זהב(?) שחור – יסודות העולם רועדים

לפעמים השינוי הוא כל כך גדול, עד שכמעט שאי אפשר להבחין בו. אתה פשוט לא מצפה לשינוי בתחום כל כך יסודי, עד שהוא נתפש כמובן מאליו. פעולתה של חברת השוק שבה אנחנו חיים, שבה הכל מיוצר להיות סחורה ואת כל צרכינו אנחנו קונים כסחורות, נשענת על שני יסודות בסיסיים, שבלעדיהם אין לה קיום: כסף ואנרגיה. הראשון הוא סמלי לגמרי, השני ממשי לגמרי. הדרך שבה מאורגן היסוד השני הולכת ומתערערת בצורה דרמטית בשבוע האחרון. אנחנו עסוקים בהופעה של לבני בתוכנית סאטירה ובסרטון של בנט.

חברת השוק וחלוקת העבודה המשוכללת שבה אנחנו חיים נשענת על שני יסודות שבלעדיהם אין לה קיום: האחד הוא אספקת האנרגיה הדרושה לתהליכי הייצור של כל המוצרים שאנחנו צורכים. השני הוא אספקת אמצעי החליפין הסמליים שבאמצעותם כולנו מחליפים בינינו את הסחורות, כלומר הכסף.

באופן פרדוקסלי, שני היסודות האלה שעליהם בנויה כל חברת השוק אינם פועלים ב"תנאי שוק". שניהם מאורגנים באופן "קרטליסטי" למדי. השליטה בכסף נמצאת ברובה המכריע בידי מספר מצומצם של בנקים, פרטיים בעיקר.

השליטה באנרגיה נמצאה עד לא מזמן ברובה בידיו של אופ"ק – קרטל רשמי של יצרניות נפט.

העובדה שהיסוד הכספי הוא סמלי במהותו מאפשרת לעשות בו מניפולציות פרועות (כך שלמעשה כ-99.2% מהפעילות הכלכלית בעולם היא ספקולציה הרוכבת על גבי כ-0.8% של כלכלה ריאלית).

לעומת זאת, האנרגיה ומחירה הם עניינים ריאליים מאוד שהשפעתם על הכלכלה הריאלית היא ממשית ומיידית. וכל השיטה שבה היסוד הזה היה מאורגן עד עכשיו מתערערת בשנים ובשבועות האחרונים.

 

איך זה עבד עד עכשיו?

מאז שנות ה-60 ועד לפני כמה שנים (אז החלק היחסי ירד) אורגנה הפקת כ-75% ממלאי הנפט בעולם באמצעות קרטל אופ"ק (נדמה לי שעד אז היא היתה בעיקר בשליטת חברות מערביות שפעלו באותן המדינות). מטרת הקרטל, כמו כל קרטל, היא להגביל את התחרות בייצור, על מנת לשמור על רמת מחירים גבוהה. כמה גבוהה?

לפי נתונים שמצאתי ברשת, מחיר ההפקה (כולל חיפוש) של חבית נפט או המקבילה שלה בגז טבעי (נכון לשנים 2007-2009), נע בין 51.6$ בקידוחים ימיים בארה"ב לבין 16.88$ בלבד במזרח התיכון. במקור אחר מצאתי נתון לפיו עלות ההפקה של חבית נפט במזרח התיכון הוא 4$-6$ בלבד.

יש נתונים שונים לגבי מחירי הנפט בעולם (כלומר בארה"ב), המגמות אצל כולם דומות, והתרשים הבא מציג אותם בצורה הכי קרובה למה שאני רוצה להראות.

oil price

הטלטלה בגרפים מייצגת גורמים שונים ומשונים כאלה ואחרים, חלק ניכר מהם משברים פוליטיים (שלא השפיעו על היצע הנפט [במובן של פוטנציאל, ולא דווקא של הפקה בפועל], שנשאר יציב למדי). החשיבות לטעמי היא שפרט למקרה נקודתי בסוף שנות ה-90, המחירים האלה מייצגים מתח רווחים של בין 100% במקרה הזול, לכמעט 1000% אחוז עבור יצרניות הנפט במפרץ.

