בעין העדשה: רכס יָטְבַת

בשבת שעברה יצאתי לטיול אל רכס יָטְבַת, שהוא (כך מסתבר) שמו של הרכס הדרומי של אזור משגב, שמפריד בין בקעת בית נטופה לבקעת סכנין. זה טיול שתכננתי לעשות כבר בערך מלפני שנה כטיול חורף, והשבת הזו היתה מצויינת, עם עננות חלקית ומזג אויר לא נורא קר.

בעזרת אוטובוס מנצרת הגעתי מוקדם למדי לצומת מורשת, ואחרי שעקפתי את היישוב ירדתי אל נחל אבליים, וממנו עליתי אל נקודת הגובה המערבית של הרכס. ממנה עולה השביל לכיוון נ.ג. 407 וממנה אל פסגת הר-עצמון.

מהר עצמון ירדתי עם השביל לכיוון תל ידפת, שבו באופן משונה לא ביקרתי מעולם (למרות שיש לי דודים במושב ידפת). באופן כללי הכל ירוק ויפה, אבל אין הרבה פרחים, חוץ מהכלניות:

ברגע שחוצים את נחל ידפת בכיוון התל, האדמה מתמלאת בשברי חרסים. בתל ידפת עצמו מצאתי בעיקר הרבה מערות ובורות מים:

מתל ידפת עליתי אל נ.ג 545 וממנה אל הר השאבי. התמונה היא מפסגת נ.ג. 545. באופן משונה, דווקא הפסגות הגבוהות יותר ברכס לא זכו לשמות.

לאורך המסלול פגשתי בכמה מקרים פרות, ובאזור הר אבטליון גם זכיתי ללכת בקטע שביל שבו הן בחרו לעבור, מה שהפך אותו לעיסת בוץ עמוקה וריחנית מהרגיל. כאן אפשר לראות פר מלחך עשב, בירידה מהפסגה הגבוהה ברכס, נ.ג 562:

זמן קצר לפני המפגש עם הפר, כשהתקרבתי לגוש סבך שמעתי נחרה עצבנית מתוכו, ובמיקוד המבט ראיתי גם את חזיר הבר הגדול שנחר אותה. לצערי, כששיפרתי זווית כדי לצלם אותו, הוא הספיק לברוח.

משם המשכתי מזרחה אל פסגת הר אחים, שבה יש עמוד בטון וגם תצפית צפונה. באופן כללי היתה הרבה לחות באוויר, וביחד עם השמש נוצרה ראות די רעה ביחס לפוטנציאל.

מהר אחים ירדתי לכיוון אבטליון, אותו הקפתי מדרום לכיוון ועליתי לכיוון הר אבטליון, שם פגשתי את הפרות ש"שיפרו" את השביל:

משם המשכתי בשביל שעוקף את הררית מצפון, ועולה אל פסגת הר נטופה. בפסגה יש מבדד של נזירים. הם התיישבו על הרכס כמה שנים לפני הקמת היישובים שעליו, והשנים הראשונות לבד היו בטח חוויה מיוחדת. בחנות האמנות שלו פגשתי ודיברתי עם נזירה צרפתית חביבה מאוד בשם מרים, ואח"כ הלכתי לראות את הגרוטו, כנסיה חצובה בסלע:

היום התקרב לסיומו, וגם המסלול. מהר נטופה ירדתי (בהכוונת שני צעירים מהאזור) לכיוון הכפר עילבון. מול הכפר, ממש מתחת לתעלת המוביל הארצי, נמצא ציון קברו של התנא מתיא בן חרש, שטבע את המימרה במסכת אבות: הווי מקדים שלום לכל אדם, והוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים". חוץ מזה, נקשר בשמו סיפור קצת קיצוני בנוגע להימנעות מלהביט על נשים, מה שמקנה לקברו לפי האמונה סגולה ל"תיקון (או שמירת) העיניים".

שמירת עיניים או לא, ממול לציון אפשר לראות את הכנסיה של הכפר עילבון, שנראה שבעקבות הכריסמס נשארו לידה עץ חג-מולד וגם דמות ענק של סנטה קלאוס:

בכניסה לעילבון סיימתי את המסלול, וחזרתי באוטובוס הביתה. בסך הכל היה טיול מוצלח מאוד. מתישהו באביב אני מקווה להצליח להתפנות ליומיים וחצי לטובת "שביל ישו", מנצרת לכפר נחום.

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “בעין העדשה: רכס יָטְבַת

  1. רק בבקשה תגיד שצילמת את זה עם מצלמה אמתית ולא עם הפלאפון, אחרת זה יהיה ממש ממש מעורר קנאה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s