אופק חדש ולא מפתיע: עזה ומשרד החינוך

שלושה עניינים ששווים תשומת לב בתקופה האחרונה, ואף אחד מהם לא קשור להופעה של נתניהו בארה"ב: מה התוכנית של הרש"פ לגבי עזה, מה מצרים עלולה לעשות שם, ומה קרה לשכרם של מורי ישראל.

א. הרש"פ – לפני חודש בדיוק, ב-2.2 פרסמתי בדף הפייסבוק של העמדה את הדברים הבאים:

לא בטוח שאספיק לכתוב על כך במסודר בעמדה, אבל אם זה אכן יקרה, אל תגידו שלא אמרתי, ותזכרו שהייתי הראשון:
יכול להיות שהמעשה הגדול האחרון של נתניהו כראש ממשלה הוא לתת רוח גבית לאבו-מאזן במהלך לפירוק הרשות הפלסטינית.

אם זה אכן יקרה, זה יהיה מהלך שתוצאותיו ילוו אותנו עוד הרבה ממשלות קדימה.

שבוע מאוחר יותר, הבאתי בסעיף ד' כאן עדות לכך שהרש"פ בוחרת באופן עקבי בדינמיקה של עימות וכפיה חד-צדדית על ישראל על פני דינמקה של מו"מ ענייני להסכם ביניים או להסכם קבע.

לפני כשבועיים, הדגמתי את העניין הזה באמצעות הדוגמא של סוגיית החיבור למים של העיר רוואבי.

והנה לפני כמה ימים התפרסמו בכלכליסט ממצאים של תחקיר מסקרן מאוד, לפיו בחודש ספטמבר האחרון, מיד לאחר תום מבצע "צוק איתן", גיבשו ארה"ב, צרפת ואנגליה, בשיתוף פעולה הדוק עם ירדן (הנציגה הערבית במועצת הביטחון של האו"ם) ותוך כדי עדכון של מצרים, הצעת טיוטה להחלטה של מועצת הביטחון של האו"ם, שכוללת קריאה ברורה להחזרת רצועת עזה ל

"שליטה אפקטיבית של ממשלה פלסטינית תחת הנהגתו של הנשיא מחמוד עבאס (אבו מאזן), כולל במעברי הגבול"

ובנוסף התחייבות של הקהילה הבינלאומית ל

תהליך אשר יוביל לשליטה אפקטיבית ולגיטימית של הממשלה הפלסטינית על כל הכוחות החמושים וכלי הנשק בעזה בהתאם להסכמים הקיימים.

את טיוטת ההחלטה הזו הציגו הירדנים לרש"פ, שדחתה אותה על הסף.

אהרון מגיד, החוקר הצעיר שחשף את הטיוטה הגנוזה, אמר לוואלה חדשות: "האירוניה בפרשה הזו היא שהרשות הפלסטינית מדגישה ללא הרף את החשיבות של העברת הסכסוך לזירה הבינלאומית, אבל כאשר הוצעה להם החלטת מועצת ביטחון שקראה לשיקום רצועת עזה והחזרתה לשלטון הרשות, הם היססו ולבסוף דחו אותה". הוא הוסיף כי דחיית ההצעה בצד הפלסטיני "מטילה צל של ספק על מחויבותו של אבו מאזן לאחד את עזה ואת הגדה תחת שלטונו".

למה היא נדחתה? אפשר להציע כל מיני הסברים. אני לא יודע למה. אני יכול להצביע על דבר אחר: נראה ששאלת הריבונות על שטחי הגדה המערבית ורצועת עזה – שכוללת בהכרח יצירת יישות פוליטית אחת, עם מונופול על השימוש באלימות – לא עומדת בראש מעייניה של הרש"פ. ועבור כל הרוצה בטובתם של הפלסטינים (והישראלים) זה מצער מאוד, כי כפי שאמר סלאם פיאד, ראש הממשלה של הרש"פ בעבר, בראיון הפרידה לאחר שהתפטר בלחץ אנשיו של אבו-מאזן:

“Let’s be clinical,” he says. “We are not going to have a state unless we are united first. The essential precondition for that, he says, is a “security doctrine based on nonviolence.” Hamas must irrevocably renounce violence

 

מה עושים עם זה? כנראה חוזרים לססמא ישנה שגם יותר מעשרים שנים לאחר אוסלו לא שינו הרבה בהיגיון הבריא שמאחוריה: "פלסטינים? כן. אש"פ? לא!"

