה, שהפגינה כדורגל מצויין בתחילת העונה, הוכיחה שהיא לא בנויה לתארים החל מאמצע הסיבוב השני. הפועל באר שבע, שדווקא בנויה לתארים, לא הצליחה להיפטר מהמנטליות של קבוצה קטנה, הפסידה נגדנו בשניים משלושת משחקי ההכרעה, וסיימה בתיקו את האחד שבו היתה עדיפה בהרבה. אז למה כוכבית? כי את העליונות הברורה הזו מכבי השיגה עם משחק חסר ונקודה שהופחתה, שניהם עמוק בשלב שבו עוד היו לה יריבות ממשיות. את הפרחים לפואד.

ב. אליפות לא מרשימה – מבחינת הכדורגל, זו היתה אליפות בהחלט לא מלהיבה. מכבי כמעט ולא דרסה. בתחילת העונה היא פיתחה מנהג מציק לתת ליריבות שער יתרון טפשי לפני שהתחילה לשחק. היא לא ניצחה אף משחק חשוב עד גומלין רבע גמר הגביע (איזה מבנה מטומטם לטורניר) מול קריית שמונה, וזה היה לגמרי עניין מנטלי. אבל אם אוסקר גרסיה בנה קבוצה שפשוט הבקיעה הרבה, וסוזה היה גומר משחקים עד הדקה העשירית (ואם לא, מכריע אותם בעשר הדקות האחרונות), עם פאקו ראינו שתי צורות משחק שונות: בתקופה הראשונה, הוא ניסה את מה שכונה ה"פאקו פרס" – לחץ גבוה מאוד על הנעת הכדור של היריבה, חטיפת כדורים קרוב מאוד לרחבת היריב ומסירה פנימה לשער (חיפה, שעשתה מול מכבי שוב ושוב טעויות קלאסיות, ספגה בגלל זה שני אדומים בבלומפילד. להפועל זה היה אמור לעלות בהרחקה של אדל). הבעיה היתה שכשהיריבה היתה מצליחה להעביר כדור עומק פנימה מעבר לקישור, להגנה האיטית של מכבי לא היה הרבה מה להציע (למשל בשער היתרון של באר שבע במשחק הראשון, נבדל מסורתי של ברדה כנראה), וביחד עם הטעויות של פאבלו, הרבה משחקים התחילו בפיגור שער ונגמרו בניצחון 3:1. בתקופה השניה, פאקו הציב 3 "גרזנים" במרכז הקישור, שהדבר ההתקפי היחיד שהם ידעו להציע היו ההקפצות הנפלאות של מיטרוביץ' לתוך הרחבה. בצורה הזאת מכבי נהגה לשלוט במרכז השדה ולהתיש את היריבה בהנעת כדור מייגעת בחלק האחורי ובמשחק התקפה אנמי ולא מסוכן. אז, בערך בדקה ה-70 פאקו נהג להחליף את החלוץ באחד רענן יותר ולהכניס את טל בן-חיים או דור מיכה (מי מהם שלא פתח), והיתרון האמיתי של מכבי כבר הכריע את המשחק. אבל כדי שלא תצאו עם רושם לא נכון, מעבר למרטית העצבים אין לי בעיה עם זה. בתור מי שגדל על האליפות של 94/95, שבה מכבי אפורה ויעילה לקחה אליפות של 1:0 מול חיפה שנחשבה לקבוצה המלהיבה יותר, אני לא מתלהב מקבוצות לא יציבות שמבקיעות שלישיות וחמישיות. יעילות לא מלהיבה היא לגמרי בסדר, ומבחינתי העובדה ששער השיוויון של מכבי במשחק האליפות מול קריית שמונה הובקע ממהלך שלא נעצר לטיפול בטענה לפציעה של שחקן קריית שמונה – רק הפכה אותו לשער אליפות ראוי יותר.

