עם תום השנה השבעים להרצחה של חנה סנש, הנאמנה והאמיצה, אשת העבודה, השלום והקיבוץ, אני גאה להוסיף למדור "פרקי אבות" של עמדת תצפית את הנציגה הנשית הראשונה.
מתוך יומנה, מכתביה וכתבים נוספים של חנה סנש עולה ונחשפת דמות המופת של אדם השואף אל הטוב, ואל העשיה למענו. בעיניים פקוחות ובאומץ לבקר את העולם וגם את דרכה בו, הלכה חנה סנש במסלול חייה מחיי הגולה בהונגריה אל הציונות, אל בית הספר החקלאי בנהלל, אל קיבוץ שדות ים, וממנו אל השליחות לאירופה ואל הסוף הטראגי בהונגריה.
יומניה וכתביה של חנה סנש חושפים את דמותה של צעירה אידיאליסטית, מגשימה, הבוחנת בעיניים פקוחות ונכונות לחשבון נפש נוקב שלה ושל סביבתה, מתוך מחוייבות אל האמת ואל הטוב. ככאלה, ימצא בהם משמעות הקורא המחפש את העמדה הנפשית של מגשימי הציונות האמיתית.
רבן שמעון בן גמליאל אומר (ירושלמי, שקלים, דף י"א, א'):
"אין עושין נפשות לצדיקים[1], דבריהם הן הן זכרונן".
יהי זכרה ברוך.
אל המדור – לחפש בן אדם
__________________________________
[1] כלומר מצבות על קבריהם.
יישר כוח! אחת מדמויות המופת החשובות ביותר ותוספת מבורכת ל"פרקי אבות" שלך. או שמא יש לאמר "פרקי אמהות ואבות"?
אהבתיאהבתי