ובכל זאת, כלכלה

האירועים הבוערים בתחום המדיני-ביטחוני סוחפים את תשומת הלב התקשורתית והציבורית (לא מעט בזכות החלטות העריכה של התקשורת), וגם את זו של התצפיתן, שמנסה מדי פעם להזכיר לעצמו שדברים גדולים יותר קורים בינתיים בשקט, ושבתחומים מסויימים (פנסיה, בריאות ציבורית) הדברים שקורים מסוכנים לא פחות מאשר הסניף המקומי של "האחים המוסלמים" שמנסה להעלות את ירושלים באש. אז בכל זאת, קצת כלכלה.

כמה דברים גדולים מאוד קוראים בכלכלה הפוליטית שלנו בתקופה האחרונה, ובמרכזם בעיקר תהליך קביעת תקציב המדינה, והסחר-מכר הפוליטי שמסביבו. בתוכו מקופלות סוגיות גדולות כמו יישום המלצות וועדת גרמן לחיזוק הרפואה הציבורית (מאבק על תוספת תקציב שנתית של מיליארד ש"ח שנמצאת בסכנה. גורמים במערכת אומרים שעם 2-3 מיליארד – פחות מאחוז מהתקציב – אפשר יהיה לעשות פלאים], הניסיון המתמיד של האוצר לקצץ את מעורבות הממשלה ולהשאיר את המשק לשליטת ההון הפרטית, ועוד ועוד. כאן נזכיר שתי נקודות אחרות שתפסו את תשומת הלב שלי בתקופה האחרונה.

משרד האוצר

בניין משרד האוצר

א. שר הכלכלה ושר האוצר קיבלו לידיהם דו"ח [לא מסמך מעניין לקריאה, מניסיון] של ועדה בין-משרדית שמונתה על מנת להגביר את התחרות ולהסיר חסמים בתחום הייבוא, אחת מתרופות הפלא הידועות של משרד האוצר להתמודדות עם יוקר המחייה. הועדה למדה את התחום במשך שנה, במיקוד על תחומים בהם יש פערי מחירים בין המוצרים בארץ ובמדינות ה-oecd,  והמליצה כל מיני המלצות  שלא כללו הפחתות מכסים. הן עוסקות בעיקר בהסרת מכשולים בירוקרטיים שמייקרים את הייבוא, וקצת במגבלות על התחרות שיוצרים היבואנים והייצרנים עצמם.  איך אמר ל-ynet עמית לנג, מנכ"ל משרד הכלכלה שעמד בראש הועדה [ההדגשה שלי]:

בשנתיים וחצי האחרונות נעשו ניסיונות רבים להקל על יוקר המחייה אך בדיקתנו העלתה שלא הייתה כמעט השפעה להפחתת המכסים שנקבעה במסגרת ועדת טרכטנברג. גם אם הייתה השפעה, המרוויחים העיקריים היו היבואנים וההטבה לא הביאה להורדת המחיר לצרכן.

זה לא כל כך מסתדר עם האמירה של נתניהו מלפני כשבועיים לפיה "אפשר וצריך להפחית ואף לבטל את המכסים על יבוא מזון". מילא. לא תפקידו להיות פרשן כלכלי.

ב. אורי פסובסקי ממשיך בכלכליסט את סדרת הראיונות שלו עם דמויות מעניינות העוסקות בכלכלה העולמית, סדרת הכתבות הכי מעניינת שראיתי שעיתונות הכלכלית בשנים האחרונות. והפעם, עם מאט קינג, אסטרטג אשראי במה שהיה לפני המשבר האחרון בנק סיטיגרופ. מה הוא אומר?

למשל, שהבנקים המרכזיים מזרימים המון כסף לשווקים הפיננסיים, אבל אין מה לעשות איתו, אז כולם קונים במחיר גבוה מדי.