 

אז מה השתנה:

בשנים האחרונות, בערך מאז תחילת שנות ה-2000, ארה"ב מפתחת באופן מואץ את הפקת האנרגיה בשטחה, בעיקר באמצעות הפקת גז ונפט מפצלים, בשיטת הסדיקה ההידראולית. השיטה הזו שנויה במחלוקת, בעיקר אל מול הנזק שנטען שהיא גורמת לסביבה, אבל מה שלא שנוי במחלוקת הוא העובדה שארה"ב מפיקה הרבה יותר אנרגיה אצלה, ורוכשת פחות ופחות נפט ממדינות זרות (חלקו של הנפט המיובא בארה"ב צנח מ 60% בשנת 2005 ל 30% בשנת 2011), וייתכן שבקרוב אף תתחיל לייצא אנרגיה.

אל מול מהלך כזה, ניתן היה לצפות שמדינות אופ"ק יקטינו את תפוקת הנפט שלהם, על מנת להקטין את ההיצע ולשמור על רמת המחירים. אבל אופ"ק למעשה מפורקת מבחינה פוליטית, ולא מקטינה את התפוקה שלה. התוצאה היא צניחה במחירי הנפט, ובחודש האחרון מדובר בנפילה חופשית: מיותר מ-100$ לחבית באביב, לכ-80$ לחבית בסוף נובמבר, ומאז צניחה נוספת לכ-55$ דולר לחבית בלבד.

 

למה זה קורה?

הסיבות מגוונות: אירן נואשת למזומן תחת הסנקציות האמריקאיות, לוב נואשת למזומן בעקבות המשברים הפוליטיים המתמשכים מאז הפלת שלטון קדאפי, ושתיהן רוצות למכור כמה שיותר נפט. הסיבה השלישית וכנראה המשמעותית ביותר היא ערב הסעודית, שעסוקה בפוליטיקה האזורית שלה. למרות שהכלכלה שלה נשענת גם היא על מחירי הנפט, מספר אינטרסים סעודיים אזורים ועולמיים מצטרפים ליתרונות שבמחירי נפט נמוכים: האחד הוא הרצון להגביר את הפגיעה בכלכלה של אירן, האויבת הגדולה של ערב הסעודית במזרח התיכון. השני הוא הרצון לפגוע בכלכלה של רוסיה, הפטרון העולמי של המשטר האירני. כלכלתה של רוסיה נשענת עדיין במידה רבה על ייצוא אנרגיה וחומרי גלם למדינות אחרות, וצניחת מחירי הנפט מביאה לפגיעה קשה בכלכלה שלה: שער הרובל לדולר, שעמד על כ-35 רובל לדולר עד הקיץ, טיפס בהתמדה עד 47.2 רובל לדולר בסוף נובמבר, ומשם זינק עד לשיא של 67.9 רובל לדולר השבוע, מה שהביא את הבנק המרכזי הרוסי להקפיץ את הריבית מ 10% ל-17% בניסיון נואש לבלום את קריסת שער הרובל.

ובמקביל, יש כאן אינטרס שלישי, אולי מעניין במיוחד: הפקת נפט בשיטת הסדיקה ההידראולית דורשת הרבה יותר כוח עבודה מאשר בשיטות הרגילות, ולמגזר הפקת האנרגיה הצומח בארה"ב  היה חלק גדול בהתאוששות החלקית של כלכלת ארה"ב מהמשבר בשנת 2008. למרות שמועסקים בתחום רק אחוז 1% מהעובדים, הוא אחראי ל 15% מהעליה בכמות המשרות, והוא מייצר משרות בשכר גבוה.

ההפיכה של ארה"ב ליצרנית אנרגיה, קודם כל עבור עצמה ובעתיד כנראה גם כיצואנית, מהווה כמובן תחרות לא רצויה עבור כלכלת ערב הסעודית, שהיתה רוצה לשמור על חלקה בשוק. וכאן חוזרת שוב השפעתו ההיסטורית של ארגון הפקת האנרגיה העולמית כקרטל. מן הסתם, צמיחת מגזר הפקת האנרגיה בארה"ב נעשתה לפי תחשיבים כלכליים שלקחו בחשבון מחיר אנרגיה גבוהים יחסית. צניחת מחירי האנרגיה "חונקת" את התפתחות הענף הזה בארה"ב, וערב הסעודית יכולה לעשות את זה כי עלויות ההפקה אצלה זולות באופן משמעותי מעלויות ההפקה בארה"ב.