ג. היתרון האמיתי – כושר גופני כמובן. מכבי מובילה בתחום הזה בפער ניכר כבר שלוש שנים לפחות, וכנראה שזה נובע מהמערך המקצועי הרחב (והזר) שפועל בה. אם יש משהו לא ברור לי, הוא למה קבוצות אחרות לא סוגרות את הפער המקצועי הזה, שאני מניח שהעלות שלו היא זניחה ביחס לתקציב השחקנים של הקבוצות הגדולות. כבר שתי עונות לפחות השחקנים של מכבי משחקים עם חזיות ספורט מצחיקות מתחת לחולצה, בהם נמצא שבב GPS שמגלה לצוות המקצועי כל מה שהוא רוצה לדעת על התפקוד שלהם על הדשא. חבר סיפר לי שהקבוצה הנוספת היחידה בישראל שמשתמשת בטכנולוגיה הזו היא קבוצת האוהדים הקואפרטיבית של קטמון (מה שמעיד על העלויות הזניחות), שהמאמן שלה נכח בהרצאה שג'ורדי קרוייף נתן בעניין בקורס מאמנים. אז כל עוד מכבי חיפה לא טורחת להשלים את הזוטות האלה וממשיכה לאבד בפציעות שחקנים שלא עשו חימום כמו שצריך, כנראה שהפער ישמר.

ד. הסגל – כמו בשנים קודמות, סגל ארוך ולא נטול בעיות. הגדולה שבהן היתה בהתקפה כמובן: פריצה ויצחקי היו פצועים כמעט כל העונה. גאל מרגוליס העביר עוד עונה בלי שאני אצליח להבין מה הוא מסוגל לתרום. עדן בן-בסט ניצל כל הזדמנות שקיבל על המגרש כדי להוכיח למה אין שום הצדקה לקיטורים שלו לגבי מיעוט ההזדמנויות שהוא מקבל. בדש היה פושר. טל בן-חיים יודע לעשות טריק אחד, וגם זה בתנאי שהעצבים שלו לא הוציאו אותו מריכוז קודם. בקיצור כששואלים למה פאקו התעקש לשחק עם זהבי בתור חלוץ במקום לתת לו חופש פעולה במקום שהוא אוהב מתחת לחלוץ, התשובה היא שברוב העונה לא היה לפאקו בסגל שום חלוץ עם כושר הבקעה ראוי. ובכל זאת, הסגל הוכיח את עצמו בשבועות הסיום של העונה, כשיובל שפונגין עלה ממעמקי הספסל ונתן שתי הופעות שגרמו לתהות איפה הוא היה כל השנה. כשדור פרץ סתם את החורים במרכז ההגנה, כשראדי הבקיע שער אליפות, בישל והביקע שער בגמר הגביע (ואז החליק בצורה מביכה בכדור קרן והזכיר למה ברוב העונה הוא היה בספסל). וכמובן ראדה פריצה (שביחס לדקות המשחק שלו יש לו נתוני הבקעה יפים מאוד), שמאז שהגיע למכבי היה לו חוש לשערים חשובים כשצריך, וסגר שבוע עם שער השיוויון במשחק האליפות, ואז שלושער ושני בישולים בגמר הגביע.

ה. איצטדיונים – לאט לאט, בשנים האחרונות הליגה שלנו עוברת לשחק באיצטדיונים ראויים. טדי שופץ והוגדל. בפתח תקווה נחנך איצדיון חדש במקום האורווה (מכבי והפועל פ"ת ירדו ליגה באותה העונה). בנתניה נחנך איצטדיון חדש במקום הקופסה (ומכבי נתניה ירדה ליגה). בחיפה נחנך השנה איצטדיון השקשוקה ע"ש סמי עופר,  איצטדיון נפלא עם בעיות חניה, במקום קריית אליעזר על יציע האורחים הנורא שלו. אשדוד ירדה ליגה וחסכה מאיתנו את איצטדיון הי"א הנורא. בבאר שבע נפרדו מוסרמיל ויחנכו בתחילת העונה הקרובה איצטדיון חדש (בתקווה להשאר בליגה). המשמעות היא שכנראה שמעבר לאיצדיון דוחא בסכנין ולאיצטדיון בקריית שמונה (ובכפ"ס, אם העולה החדשה תתעקש), בלומפילד יהפוך להיות לאחד האיצטדיונים הותיקים של ליגת העל. אבל בין העונה הסדירה לפלייאוף של השנה הבא הוא צפוי כנראה להכנס לשיפוץ נרחב שצפוי גם להגדיל את התכולה שלו. אולי כדאי שבהפועל יתחילו לדאוג, כי מכבי היא לא קבוצה שיורדת ליגה.