כל לקוח שאני פוגש, בכל אחד מסוגי הנכסים, חושב שהשוק שבו הוא משקיע יקר יחסית לנתוני היסוד. אבל כמעט כל אחד ממנהלי ההשקעות האלה מחליט לקנות בכל מקרה. הכסף ממשיך לזרום אליהם, הם לא יודעים איפה לשים אותו, והם מפחדים לרשום ביצועי חסר אם יבחרו לא להשקיע בשוק שורי. יש פשוט יותר מדי כסף שרודף אחרי מעט מדי נכסים".

למשל, שחברות נמנעות הרחבת ההשקעה בפיתוח הייצור שלהן

אני שם דגש על הירידה האטית והמתמשכת בהשקעות של תאגידים, שהתחילה עוד בשנות השמונים. כיום, למשל, כשתאגידים משקיעים בציוד – הם פשוט מחליפים ציוד ישן. ההשקעה של חברות אמריקאיות בציוד חדש, למשל, הגיעה לשיאה בשנת 2000, ולא חזרה לרמות האלה מאז.

וזה קורה בין השאר בגלל ש

הם הסתערו פנימה, ועכשיו הם מגלים שבעצם חלק ניכר מהצמיחה בשווקים המתפתחים היה מבוסס על זינוק באשראי ולא על צמיחה ארוכת טווח ובת־קיימא.

[…]

30 השנים האחרונות היו כולן בסימן עלייה במינוף, וזה נתן דחיפה משמעותית לתוצר. זה לא בהכרח גרם לאינפלציה, אבל זה גרם לשיעורי צמיחה גבוהים יותר להיראות בני־קיימא. הבעיה היא שאי אפשר להמשיך להגדיל את האשראי מהר יותר מהתוצר לנצח.

בסופו של דבר, מדובר בעובדה שהכלכלה הפיננסית לא ממלאת את התפקיד שהיא אמורה למלא בכלכלת שוק – הקצאת אשראי יעילה לייצור מוצרים ושירותים בעלי ערך – אלא פועלת לעצמה בעולם שמנותק מהכלכלה הריאלית. הניתוק מביא לפעילות ספקולטיבית וניפוח בועות שפוגעות בכלכלה הריאלית.

ככל שהזמן עובר והתקופה של האשראי הזמין נמשכת, ההזדמנויות הטובות להשקעה כבר נוצלו. ואז – או שכמות האשראי במשק יורדת והצמיחה מאטה, או שאפשר ללוות את הכסף ולהפנות אותו למטרות קצת פחות ראויות, ובסופו של דבר מגיעים לשלבים הספקולטיביים, שבהם האשראי במשק זורם להשקעה בנכסים פיננסיים ונדל"ן מתוך הנחה שהמחירים שלהם יעלו. […] התהליך מתהפך, ומגיע השלב שבו משלמים חובות קודמים ולא צוברים חדשים, מה שמביא לצמיחה אטית יותר.

אז איך מורידים מגבה של הכלכלה שלנו את הקוף הזה שנקרא שיעבוד להחזר חובות המינוף של העשורים האחרונים?

בגדול, צריך להתוות מדיניות שתעניק לאנשים ביטחון לגבי היכולת של המשק להתמודד עם בעיית החובות בטווח הארוך בלי שיהיו לכך השפעות שליליות על הצריכה בטווח הקצר. איך עושים את זה? זה משתנה ממדינה למדינה. יש מדינות שבהן פשוט דרושה מחיקת חובות. ובהרבה מדינות יש לדעתי מקום לשקול מסים על העושר. במקום להטיל מסים על צריכה, אפשר להטיל מסים על עושר או על ירושה.

באופן כללי, נראה שהוא לא אופטימי במיוחד

יכול להיות שצמיחה אפסית במשך 20 שנה, שבהן מתרחש תהליך אטי וארוך של הורדת נטל החובות, היא לא תוצאה נוראית כפי שכולם חושבים. לפחות לא בהשוואה לאלטרנטיבה – ניפוח עוד בועות, שהן מתכון לצרות עוד יותר גדולות כשהן מתפוצצות.

בקיצור, שיהיה לכולנו בהצלחה. זרקו כבר אבנים בירושלים היום?

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s