 

ומה ההשפעות?

התוצאה של ירידת מחירי הנפט היא ירידה חדה במספר הבקשות לרישיונות קידוח חדשים בארה"ב וירידה בהשקעות המתוכננות בתחום. וכאן אנחנו עומדים לסגור מעגל עם היסוד השני של הכלכלה, המגזר הפיננסי. הצמיחה הריאלית בענף הפקת האנרגיה בארה"ב מומנה כמובן באמצעות אשראי, וצניחה ברווחיות שלו תביא כמובן לבעייה של החזר חובות: כיום חברות להפקת נפט וגז מפצלים מהוות כ-29% משוק אגרות החוב בתשואה גבוהה [מושג כלכלי שמשמעותי בעברית היא שמוכרים בעלות על חוב במחיר נמוך משמעותית מערכו הנקוב, מתוך הנחה שיש סיכוי גבוה שהחייב לא יצליח לעמוד כלל בתשלום ההחזר. הפער בין המחיר לבין הערך הנקוב של החוב מייצג רווח גדול במקרה שהחייב יצליח להחזיר את החוב]. המשמעות היא שחברות כאלה נתפשות כנמצאות בסכנה של "פשיטת רגל". ככל שהן נתפשות כלוות מסוכנות, כך תקטן הנכונות של המערכת הפיננסית לתת אשראי לחברות בענף (ותעלה הריבית שהן ידרשו עבור אשראי כזה), מה שיעכב עוד יותר את התפתחותו.

ואולי יותר חמור (אבל קשה לדעת, כי גם התחום הזה לא מפוקח מספיק) – על הגב של הענף הריאלי מאוד של הפקת אנרגיה מפצלי גז ונפט בארה"ב, שמסתייע בענף הפיננסי של הקצאת אשראי לפעילות כלכלית ריאלית שמיועדת להפיק רווחים, רוכב הקוף הגדול (שקשה לדעת מה גודלו) של ספקולציה פיננסית, כלומר "נגזרים", כלומר הימור בסכומים עצומים על שינויי מחירים עתידיים של מוצרים ריאליים, כחלק מהקזינו הספקולטיבי שמגמד את הכלכלה הריאלית. פגיעה משמעותית בכלכלה הריאלית יכולה להפוך בעקבות ההימורים העצומים האלה למשבר פיננסי נוסף בנוסח קריסת הבנקים של שנת 2008.

 

לסיכום

יהיה מה שיהיה, את השינוי הריאלי ביכולת להפיק אנרגיה בשיטות החדשות ממאגרים שנחשבו ללא נגישים אין דרך להחזיר לאחור (פרט להנהגת כלכלה עולמית רציונלית שקובעת סדרי עדיפויות הגיוניים ומנצלת קודם כל את המאגרים שעלות ההפקה מתוכם היא הנמוכה יותר). משמעותו היא שינוי בכל שיטת הפעולה של הפקת האנרגיה בעולם, והזמינות של אנרגיה היא כפי שציינתי אחת משני היסודות הבסיסיים שעליהם נשנעת חברת כלכלת השוק שבה כולנו חיים, מוול-סטריט ועד הפינות הנידחות באפריקה. נראה שמחירי האנרגיה צפויים לרדת לרמות קרובות הרבה יותר לעלות הפקתה הריאלית, ולהשאר שם לאורך זמן רב יחסית. זה מצער מאוד עבור כל מי שהתרגלו לחיות נפלא מהרווחים העצומים שיצר הארגון הקרטליסטי של הענף, וטוב מאוד עבור כל האחרים.