ו. העונה ואני – שילוב של מצוקת כרטיסים מצד אחד, ומצד שני מחירים נוחים ופטור מתורים בקופות (כמעט בכל משחק אפשר כבר להזמין כרטיסים מראש ולהדפיס בבית). במאזן – הפסד חוץ בקריית שמונה. תיקו רדיוס בסמי עופר מול ביתר, כולל שער מספרת נהדר של זהבי ושיוויון מרתיח של ביתר בתוספת הזמן. תיקו ביתי מול קריית שמונה, שבו נראנו רע למדי, ובתוך פחות משבוע הפסד להפועל חיפה בביקור השני שלי בסמי עופר. אבל בסופו של דבר, למרות החששות מנאחס, אחד השבועות הגדולים עם ניצחון במשחק האליפות משער ארבע בבלומפילד, ואז המשחק המדהים בגמר הגביע, אחד הטובים שראיתי, ממרומי יציע J שמאחורי השער בסמי עופר. אה, וחוץ מזה ביקרתי למשחק גביע כיפי ביציע של השכנים ממכבי אחי נצרת.

ז. עברי, דבר אנגלית – ללא שום שינוי מאז השנה שעברה, גם העונה המועדון והאוהדים שלו ממשיכים להתנהל משום מה באנגלית. וזה היה בדיוק אותו הסעיף גם בסיכום של העונה הקודמת.

ח. כתם על המועדון – למכבי תל-אביב יש קהל גדול, רובו ממוצע עד טוב, ואת אחד מארגוני האוהדים הרעים, הטפשים והמכוערים שראיתי. למה רעים? כי הוא ממשיך להתנהל לפי קוד ההתנהגות הכוחני והמנוכר של ארגוני האולטראס, ומצליח לייצר מרחק בינו לבין שאר הקהל. וכי פועל בו גרעין בולט מדי של אנשי ימין גזעני שלא מסוגלים לעודד (במקרה הטוב) שחקן של מכבי אם הוא ערבי. למה טיפש? כי הוא מתפלא שאחרי ההתנהגות הזו, ואחרי אבוקות ופריצה של אוהדים לדשא בדרבי, ואחרי  שלט תפאורה נורא בדרבי הרגיש שאחריו, ואחרי שהוא נותן גיבוי למואשמים בגזענות בבית משפט, ההנהלה לא מתאמצת בשבילו מול המשטרה בויכוחים על הכנסת תפאורות למגרשים. למה מכוער? כי אחרי שענישה מצד ההתאחדות ולחץ מצד הקהל הרחב להפסיק את השירה הגזענית שסימנה ערבים כמחבלים (תוך הצטדקות שזו לא גזענות אלא שנאה לגיטימית לאויב), הוא עבר לשירה משפילה ומבזה נוסח "חליאלה בוא ותתקן לי ת'מקלחת" שמסמנת את הערבים כפועלי בניין ומוכרי חומוס (אני תוהה איך הם מצדיקים את זה…). נקודת האור היא שרוב הקהל מתעמת עם השירה הזאת בעידוד לראדי (הרבה יותר ממה שהיה מקבל לפי יכולתו המקצועית נטו), בשריקות בוז רועמות במהלך השורות הגזעניות בשירים, ובשירת "פה זה לא בית"ר". הארגון נוטה להפגין את טפשותו בתגובת נגד של מחרוזת שירה גזענית. הנקודה התמוהה מבחינתי היא מדוע ההנהלה עוד לא טיפלה בצורה יסודית בבעיה הזו, כמו שהיא טיפלה בבעיות יסודות אחרות שליוו את המועדון. קשה להבין איך עדיין לא נמצאה הדרך להרחיק מהיציע את אחד האוהדים הבולטים, ש"כיכב" בסרטוני האלימות שהופנתה נגד מתנגדי המלחמה הקיץ האחרון בת"א. קשה להבין איך המועדון עדיין נותן לארגון סיוע ארגוני (לפחות חלקי) ולא מנחה את השחקנים שלא לשתף איתו פעולה בתגובות על המגרש ובאירועים מחוץ למגרש. קשה לדמיין שעת כושר טובה יותר עבור ההנהלה לטפל בעניין הזה (כאשר ההצלחה המקצועית מבטיחה גיבוי מהקהל הרחב) מאשר עכשיו, ואני חושב שיש להנהלה כלים להציב לארגון תנאים ולדחוף אותו לשינוי אופי. התקווה שלי היא שאולי גם בתחום הזה, ההנהלה פועלת באופן איטי, יסודי, ושקט, כמו שהיא מטפלת בתחומים אחרים. אחרי הכל, גולדהאר היה מוכן להשקיע יותר מעונה והרבה מאוד כסף רק בשביל להוציא מהמועדון את אבי נמני…