DSCN3748

ב. עזה של החמאס – גם כאן, סדר העדיפויות ברור: השיקום לא מעניין את שלטון החמאס. אבל ראש הזרוע הצבאית של החמאס הצהיר היום בגלוי שהארגון אמנם לא חותר כעת לעימות, אבל ממשיך לייצר רקטות. בינתיים בית המשפט במצרים קבע שתנועת החמאס כולה, ולא רק הזרוע הצבאית שלה, היא ארגון טרור. מצרים של א-סיסי סובלת ממתקפות טרור איסלמי מתמשכות הן בצפון סיני והן בגבול המערבי שלה, מכיוון לוב. לאחר רצח המצרים הקופטים בידי דעא"ש, תקף חיל האוויר המצרי בלוב. בצפון סיני, מאשימה מצרים את החמאס במעורבות ושיתוף פעולה עם ארגוני הטרור התוקפים את חייליה. מאז שהדיח א-סיסי את מורסי מהשלטון, מצרים הטילה מצור על רצועת עזה, סגרה את מעבר רפיח, ופועלת בנחרצות הולכת וגוברת לניתוק מנהרות ההברחה ברפיח, גם במחיר פינוי תושביה והריסת בתיהם הסמוכים לגבול (לא מזמן התפרסמה כוונה לפנות ולהרוס לחלוטין את רפיח המצרית ולבנות אותה מחדש רחוק יותר מהגבול). בימים האחרונים מתפרסמות פה ושם רמיזות שמצרים עלולה בעתיד אפילו לתקוף יעדים של החמאס ברצועת עזה. לי זה עדיין נשמע רחוק, וברור שדבר כזה יהיה שינוי גדול מאוד במזרח התיכון, אבל אם המציאות במזרח התיכון בשנים האחרונות מלמדת אותנו משהו, זה שקשה מאוד לצפות מה בה אכן לא יעלה על הדעת, ומתי דברים שלא עלו על הדעת יהפכו למציאות.

ג. אופק חדש – חדשות טובות. לפי נתוני הלמ"ס, נרשם בשנים 2002 עד 2013  זינוק בשכר המורים: עליה של 54% לעומת עליה של 32% בשכר הממוצע של כלל העובדים במשק. אם מנכים את עליית המחירים, נשארת מזה עליה ריאלית של 29%, אבל גם זה יפה.

ומה לגבי אופק חדש? בלמ"ס בדקו את ההבדל בשכר  של מורים שנכללו ברפורמה למורים שלא כלולים בה בשנים 2009-2012. שכרם הממוצע של מורי אופק חדש עלה ב 20%. זה יפה, אבל כדאי לקחת בחשבון שגם השכר של המורים שלא ברפורמה עלה ב 13% בשנים האלה (כנראה שחלקו בזכות רפורמת "עוז לתמורה"). והפואנטה נמצאת כמובן בשורה התחתונה, שממנה התריעו בזמן אמת המתנגדים לרפורמה. בסופו של דבר היא הביאה לפגיעה בשכר מורי "אופק חדש" ביחס לשכרם של שאר המורים. איך זה יכול להיות, אם כרגע ציינו ששכרם של מורי "אופק חדש עלה ב-20% ושל האחרים רק ב-13%?

שכרם השעתי של מורים שעבדו במסגרת "אופק חדש" דווקא גדל בשיעור נמוך יותר מאשר בקרב מורים שלא נכללו ברפורמה. זאת, מכיוון שהרפורמה לא כללה רק העלאת שכר אלא גם הגדלת מכסת שעות העבודה של המורים והיקף המטלות שעליהם לבצע בתוך תחומי בית הספר.

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s