השאלה שנשארת היא עד כמה חריפות יהיו הטלטלות הכלכליות, הפוליטיות והחברתיות שילוו את התיקון הזה, במזרח התיכון, ברוסיה, בארה"ב, ומכאן שגם בכל שאר העולם. טלטלות שיונעו במידה רבה גם מהרצון של אותם מרוויחים לשמר עד כמה שאפשר את מקורות הרווח שלהם. הטלטלות האלה עלולות לבוא בדמותם של משברים כלכליים, של מיתון כבד (ברוסיה מדברים על אפשרות של צמצום של 5% בכלכלה בשנה הקרובה), של מהפכים פוליטיים שקטים או אלימים, של מלחמות מקומיות ואזוריות או של שילוב של כמה מתוך הגורמים האלה.

בהצלחה שיהיה לכולנו. ושבת של שלום.

אז מה קורה בינתיים, אורי אריאל החליט כבר עם מי הוא רץ לכנסת?

***

לקריאה נוספת, מומלץ לעיין במאמר של אמנון פורטוגלי, שהיה אחת הסיבות העיקריות שהביאה אותי לכתוב את הרשומה הזו. למידע רב (באנגלית) על מחירי הנפט והגורמים המשפיעים, גשו לכאן.

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “זהב(?) שחור – יסודות העולם רועדים

  1. מרתק.

    הערה – אני בטוח שחשבת על זה, אבל לא כתבת. העצמאות הגוברת של ארה"ב בתחום האנרגיה יכולה להסביר את המעורבות הפוחתת שלה במזה"ת, מעבר לאג'נדה של נשיא כזה או אחר. ואני מניח שגם למעורבות של ארה"ב בעיראק הייתה השפעה על מדיניות אופ"ק.

    שאלה – איך עליית מחירי הנפט לשיא מטורף ב-2008 מתיישבת עם כל הסיפור הזה?

    • תודה.
      להערה שלך – בוודאי. אם כי את התלות הפוחתת של ארה"ב באנרגיה מהמזה"ת אפשר ליישם בכמה כיוונים פוליטיים שונים: זה יכול להתבטא הן בהפחתת המחוייבות כלפי "בעלת הברית מספר אחת" ו"הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון", שהרי כשלא צריך לקנות נפט, מה אכפת לך אם כולם הורגים את כולם במאבק השליטה על בארות נפט שאתה לא צריך. לעומת זאת, זה יכול להתבטא גם בהפחתת האינטרס לרצות את היומרות האנטישמיות של אי אילו מיליוני ערבים להיפטר מהיישות הציונית המשוקצת, יומרות שהיו נשארות לרכב על גמל במדבר אלמלא היו מחזיקות בשדות נפט שמאפשרים להם להתקין ברזים מזהב ולקנות קבוצות כדורגל כאילו היו פיצוחים.
      במציאות נראה שהתוצאה היא הנכונות (ואולי אפילו מוטיבציה) המדאיגה של הממשל האמריקאי הנוכחי למסור בעלי ברית ישנים בידי יריביהם מקרב האיסלם הפוליטי המכונה "האחים המוסלמים" על גרסאותיו השונות בטורקיה, במצרים, בעזה ואולי בהמשך במקומות נוספים.

      לשאלה – מחירי הנפט הם עניין תנודתי שמושפע מגורמים רבים מאוד ושונים זה מזה. הניסיון להסביר מגמות ספציפיות הוא קשה למדי, ודורש השקעה שאני מעדיף לא לעשות כרגע. הניחוש שלי לגבי השיא ב-2008 תהיה ביקושים גבוהים (בעיקר במזרח) בעקבות הצמיחה הגדולה בסין, שרכבה על הבועות הפיננסיות של העולם המערבי. רואים שהמשבר ב 2008 הביא לצניחה במחירי הנפט (בעקבות עצירת הביקושים שנוצרה בעקבות הטראומה). מצד שני, במאמר של פורטוגלי הוא כותב שצניחה של מחירי הנפט ביותר מ 40$ תוך פחות מחצי שנה היתה אחד הגורמים למשבר הפיננסי ב-2008.

  2. פינגבק: השלמת פערים – מקרו כלכלה בעולם | עמדת תצפית

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s