ט. מטרות – מה המטרות לעונה הבאה? קודם כל, אליפות רביעית. מכבי חיפה לקחה רצף של שלוש בעשור הקודם, אבל ארבע הם לא לקחו, אז ראוי שמכבי תיקח. אחרי הרביעית נדבר על חמישית (כדי להשוות את השיא), ומייד אח"כ על שישית (כדי לשבור אותו). שנית, שלב בתים באירופה. השאלה אם בליגת האלופות או בליגה האירופית תלויה כנראה בהגרלה לא פחות מאשר במכבי. אבל השאיפה היא להופעה מכובדת בשלב הבתים של ליגת האלופות, או לעבור את שלב הבתים בליגה באירופה. שלישית, דאבל שני ברצף יהיה נחמד. לגבי גביע הטוטו, מדובר בסוג של טעות טקטית העונה, מפעל מיותר שעדיף להיות מודחים ממנו בשלב מוקדם, במיוחד אם יש עוד משחקים באירופה במקביל. רביעית ואולי לפני הכל – שגולדהאר ישאר לאורך שנים וימשיך את הפרוייקט הזה שבסבלנות וביסודיות נדירים במחוזותינו הולך ומציב את מכבי תל-אביב בדרגה אחת לפחות מעל כולם. חמישית – שהצוות המקצועי החדש של הפועל יתגלה כפארסה כמו המאמן הזר שחיפה הביאה השנה, ושיוסי בניון, ככוכב מזדקן עם יומרות לעמדת מנג'ר, יתחיל כבר בעונה הקרובה את העימות מול רוני לוי.

י. פרידה – ואחרון חביב, התצפיתן נפרד בצער רב מקשר אחורי, בלם, שוער לעת מצוא, מגן-ימני יציב, פעיל בארגון עובדים ובעמותת סיוע לנזקקים, בן של זמר, שחקן כדורגל לא מלהיב אבל טיפוס אינטליגנטי עם לב ענק, היחיד שצלח איתנו חלק ניכר משנות המדבר של העשור האחרון, הרי הם כולם הקפטן שלנו – שרן ייני. מאחל לו הצלחה בכל אשר יילך, ועונת פרישה במכבי.

"קַפִּיטָן הָיָה אֶחָד, לֹא יָרָא וְלֹא פָּחַד, סַכָּנוֹת רַבּוֹת עָבַר וְעוֹד אֵיךְ. אֶלֶף פַּעַם הוּא נִצַּל, כְּשֶׁטֻּלְטַל מִגַּל אֶל גַּל, בְּבִטּוּל הָיָה צוֹחֵק וּמְחַיֵּךְ. בִּסְעָרָה, אֶל מוּל אָסוֹן – הוּא תָּמִיד הָיָה חוֹזֵר עַל הַפִּזְמוֹן:

קַפִּיטָן, קַפִּיטָן, נָא חַיֵּכָה כִּי הַצְּחוֹק הוּא נֵס מוּרָם לַסְּפִינָה. קַפִּיטָן, קַפִּיטָן, בְּחַיֶּיךָ… סַעַר לֵב לְסַעַר יָם לֹא יִכָּנַע."